חמשושליים

  • הוסף לסימניות
  • #1
ההיסטוריה חוזרת על עצמה פעמיים. פעם ראשונה כטרגדיה ופעם משניה כפארסה. נפוליאון.


לאור לקחי העבר, יודגש מראש שאין בדברים הבאים שום מטרה להעביר מסר ישיר או עקיף בעד צד כזה או בעד צד אחר, נגד צד כזה או נגד צד אחר, בעד הנגד או נגד הבעד, בעד הבעד או נגד הנגד כן הלאה והלאה והלאה, ואי לכך חבל לקחת את הכתוב ולסטות איתו לפסים שאינם ממין עניינו של הפורום, מה שכנראה יהיה מי שיעשה למרות הפתיח התוקפני הלזה.

לרגל ציון חמישים שעות לשחרור מאה שערים ואיחוד ירושלים שבים הקצינים, המפקדים, הבלשים והחיילים ה''חרדיים'' שהשתתפו בקרב על השכונה לרגעים הגדולים של מלחמת 'יום שישי', ולשעת השיא שבה הונף הדגל הכחול-לבן מעל 'ישועות יעקב' לקול קריאת 'הר הזבל בידינו'.

כבר באביב של שנת תשע''ז היה ברור לכל כי המלחמה במאה שערים בלתי נמנעת. במשך תקופה ארוכה של כמה חודשים הגיע עוד ועוד מידע מודיעיני מהשכונה על כך שכוחות 'אהל שרה' חוצים בהמוניהם את תעלת 'לונצ'ערס' ומזרימים טיטולים לעבר חצי אי התנועה בסמוך לגבול עם (שבטי) ישראל. מטולי 'האגיס' הוצבו גם במיצרי בהר''ן והמעבר בהם נחסם לכלי נשק ישראליים. לא הועילו הלחצים הנורבגיים לפתיחת המעברים וחיילים חרדיים שבקשו לחלוף במקום במהלך אותה תקופה נקלעו פעם אחר פעם לניסיונות לינצ'ערס אכזריים מצד ילדי חאלאק'ה שניסו לשלוף אותם מהקיטבג תחתיו כרעו, ע''מ לבצע בהם שפכים.

מיום ליום גברו הקריאות מצד גורמים מהקואליציה ומהאופוזיציה כי על הממשלה לצאת לפעולה. מנגד, בשידורי 'קול הרע''מ(ה) משערי חסד' נשמעו בוימל ומאנקס מתרברבים כי בסיום ההפגנה והמלחמה ישליכו את כל הצפרדעים לכביש, דברים שהטילו מורך רב בלב העם. המתח הלך וגבר ואווירה קדורנית ריחפה ברשתות. ראשי מערך שילוב החרדים בצה''ל הטיחו שוב ושוב ברמטכ''ל ובשר הבטחון כי הם אינם עושים די בכדי לפתור את המשבר. המצב נעשה חמור יותר ויותר.

בתיעודים שהתפרסמו ביום הפורים של אותה שנה נראו שוטרים על מנופים, מסירים מדי צבא שנתלו לייבוש על מרפסות במאה שערים. תיעודים אחרים שהפיצו יחידות קומנדו מ'תורה ויראה' על מנת להמחיש את נחישותם ואכזריותם, הראו כיצד מדי צבא שבלו משמשים להם כחומר דליקה למדורת ל''ג בעומר. סבלנותם של נערי התקשורת החרדיים פקעה, והם דרשו תגובה. תקופה זו, שעתידה להיות מוכרת מאוחר יותר בכינוי 'תקופת ההסתגלות' או 'תקופת ההמתנה', היוותה במבט לאחור את הרקע למבצע 'יארמולקע ירוקה', (במהלכו הוחדרו חרדים במדים אל מעבר לקווי האוייב) מבצע שפתח את 'מלחמת יום שישי', והפך לכאורה את השכונה על פיה.

