'חיזוק' בעת מלחמה (אז נדברו)

  • הוסף לסימניות
  • #1
מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה... קול מלחמה!!!!

פחד אזעקות עולות ויורדות נשמעות... מטחים כבדים נשלחים אלינו מרצועת עזה ... ופחד פחדים... מה עושים?? במה צריך להתחזק?? לב יודע מרת נפשו... אבל נקודה אחת אולי אפשר לעורר: המלחמה כעת היא עם רצועת עזה!!! יש לנו הסטוריה עקובה מדם... מאז ומעולם עזה הייתה הרצועה והמקל של עם ישראל... עוד לפני יציאת מצרים כתוב "ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלישתים כי קרוב הוא כי אמר אלוקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה.." ואומרים חז"ל: שזה הולך על עזה ואשקלון... שהקב"ה ידע שאם עמ"י יכנס לארץ ישראל דרך עזה... הרי יזרקו עליהם מטחים של פצמרים... ועם ישראל יבהלו מהצבע אדום ויחזרו למצרים... ולכן הקב"ה אמר לנו לעשות דרך עיקוף... דרך המדבר ים סוף... והשאלה כמובן זועקת מאליה: הרי את מצרים הקב"ה הטביע בים... ואת סיחון ועוג הרגו לפי חרב... ולאורך כל הדרך הקב"ה העמיד לפנינו את הצירעה והיא הרגה את כל האויבים שלנו... בקיצור עם ישראל התחככו עם הרבה אויבים והקב"ה תמיד נלחם בשבילם... אז למה לא נחם אלוקים דרך ארץ פלישתים... ומקסימום החמאס יפתח באש.. הקב"ה יפרוש כיפת ברזל בדמות עמוד האש.??

אלא מאי?? מוכרחים לומר שאת עזה הקב"ה רצה לשמור!!! עזה צריכה להיות הרצועה של עמ"י לדורות... (כמו שכתוב להדיא בספר שופטים ג' שהם מהפלישתים שהקב"ה השאיר אותם לנסות את ישראל...) ובאמת עד היום הזה כל כמה זמן הרצועה הזאת שוב יוצאת ומחרידה אותנו ומעוררת אותנו לשוב אל אבינו שבשמים... כל מה שנותר לנו זה להתעורר ולחשוב: מה הקב"ה רוצה שנתעורר???

אז הרגש אחד קטן... אולי יהיה לתועלת... סו"ס אנחנו בתחילת הקיץ... והנסיונות בשמירת העיניים מתחילים להתעורר... ויש מכנה משותף בין שמירת העיניים לרצועת עזה...!!! תנחש מה הקשר...??

ובכן: כשיעקב אבינו מברך את בניו לפני פטירתו... ברגע שמגיע דן... מיד מברך אותו יעקב אבינו: דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל!!! יעקב רואה בנבואה שעתיד לקום ממנו שמשון שהוא לבדו ידון את ישראל... הוא לא צריך עזרה מבחוץ!! הוא לא יצטרך צבא שיבא איתו... הוא יהיה כזה גיבור שהוא לבדו יושיע את ישראל... אין כאן המקום להרחיב בנושא זה... אבל מבואר בקדמונים ששמשון היה קדוש מרחם ונזיר אלוקים ונפשו הייתה בבחינת קודש הקדשים ונחש דקדושה שעפר לחמו.. ואין לו שום אחיזה בתאוות גשמיות... ומהמקום הנקי והטהור הזה היה לשמשון הוראת היתר לשעה להיכנס לסיכונים רוחניים ולרדת למקומות נמוכים שלאדם רגיל אסור לרדת לשם בשביל להעלות משם את הקליפות ולקרב את התיקון השלם... ויעקב אבינו קיווה והתפלל ששמשון אכן ישלים את התיקון ויהיה משיח ה'... אלא שלפתע יעקב אבינו רואה בנבואה שלא!!! בסופו של דבר עדיין לא הגיע הזמן... פגם הטומאה של הפלישתים כ"כ גדול... שהם הצליחו להכשיל בדקי דקות אפי' את משיח ה'... ונגזרה גזירה... ואומרים חז"ל: שמשון הלך אחר עיניו לפיכך ניקרו פלישתים את עיניו... ואז יעקב אבינו מרים ידים לשמים ואומר: אנא ה'...לישועתך קיויתי ה'... אני רואה שהגאולה בסוף לא תבוא רק משמשון... אלא נאלץ להמתין לישועת ה' עוד אלפי שנים... בדור האחרון בו יצטרכו להתמודד עם נסיונות קשים של שמירת עינים.. הבאים מקליפת ישמעאל... ויעקב מתפלל: תתן להם כח לדור האחרון... שהם יוכלו לעמוד בנסיון הזה...

