דרוש מידע ילדים שלא זזים ללא נוכחות מבוגר בעקבות המלחמה

[דיאלוג]

יותר מחודש ב"ה ללא אזעקות כלל
אבל הילדים (בעיקר באזור גיל 5, ובעקבותיו גם השני באזור גיל 3) לא מוכנים לזוז בתוך הבית לחדר אחר ש'אין מישהו גדול מאוד' (אבא/אמא/סבתא) איתם יחד.
מה שגורם גם להפרעות שינה בבוקר.. כי יקיצה אחת מוקדם מדאי והם מופיעים בחדר הורים כי לא רוצים לישאר לבד בחדר! וזה קשה..
ומכאן לעוד שאלה - הקטן בן שנה וחצי משכים קום ללא שום אפשרות להרדימו שוב, משעה 6 ומעלה.. יש פיתרון לזה??

 

[פנדורה]

לגבי האזעקות, את מתארת בדיוק מה שקורה כאן בבית.
ילד בן 6 וילדה בת 3 מפחדים ללכת ברחבי הבית (הלא גדול) לבד.
מאמינה שהזמן יעשה את שלו.

 

[דיאלוג]

לגבי האזעקות, את מתארת בדיוק מה שקורה כאן בבית.
ילד בן 6 וילדה בת 3 מפחדים ללכת ברחבי הבית (הלא גדול) לבד.
מאמינה שהזמן יעשה את שלו.

כבר קרוב לחודש וחצי בלי אזעקות! ועדיין..
זה פחות חריף מההתחלה אבל זה קשה
אין משהו לעזור להם (ולנו..) בזה?

 

[מירי עוס]

זה פחות חריף מההתחלה אבל זה קשה
אין משהו לעזור להם (ולנו..) בזה?

יתכן שכבר עשית את זה. @דיאלוג או לא..
אבל אפשר וכדאי לדבר איתם על זה.
לדבר על הפחד שלהם, להזמין אותם לשתף אודותיו, לנרמל אותו.
ותוך כדי גם לתת בטחון, להפחית את תחושת חוסר האונים... אבא ואמא פה, שומרים עליכם, ד' שומר עלינו, אנחנו יודעים מה לעשות בזמן אזעקה(מסדרון, ממד מקלט, חדר מדרגות וכו).
איך אתם כהורים/מובגרים אחרים משמעותיים תפקדו והרגישו בזמן אזעקות?

 

[דיאלוג]

יתכן שכבר עשית את זה. @דיאלוג או לא..
אבל אפשר וכדאי לדבר איתם על זה.
לדבר על הפחד שלהם, להזמין אותם לשתף אודותיו, לנרמל אותו.
ותוך כדי גם לתת בטחון, להפחית את תחושת חוסר האונים... אבא ואמא פה, שומרים עליכם, ד' שומר עלינו, אנחנו יודעים מה לעשות בזמן אזעקה(מסדרון, ממד מקלט, חדר מדרגות וכו).
איך אתם כהורים/מובגרים אחרים משמעותיים תפקדו והרגישו בזמן אזעקות?

מדברים על זה.
מדברים גם על הפסקת האש שנכנסה..
מדברים מאוד על זה שה' נוכח ואיתם כל הזמן
(היה גם פעם אחת שבן ה3 שאל "ה' הוא גדול? טוב אני ילך לסלון")
אבל זה לא עזר יותר מדאי. בהחלט בגיל 5 זה בגלל האזעקות ועדיין מזכיר את זה, אבל כל ההסברים לא מועילים
ובטח ובטח לא ב5 בבוקר כשצריכים להירדם שוב ואם לא נוכחים איתם בחדר אין סיכוי
(ובעקבות כך- מ6 ואילך כבר כמעט אין סיכוי שירדמו שוב)

 

[חנה ש.]

קודם כל לקבל את זה.
היה מצב לא טבעי, ומלחיץ,
להבין שזה זמן לא רגיל,
והתגובה של הילדים היא כן רגילה.
זה נורמלי להילחץ, נורמלי לקום מאוחר.
לא לנסות לשנות את הסדר בכוח,
לקחת נשימה ארוכה ולאפשר עוד איחורים.
וזה כלל חשוב כשיש מצב לא נורמלי, להכיר בו, ולאפשר אותו.
כשהמצב יחזור להיות רגיל, אז גם הדרישות יחזרו להרגלם בנחת.
ככל שאנחנו מאפשרים לעצמנו את ההתאוששות הנדרשת כך
אנחנו נצליח להגיב בצורה יותר טובה ויותר מתאימה להרגשות שלנו.
והכל בהדרגה.
בהצלחה.

 

[BIZZARC- עשירה]

ומכאן לעוד שאלה - הקטן בן שנה וחצי משכים קום ללא שום אפשרות להרדימו שוב, משעה 6 ומעלה.. יש פיתרון לזה??

6 זה שעה סטנדרטית לקום, לא?
מתי הוא הולך לישון?

 

[דיאלוג]

6 זה שעה סטנדרטית לקום, לא?
מתי הוא הולך לישון?

לא לכולם זה סטנדרטי לקום..
ההשכבה באזור 7
אבל גם אצל הילדים מי שקם ב6 בהחלט עייף מאוד בבוקר ובהמשך היום

 

[דיאלוג]

קודם כל לקבל את זה.
היה מצב לא טבעי, ומלחיץ,
להבין שזה זמן לא רגיל,
והתגובה של הילדים היא כן רגילה.
זה נורמלי להילחץ, נורמלי לקום מאוחר.
לא לנסות לשנות את הסדר בכוח,
לקחת נשימה ארוכה ולאפשר עוד איחורים.
וזה כלל חשוב כשיש מצב לא נורמלי, להכיר בו, ולאפשר אותו.
כשהמצב יחזור להיות רגיל, אז גם הדרישות יחזרו להרגלם בנחת.
ככל שאנחנו מאפשרים לעצמנו את ההתאוששות הנדרשת כך
אנחנו נצליח להגיב בצורה יותר טובה ויותר מתאימה להרגשות שלנו.
והכל בהדרגה.
בהצלחה.

מקבלים את זה לגמרי. ורק במקרים נדירים וקיצוניים מאוד (פתיחת דלת של אמבטיה בחורף הקר באמצע שמקלחים את אחד הילדים כי 'לא רוצים להיות לבד עם דלת סגורה' ) משקפים להם שזה לא טבעי..
השאלה עד כמה זה תגובה טבעית לאורך זמן לא קטן (חודש וחצי שכבר רגוע לגמרי כאן) שאפשר עדיין להמשיך לחכות בסבלנות בלי להתחיל איזה תהליך טיפולי / רגשי איתם

 

[BIZZARC- עשירה]

לא לכולם זה סטנדרטי לקום..
ההשכבה באזור 7
אבל גם אצל הילדים מי שקם ב6 בהחלט עייף מאוד בבוקר ובהמשך היום

חשבתי ש6 בבוקר זה הסטנדרט, שלי קמים לפני כן

לא יודעת אם זה עוזר ב6 בבוקר אחרי 11 שעות שינה, אבל אם הוא עייף אז אולי כן- להחשיך את הבית ממש וככה גם ב6 בבוקר זה עדיין מרגיש לילה, ובשקט להחזיר אותו לישון כמו שאת מחזירה לישון באמצע הלילה.

 

[מירי עוס]

ובטח ובטח לא ב5 בבוקר כשצריכים להירדם שוב ואם לא נוכחים איתם בחדר אין סיכוי
(ובעקבות כך- מ6 ואילך כבר כמעט אין סיכוי שירדמו שוב)

הייתי מפרידה בין כמה דברים.
בין החרדה להיות בחדר לבד, שזה כבר מפריע לתפקוד של ילד בן 5.
לבין ההתעוררות המוקדמת והוקשי להרדם שוב. זה קושי שקורה, גם ללא חרדות מלחמה. להרבה ילדים שמתעוררים מוקדם מסיבה זו או אחרת, קשה לחזור לישון.
זה מוציא את ההורים מדעתם, מעייף אותם, וקשה מאוד, אבל זה עובר (או שהילד גדל, ולומד להעסיק את עצמו). אולי יהיה קל יותר לבדוק מדוע מתעוררים מוקדם- אור יום- מתאים יותר לקיץ, צינת בוקר? רעש אוטו פינוי זבל?שעת שינה מוקדמת בערב? וכו...

לגבי החרדה ביום יום, רציונלית הם הבינו שזה כבר לא מפחיד, אבל רגשית קשה להם להרגע מכך( זה כמו שיגידו לאדם המפחד מכלב, זה לא מפחיד, הוא לא יעשה לך כלום. יעזור? לי לא..). ואחרי הכל, באמת עברנו תקופה קשה...
הייתי מדברת על החרדה הזו, על הרעש של האזעקה שהיה לא נעים, על הרעש של הבומים, ערבים/מחבלים, לפי רמת החשיפה שלהם. פשוט נותנת מקום לפחד, מילים, ושם, ושיח על זה.

ואל כתבת איך אתם הגבת/חוויתם את האזעקות..

אגב, הבת שלי בת 6 ששמעה על הפסקת האש, התחילה לקפוץ ולצעוק, המשיח מגיע!המשיח מגיע!, איזה יופי, כי נגמרה המלחמה. ועוד ילד שאמר לי בטיפול, שנה שעברה באזור חנוכה- למה לנו לא קורים ניסים כמו לחשמונאים...

 

[דיאלוג]

חשבתי ש6 בבוקר זה הסטנדרט, שלי קמים לפני כן

לא יודעת אם זה עוזר ב6 בבוקר אחרי 11 שעות שינה, אבל אם הוא עייף אז אולי כן- להחשיך את הבית ממש וככה גם ב6 בבוקר זה עדיין מרגיש לילה, ובשקט להחזיר אותו לישון כמו שאת מחזירה לישון באמצע הלילה.

לא לגמרי עובד.
אין לי בעיה שהקטן קם (הוא ישן בהמשך במעון והכל בסדר)
הבעיה שבעקבותיו הגדולים מתעוררים לרגע וכבר לא רוצים להמשיך לישון אם אין מבוגר לידם (הבעיה העיקרית כאן..) וברגע שיוצאים עם הקטן החוצה לנטילת ידיים וטעימת בוקר / בקבוק מים או מה שלא יהיה
הם כבר בחוץ (טרורטי עיניים!!) אבל לא רוצים לישאר לבד..

 

[מירי עוס]

חשבתי ש6 בבוקר זה הסטנדרט, שלי קמים לפני כן

גם שלי.
ויפה ששמת חיוך.
אני מעדיפה לשים

 

[מירי עוס]

השאלה עד כמה זה תגובה טבעית לאורך זמן לא קטן (חודש וחצי שכבר רגוע לגמרי כאן) שאפשר עדיין להמשיך לחכות בסבלנות בלי להתחיל איזה תהליך טיפולי / רגשי איתם

איך הם במסגרת הלימודית?
תסמינים אחרים לחרדה?
איך משחקים עם חברים?
רגרסיה בתחומים אחרים- כמו גמגום? חוסר שקט? קשיי סמכות? הרטבה? וכו.
איך שנת הלילה עד ליקיצה בבוקר? איך נרדמים?

 

[דיאלוג]

ואל כתבת איך אתם הגבת/חוויתם את האזעקות..

בלי היסטריה. בלי דרמות ובלי צעקות.
נכנסו כולם לממ"ד בצורה בטוחה ובלי למהר (בטווח הזמן של האזור כמובן..)
עם הזמן למדנו לחלק להם משהו טעים בממ"ד כל פעם.
היה משחקים מיוחדים לממ"ד
חלק גדול מהאזעקות ב"ה הם לא חוו כי החדר ילדים שלהם בממ"ד.. והם ישנו לילה
בפעמים הראשונות אם הילדים נכנסו ללחץ הרמנו אותם על הידיים בצורה מרגיעה (בהמשך למדנו ללכת כולם רגוע יחסית..)
האם היינו לחוצים בלב?.. כנראה שקצת (זה מאוד השתנה בין האזעקה הראשונה לאלה שאחריה)

 

[דיאלוג]

איך הם במסגרת הלימודית?
תסמינים אחרים לחרדה?
איך משחקים עם חברים?
רגרסיה בתחומים אחרים- כמו גמגום? חוסר שקט? קשיי סמכות? הרטבה? וכו.
איך שנת הלילה עד ליקיצה בבוקר? איך נרדמים?

בהכל ב"ה בסדר גמור.
יש טיפה גמגום אצל הגדולה אבל כמדומה שזה היה גם לפני (אופייני לגיל ושליפת המילים)

 

[היפרסוני]

יש כמה דברים שניתן לעשות (מנסיון)
1. לתת לפחד מקום, לפני שאומרים ה' פה וכו, לתת מקום לעצם הפחד- לומר (ולהרגיש איתו) "כן זה מפחיד"
"גם לאבא זה מפחיד" .
מי שלא רגיל לשקף רגשות חושב שזה יפחיד את הילד עוד יותר, אבל האמת שזה הבסיס כדי שיוכל לשחרר את הפחד.
2. לתת לילד שליטה על המצב, ע"י תרגילים וכדו'
לדוגמא ילד בן שנתיים שהחל לפחד מכל רעש שונה (חשב שזה אזעקה\פיצוץ) ההורה נתן לו ללחוץ פליי שעשה רעש דומה לאזעקה= תחושת שליטה שהוא יודע שיגיע הרעש המפחיד והוא שולט בו (התוצאה המיידית הייתה שהילד כמעט הפסיק לפחד.. (יחסית)

ואל כתבת איך אתם הגבת/חוויתם את האזעקות..

לא תמיד זה קשור

הייתי מדברת על החרדה הזו, על הרעש של האזעקה שהיה לא נעים, על הרעש של הבומים, ערבים/מחבלים, לפי רמת החשיפה שלהם. פשוט נותנת מקום לפחד, מילים, ושם, ושיח על זה.

בדיוק.
לתת מקום=להסכים, להרגיש, להיות שם עם הילד

 

[דיאלוג]

יש כמה דברים שניתן לעשות (מנסיון)
1. לתת לפחד מקום, לפני שאומרים ה' פה וכו, לתת מקום לעצם הפחד- לומר (ולהרגיש איתו) "כן זה מפחיד"
"גם לאבא זה מפחיד" .
מי שלא רגיל לשקף רגשות חושב שזה יפחיד את הילד עוד יותר, אבל האמת שזה הבסיס כדי שיוכל לשחרר את הפחד.
2. לתת לילד שליטה על המצב, ע"י תרגילים וכדו'
לדוגמא ילד בן שנתיים שהחל לפחד מכל רעש שונה (חשב שזה אזעקה\פיצוץ) ההורה נתן לו ללחוץ פליי שעשה רעש דומה לאזעקה= תחושת שליטה שהוא יודע שיגיע הרעש המפחיד והוא שולט בו (התוצאה המיידית הייתה שהילד כמעט הפסיק לפחד.. (יחסית)

בדיוק.
לתת מקום=להסכים, להרגיש, להיות שם עם הילד

1. נותנים מקום גדול מאוד לפחד.
2. עשינו ג"כ, יש להם אפילו משחק כבאית עם סירנה שדומה לאזעקה שאוהבים לשחק (ולפעמים לשחק עם זה ב'אזעקה' ו'הבובות הולכות לממ"ד').
כמובן אפשר להוסיף עוד ועוד..
השאלה העיקרית כמה זה חריג תגובה כזאת לאורך זמן

 

[מירי עוס]

בהכל ב"ה בסדר גמור.
יש טיפה גמגום אצל הגדולה אבל כמדומה שזה היה גם לפני (אופייני לגיל ושליפת המילים)

ב"ה על זה.
אני לא קלינאית, אלא עו"ס גיל רך
אבל כמדומני שזה אופייני לגיל 2-3...תבדקו את זה.

הייתי בודקת במסגרת הלימודית איך הם מתפקדים שם, איך הלמידה שלהם, איך המצב החברתי. חושבת עד כמה מפריע ביום ביום, ונוכח. ולפי זה מחליטה האם לחכות עוד קצת, או ניגשת לטיפול.
בכל מקרה, בינתיים לדבר עם זה, על הפחד, על הרגשות השונים, חושבת איתם יחד מה יכול להרגיע אותם. אולי הם יפתיעו...
הבן שלי, למשל, חלם כמה פעמים שמחבלים מגיעים לחטוף אותו..פחד ללכת לישון שלא יחלום. כרגע, הוספנו פרק תהילים לפני השינה+ספר התהילים ליד המיטה שלו+ הבטחה שאם הוא מתעורר מחלום רע, אני אהיה איתו עד שיירגע(ולא אשלח אותו שיחזור לישון...כן, גם זה קרה). מאז הוא לא מתעורר...

 

[מירי עוס]

לא תמיד זה קשור

נכון.
לפעמים קשור, ולפעמים לא.
עדיין אני תמיד שואלת, כדי לקבל תמונה על החוויה שהיתה בזמן האזעקה. ולדעת איפה לשים את הדגש בשיח מול הילד..