מי אמר שלא רע להם ? היית פעם בחיידר בשעות אחה"צ ?
בהשוואה לבוקר, יותר ילדים מקבלים עונשים/נשלחים למפקח/מוצאים החוצה/מפריעים בכיתה מאשר בבוקר
זה זמן קשה
הייתי מלווה בהסעות, אותו הילד - בבוקר יכול להיות הכי רגוע שבעולם. ואחה"צ יכול להיות הכי מופרע שבעולם.
זה פשוט סוג של עייפות.
אצל בנים זה סוג של הדרגה (אולי, כך אני חושב) לקראת הישיבות שלומדים מהבוקר עד שעות הלילה המאוחרות
אז זה התרגלות כזו
אבל בהחלט, גם לבנים קשה אחה"צ.
אצלינו הם חוזרים הביתה להפסקת צהריים של שעה וחצי באמצע.
רואים את הבית ונושמים אותו . מפסיקים.
ושעות אחר הצהריים - מהוות לימודים קלילים שלא בוחנים עליהם אחר כך.
וזה אכן מיטבי יותר מהלימודים יום ארוך שמקובלים במקומות אחרים.
ותבואי פעם לחיידר אחה"צ בגיל 7-8 תגלי שאף אחד לא ממש יושב שם על הכסא ברצינות יותר מדי הרבה זמן...
דבר ראשון, הייתי בהחלט בחיידר בשעות אחה"צ. ביליתי שם את מיטב שנות ילדותי...
ועם כל הכבוד. אני לא מסכים.
לא. אל תספרו לי שרע להם. יש גבול.
לי לא היה רע בחיידר, ולבנים שלי ממש לא רע.
אני אבא מסור ואוהב, ומתסכל להם טוב טוב בעיניים יום יום.
הם לא חוזרים הביתה בוכים, לא חוזרים ממורמרים, ולא מתוסכלים.
עייפים – כן. מרוצים ומסופקים – לפעמים כן לפעמים לא.
מסכנים – לא!
דבר שני, אף אחד לא אמר ששעות אחה"צ זהות לשעות לפנה"צ.
הן שעות מאתגרות בהחלט, והתוכן הלימודי והיחס של המלמדים כמובן צריך להיות בהתאם.
אם תתייחסו לגופם של הדברים שכתבתי, תגלו ששאלתי רק למה קובלים על יום הלימודים הארוך אצל הבנות,
וכביכול מציגים אותו כעונש עצום שעלול לגרום נזקים נפשיים לכל החיים...
ולכן אמרתי, שאם אצל הבנים יודעים להסתדר עם לימודים מתאימים, ולא ראיתי את הילד שניזוק נפשית מיום הלימודים הארוך, כך בדיוק באותה מידה ניתן להסתדר אצל הבנות. למצוא את האיזון המתאים ואת הנוסחה המדויקת.
וכן, אני מסכים שאפשר, ואולי צריך, לפתוח דיון רחב איך בדיוק לנצל את השעות בצורה הכי חכמה, ומה שחשוב – הכי מותאמת לשעות מאתגרות אלו, וביחס לתוכן הלימודי שקיים עד כה.
אבל, תסכימו איתי שלפעמים קשה לקבל דברים חדשים (יום לימודים ארוך אצל בנות), ומוצאים בו פגמים וחסרונות, למרות שתוך כדי אנחנו לא קולטים שאנחנו כבר רגילים לאותו דבר באופן דומה (יום לימודים ארוך אצל בנים).