עכ"פ ברצועת עזה יש כעת חגיגה גדולה... הצלחנו לנקר את עיניו הקדושות של שמשון... הצלחנו להגביר את הכח של עין הטומאה על הכח של העין דקדושה!! והנה.. הצלחנו לנקר את עיניו של שמשון ... לנקר אותם... כל רצועת עזה מתאספת לחגיגות הניצחון... וכולם מביטים בשמשון בקלונו... כולם מגיעים לראות את משיח ה' מנוקר עינים... ואז שמשון פונה לרבוש"ע בתפילה המפורסמת: זכרני נא וחזקני נא אך הפעם, ואנקמה נקם אחת משתי עיני מפלישתים... שמשון זועק לקב"ה: רבוש"ע: רק אתה יודע מה מחכה לבנים שלנו בדור אחרון... כמה התמודדויות ונסיונות יהיו להם בשמירת עינים מקליפת ישמעאל הזו... תרשה להינקם בהם!!! תרשה לי להראות לדור אחרון... איזה כח יש לעיניים המנוקרות של יהודי ששמר כל חייו על היניים... ושמשון בבת אחת לפת את הבית בשתי זרועותיו... וכולם נופלים פגרים מתים... ומובא בחז"ל שכתוב פעמיים ששמשון שפט את ישראל עשרים שנה!! לומר: שעשרים שנה שפט את ישראל בחייו... ועוד עשרים שנה לאחר פטירתו... עדיין הפלישתים היו רועדים מהעיניים הקדושות שיכול להיות ליהודי...

---

כשרצועת עזה מתחילה לחגוג... זה מזכיר לנו את החגיגה של הפלישתים על עיניו של שמשון...

זה מזכיר לנו שהקיץ מתחיל... ושקליפת ישמעאל ופגם הראיה מתחיל לעבוד שעות נוספות...

לא נותר לנו אלא לנקום בדרך משלנו- נקם אחת משתי עיניו של שמשון!!! כיצד אנחנו ננקום?? בזה שאנחנו נתחזק בייתר שאת ובייתר עז בשמירת עיניים בקדושה וטהרה ולא ניתן לפלישתים היוצאים מכפתור להחטיא אותנו בפגם העין... כן... עלינו התפלל יעקב אבינו לישועתך קיויתי ה'... יעקב אבינו ראה שאותם קליפת פלישתים שניקרו את עיניו של שמשון... הם מחכים לנו בסוף כל הדורות ורוצים להחטיא את עינינו... ולא נותר לנו אלא לעמוד על המשמר ולהתחזק בשמירת העיניים... לא... אין לנו את הכלים הקדושים שהיו לשמשון... אנחנו לא נזירי אלוקים ולא קדושים מרחם... מה כן יש לנו?? יש לנו ברכה טובה של יעקב אבינו: לישועתך קיויתי ה'... שיעקב אבינו מתפלל עלינו שנזכה לעמוד על המשמר... ואם נזכה והעיניים שלנו יהיו שמורות ומושגחות... הרי גם עיני ה' שמבטאות את ההשגחה... גם הם ישוטטו בכל הארץ וישגיחו על אחינו כל בית ישראל שלא יארע להם כל צער ונזק... וישיב את כל הטילים על שונאינו בראשם... וישלח לנו את משיח צדקינו במהרה שיהיה רודה בעבר הנהר מתפסח ועד... ועד... ועד עזה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
התוכן המובא כאן מילה במילה כל פיסקה וכל פסיק כל נקודה וכל סימן קריאה כל הדגשה וכל מרכאה וכמובן כל חיזוק וקריאת התפעלות שייכים אך ורק לבעל העלון המפורסם והחשוב 'אז נדברו'
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
נו מה אתם אומרים על המאמר הנפלא הזה מבית אז נדברו?? לדעתי הענייה מחזק ומאלף ביותר, נותן כל להתמודד... הלא כן???
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
@א יודעלע תודה.

