כללי חוו"ד | מודעת פרסום למייל

[גיליון]

הכריכה מדהימה מדהימה מדהימה!!!
יש אולי אפשרות להעלות גם את הספר עצמו, לטובת ציבור הסקרנים?

 

[עפרה]

טוב, הספר כולו ארוך מדי, אבל הנה טעימה לסקרנים...

***
תמרה קרסה על הכיסא הנמוך, חסר המשענת, ונעצה את עיניה בנרות השבת הקטנים. זמן מה ישבה דוממת, והמחשבות התרוצצו בפראות במוחה. היא סקרה את ביתה הקטן בדקדקנות אכזרית כמעט, מפשיטה אותו מכל שבריר של דמיון ובוחנת אותו במערומיו, על מה שיש ועל מה שאין בו.
שעות של השקעה וניסיונות נואשים לשוות לו נוי ויופי לא ניכרו הרבה בקרוון הפשוט והאפור. היו בו צמחים אחדים בתוך עציצים פשוטים, הייתה מפה לבנה על השולחן ועליה צלחות לבנות עטורות פס מוזהב, דקיק; המצעים היו כחולים-לבנים, ובאמבטיה היו מגבות וסבונים צבעוניים; במטבח עמדו צנצנות זכוכית של ירקות כבושים - אלה היו כתמי הצבע הפשוטים, הבסיסיים, שקישטו את המראה.<O</O
תמרה קמה ממקומה במורת רוח. הכיסא היה צר וקשה ולא נוח, ואיבריה הדואבים ייחלו לספה או לכורסה נוחה להתפרקד בה. היא הביטה אל מיטתה בגעגועים, אולם לא יכלה לשכב בה, משום שחששה לקמט את שמלת השבת, חששה שמא תירדם ושמשון ימצא אותה ישנה בבואו, ועל הכול - לא רצתה להשאיר את נרות השבת לבדם. בהחלטיות נטלה את המטאטא וכיבדה בקפדנות את רצפת חדר המגורים. היא פרשה עליה סדין נקי ועליו הניחה את שמיכת החורף העבה שהביאה מן החדר. עליה התיישבה סוף סוף, מתמתחת ובוהה בנרות. "הייתי רוצה שיהיו לי ספרים", אמרה לעצמה, "ספרים ישנים, ספרים שאהבתי".<INS dateTime=2009-01-22T08:58 cite="mailto:מיזל"> </INS><O</O
רעש בלתי צפוי קטע את הרהוריה. מנוע רעם במורד הרחוב. כלי רכב כלשהו עצר ליד הבית, וקול צעדים קרב והלך. מישהו נקש על הדלת דפיקות נחפזות, קצרות רוח, ובטרם הספיקה לזוז ממקומה, נעה הדלת המרושתת. "אפשר?" שאל קול עבה של גבר.<O</O
תמרה זינקה על רגליה וקרבה אל הדלת, מזועזעת.<O</O
"מצטער על ההפרעה", אמר הבא. הוא היה גבר גבה קומה ומאפיר, לבוש מדי חאקי מקומטים. עיניו נתקלו בנרות הדולקים. "שבת שלום", הוסיף במהירות, "אני צריך עזרה דחופה".<O</O
"בבקשה", אמרה תמרה והביטה בו כאילו היה אורח מכוכב אחר.<O</O
"אני שייך לבסיס צה"ל לא הרחק מכאן. חברי שבג'יפ ואני מפנים כעת לבית חולים בירושלים משפחה שנפצעה לא הרחק מכאן. יש להם תינוק קטן בן חצי שנה בערך. תוכלי לשמור עליו למשך זמן קצר? אנחנו חייבים להעביר אותם לבית חולים מיד. האב איבד דם רב".<O</O
תמרה הבחינה פתאום בצרור שאחז האיש בזרועותיו. אינסטינקטיבית פשטה את ידיה ונטלה את הילד. משקלו היה כבד מכפי ששיערה, והוא זע קלות בין ידיה, כמתרעם.<O</O
"אנחנו נחזור בהקדם", אמר האיש לבוש החאקי.<O</O
"לא", קראה תמרה, "לא! אינך צריך לבוא בשבת. אנחנו נדאג לו עד מחר בערב. אל תיסעו סתם".<O</O
"בסדר", אמר האיש ונשאר עומד שם רגע, תוהה. "טוב, נראה, זה לא תלוי בי כל העניין הזה. תודה רבה, שלום".<O</O
