התייעצות ילד בלי מזל... חורים בידיים...

[lab]

ובסוף נהיית ג'ירפה .סיום טוב.

לא יפה
קצת @אהבת הבריות

 

[ג'ירפה]

ובסוף נהיית ג'ירפה .סיום טוב.

דווקא דיברתי אמת.
מחול לך. מחול לך. מחול לך.

 

[אהבת הבריות]

כוונתי היתה להעלות חיוך וחלילה לא זלזול.ואגב מכיר הרבה במסגרת עיסוקי שלא האמינו בעצמם וכו' ומצאו את המקומות החזקים שלהם בין במסגרת תורנית ובין מחוצה לה והפיצו לעולם את הכח האמיתי שטמון בהם.בהצלחה.

 

[צ'יק צ'אק]

בקיצור....
אימפולסיביות
הפתרון!!!!!!
ספורט טיפולי!
בדוק ומנוסה

 

[לעבעדיקייט]

קודם כל אני ח"ו לא מסווג אותך כאבא מסוים מבחינתי אתה האב האידיאלי רק טענתי שיש הורים שא"א לתקשר איתם כי הם ",יודעים הכל,"
לענין ההעצמה תעיין בתגובה שלי למעלה שם אני מציין שאין קשר בהכרח בין העצמה ליכולת כלכלית

עזרתי ??????????????

אתה בחור טוב ומקסים

 

[לעבעדיקייט]

אני הייתי כזו, אוהו הייתי כזו...
מוזגת מים לכוס - נשפך, מפילה צלחות מהידיים, שוברת כלים, נתקעת בקירות...
פעם אחת אפילו הגדלתי לעשות והפכתי את החנוכיה שניה לפני הדלקת הנרות (וזה לא היה נר ראשון ).
היום אני צוחקת על זה, אבל אז, כילדה, זה היה לא קל.

במיוחד שהסביבה פשוט לא מבינה מה הבעיה למזוג ישר לכוס, או לא להפוך צלחת אוכל בדרך, זה הרי כ"כ פשוט...
זוכרת שאבא שלי היה אומר לי: "תארי לעצמך איזה בושות יהיו לך כשתתארחי אצל חמותך ותהפכי שם מגש דגים".
הוא באמת כאב את המצב ואמר את זה נטו מדאגה, אבל זה לא עזר לי כילדה.
וב"ה מעולם לא הפכתי אצל חמותי מגש דגים

עם הזמן לימדתי את עצמי ב"ה, לבד, איך לשים לב לצורת האחיזה שלי,
משתדלת לתת את מלוא תשומת הלב למה שאני מחזיקה ולומדת פרקטיקות - כמו לתמוך בכוס כשמוזגת מים, ולא מאפשרת לעצמי למזוג ללא האחיזה הזו וכו'.

היום אני מבינה שמדובר כנראה בקושי מוטורי שלא אובחן (הייתי ב"ה ילדה חכמה ומוכשרת, מי חלם שאמורה להיות לי בעיה?),
אבל כשאני מחברת את חוסר ההצלחה המסחרר שלי במשחקי שבויים, תופסת, חבל (כמה זמן ארך לי עד שלמדתי לקפוץ...), גומי, משחקי כדור ועוד - אני מבינה שקיים אצלי סרבול מוטורי כלשהו, שגרם לכל הנ"ל.

ממליצה לכם מאוד לקחת את הילד לאבחון,
ולבינתיים ללמד אותו פרקטיקות פשוטות - לא מתוך ביקורת אלא בצורה פשוטה, כמו שמלמדים ילד לנסוע על אופניים.
מה למשל?
איך מומלץ למזוג מים לכוס: היד הדומיננטית מרימה את הבקבוק תוך שהיד השניה תומכת בכוס - ולא עוזבת אותה עד שסיימנו למזוג. המזיגה הסתיימה? שתינו ונשאר בכוס? להרחיק את הכוס משפת השולחן שלא תיפול.
איך אוחזים מגש אוכל בצורה נכונה? שתי ידיים אוחזות ב-2 צידי המגש והולכים בזהירות מהמטבח לשולחן האוכל, תוך זריקת מבטים למגש ולדרך שלפנינו לסירוגין.
ואל תפילו עליו בבת אחת עשר פרקטיקות, כל פעם משהו אחד עד שיקלט, ובבקשה מכם - עשו זאת בנעימות.

למי שאין לו בעיה זה נשמע כ"כ פשוט ובסיסי, אבל למי שכן - זו הצלה.
המון הצלחה!

וואו... תגובה חזקה ובעלת משמעות. 10/10.
עדות מכלי ראשון.
אני מקווה כבר היום להתחיל ליישם.
אגב, נשמח לשמוע באיזה גיל "תפסתם" שיש לכם את הבעיה הזו.
ואיך הצלחתם להביא את עצמכם לנסות לפתור (וכם להצליח) לפתור את הבעיה?
היו נפילות בדרך? אכזבות? עקיצות מהחברה? מהמשפחה?

 

[shevi123]

אז ככה. כפי שאתם רואים. אני הוא פותח האשכול.
1. מדהים לראות איך אצל חלק מהמגיבים, אלו שיודעים בדיוק מה קורה אצל השני, נהפכתי לאיזה סוג של אבא בעייתי אולי בנגיעות אכזרי. אבל לא נתעקב על המגיבים האלו.
.

חלילה לא הייתה שום כוונה כזו . לי בכל אופן. צר לי אם השתמע כבקורת.
הכוונה הייתה לשים דגש על קבלת הילד והעצמתו תוך גימוד החלקים הפחות חזקים... למרות שמן הסתם מתייחסים בשוטף למה שיותר קורה/בולט

כתבתי את זה מתוך מקום שנתקלתי בהרבה מקרים שזה קורה כלאחר יד, וההשלכות הן הרבה מעבר לכך...
רציתי רק להאיר ליתר בטחון.

מכאן ועד לבעיתיות עד גבול האכזריות... הדרך ארוכה מאד

 

[גלבוע]

בקיצור....
אימפולסיביות
הפתרון!!!!!!
ספורט טיפולי!
בדוק ומנוסה

לא חושבת שתואר כאן אימפולסיביות.

 

[גלבוע]

קודם כל אני ח"ו לא מסווג אותך כאבא מסוים מבחינתי אתה האב האידיאלי רק טענתי שיש הורים שא"א לתקשר איתם כי הם ",יודעים הכל,"
לענין ההעצמה תעיין בתגובה שלי למעלה שם אני מציין שאין קשר בהכרח בין העצמה ליכולת כלכלית

עזרתי ??????????????

כוונתי היתה להעלות חיוך וחלילה לא זלזול.ואגב מכיר הרבה במסגרת עיסוקי שלא האמינו בעצמם וכו' ומצאו את המקומות החזקים שלהם בין במסגרת תורנית ובין מחוצה לה והפיצו לעולם את הכח האמיתי שטמון בהם.בהצלחה.

חלילה לא הייתה שום כוונה כזו . לי בכל אופן. צר לי אם השתמע כבקורת.
הכוונה הייתה לשים דגש על קבלת הילד והעצמתו תוך גימוד החלקים הפחות חזקים... למרות שמן הסתם מתייחסים בשוטף למה שיותר קורה/בולט

כתבתי את זה מתוך מקום שנתקלתי בהרבה מקרים שזה קורה כלאחר יד, וההשלכות הן הרבה מעבר לכך...
רציתי רק להאיר ליתר בטחון.

מכאן ועד לבעיתיות עד גבול האכזריות... הדרך ארוכה מאד

וואו, איזו סדרת התנצלויות יש כאן!
כאילו שמישהו כאן היה לא בסדר בזה שהוא ניסה לעזור!