להצטרפות לרשימת התפוצה של 'אז נדברו' במייל <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי> להשתתפות בהוצאות הגליון: דיסקונט סניף 106 ח-ן 53957 וכן בנדרים פלוס וקהילות ובטלפון 0799654321. מספר פצצה אין מה לומר.......!!!!!!!
בהחלט.

כחחח.. אההמ..
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #7
@באבא קמא לא הבנת. זה אכן מאמר של ה'אז נדברו' מועתק מילה במילה. עשיתי תשובת המשקל על שבאשכול ה'משוגע' של @מ"ם חיקיתי אותו במה שהשתמע לכמה אנשים כזלזול חלילה.
לדעתי בעל ה'אז נדברו' שהנני מכירו רק מ'פי כתבו' (לתשומת לב @מעלה ומוריד ) הינו גאון בתורה במיוחד ב'קדשים' ויש לו יד ורגל בתורת החסידות והקבלה מלבד הבנה מיוחדת לנפש האדם, 'בעל מחשבה' פורה ומעמיק במיוחד, שמעטים כמוהו. ו... פיתח שיטה חדשה של כתיבה...!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
@באבא קמא לא הבנת. זה אכן מאמר של ה'אז נדברו' מועתק מילה במילה. עשיתי תשובת המשקל על שבאשכול ה'משוגע' של @מ"ם חיקיתי אותו במה שהשתמע לכמה אנשים כזלזול חלילה.
לדעתי בעל ה'אז נדברו' שהנני מכירו רק מ'פי כתבו' (לתשומת לב @מעלה ומוריד ) הינו גאון בתורה במיוחד ב'קדשים' ויש לו יד ורגל בתורת החסידות והקבלה מלבד הבנה מיוחדת לנפש האדם, 'בעל מחשבה' פורה ומעמיק במיוחד, שמעטים כמוהו. ו... פיתח שיטה חדשה של כתיבה...!!!
חביבי, אם תראה אותו בעיניים, יש מצב שאתה מתעלף.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
אם איכשהו קראתי כמעט הכל, אז יש לו שיטה..
רק מפריע לי עודף הנקודות...
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
עודף הנקודות הוא אחד מסימני ההיכר, אם לא העיקרי שבהם.
גם לי מפריע מאד, אבל איכשהוא כשקוראים את העלון שלו, הנקודות עוזרות למאמרים להישמע כמו שיחה בין 2 חברי חדר בישיבה.
חביבי, אם תראה אותו בעיניים, יש מצב שאתה מתעלף.
נראה כמו הרבה מאד אחרים כך שהעילפון יהיה רק מהתרגשות כנראה:)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת הרגע
ב"ה

המדרש מספר שלאחר שהמן חתם על גזירת ההשמדה, ראה ברחוב את מרדכי ממהר לעבר שלושה ילדים יהודים שחזרו מבית הספר.
מרדכי שאל אותם: מה למדתם היום?

ענה הראשון:
"אַל־תִּירָא מִפַּחַד פִּתְאֹם וּמִשֹּׁאַת רְשָׁעִים כִּי תָבוֹא" (משלי ג', כ"ה).

השני השיב:
"עוּצוּ עֵצָה וְתוּפָר, דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם, כִּי עִמָּנוּ אֵ-ל" (ישעיהו ח', י').

והשלישי אמר:
"וְעַד זִקְנָה אֲנִי הוּא, וְעַד שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל. אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָּׂא, וַאֲנִי אֶסְבֹּל וַאֲמַלֵּט" (ישעיהו מ"ו, ד').