"שבת שלום", מלמלה תמרה והביטה בחבילה המוזרה, הנעה וזעה בידיה. התינוק היה הולך ומתעורר משנתו, תוך העוויות, פרצופים ומצמוצים רבים. סוף סוף פקח את עיניו, הביט ישר לתוך עיניה של תמרה וחייך. עיניו היו שחורות ונוצצות ועל לחייו היו קמטוטים, תוצאת השכיבה הלא נוחה בתוך השמיכות המגולגלות. תמרה התיישבה עמו על שמיכתה העבה, פרמה בזהירות את השמיכות הקטנות וחילצה אותו מתוכן. כעת הבחינה שהוא שמנמן ושאמו לא רחצה אותו בזמן האחרון. ריח חמצמץ עלה ממנו, וחיתולו היה רטוב לגמרי. בלי להתמהמה פשטה ממנו תמרה את בגדיו העליונים, הניחה אותו לרגע על השמיכה לבדו ומיהרה לחפש את גיגית השטיפה. היא הדיחה אותה היטב ומזגה מים רותחים מתוך המחם לתוך ספל המטבח. משם העבירה את המים לספל האמבטיה, וממנו - לתוך הגיגית. אחרי שמזגה בדרך זו מים בעומק של חמישה סנטימטרים, הוסיפה מים קרים וטבלה בתוך הגיגית את התינוק הרטוב.<O</O
תחילה העווה הזאטוט את פניו, אבל אחר כך כאילו חשב על העניין פעם נוספת והחליט כי הרעיון מוצא חן בעיניו. תמרה לשה את בשרו בעזרת השמפו שלה ובועות סבון פרחו באוויר ודבקו בפאתה ובפניה המשולהבים. המים דגדגו את הילד והוא צחק. תמרה הביטה בו וצחקה גם היא. אחר חמש דקות של שעשוע שלפה אותו מן המים ועטפה אותו במגבת החומה הגדולה. הילד הציץ מתוך המגבת ובעיניו השחורות התעניינות גדולה, כאילו ביקש לדעת איזו הפתעה תבוא עכשיו.<O</O
תמרה צנחה אתו על השמיכה והרימה את מבטה אל הנרות. "סליחה שאני לא אתכם כל הזמן", אמרה להם בקול, "היה כאן מקרה חירום".<O</O
מאמה למדה כך, לשבת מול הנרות לפחות שעה אחת מעת הדלקתם. "בזמן שאת שוהה עם הנרות את מניחה לשבת להיכנס אל תוך-תוכך", אמרה לה אורה כשהייתה קטנה. תמרה גמרה בלבה שבשקע הקטן, במקום שבו נמצא מפתח הלב, שם נמצא 'תוך-תוכה'.<O</O
היא ניגבה את הילד היטב וחשבה כמה שטותי מצדה שלא טרחה לברר מה שמו. אגב כך נזכרה בדברים חיוניים נוספים שנדרשו לילד. מאליו מובן שלא היו ברשותה טיטולים, בקבוקים ומוצצים. היא הביטה בו. כעת היה רגוע, מן הסתם אכל לאחרונה - היא הרהרה לרגע באמו הפצועה וחלחלה עברה בה - אבל מה תעשה כשירעב? תחושת חוסר אונים פשטה בה. היא העיפה מבטה בחלון. חושך שרר בחוץ. מרחוק הדהדו צעדי הגברים השבים מבית הכנסת.<O</O
תמרה שבה ועטפה את התינוק במגבת החומה. היא ערסלה אותו כך שידיו הציצו החוצה והתנופפו בחופשיות. "אתה חמוד", אמרה בקול נמוך וחיבקה אותו, "אתה חמוד ואני אוהבת אותך".

 

[שירי כהן]

בתקווה שזה באישור הסופרת... תודה רבה! מפתה מאד ומחכים כל הזמן לספרים שלה. ידוע לך מתי הספר יוצא? והכריכה מאד יפה ומושכת.

 

[GRN]

הייתי הולכת על כיוון אחר לגמרי: יותר אינטרנטי. מה שעשית מתאים יותר למדיה המודפסת. פחות מילים יותר ביצועים דרמטיים. וגם הכוונות מעשיות: מספר טלפון להשיג את הספר, או לחילופין קישור לאתר, אפשר גם קישור לקריאת קטע מהספר (אפשר אפילו הקדמה אם יש) לראות את הספר מקדימה מאחורה, אבל רק בקישור.

 

[GRN]

איזה קטעים איתי. הגבתי על ההודעה הראשונה. התקדמת המון!!!!! סליחה.

 

[עפרה]

pr, כמובן שזה באישור הסופרת!
והספר כבר בחנויות, להנאתכם.