ביום ו', ח' סיוון תשע''ז, ה-2 ביוני 2017 בשעה 12:42, התקשר הממ''ז, ניצב הלוי לאלשיך וביקש אישור לפעול. אלשיך ברר אם הכוחות ערוכים לפריצה ונענה בחיוב. אלשיך שאל: ''השבתתם להם את כל פחי האשפה?'' הלוי ענה: ''את רובם''. ''אם כן תגיד לבחורים שיכנסו,'' הורה אלשיך, ''ותיזהרו מטיטולים וסלמונלה''

פקד א., שהיה מהכח הפורץ ומהבלשים שהגיעו ראשונים לרחבת תו''א, מתאר: ''ההוראה הייתה לשמור קשר עין עם הצמד שהלך עשר מטר לפנינו ולדווח להם אם הכיפות יפלו להם מהראש. היה בלאגן גדול, הרחוב היה מלא במכוניות ואנשים שנכון לאותו רגע עוד לא קבלנו הוראה לתקוף אותם. אתה הולך עם פחד, רואה בקושי כמה מטר קדימה, מצד ימין יש לך איזה בי''ס של תולדות אונר''א או משהו כזה(...) שהסנ''צ אומר בקשר לא להתקרב אליו עדיין בשלב זה. אתה אומר לעצמך 'מאיפה זה הולך להגיע'. פתאום אני מזהה מישהו/י עם רעלה שמוביל עגלה וסוחב שקית עם תבניות ביצים וטיטולים. עליתי לקשר ושאלתי את הרפ''ק (=ראש פרובוקציה) אם להוריד אותו והוא ענה 'חיובי'. הסתערנו עליו, בצענו נטרול והורדנו אותו לריצפה. שתי חבר'ה מהכח העבירו אותו לכיוון הסיאנגמ''ש המשטרתית וניסו לחבור לחבלן של הכח שיפרק את האמל''ח שנתפסו.בינתיים הרחוב התעורר והתמלא בילדים, נהיה לנו קשה עם החיפוי על החבר'ה עם המדים. צעקתי לרפ''ק 'אבדנו אותם'. הוא קיבל לחץ וצרח בקשר: 'הכרז נוהל חנא – בעיילא! חשש לחשיפה! תורידו את כל מי שמסתובב שם שלא יפריע להתקדמות!'. המשכנו לחתור קדימה ולסגור את הפער ביננו לחיילים. היתה לנו שם מיצוביגמ''ש אזרחית שבתוכה ישבו כמה עצורים, רצינו להכניס אליה עוד אחד, פתאום אנחנו רואים מישהו מכוון אלינו לוע של קנון חדשה, 100 זום מיליון פיקסל, ישר אל ה(צ)מיג. לא לקחנו סיכונים וקיפלנו אותו לארבע עם הכלי שלו".

סמ''ר ד., שפיקד גם הוא על כח בילוש באותו מבצע, מספר: ''זה היה קשה מנטאלית, החבר'ה שמה ממסכים אותך בביצים, בקבוקים, בקבוקי אר סי (ג'י), אוכל, ומכל הבא ליד עד שת'ה לא מבין מה ישאר להם לארוחת שישי בלילה. הם צועקים עליך שת'ה נאצי ועוד כל מיני קריאות בשפה לא מובנת. אתה נדרש להיות מאוד מפוקס בשל הסיכון מירי (על) זו''צ חלילה, וכדו'. בשלב מסויים זיהינו נער מתרחק מאיתנו בצורה חשודה, הפ(ע)לנו עליו נוהל הדיפת חשוד והוא התחיל לדמם. זה לא היה נראה טוב ואמרתי לכח להכניס אותו לניידת. התקרבו אלינו כאלו שנראים כמו החובשים של הסהר, עם זקן כזה, ורצו לטפל בו, חששנו ממלכודת וגרשנו אותם. פתאום הייתה קריאה בקשר: 'אנחנו רואים את השטיבלאך!' כולנו התרגשנו. היו בכח חבר'ה שעוד זכרו את השכונה מהתקופה שלפני גיוסם, והם לא האמינו שהם עוד ישובו לשם עם מדים. התחילו לרוץ בווצאפ תמונות של בלשים מימ''ר הבירה עומדים בתור בכניסה למקווה כשבעריש נותן להם להיכנס בחנם. המורל טס למעלה. דהרנו בסמטאות, תפסנו את מי שיכולנו. אנשים נכנעו כמו זבובים. אחרים ברחו לחנויות. העובדים של בריזל הוציאו לנו בקלאוות. היו חבר'ה שנכנסו לגיבעק'ס וסחבו משם משטח עם חלות לכל הלוחמים. נעמדנו שלושה חבר'ה שניה אחת ליד קיר מלא במודעות מעניינות, איזה צלם הנציח את זה ואח''כ הפכו את זה לתמונה מאוד מפורסמת. שלחתי כח לטהר את 'אוצר היהדות' ובינתיים התחילה הרעשה מר' ירוחמ'ס''...

