ומזה מוכיח החזו"א שאי"ז אנן סהדי אלא רק שהחזקתו מעוררת ספקרק נביא את הראיה הידועה שחזקה מה שתח"י אדם אינה מוכיחה את זהות האדם המת על אף ידיעת הבעלות של הבגדים
מה הדין מי ששכח מוריד הטל ועקר רגליו בתוך כדי דיבור, להיכן חוזר?
וכן ביאר המשנה ברורה (שאף למנהג הספרדים שאומרים “מוריד הטל” לכתחילה, אין חזרה):וְכֵן בְּטַל… לֹא הִזְכִּירוֹ בִּימוֹת הַחַמָּה — אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ
— שולחן ערוך או״ח קי״ד:ג׳
הערה קצרה למנהג אשכנז (שבדרך כלל כלל לא אומרים “מוריד הטל”):הַמְּחַבֵּר קָא אָזִיל לְמִנְהַג סְפָרַד שֶׁנּוֹהֲגִין לְכַתְּחִלָּה לוֹמַר מוֹרִיד הַטַּל בִּימוֹת הַחַמָּה אַף־עַל־פִּי כֵן אֵין מַחֲזִירִין מֵאַחַר שֶׁלֹּא חִיְּבוּם חֲכָמִים בָּזֶה
— משנה ברורה קי״ד:י״ג
אם כוונתך הייתה למקרה אחר (למשל בימות הגשמים ששכח “מוריד הגשם”, או שאמר בטעות “מוריד הגשם” בקיץ) — כתוב לי ואענה לפי אותו ציור בדיוק.וַאֲנַחְנוּ בְּנֵי אַשְׁכְּנַז לֹא מַזְכִּירִין טַל…
— רמ״א או״ח קי״ד:ג׳
וכן בדין יעלה ויבוא בשחרית/מנחה של ראש חודש:…וְאִם הוּא בְּהַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט אִם נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁעָקַר רַגְלָיו חוֹזֵר לְבִרְכַּת הָשִׁיבָה… וְאִם לֹא נִזְכַּר עַד שֶׁעָקַר רַגְלָיו חוֹזֵר לְרֹאשׁ
— שו״ע או״ח תקפ״ב:א׳
…וְאִם הוּא רָגִיל לוֹמַר תַּחֲנוּנִים אַחַר תְּפִלָּתוֹ וְנִזְכַּר אַחַר שֶׁהִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ קֹדֶם שֶׁיַּעֲקֹר רַגְלָיו חוֹזֵר לִרְצֵה
— שו״ע או״ח תכ״ב:א׳
כלומר: לפעמים “גמר התפילה” עצמו יוצר סטטוס של “כעקורים”, גם בלי צעד אחורה בפועל.…וְאִם הִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ וְאֵינוֹ רָגִיל לוֹמַר תַּחֲנוּנִים אַחַר תְּפִלָּתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא עָקַר רַגְלָיו כְּעֲקוּרִים דָּמֵי
— שו״ע או״ח קי״ז:ה׳
מבחינתי זה לא אישי בכלל, הכל ברוח טובה, ומחילה אם הייתי ציני יתר על המידה.אני מבין שהוויכוח בזה ניהיה קצת אישי (מהצד שלי)
אני מניח את הנשק ועוצר כאן . אני יתן לזמן לעשות את שלו ונראה מה צופן לנו העתיד
(רק הערה אני לא מדבר על AI של היום אלא על AGI ועוד יותר על מחשוב קוונטי [למרות שבמקרה של מחשוב קוונטי זה הרבה יותר מסובך ולא ברור] )
סליחה, צריך להציג את השאלה כך, מה הדין מי ששכח משיב הרוח ועקר רגליו תוך כדי דיבורבמי ששכח לומר “מוריד הטל” בימות החמה (למנהג הנוהגים לאומרו) — אינו חוזר כלל, אפילו אם נזכר מיד לאחר שסיים תפילתו ואף אם כבר עקר רגליו בתוך כדי דיבור. הטעם: הזכרת טל אינה חיוב גמור שחז״ל חייבו לחזור עליו, ולכן אין בזה דין “חוזר”.
מקור מפורש בשולחן ערוך:
וכן ביאר המשנה ברורה (שאף למנהג הספרדים שאומרים “מוריד הטל” לכתחילה, אין חזרה):
הערה קצרה למנהג אשכנז (שבדרך כלל כלל לא אומרים “מוריד הטל”):
אם כוונתך הייתה למקרה אחר (למשל בימות הגשמים ששכח “מוריד הגשם”, או שאמר בטעות “מוריד הגשם” בקיץ) — כתוב לי ואענה לפי אותו ציור בדיוק.