ואם הגענו שוב לאותה הנקודה, בה פרס של אז מהדהדת בפרס של היום, כאילו ההיסטוריה נלחשת מחדש –
הרי שדבריהם של ילדי ישראל הטהורים ההם עדיין מהדהדים: דברי אלוקים חיים.

וכשאנחנו עומדים על סף מלחמה עולמית, אולי גם גרעינית, והפחד משתלט על הלב –
הנה הפסוק הראשון עולה שוב, קורא:
אל תירא מפחד.
ובפרט – מפחד פתאומי.

וכמה סמלי שנאמר גם:
"הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנַי, וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים" (מלאכי ג', א')
הפתאום הזה – כבר עומד בפתח.

אבל זכרו:
הפעם, הפורענות – לרשעים בלבד.
כמו שנאמר:
"רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה" (תהילים צ"א, ח').

הפסוק השני מזכיר לנו:
"כִּי עִמָּנוּ אֵ-ל"
וזהו שם שגלות ישמעאל נושא –
ישמע א-ל.
הוא שומע את זעקת בניו – והוא איתנו. עכשיו.

ובסוף הגלות, כשכלו הכוחות –
אומר הקב"ה:
"אני הוא.
ברחמיי ובמידת טובי –
אני אשא, אני אסבול, ואני אמלט."
(על פי רש"י)

הפסוקים ההם, שמרדכי הביא אז, נאמרים גם היום –
ומביאים איתם בשורה של חיזוק אדיר וישועה גדולה.

וכשאנחנו עדיין באי-ודאות, וכל יהודי יקר בליבנו ובתפילתנו –
אנא ה', הושיעה נא.
אנא ה', הצליחה נא.
הבא לנו גאולה ברחמים.

"וימינך תחבקני"
חיבוק שכינה.

אבא יקר ואהוב,
עזור לנו לא לפחד מפחד.
היה נא עמנו.
והמלט אותנו מהגלות הנוראה.
קח אותנו, ברחמים,
והושע אותנו.
גילוי נאות: הטקסט הנ"ל נכתב ע"י בת אנוש המזדהה ככותבת השורות.
הוא עבר עריכה דקדוקית בלבד של פיסוק ומיקוף לפי כללי האקדמיה ללשון עברית באמצעות צ'אט GPT.


המסע אל קצה הארץ / דבורי רנד

בטרם אגש לניתוח ולביקורת, אציין בנימה אישית שזהו אחד הספרים האהובים עליי ביותר בכל הזמנים. הוא לא יורד כבר שנים מהעשירייה הפותחת. הוא גם הספר שאני ממליצה תמיד למי שמחפש משהו כיפי ומרתק לקרוא, ודוחפת בחרדת קודש חינוכית — יען כי הנוער הולך ומידרדר — לכל בייביסיטר שנועצת עיניים חמדניות בספרייה הביתית.

המסע אל קצה הארץ הוא רומן היסטורי שמבוסס באופן אמין למדי, עם חירויות ספרותיות מסוימות כמובן, על אירועים אמיתיים מהמאה ה-17.
אל תתנו למילה "היסטוריה" להרתיע אתכם או לגרום לעיניכם להתגלגל בנוסח "את שיעורי היסטוריה השארתי בתיכון, תודה". אמנם זהו ספר שהרקע ההיסטורי שלו מהודק כמעט לכל סצנה ופרק, אך אל נא באפכם. הספר הזה עוד יכיר לכם את המילה "היסטוריה" מחדש, כי בין הדפים שלו היא הופכת לעוד דמות יפהפייה ורבת פנים.

האקספוזיציה — או בלאדינו זה נשמע יותר טוב

כבר בעמוד הראשון הקורא נוחת באלגנטיות באמסטרדם היהודית של המאה ה-17, אבל את זה הקורא אינו יודע. הוא מוצא את עצמו יושב על כתפו הצנומה של יוסף, הנער שנחת לו בקהילה היהודית ההולנדית לאחר שנמלט מפרעות בעיירת מכורתו זמושץ שבמחוז לובלין, ומגלה את העולם דרך עיניו הרדופות של הגיבור.
יוסף נופל לעולם זר, בו קהילת היהודים האנוסים שברחו מתחומי שליטת המלכים הקתוליים משגשגת לה על גדת נהר האמסטל. דרך ימיו הראשונים של יוסף באמסטרדם הקורא מגלה בהדרגה עוד טפח בסמטאות המפותלות של שכונת היהודים, ועוד טפחיים באורחות חיי הקהילה.
הסופרת משבצת באומנות דמויות אמיתיות (ר' שאול מורטירה ולהבדיל ברוך שפינוזה) בין הדמויות הבדיוניות, ולכל אחת מהן חיים וצבע משלה, בעוד יוסף הצעיר מהלך ביניהן בצעד מהוסס ומבויש ומנסה ללמוד עוד ועוד מילים בפורטוגזית, בהולנדית ובלאדינו.
הוא מאומץ על ידי משפחתו של ר' מנשה בן ישראל, ומקבל במתנה כאח גדול את שמואל בן ישראל, עלם חמודות שבזמן שהוא לא מנהל את בית הדפוס המוציא לאור את ספרי הקודש וההגות של אביו, הוא מלמד את יוסף עוד פרק בהליכות עולם, אהבת ה' וחדוות חיים. בין לבין הוא נותן קולו בפיוט, במוסר השכל ובעוד סיפור מרתק.

הכתיבה — או כך כותבים סיפור שמספרת דמות בתוך סיפור

הכתיבה יפהפייה, נעימה, פשטנית — ללא הצטעצעות ומשחקי מילים.
אין מילה חסרה או מיותרת בספר הזה. הוא לא ארוך ועמוס כמו ספרים אחרים של הסופרת, הוא גם לא חסר ומותיר עודף מקום לדמיון.
מי שמתלונן על עודף מילים כששמואל בן ישראל פוצח בעוד סיפור על המלך ארתור, מחמיץ את התענוג שבסיפור בתוך סיפור. וכאלו יש כאן למכביר. יחד עם יוסף, הקורא ממתין בכיליון עיניים לרגע בו תנוח על שמואל הרוח, והוא יפצח בסיפור נוסף על וילם השתקן.
ואם זה לא מספיק, זרקו עלינו אקסטרה סוכריות (לא טופי — סוכריות קרמל חלביות) בדמות פיוטים ממיסי לב, ששוטפים את העיניים בעברית יפה וצחה, עד שכמעט אפשר לשמוע אותם באוזניים.

הדמויות — או הנער, הפייטן והנוכל הספקן

יוסף, הנער הקטון עם העיניים הריקות שחזו בזוועות ת"ח ות"ט, בעל הלב התמים והטהור — הוא דמות שקל כל כך לאהוב.
הוא דמות שהקורא מצפה לכל מילה שתצא מפיה — והוא לא מנדב הרבה.
הוא דמות שהקורא מחכה לגלות את סודה האפל.
יוסף הילד, הגדל לנער והופך לבחור, מביא היישר אל לב הקורא שאיפה כמוסה שקל מאוד להזדהות עמה: הרצון להיות שייך למישהו; הרצון להיות אהוב; הרצון להיות שייך למשהו גדול ממנו.
ככל שהוא גדל, הוא רוצה לבחור בטוב — אבל לא מוותר על זה שהטוב יבחר בו בתמורה.

ושל מי הפנינה הזו, על הטוב הבוחר בנו, אם לא של שמואל? בנו הצעיר של ר' מנשה בן ישראל, מנהל בית הדפוס שלו, בחור כארז ומורה הדרך של יוסף הצעיר.
הייתי מוכנה לשלם כפול על ספר שבו מתחילתו ועד סופו אזכה לקרוא ציטוטים והגיגים של שמואל, שנראה שיש בו מיזוג מושלם של תכונות של דמות משנה שקשה לא לאהוב.