כאמור, מה שהפך לאחד מסמלי שחרור השכונה היה 'תמונת הבלשים' המפורסמת בה נראה כח של שלושה בלשים העומדים ומביטים בהשתאות אל על, לעבר לוח המודעות הניצב על הכותל המערבי של השטיבלאך, דקות לאחר שכבשו את המקום. הצלם משה בלוי, מי שצילם את אותה תמונה, סיפר על כך לציקי (יצחק) פראנק בראיון ל'אורתודוכס ניוז': ''התמונה הזו צולמה רק במקרה, אני תכננתי לתעד את הפשיטה שלהם על המקום, אלא שכפי שכולכם ראיתם כבר בסרטון - מישהו התנפל עלי והצמיד אותי לקרקע, כך שה'פוקוס' של המצלמה היה מכוון מלמטה למעלה ונוצרה האשליה כאילו הם מביטים למעלה".

שבתי גרברצ'יק, דובר המשטרה דאז, התלווה לכח הפורץ לשכונה ותאר את תחושותיו: ''כחרדי שמשרת, קשה לי להסביר מה חש אדם אשר במשך שנים ארוכות לא יכל להלך בחופשיות ברחובות אלו, ופתאום ביום בהיר הוא שב הביתה, לרחובות ה'שטעטל'. במשך שנים יצרו כאן מה שנקרא 'קרויס - טריטוריה', הדבר הזה מאחור(י)נו. לא יתכן שבלש משטרתי לא יוכל לעטות לגופו איזה ביגוד שירצה באיזה זמן שירצה, ללכת כך היכן שירצה, ולעשות שם מה שירצה למי שירצה! לגבי הטיימינג של פרוץ המלחמה - ביום שישי אחה''צ, לדעתי השאלה בעניין לא אמורה להיות מופנית כלל כלפי המשטרה אלא כלפי כל אחד מהתושבים שנמנע מלתקוף את החיילים במבצעים דומים שנערכו במקום בשבועות האחרונים. היה עליו לקחת בחשבון כי אם לא ישתף פעולה עם פרובוקציה יזומה ביום שלישי כמשל, זו עלולה להגיע בסוף גם ביום שישי''.