שאלה:
אין משמעות לעקר רגליו תוך כדי דיבור?
תשובה:
כן — לעניין טעויות שמחזירין עליהן יש משמעות גדולה לשאלה אם נזכר קודם שעקר רגליו או אחר שעקר רגליו; זה קובע האם עדיין “בתוך התפילה” ויכול לחזור למקום הטעות, או שכבר נחשב שסיים וצריך לחזור לראש.
1) העיקר הקובע: “קודם שעקר רגליו” / “עד שעקר רגליו”
לדוגמה בדין “המלך המשפט” בעשי״ת:
וכן בדין יעלה ויבוא בשחרית/מנחה של ראש חודש:
2) חידוש חשוב: לפעמים גם בלי “עקירת רגליים” ממש — נחשב כעקורים
בשו״ע לגבי שכחת “ותן טל ומטר” נאמר:
כלומר: לפעמים “גמר התפילה” עצמו יוצר סטטוס של “כעקורים”, גם בלי צעד אחורה בפועל.
3) ומה עם “תוך כדי דיבור” אחרי עקירת רגליים?
במקורות שהבאתי כאן, הקריטריון המובא הוא עקירת רגליים (או “כעקורים דמי” כנ״ל) — ולא מצאתי כאן מקור מפורש שמחלק שאם עקר רגליו אבל עדיין תוך כדי דיבור יהיה נידון אחרת.
4) ובמקרה שלך: “מוריד הטל”
כמו שכתבתי קודם, בשכחת “מוריד הטל” בימות החמה (למנהג האומרים) — אין מחזירין בכלל, ולכן למעשה אין נפקא מינה אם עקר רגליו או אפילו עקר תוך כדי דיבור.
אם תרצה, כתוב באיזה נוסח אתה מתפלל (אשכנז/ספרד/עדות המזרח), ומה בדיוק אירע (שכח “מוריד הטל” בקיץ? או “מוריד הגשם” בחורף?) ואמקד את ההכרעה לציור המדויק.
במחילה ממש מכבוד תורתו אני חושב שהוא ענה מצוין בצורה שלא הרבה היו עונים, באמת הגישה המקובלת בעולם הלמדני שאנן סהדי לא יכול להיות חיצוני אלא צריך להיות מגוף המציאות עצמה, ולא נגלוש לענין רק נביא את הראיה הידועה שחזקה מה שתח"י אדם אינה מוכיחה את זהות האדם המת על אף ידיעת הבעלות של הבגדים
וגם בהקשר של תפיסה שהיא אנן סהדי ועדיין חייבת שבועה, אני לא בטוח שהוא התכוון לאנן סהדי דמאי תפיס של תחילת ב"מ, יכול להיות שהוא התכון לכך שאנן סהדי של תפיסה לא פוטר משבועת הסת וזה רואים בהרבה אנן סהדי כמו בחזקת ג"ש וכדו' שאינם פוטרים,
וחוץ מזה, גם אם נאמר שזה נכוןומזה מוכיח החזו"א שאי"ז אנן סהדי אלא רק שהחזקתו מעוררת ספק
אם זה היה אנן סהדי זה אכן היה מועיל גם להיתר אשה
אגב אהבתי את הקונספט של דיונים תורניים אולי אפשר לפתוח אשכול ייעודי לזהוחוץ מזה, גם אם נאמר שזה נכון
הAI לא אמר את הסברא הזו
"אני לא בטוח שהוא התכוון לאנן סהדי דמאי תפיס של תחילת ב"מ"
את זה הוא ציטט
סליחה, צריך להציג את השאלה כך, מה הדין מי ששכח משיב הרוח ועקר רגליו תוך כדי דיבור
וכן נפסק להלכה:טָעָה וְלֹא הִזְכִּיר גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים בִּ״תְחִיַּית הַמֵּתִים״ — מַחֲזִירִין אוֹתוֹ
— ברכות כ״ט א
בימות הגשמים אם לא אמר מוריד הגשם מחזירין אותו… וה״מ שלא הזכיר טל אבל אם הזכיר טל אין מחזירין אותו
— שולחן ערוך או״ח קי״ד:ה׳-ו׳
ומכיוון שבמקרה שלך כבר סיימת את כל העמידה וגם עקרת רגליך, הרי זה נחשב “סיום תפילה” לענין חזרה—וכשנזכרים אחרי נקודת הסיום חוזרים לראש. אף שהמקור הבא נאמר לגבי “ותן טל ומטר”, הוא מגדיר את נקודת הסיום של העמידה:…כשסיים כל הברכה והתחיל ברכה שאחריה ואז חוזר לראש התפלה… ואפי׳ אם סיים הברכ’ ונזכר קודם שהתחיל אתה קדוש… אומר משיב הרוח ומוריד הגשם בלא חתימה
— שולחן ערוך או״ח קי״ד:ו׳
והמשנה ברורה מדגיש שגם מצב ש“נשלמה תפילתו” נחשב כעקירת רגליים לענין זה, קל וחומר כשעקר ממש:…ואם לא נזכר עד אחר שומע תפלה אם לא עקר רגליו חוזר… ואם עקר רגליו חוזר לראש התפל’
— שולחן ערוך או״ח קי״ז:ה׳
…כעקורים דמי… ונשלמה תפלתו…
— משנה ברורה קי״ז:י״ח
אבל בנידון שלך, כיוון שהשו״ע תלה את העניין בעקירת רגליים כסימן שנגמרה התפילה, אין לנו מקור כאן לחלק שאם זה “תוך כדי דיבור” לאחר עקירת רגליים יהיה דינו אחרת. לכן למעשה: חוזר לראש העמידה ומתפלל שוב.אם נזכר תוך כדי דיבור… אינו צריך לחזור לראש… אבל אם לא נזכר עד לאחר כדי דיבור… צריך לחזור לראש התפלה
— קיצור שו״ע קכ״ט:ג׳
העוקץ כאן הוא שאין דרך טכנית לסיים את התפילה בתוך כדי דיבור למשיב הרוח ...מה הדין מי ששכח משיב הרוח ועקר רגליו תוך כדי דיבור
העתקערוך
במי ששכח לומר “משיב הרוח ומוריד הגשם” בימות הגשמים, עיקר הדין הוא שחוזר (כלומר צריך לתקן עד כדי חזרה בתפילה), משום שזו “גבורות גשמים” בברכת “מחיה המתים”:
וכן נפסק להלכה:
מה הדין כשכבר סיים ועקר רגליו?
לעניין איך מתקנים – השולחן ערוך מחלק: אם נזכר מיד בתוך הברכה/לפני שהתחיל “אתה קדוש” אפשר להשלים במקום; אבל אם כבר התחיל את הברכה שאחריה – חוזר לראש התפילה (מפני שג’ ראשונות חשובות כאחת):
ומכיוון שבמקרה שלך כבר סיימת את כל העמידה וגם עקרת רגליך, הרי זה נחשב “סיום תפילה” לענין חזרה—וכשנזכרים אחרי נקודת הסיום חוזרים לראש. אף שהמקור הבא נאמר לגבי “ותן טל ומטר”, הוא מגדיר את נקודת הסיום של העמידה:
והמשנה ברורה מדגיש שגם מצב ש“נשלמה תפילתו” נחשב כעקירת רגליים לענין זה, קל וחומר כשעקר ממש:
ומה עם “תוך כדי דיבור”?
אכן יש מצבים בתפילה שבהם תוך כדי דיבור מועיל לתקן בלי חזרה (למשל ב“המלך הקדוש” בעשרת ימי תשובה):
אבל בנידון שלך, כיוון שהשו״ע תלה את העניין בעקירת רגליים כסימן שנגמרה התפילה, אין לנו מקור כאן לחלק שאם זה “תוך כדי דיבור” לאחר עקירת רגליים יהיה דינו אחרת. לכן למעשה: חוזר לראש העמידה ומתפלל שוב.
סיכום מעשי
אם תכתוב בבקשה: האם אתה נוהג לומר בימות הגשמים “מוריד הטל” (מנהג חלק מקהילות הספרדים), אוכל לדייק עוד יותר—כי במקרה כזה לפעמים אין מחזירין.
- אם מדובר בימות הגשמים ושכחת “משיב הרוח ומוריד הגשם” (ולא אמרת “מוריד הטל”) – צריך לחזור.
- מאחר שכבר עקרת רגליך – דינך כמי שסיים התפילה, ולכן חוזר לראש העמידה ומתפלל מחדש.
אני חושב שלא יהיה נכון לומר שהבעיה היחידה של הפוחז הזה היא שהוא שאל את הAI שאלה, ולא כ"כ נראה לי שהפיתרון הוא שיהיה כתוב למעלה שאי אפשר לסמוך ע"ז להלכהבלת"ק
תוצאות שימוש ב AI
סיפר לי יהודי עד ראיה למעשה כדלהלן:
ידידי עמד בתור בחנות פיצה (לא מדייק בפרט שולי) ועמד בסמוך אליו בחור נושר....
כמ"כ בסמוך עמדו קבוצת בנות ולפתע נפלה לאחת הבנות הטבעת על הריצפה,
הבחור 'קפץ על המציאה' הרים את הטבעת ואמר לבחורה 'הרי את מקודשת לי בטבעת זו' ונתן את הטבעת בידה.
הבחורה שנראתה כיראה ושלימה נבהלה מעצם העניין ונראתה מבולבלת וחוששת מהנעשה.
הבחור הבין כי הוא עלול להיכנס כאן לבור עמוק מיד אמר לבחורה שתמתין רגע והוא יברר האם יש לחשוש למעשה קידושין במה שנעשה, הוא הלך הצידה, פתח AI שאל את השאלה ואמר לבחורה ש'הכל בסדר' שאלתי ואין שום בעיה.
שניהם נפרדו לאכילת הפיצה ונעלמו לדרכם...
ההמשך מי ישורנו..................
אולי המעשה יפורסם דרך פורום זה ויבואו שניהם לבי"ד לדון על מה שהיה.
במעשה זה הנני פונה למפעילי 'תכנת AI תורני', אנא העמידו חלון שנפתח לפני כל שאלה הדורש אישור כי השאלה לא נועדה כדי לפסוק הלכה, כמ"כ אפשר להכניס את זה ב'מח' של הכלי עצמו שהוא מודיע לפני כל 'פסק' שהוא מוציא שאין כאן ולו צל של הלכה פסוקה.
אז שתדע שיש חולקים בדבר!!כל דבר שהשם ברא בעולם אפשר להשתמש בזה גם לטובה כמו מחשב
אני רק מקווה שאתה לא מתכוון על החיפוש שערכו באופן מסורתי כל הדורות לחפש בדף אחרי דף ולדפדף בספרים, שזהו החיפוש "הלא חכם"זה רק ענין של זמן עד שכלים כמו זה שמבוססים על בינה מלאכותית יכבשו בסערה את עולם התורה, וידיחו את את החיפוש המסורתי והלא חכם...
הרה"צ צ. מ. זילברברג כמה פעמים בדרשותיו הגדולות בכנסים העולמיים שלו (באזני שמעתי)חוזרים על זה כאן שוב ושוב בלי להביא אפילו מקור אחד.
אשמח מאד למקור לדברים.
ואני לא מדבר על פסקי הלכות, אלא לעיוני ולעורר המחשבה.
אין צורך לכתוב שוב "פשיטא!!!!!" עם המון סימני קריאה, אני מחפש מקור!
הוא נגד האינטרנט שאתה גולש בו כרגעהרה"צ צ. מ. זילברברג כמה פעמים בדרשותיו הגדולות בכנסים העולמיים שלו (באזני שמעתי)
לא אמרתי שלאהוא נגד האינטרנט שאתה גולש בו כרגע
לא נכון!!!אם תעיינו בעלונים שנגד הטכנולוגיה הם עדיין מדגישים שלא הם משתמשים במחשב אלא מישהו חיצוני (לא בשביל הדיון רק להוכיח שפעם היה אסור)
חס ושלום!!!!החכמה זה לא לצאת נגד משהו אלא לראות איך מכניסים אותו בצורה נכונה
ולאסור מותר סתם? בלי סמכות?לא נכון!!!
1. הם כותבים כך כי הרב וואזנר התיר רק לצרכי פרנסה והם מסבירים לך שזה הוקלד לצרכי פרנסה.
2. וזה הסיבה שהם כותבים שהתמונה לא נעשתה בAI כי את זה לא התירו הרבנים אף לצורך פרנסה.
חס ושלום!!!!
מי מעיז לכתוב כזה משפט לפני שהוא בא' ממועצות גדולי ו\או חכמי התורה???
מהיכן האומץ???
אתה לוקח אחריות על כל הנשמות שבכל הדורות הבאים????
אוי וויי...
מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!
חלה שגיאה בשליחה. נסו שוב!
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
אליהם ממש עכשיו:
תהילים פרק כה
אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
הנושאים החמים