אליהם מצטרפים ר' מנשה ואשתו הרבנית רחל, חבריו של יוסף לספסל הלימוד, פרנצ'סקה — בתו הצעירה של הרב, ר' שאול מורטירה (דמות אמיתית), כמה נערים פוחזים, ואפילו דמות נבל מוצלחת המתבססת אף היא על דמות אמיתית של ממש.
דרך הסיפורים הקולחים שלהם — מפיהם של ר' מנשה (בתוספת חיוך חם ואוהב), של שמואל (בתוספת הומור דק וכובש ומוסר השכל עדין וערב לאוזן) ושל הרבנית רחל (בגיבוי אגסים מסוכרים ואהבת אם) — מוצגת לנו הדמות הנסתרת של הספר הזה: ההיסטוריה.
והיא כובשת כמו עוד דמות קפריזית, שובבה, עקשנית ומלאת פניות ופינות אפלות.

ומכאן, לנבל. ברוך שפינוזה — הנבל שקל ונוח לשנוא אותו בכל לב, אם מתבססים על הדעה שגורסת שסיפור טוב מספק לקורא מישהו לשנוא בהתלהבות.
על פניו, הוא לכאורה משמש כדמות רשע די שטוחה: הוא כופר בעיקר, ראוי לחרמות והשמטות שהוטלו עליו, זומם מזימות אפלות שמסבכות את יוסף, את שמואל ואפילו את ר' מנשה, ואף מנסה להסית ולהדיח את יוסף הצעיר והנוח להשפעה — היישר אל זרועות כת הספקנים שהוא מטפח בדווקנות מטרידה.
אבל לברוך יש תפקיד נוסף: הוא משמש מעין דמות מראה ליוסף הצעיר. גם הוא וגם יוסף רוצים את אותו הדבר — להיות שייכים למישהו, להיות שייכים למשהו גדול מהם.
בבואתו של יוסף, הניצבת אל מול זו של ברוך, מחדדת את משמעות בחירותיו של יוסף — עבורו ועבור הקורא. יוסף בוחר להשתייך למשפחת בן מנשה ולהיות ראוי לאהבה שהם מרעיפים עליו. הוא רוצה להפוך לתלמיד חכם הראוי למסירותם, ולהשתחרר מתסמונת המתחזה שהוא סוחב לאורך מרבית הספר.
וברוך, לעומתו, נשמט ומנודה מהקהילה היהודית, ובוחר להשתייך למשהו אחר שגדול ממנו — חברת המשכילים הנוצרית.
יוסף רוצה להתמסר לחזונו של ר' מנשה — לקרב את הגאולה ולהביא את היהודים אל קצה הארץ. וברוך מתמסר לחזון הפרטי שלו: להטיל ספק בכל מה שניתן ולעקור תורה מהשורש באמצעות כישוריו כתלמיד עילוי לשעבר בישיבתו של ר' מנשה.
הוא הולך רחוק — אבל במן כפייתיות חולנית, אינו מרפה מעובדת יהדותו, ויוצר את הזרם הרעיוני ממנו התפתחה "ביקורת המקרא" הכפרנית.

על אף ששורשי הספר נטועים עמוק בהיסטוריה של המאה ה-17 בהולנד ובאנגליה, הוא אינו מרגיש מונחה־עלילה. לאורכו של הסיפור, הדמויות ומסען הפנימי הן שמובילות את המסע החיצוני — אל אנגליה, אל קצה הארץ ואל האור והאמת.
העיקריות והחשובות שבדמויות לא רק מסייעות ליוסף הצעיר במסעו להכיר את עצמו ולפלס את דרכו בעולם הגשמי והרוחני, הן מספקות לקורא חוויה של חיבור לעולם ישן של מסירות נפש, אהבת ה' ואהבת הבריות האמיתית.
כל שיחת נפש בין יוסף לשמואל, כל סיפור או הסבר מלא כיסופים לציון של ר' מנשה, מרגשים ומחברים את הקורא וגורמים לו להתגעגע עוד קצת לימים בהם היינו ילדים, וטרדות היומיום הרגיל עוד לא השכיחו לנו את הרצון לגאולה שלמה ועכשיו.

אי אפשר להישאר אדישים כשקוראים על ר' מנשה, ששולח את הבן היחיד שנותר לו לאחר שאיבד את בנו הבכור, היישר אל לוע הסכנה האינקוויזיטורית, רק כדי להכניס בסתר עוד תינוק יהודי בבריתו של אברהם אבינו.
והעיניים לא נשארות יבשות בטקס הברית המדובר.



העלילה — או מסע של אלף מילים מתחיל בספר אחד

העלילה נעה סביב הגשמת חלומו של ר' מנשה בן ישראל ליישב בחזרה את אנגליה ("קצה הארץ") ביהודים, לאחר שגורשו ממנה יותר מ־300 שנה קודם לכן, ונעה בעקבות המכשולים בהם הוא נתקל בדרך להגשמתו, האנשים והעלילות שבדרך.
לצד זאת אנחנו נהנים מעוד כמה קווי עלילה צדדיים, הקשורים בעיקר בהתפתחותו של גיבור הסיפור הראשי, יוסף, שהספר הוא גם סוג של רומן חניכה והתבגרות שלו.
את כל התהליך הזה מלוות אנקדוטות וסיפורים היסטוריים על ההיסטוריה של עצמאות הולנד, על עלילותיהם הנפתלות של כמה ממלכי אנגליה האמיתיים והאגדיים — שלא ברור אם היו באמת — ועוד כמה דמויות מרתקות.

למי שלא מונח בחומר ההיסטורי ולא בהכרח מחבב היסטוריה, אלו חלקים מענגים ומרתקים שמוסיפים עומק לסיפור של ר' מנשה ומשפחתו.
הם עוברים אל יוסף הסקרן ואל הקורא כמובן, בלשונו הזהב של שמואל.
למי שכן מונח בחומר — זו לא עוד חזרה משמימה על הסיבות לפריצת מלחמות השושנים או על אגדות המלך ארתור, אלא מבט חדש ורענן שלוקח כל אפיזודה היסטורית יבשה ומוציא ממנה מסר שחודר היישר ללב.
לא רק רלוונטי לשלב בהתבגרות וההתגברות בו נתון יוסף, אלא רלוונטי גם עבור הקורא באשר הוא.

העלילה איטית והדרגתית. לעיתים היא מזנקת קדימה, ולעיתים נעצרת להפוגה ולמחשבה.
אבל זה אורגני, זה הגיוני, זה מעורר מחשבה — ולא דוחף קדימה רק לקרוא מה קרה בסוף, אלא לטעום כל מילה ופסקה בנפרד וליהנות ממנה.
אין יותר מדי הפתעות, גם לא בגילוי הסוד האפל של יוסף.
קורא שם לב לפרטים קטנים יוכל בנקל לעלות על הטוויסט הראשי בעלילה.
אבל כשהכול כתוב בכזה חן ועדינות — זה לא באמת משנה.
הגילוי הצפוי הוא עוד צעד אורגני.

עוד כמה מחשבות — או למה לנו פנטזיה כשיש רומן היסטורי?

הספר הזה מעורר מחשבה סביב השאלה מדוע אין לנו מספיק רומנים היסטוריים על מדף הספרים החרדי.
האם זה בגלל החשש שלא ימכרו מספיק בגלל התיוג שלהם כרומנים היסטוריים?
או שמא משום שהם דורשים מהמושכים בעט לערוך תחקירים מקיפים ומדויקים, לצבור כמויות של חומר עוד בטרם נכתבה מילה בודדה?
האם בגלל שכתיבתם דורשת מהכותב לאהוב, לחקור ולהעריך את מה שכבר קיים בתולדות האדם — ולא רק את מה שברא מוחו שלו?

לסיכום

ספר מלבב מכל בחינה אפשרית.
תענוג בקריאה ראשונה ומרגיש כמו לחזור הביתה בכל קריאה אחרת.
ספר שכיף לחזור אליו בכל הזדמנות כמו לחבר טוב.
כי "אמת מארץ תצמח".

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה