חוברות סיפורי החג

הירשם עכשיו!
נכתב ע"י בית היין:
עזוב את הקונוטציה השלילית שנוצרת.
היא לבדה דוחה.
-
הסיפור יפה מאוד והכתיבה עסיסית שווים כ"סחורה" בפני עצמה ללא השתייכויות סיפרותיות מעין אלו.
לחצ/י כדי להרחיב...
מה לעשות, האיש היה מוכשר. באחרית ימיו אף שב בתשובה כלשהי.
השתמשתי בשמו רק כדי להגדיר את הסגנון. אם יש לכם רעיון אחר - כתבו.
נכתב ע"י רותי קפלר:
לענ"ד - כמעט ולא.
לחצ/י כדי להרחיב...
אכן, אם אוציא ספר שמורכב רק מסגנון כזה - בודדים יקנוהו.
אולי משום שלגברים שבקוראים הטקסט מוכר מהגמרא וכדו', ולא חסר להם אותו בצורת סיפור. והנשים, לעומת זאת, לא מכירות את השפה התלמודית ולכן הם מתקשות בקריאה כזו. אולי.
 
נכתב ע"י צדיק סופית:
אכן, אם אוציא ספר שמורכב רק מסגנון כזה - בודדים יקנוהו.
אולי משום שלגברים שבקוראים הטקסט מוכר מהגמרא וכדו', ולא חסר להם אותו בצורת סיפור. והנשים, לעומת זאת, לא מכירות את השפה התלמודית ולכן הם מתקשות בקריאה כזו. אולי.
לחצ/י כדי להרחיב...

לא נראה לי שזו הבעיה.

הציבור היום היפראקטיבי, מופרע קשב, מוסח דעת. אין לו זמן ואין לו כוח.
זה לא כמו פעם שהיה 'המודיע' אחד ובו סיפור חג אחד שכווולם קראו בשקיקה.
היום יש אלפי דפים כתובים בכל רגע נתון, ולאנשים אין די פניות כדי להתעמק בכתיבה לירית ומתפייטת, יפה ככל שתהא.
הם רוצים סיפור שמתחיל, שזורם, שממשיך ומסתיים.
שאומר מה שהוא רוצה לומר, והולך הלאה. בלי קישוטים.
 
נכתב ע"י רותי קפלר:
לא נראה לי שזו הבעיה.

הציבור היום היפראקטיבי, מופרע קשב, מוסח דעת. אין לו זמן ואין לו כוח.
זה לא כמו פעם שהיה 'המודיע' אחד ובו סיפור חג אחד שכווולם קראו בשקיקה.
היום יש אלפי דפים כתובים בכל רגע נתון, ולאנשים אין די פניות כדי להתעמק בכתיבה לירית ומתפייטת, יפה ככל שתהא.
הם רוצים סיפור שמתחיל, שזורם, שממשיך ומסתיים.
שאומר מה שהוא רוצה לומר, והולך הלאה. בלי קישוטים.
לחצ/י כדי להרחיב...

אויש...
כמה שאני מסכימה
 
נכתב ע"י עדיאל:
אני מאוהב בסחורה הזאת, ומכיר עוד אנשים כמוני.
אנשים שנהנים מחוויית קריאה, כקריאה, לא כי רוצים לדעת את הסיפור, מצידם שהסיפור לא יסתיים לעולם.
לחצ/י כדי להרחיב...

כן. אתם קיימים. אבל אתם מעטים מאד.
 