 

[אהבת הבריות]

וואו, איזו סדרת התנצלויות יש כאן!
כאילו שמישהו כאן היה לא בסדר בזה שהוא ניסה לעזור!

טוב,אני מתנצל שהתנצלתי. וברצינות בנושאים אישיים אף פעם לא תדע איך הצד השני קורא את זה ולכן נדרשת זהירות.

 

[גלבוע]

טוב,אני מתנצל שהתנצלתי. וברצינות בנושאים אישיים אף פעם לא תדע איך הצד השני קורא את זה ולכן נדרשת זהירות.

אם כבר שיתנצל מי שהזמין התנצלות, בשיטה העתיקה של הקצנת מה שנאמר פה ('נגיעות אכזריות' כאילו מישו אמר את זה).

 

[אינדיבידואלי]

עוד נקודה קטנה:
היום מקובל להשליך הכל על עניינים רגשיים. כתבת שהוא ילד סנדוויץ'', ושהקול שלו נאבד וכו'.
לא בטוח שהסרבול המוטורי שלו נובע מבעיה רגשית.
יתכן שהוא סובל מסרבול, שבעקבותיו נוצר לו משקע רגשי כלשהוא (כי מעירים לו והוא חווה תסכולים בלי סוף...)
ויתכן שבהחלט יש לו שתי בעיות: הסרבול, והקושי הרגשי.
ויתכן שזו רק בעית סרבול בלבד, והוא ילד רגיל לחלוטין שאוהב תשומת לב כמו כל אחד.
שים לב היטב להבדלים ותנסה לאבחן את הילד. לפי זה תדע איך לטפל.
אגב, לא צריך להתרגש מסרבול ולעשות מזה סיפור. יש את הילדים העקשנים, יש את הילדים חסרי המשמעת ויש את המסורבלים. הם צריכים עזרה, וזה הכל. פשוט תהיה ממוקד.

 

[פנינה 99]

אני הייתי כזו, אוהו הייתי כזו...
מוזגת מים לכוס - נשפך, מפילה צלחות מהידיים, שוברת כלים, נתקעת בקירות...
פעם אחת אפילו הגדלתי לעשות והפכתי את החנוכיה שניה לפני הדלקת הנרות (וזה לא היה נר ראשון ).
היום אני צוחקת על זה, אבל אז, כילדה, זה היה לא קל.

במיוחד שהסביבה פשוט לא מבינה מה הבעיה למזוג ישר לכוס, או לא להפוך צלחת אוכל בדרך, זה הרי כ"כ פשוט...
זוכרת שאבא שלי היה אומר לי: "תארי לעצמך איזה בושות יהיו לך כשתתארחי אצל חמותך ותהפכי שם מגש דגים".
הוא באמת כאב את המצב ואמר את זה נטו מדאגה, אבל זה לא עזר לי כילדה.
וב"ה מעולם לא הפכתי אצל חמותי מגש דגים

עם הזמן לימדתי את עצמי ב"ה, לבד, איך לשים לב לצורת האחיזה שלי,
משתדלת לתת את מלוא תשומת הלב למה שאני מחזיקה ולומדת פרקטיקות - כמו לתמוך בכוס כשמוזגת מים, ולא מאפשרת לעצמי למזוג ללא האחיזה הזו וכו'.

היום אני מבינה שמדובר כנראה בקושי מוטורי שלא אובחן (הייתי ב"ה ילדה חכמה ומוכשרת, מי חלם שאמורה להיות לי בעיה?),
אבל כשאני מחברת את חוסר ההצלחה המסחרר שלי במשחקי שבויים, תופסת, חבל (כמה זמן ארך לי עד שלמדתי לקפוץ...), גומי, משחקי כדור ועוד - אני מבינה שקיים אצלי סרבול מוטורי כלשהו, שגרם לכל הנ"ל.

ממליצה לכם מאוד לקחת את הילד לאבחון,
ולבינתיים ללמד אותו פרקטיקות פשוטות - לא מתוך ביקורת אלא בצורה פשוטה, כמו שמלמדים ילד לנסוע על אופניים.
מה למשל?
איך מומלץ למזוג מים לכוס: היד הדומיננטית מרימה את הבקבוק תוך שהיד השניה תומכת בכוס - ולא עוזבת אותה עד שסיימנו למזוג. המזיגה הסתיימה? שתינו ונשאר בכוס? להרחיק את הכוס משפת השולחן שלא תיפול.
איך אוחזים מגש אוכל בצורה נכונה? שתי ידיים אוחזות ב-2 צידי המגש והולכים בזהירות מהמטבח לשולחן האוכל, תוך זריקת מבטים למגש ולדרך שלפנינו לסירוגין.
ואל תפילו עליו בבת אחת עשר פרקטיקות, כל פעם משהו אחד עד שיקלט, ובבקשה מכם - עשו זאת בנעימות.

למי שאין לו בעיה זה נשמע כ"כ פשוט ובסיסי, אבל למי שכן - זו הצלה.
המון הצלחה!

תודה לך.
ואת נשמעת מבינה לעומקה של הבעיה.
הכאב הצמיח בך למידה וזה לא מובן מאליו.
ואל האב היקר
אני חושבת שהילד החמוד הזה
שקולו לא נשמע,זכה בהורה
ששומע את הכאב שלו.
וזו נקודת זכות לכם @לעבעדיקייט
והיא לא מובנת מאליה.

מצטרפת להרבה עצות : חשוב לרומם אותו
למצוא את נקודות הכוח שלו ולהעצים אותם.
לתת מקום לקול שלו ,להתיעץ איתו ,לפתח שיח ולעודד את התגובות שלו.
ברמה שמתאימה לכם כהורים.
להדריך אותו בעדינות ולא בפורום -רק בארבע עינים.

עם זאת כן הייתי תומכת ביעוץ והדרכת ההורים.
חסרים הרבה פרטים לתמונה שלימה של התמודדות הילד.

והתגובות שעולות פה הם אופיניות לפורום
עם רצון כן לעזור אבל פסיכולוגיה בגרוש.

 

[לעבעדיקייט]

תודה לך.
ואת נשמעת מבינה לעומקה של הבעיה.
הכאב הצמיח בך למידה וזה לא מובן מאליו.
ואל האב היקר
אני חושבת שהילד החמוד הזה
שקולו לא נשמע,זכה בהורה
ששומע את הכאב שלו.
וזו נקודת זכות לכם @לעבעדיקייט
והיא לא מובנת מאליה.

מצטרפת להרבה עצות : חשוב לרומם אותו
למצוא את נקודות הכוח שלו ולהעצים אותם.
לתת מקום לקול שלו ,להתיעץ איתו ,לפתח שיח ולעודד את התגובות שלו.
ברמה שמתאימה לכם כהורים.
להדריך אותו בעדינות ולא בפורום -רק בארבע עינים.

עם זאת כן הייתי תומכת ביעוץ והדרכת ההורים.
חסרים הרבה פרטים לתמונה שלימה של התמודדות הילד.

והתגובות שעולות פה הם אופיניות לפורום
עם רצון כן לעזור אבל פסיכולוגיה בגרוש.

פנינה 99
ווווואו... מחמם את הלב...
נראה שאתם מכירים את נבכי הלב. אולי כמומחית אולי כאמא עם לב חם....

 

[אלפי תודות]

וואו... תגובה חזקה ובעלת משמעות. 10/10.
עדות מכלי ראשון.
אני מקווה כבר היום להתחיל ליישם.
אגב, נשמח לשמוע באיזה גיל "תפסתם" שיש לכם את הבעיה הזו.
ואיך הצלחתם להביא את עצמכם לנסות לפתור (וכם להצליח) לפתור את הבעיה?
היו נפילות בדרך? אכזבות? עקיצות מהחברה? מהמשפחה?