גם תושבי השכונה ציינו כדרכם את חמישים שעות הכיבוש במעמד שהחל בקבלת תענית ביום שלפניו ובקריאת 'ויחל' ביום שלאחריו. עם סיום התענית (בשעה 12:00 לשא''י.- 6:00 איראפית) נערכה עצרת ברחבת 'ישועות יעקב'. דובר השכונה יצחק ווייס נאם במעמד ואמר: ''הרשעים חוגגים ביום אידם את 'שחרורה' של מאה שערים כביכול. האם לזאת יקרא שחרור?! (אה... בבקשה אם אפשר לבקש מהמוכר של 'עין יעקב' שינמיך מעט את הקריוקי, תודה.) כולנו ראינו את הסרטונים, (מה, לא ראיתם?!) ואני רוצה לומר לכם רבותי, כי עד לאותו יום שישי, מעולם!! אבל מעולם!! – ואני אומר זאת באחריות מלאה – לא תקפו בשכונה את הרב שמואל שישא פיזית, ואני מדגיש, פיזית! אני מדבר כמובן על השנים האחרונות. מה היה לפני כן? אני לא יודע כי אני לא נכנס לזה ואני לא נכנס לזה כי אני לא יודע. אבל ברשותכם רבותי, אני רוצה להתקדם הלאה. כולכם שמעתם שבדו''ח על אירועי המלחמה תבע השופט לדעת מה הביא את המשטרה לפתוח בה דווקא בעיתוי שכזה. מה ענה על כך נציג המשטרה? ''שיקול מבצעי של הימ''ר''. אתם יודעים רבותי מה היה אותו 'שיקול מבצעי'? ובכן, אגלה לכם: משום שזאת שעת ה'דד-ליין' של 'לידע ולהודיע' ...

 
  • הוסף לסימניות
  • #2
טוב מאוד!
אתה מגלה בקיאות מרשימה בניאונסי מא"ש..
באמת, סקירה מוצלחת בניחוח טוב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
זהו? רק משויטט משוטט לו בין הנושאים כולם? אבל אם אתם לא מגיבים, יש אחרים שהגיבו...
קיבלתי לפני כמה דקות מחבר שקרא גם הוא את התיאור דלעיל...
:):D:):D:):D
 

קבצים מצורפים

  • מאה שערים.pdf
    KB 673.2 · צפיות: 47
  • הוסף לסימניות
  • #5
חזק.

תשלח את זה לבטאון "העדה"
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
מילא, מקסימום תצטייד בתותח "פמפרס".
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
נכתב ע"י נריה מגן;n4950646:
זהו? רק משויטט משוטט לו בין הנושאים כולם? אבל אם אתם לא מגיבים, יש אחרים שהגיבו...
קיבלתי לפני כמה דקות מחבר שקרא גם הוא את התיאור דלעיל...
:):D:):D:):D

ממש אותנטי...
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
נכתב ע"י נריה מגן;n4948554:
ההיסטוריה חוזרת על עצמה פעמיים. פעם ראשונה כטרגדיה ופעם משניה כפארסה. נפוליאון.
למען הדיוק ההיסטורי, בעל המאמר הוא קארל מרקס ולא נפוליאון. (נפוליאון לא יכל להמציא את המאמר, בשעה שהוא ביצע את הפעם הראשונה הטרגדית...)
נכתב ע"י נריה מגן;n4948554:
לאור לקחי העבר, יודגש מראש שאין בדברים הבאים שום מטרה להעביר מסר ישיר או עקיף בעד צד כזה או בעד צד אחר, נגד צד כזה או נגד צד אחר, בעד הנגד או נגד הבעד, בעד הבעד או נגד הנגד כן הלאה והלאה והלאה, ואי לכך חבל לקחת את הכתוב ולסטות איתו לפסים שאינם ממין עניינו של הפורום, מה שכנראה יהיה מי שיעשה למרות הפתיח התוקפני הלזה.
אחרי פתיח כוללני ומקיף כזה, אין לך לצפות לתגובות כמעט, כיון שכמעט כל תגובה עלולה להילכד באחת מן הכללים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
עכשיו קיבלתי את זה במייל...
סוף התהילה לבוא.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
נכתב ע"י חשמל;n4951070:
אחרי פתיח כוללני ומקיף כזה, אין לך לצפות לתגובות כמעט, כיון שכמעט כל תגובה עלולה להילכד באחת מן הכללים.

חשבתי שאפשר לדבר על הכתיבה, על הסגנון, על הנדרש שיפור ועל הראוי לשבח, ולא רק על הפוליטיקה החרדית הפנימית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
איזה יופי. כיף לקרוא ((שוב!!))
נריה, כבר כתבתי לך כמדומני באישי, ואם כן, זה לא נורא שאני כותב פעמיים, נכון?
הקטע - מדהים.