נכתב ע"י עדיאל:
אני מאוהב בסחורה הזאת, ומכיר עוד אנשים כמוני.
אנשים שנהנים מחוויית קריאה, כקריאה, לא כי רוצים לדעת את הסיפור, מצידם שהסיפור לא יסתיים לעולם.
לחצ/י כדי להרחיב...
אנשים כלבבי...
מעטים? ניחא. גם יהלומים יש מעט וחול הרבה.
(אגב, שמיל-יוסף טשאטשקעס הנזכר כתב סיפורים שאינם נגמרים. וגם לא מתחילים)
 
נכתב ע"י רותי קפלר:
הם רוצים סיפור שמתחיל, שזורם, שממשיך ומסתיים.
שאומר מה שהוא רוצה לומר, והולך הלאה. בלי קישוטים.
לחצ/י כדי להרחיב...
ואת אחת המדהימות שממצליחות לשלב את הזרימה הזאת עם התוכן הכי מרתק שיש, וואי איך התאכזבתי שלא ראיתי סיפור שלך בשום עיתון!:(
 
נהניתי מאוד מקריאת מעשה בתכריך. אני מוקפת באנשים ששותים בצמא סחורה שי עגנונית וחיים סבתואית, אך גם אני לא בטוחה עד כמה אנו מייצגים את הרוב.
 
נכתב ע"י צדיק סופית:
מעטים? ניחא.
לחצ/י כדי להרחיב...

לענ"ד, את האנשים שמתחברים לסגנון אפשר להגדיר כך:
גברים, אנשי ספר, בשכבת הגיל שעדיין זוכר את עגנון מחיי חיותו.

אישית, ברגע נדירים של קשו"ר די מתחבר לסגנון. כך גם נהניתי מה'תכריך' שהעלית לכאן.
הגם שהכרותי עם חומרי ש"י עגנון מסתכמת בעיקר בשטר חמישים השקלים
ואת פנחס ספיר־קוזולובסקי שכיהן כשר אוצר ראיתי רק בגלגולי הקודם.
 
נערך לאחרונה ב:
נכתב ע"י אברוּמי:
לענ"ד, זה יותר ענין של גיל.
את האנשים שמתחברים לסגנון אפשר להגדיר כך:
גברים, אנשי ספר, בשכבת הגיל שחווה את מלחמת יוהכ"פ
ועדיין זוכרים את עגנון מחיי חיותו.
לחצ/י כדי להרחיב...
שמתי לב לעריכה, וטוב שערכת ;)
זה התחיל להישמע 'הסגנון לאנשים חושבים'...
אחלוק על הפילוח עצמו. אני מהדור של שטר החמישים החדש בכלל, וחובב את הסגנון.
ושמעתי על נשים שהתחברו גם הן לסגנון.
לדעתי זה כמו פלפל שחור: אם תאכל רק אותו והרבה - אוי אוי אוי.
וזה מה שעשיתי בספרי החדש, תיבלתי במעט מן הסגנון המדובר.
 
נכתב ע"י רותי קפלר:
לא נראה לי שזו הבעיה.

הציבור היום היפראקטיבי, מופרע קשב, מוסח דעת. אין לו זמן ואין לו כוח.
זה לא כמו פעם שהיה 'המודיע' אחד ובו סיפור חג אחד שכווולם קראו בשקיקה.
היום יש אלפי דפים כתובים בכל רגע נתון, ולאנשים אין די פניות כדי להתעמק בכתיבה לירית ומתפייטת, יפה ככל שתהא.
הם רוצים סיפור שמתחיל, שזורם, שממשיך ומסתיים.
שאומר מה שהוא רוצה לומר, והולך הלאה. בלי קישוטים.
לחצ/י כדי להרחיב...

יש לי הרבה זמן והרבה כוח ואני לא מופרע קשב, ובכל זאת איהנה הרבה יותר מכתיבה זורמת ישירה וקולחת.
זה אל"ף בי"ת בספרות: כתיבה מכל סוג, אם היא לא באה מהמקום הכי נקי של הכותב, היא פחות איכותית. היא חיקוי.

גם חיים סבתו הענק באמת, לא נוגע בסגנון הפאתטי הזה.
 
נכתב ע"י קדיתא:
יש לי הרבה זמן והרבה כוח ואני לא מופרע קשב, ובכל זאת איהנה הרבה יותר מכתיבה זורמת ישירה וקולחת.
זה אל"ף בי"ת בספרות: כתיבה מכל סוג, אם היא לא באה מהמקום הכי נקי של הכותב, היא פחות איכותית. היא חיקוי.
לחצ/י כדי להרחיב...
וזה גימ"ל דל"ת בספרות: מה שנכתב ללא מאמץ - נקרא ללא הנאה.
 
נכתב ע"י יום שישי:
לא מידי הפי אנד הסיפור של מ. קינן? הכומר שהתגייר היה לדעתי מיותר (למרות שהיה מתבקש שכך יהיה).
דווקא לא הייתי מגיירת אותו, בגלל שהיה כ"כ מתבקש!
חוץ מזה, הסיפור נפלא. מסר חזק ועוצמתי. ממש נוגע ללב: בן אדם בקצה העולם חושב שאין אחריו שום זכר, והנה מגלה שעמלו נושא פירות במקום אחר בעולם!
לחצ/י כדי להרחיב...

קשה לי לראות איך אדם שהזדקן לבדו, לא נשא אישה ולא הוליד ילדים זה לגמרי הפי אנד?
היא אמנם לא אמרה זאת מפורשות בשום מקום, אבל זו התוצאה מסיפור הדברים.
נכון שהתברר שעמלו נשא פירות, אבל עדיין טון הסיפור הכללי עגום במקצת.
סיפור מקסים, כנה, נוגה, ונוגע ללב.

אגב,
נהניתי מאד מהתיאור של הכומר כ"מענטש" כאנטיתזה לכל התאורים על כמרים לבושי שחורים וחורשי מזימות רעות בספרות שלנו, ולדעתי זה אכן היה חזק יותר אם הוא לא היה מתגייר בסוף. חא חייבים להפוך את כל הטובים להיות משלנו...
 
צדיק,
אם כבר ביקורת, חייב לציין שהסיפור שפרסמת ב'בקהילה' בולט לחלוטין בנוף, מבחינת המשלב הלשוני הגבוה ואוצר הביטויים העשיר.
 
נאלץ לתקוף את אחד מכותבי הטורים עלי. מנחם קלוגמן. מי הרשה לו לכתוב בקביעות במוסף הסיפורים של המודיע? הוא כותב טורים משובח. מעולה. אחד הטובים שאני מכיר וכמעט תמיד נהנה לקרוא (בניגוד לרוב כותבי הטורים). אבל הסיפורים שלו כתובים כטור. בלי סיפור, בלי כתיבה, בלי כלום. חבל מאוד שהמודיע חוזרים שוב ושוב על השטות הדבילית הזו ונותנים לכותב טורם משובח להפוך לדבר שהוא אינו - סופר סיפורים!
ואגב, שאפו לשניים שנהנתי מהם במיוחד - @צדיק סופית ו-מיה קינן, כל אחד בסגנונו הוא. משה גוטמן אכזב מעט הפעם, למרות שבסיפור בהמודיע הוא הציף נושא חשוב וכאוב.
 
אני אוהבת לקרא מהסוף להתחלה, ואייך הזדעזעתי על אחד הסיפורים ב(בקהילה?) שדיבר על ביטוח מושלם של כללית...ורק אח"כ ראיתי שזה כמה עמודי פרסומות שלהם...
 
נכתב ע"י צדיק סופית:
ארשה לעצמי לסחוט מחמאות, ואשאל: ממה בדיוק נהנית? (ועל איזה סיפור אתה מדבר?)
לחצ/י כדי להרחיב...
את 'חתן דמים'. אני מאוד אוהב את סגנון הכתיבה המדובר (הוא גוטמני - אבל פחות נסחף למחוזות שלא שיערום אבותינו במדבר). את 'מעשה בתכריך' לא קראתי - כיון שלצערי הוא לא הגיע לידי. אשמח אם תשלח.
ואגב - הרגשתי מבוזה בשביל מוישה גוטמן כשקראתי את זכאיסט. שמחתי שגם הוא התבייש וכתב בשם עט למרות שעטו זעקה מכל מילה, ושמחתי בשביל המודיע שלא הסתירו את הפרסומת שבסיפור/כתבה ועיצבו אותה אחרת.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
עליך להתחבר או להירשם כדי להשיב כאן.
למעלה