להבין שיש בעיה - הבנתי רק בגיל מאוחר מאוד, 20+
לנסות לפתור את הבעיה ולהתגבר על התסכולים - כבר בתור ילדה, הרבה לפני שהבנתי שיש בעיה.

איך הבאתי את עצמי לנסות לפתור את הבעיה?
במבט לאחור אני מבינה שאבא שלי זרע את הבסיס, כשלימד אותי פרקטיקות בסיסיות וחשובות (אחרי תיאור מגשי הדגים המתהפכים אצל חמותי ).
הוא לימד אותי בצורה מאוד פשוטה ועניינית, כמו שמלמדים ילד לרכוב על אופניים, בדיוק את מה שכתבתי בהודעה הקודמת - איך מוזגים לכוס בזהירות כך שלא ישפך, ואיך לוקחים מגש אוכל לשולחן בלי להפוך אותו.
אלו היו אצלי 2 דברים מאוד קריטיים, שכשלמדתי אותם ונזהרתי בהם כבר חצי מהבעיה נפתרה.
עם הזמן אני שכללתי את העניין ולמדתי לבד עוד דברים (עד היום כשאני מחזיקה משהו בעל פוטנציאל שבירה / התהפכות, אני משננת לעצמי: תחזיקי חזק, שימי לב לאחיזה שלך).
ואפילו הגעתי למן מצב של עליונות מסויימת שפיתחתי זריזות ידיים לא סטנדרטית, ואני מסוגלת לתפוס כוס (למשל) שעפה לי מהיד תוך שטיפת כלים, בעודה באויר - ולהציל אותה משבירה

לגבי נפילות בדרך -
מהחברה לא זכורות לי עקיצות בכלל (חוץ מזה ששנאתי משחקי חצר כי הייתי גרועה בהם),
במשפחה זה היה קצת יותר מורכב, וכן, היו נזיפות וחוסר הבנה למה אני שוברת כוסות וצלחות על ימין ועל שמאל,
או הופכת מגשי אוכל.
והיו פעמים שאני סבלתי כשנתקעתי בקירות וחטפתי בומבות רציניות (פעם נכנסתי בקיר בצורה כזו קשה, שהרגל שלי התנפחה ולא יכולתי ללכת לבי"ס )

ולגבי הילד החמוד שלך,
תנסה לקלוט אם הוא מתקשה במשחקי חצר, האם הוא רץ בצורה קצת מצחיקה? איך הוא במשחקי כדור?
תשאל אותו אם הוא אוהב לשחק בחצר עם חברים.
אם יתברר שכן, יתכן מאוד שיש לו סרבול מוטורי כלשהו וכדאי מאוד לפנות לאבחון וטיפול.

 

[racheli k]

אני מצטרפת לאלו שמצביעים על ריפוי בעיסוק ומיקוד ראיה, אלו הדברים הראשונים שקפצו לי.

 

[שוקולד #]

האבחון ולימוד הטכניקה והביצוע הפרקטי הם העבודה של מרפאות בעיסוק
כמובן שצריך לתת לילד בטחון עצמי אבל בעיה מוטורית ביטחון עצמי לא יפתור

 

[כנפיים]

כתבו פה הרבה דברים חכמים, ואני רוצה להוסיף מנקודת מבט אישית עוד משהו.

שנים שהפלתי, ליכלכתי, שפכתי וכו'. ואין לי ידיים שמאליות. אני אפילו טובה בעבודות יד וכד'. סוג של רחפנות, חוסר ריכוז, לא יודעת. שנים שכולם היו מגישים לשולחן, ולי נותנים להגיש את המלחייה הסגורה או את מחזיק המפיות. אני זוכרת שזה הפריע לי, ולא היה קל. (אמנם לא לעגו לי, אבל פעמים רבות ניסו להקליל את האווירה בבדיחה כמו: "פעם היה אחד ששפך את הטחינה, שאלו אותו למה אתה שופך את תחינתך?" מיד אחרי ששפכתי את הטחינה או כליווי לאזהרות אינספור מאז יצאה הטחינה מהמטבח ועברה בידיי את ארבעת המטרים עד שולחן השבת, לצידו נשפכה. זה לא היה נורא חכם מצידם, אבל בתור ילדה חכמה, נהניתי הנאה אינטלקטואלית ממשחק המילים.)

אבל דווקא זכרון אחר צרוב אצלי חזק בתודעה.
פעם אחת, נדירה מאד כנראה, התחילה ליפול כוס זכוכית מהשולחן. אני לא זוכרת אם אני זו שגרמתי לה להתגלגל, אבל בשבריר השניה שלפני הנפילה שלה, הושטתי יד לתפוס בה, היא כמעט וחמקה ממני, ואני הכיתי בה קלות כלפי מעלה, ותפסתי אותה!!! באותו רגע קראה אמא בהשתאות- איזה אומץ לב ותושיה!!

עד היום אני יכולה לשמוע את הקריאה הזו, ולהרגיש את אותה תחושה של הלב המתרחב בי באושר.
עד היום בכל סיטואציה בה אני "מצילה" משהו מליפול וכד', אני שומעת את אמא.
עד היום אני יודעת שיש לי אומץ לב ותושיה. ואני משתמשת בהם.

לא סתם בחרתי לספר על זה, וגם להאריך כלכך. חשוב לי מאד שתדע כמה חשובה כל פעם בה אתם מצליחים לבלום את ההערה, ולתת מילה טובה.

הנטייה הזו חולפת בדרך כלל, או לפחות נעשית קלה יותר ופחות בולטת. אבל בינתיים, כל פעם שתוכלו למצוא מילה טובה עבורו, תתנו לו מתנה ענקית שתלך אתו תמיד. בשלב כלשהוא למדה אמי להנות מעזרתי בבישולים, למרות הפפריקה הפזורה על השיש בסיומם, ולתת לי להשתלט על המטבח הנורא והאיום במחיר כוסית נרות שבת אחת שבורה.

בבית שלי, טבענו מטבע. לא שואלים למה, שואלים איך. לא מתעסקים ב'למה זה קרה לך?' 'למה שוב?' אלא ב'איך מנקים את זה?' 'מי מטפל ביין שנשפך?' זה לא תמיד הולך, אבל בגדול, זה הגישה. הרבה יותר פרקטי, הרבה פחות נפגעים בנפש.

 

[אבי2000]

בלת"ק
מה עם בדיקת ראיה
עם מיקוד ראיה
שיווי משקל באוזנים
בדקתם?

 

[מרגלית100]

אמרו כאן דברים מאוד חכמים, רגישים ומועילים,
עוזר גם לי ואני בטוחה שלעוד הרבה אמהות שיש להם ילד בבית שמזכיר ברמה כזאת או אחרת את המציאות של הילד שתמיד לא מצליח לו'
אצלי זה לא ברמה המתוארת, אבל גם קצת סרבול ורחפנות, אולי יותר רחפנות כי היא כן חזקה במשחקי חצר,
מה שאני מאוד מאוד עובדת על עצמי - וזה בפירוש קשה, כמו שכבר אמרו כאן רבים וטובים 'לא לתייג' אפילו אם אנחנו רק חושבים בלב שלנו 'אוי, איזה ביש מזל שהוא' אנחנו גורמים לו להיות כזה.
זה מובא בספרים הקד' וזה על כל דבר בחיים, אנו מושכים אלינו טוב או ח"ו להיפך עם המחשבות והסטיגמות שאנו מחליטים לעצמינו.
ה' יעזור שיהיה לכולנו בהצלחה, כי המטרה שלנו היא רק טוב ורק להגדיל את כבוד ה' בעולם אם בצורה ישירה ואם עקיפה |(כן, אפילו הרצון לנסות הכי שאפשר לעזור לילדנו נכלל בהגדרה הזאת)