ואגב. אם אתה רוצה לעבור במא"ש ואתה מפחד להענש על הקטע שכתבת, ואתה מפחד שיזרקו עליך סירי צ'ולנט עתיקים (מרתיע, בכנות), יש פתרון!

ללבוש שאל מקצועי... ואז תשוטט להנאתך בכל פינה ותבלוש ותחטט בכל סמטאותיה של מא"ש.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
הכתיבה כרגיל- משובחת
צרפי המילים וכפלי הלשון מותירים את הקורא פעור פה (:eek:)
בקיצור, פשוט טקסט טוב חד וקולע...
והתיאוים, איך שכחתי, מתוארים בחינניות ראויה לשמה!

אם כי פה ושם מתגלעות אי אילו טעויות של "כתב לעיניני חרדים"
נכתב ע"י משויטט;n4950125:
אתה מגלה בקיאות מרשימה בניאונסי מא"ש..
קצת הפוך ממה שהוגב, אבל מילא.

נכתב ע"י נריה מגן;n4950789:
הם יוציאו עלי חרמות ונידויים... אני שוחט מידי הרבה פרות קדושות במאמר אחד.:)

דווקא יש מצב שהעדה ישושו על כזה מאמר
מקסימום תשלחו לעדתינו (או לאיך שלא החליפו לזה את השם)

לא הצלחתי לזהות פרות קדושות מתות
מלבד אי אילו פגרי חרדק"ים ושאר מזיקים
אבל מילא, מי אני שיעבור על קריאת הקודש שקדמה להכל...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת ואפק ית עמך
ב"ה

עם ישראל יקר,
הגיע הזמן שנפסיק להפגין נגד, ונתחיל להפגין בעד.
בעד לימוד התורה.
בעד קירוב לבבות, לא ריחוק לבבות.

נזכור: אנחנו "העגלה המלאה", נושאים על גבנו אחריות.
אחריות להמשך קיום לימוד התורה
ואחריות לתפילה לשלום עם ישראל.

במקום להשתמש במינוח של עצרת מחאה,
נבחר בלשון של עצרת תפילה המונית לשלום עם ישראל.
כל תפילה שלנו, כל פסוק של לימוד,
זה מגן אחד נוסף.
כי זה מה שאנחנו באמת רוצים,
בכוח התורה, תורת חיים,
להביא את עם ישראל למקום הראוי לו:
מקום של שמירה עליונה,
מקום של רוח,
מקום של השראת שכינה בתוכנו.

ומי אם לא אנחנו, ראויים לשאת את משא התפילה על עם ישראל,
ולקרוא בקול גדול, לבקש ולהתחנן על אחינו.

אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה,
לב מי לא דואב על אחינו ובשרנו הנתונים ביד צר?
הלא הם "נר ה' נשמת אדם" הנתונים במחשכי הקליפות.

תפילה לשמירה על אחינו המוסרים נפשם בשדה הקרב,
הלוחמים מלחמת אש.
תפילה לרפואת החיילים הפצועים.
ותפילה לשמירה על עולם התורה, אורו של בורא עולם.

בעולם אומרים: Time is money.
אנחנו אומרים: Time is life,
כל רגע של החטופים יקר,
וכל תפילה מקרבת את שעת גאולתם.

לאחינו השבויים נגמר הזמן, כל רגע הוא דקת חיים.
אם כל רגע של לימוד הוא רגע של חיים,
נעמוד כולנו בתפילה על אחינו הסובלים,
ביחד עם כוח התורה,
כוח התפילה ובכוח האחדות,
כי אין כוחנו אלא בפינו,

מתוך הבנת עומק נשמת עם ישראל עם אחד,
ומתוך הבנת עומק התורה,
נישא קול יחד בעד עמנו.

ובעַד עמך רחמים שאלי.

* אנחנו מאמינים שרוב עם ישראל בעד לימוד תורה, משום שהערך של מדינה יהודית מתבטא גם בלימוד התורה וגם בהגנה על העם והארץ.
המאבק האמיתי הוא רק מול המיעוט הפרוגרסיבי־שמאלני, שביד אחת פועל נגד המדינה וביד השנייה מפיץ נרטיבים שקריים על "הרעבת עזה".
כשאנו מציגים את חלקנו כחלק מהחיבור הגדול לעם ישראל, אנו מעוררים כבוד ואהדה.
וכשאנחנו נאבקים ברוב העם שנמצא איתנו באותו צד, אנו מעוררים אנטגוניזם מיותר.
"אני מתפללת שבריאיון לא ישאלו מה היה שם-משפחתנו הקודם", אמרה יהודית שוורץ (אטיאס לשעבר) לידידתה הקרובה.
*
"הצבא כבר ידאג להם", אמרה נירית לבעלה, בשעה שלקח איתו את הנשק, מוכן לצאת להצלת הישובים.
"אני לא יכול לסמוך על אף אחד", הבהיר ח' בכנות, "זו הצלת נפשות ואם אני יכול לעזור לאנשים זו חובתי".
קול רכבו המתרחק, נשמע באוזניה כאזעקה, באותו בוקר של השביעי לעשירי.
מאוחר יותר התברר שצדק.
*
"חמאס לא מסכימים לעזוב את השכונה", אמרה העזתית כמו לעצמה, בום אדיר הרעיד את השכונה.
*
"המורה לא מסכימה להיעדר מהכיתה, גם אם לא מרגישים טוב, היא תיערב את הקב"סית" סחו התלמידות זו לזו.
"זו הוראה מההנהלה".
*
"וועד השכונה סירב לקבל אותנו, טוענים שאנחנו ממגזר שונה/לא מתאימים לציביון", לגברת קלמני יש מטפחת ובעלה חובש מגבעת רק בשבת.
*
"רוסיה שולחת חיילים נוספים לחזית מול אוקראינה, כל האזרחים חייבים להשתתף בלוחמה", כותרת בעיתון.
*
וזו לא ידיעה מוגזמת: צפון קוריאה לא מסכימה לאזרחיה לחייך בימים מסוימים, עונש חמור יינתן למחייכים.
*
דינה אמרה שהצבע הסגול מכוער, אף אחד לא מעיזה לסתור את דבריה
*
עוד כותרות מרחבי העולם?
מהשכונה?
יש ויש,
מוזמנים להוסיף.

*
המסקנה היא שסמכות זה דבר חשוב כשהיא מגיעה במידה.

לפעמים, שלטון היא ממשלת זדון.
ועל זה אנחנו זועקים, מתפללים ומתחננים:
"כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ".
גם מהלב פנימה,
תעביר את החרדות ואת השקרים והדמיונות
וגם מהעולם האמיתי, תעביר את הסמכות הכוזבת, את ההתנשאות, החינוך המיותר וההתעמרות בזולת.
*
והיה ה' למלך על כל הארץ.
זו ההבנה שאין בעולם סמכות או כח לאף אחד.
היחיד עם הכוחות זה ה' יתברך.
למדנו זאת מהתורה הקדושה, בה אין סמכות וכח לאף אחד, יש הרבה בירורים ורצון להגיע לאמת.

כולנו טובים, אין צורך בשליטה חיצונית.
אף אחד לא יכול להחליט עבור הזולת.
להחליט על הזולת זה להיות בגניבת דעת.
*
אפשר לכוון את הזולת, במידה.
להסביר, מתוך רצון טוב.
המקום היחיד שניתן להחליט על הזולת זה למנוע דברים לא רצויים, או להשפיע דברים טובים, וגם זה במידה נכונה מתוך כוונה אמיתית להיטיב, להגן על החלשים, ולא תוך רצון לשלוט.

כי תעביר את החושך
והרשעה כולה בעשן תכלה.
וכי תעביר את ממשלת הזדון מתוכנו, ומכל העולם.

אמן כן יהי רצון.
 תגובה אחרונה 

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה