התייעצות ילד בלי מזל... חורים בידיים...

  • הוסף לסימניות
  • #61
כתבו פה הרבה דברים חכמים, ואני רוצה להוסיף מנקודת מבט אישית עוד משהו.

שנים שהפלתי, ליכלכתי, שפכתי וכו'. ואין לי ידיים שמאליות. אני אפילו טובה בעבודות יד וכד'. סוג של רחפנות, חוסר ריכוז, לא יודעת. שנים שכולם היו מגישים לשולחן, ולי נותנים להגיש את המלחייה הסגורה או את מחזיק המפיות. אני זוכרת שזה הפריע לי, ולא היה קל. (אמנם לא לעגו לי, אבל פעמים רבות ניסו להקליל את האווירה בבדיחה כמו: "פעם היה אחד ששפך את הטחינה, שאלו אותו למה אתה שופך את תחינתך?" מיד אחרי ששפכתי את הטחינה או כליווי לאזהרות אינספור מאז יצאה הטחינה מהמטבח ועברה בידיי את ארבעת המטרים עד שולחן השבת, לצידו נשפכה. זה לא היה נורא חכם מצידם, אבל בתור ילדה חכמה, נהניתי הנאה אינטלקטואלית ממשחק המילים.)

אבל דווקא זכרון אחר צרוב אצלי חזק בתודעה.
פעם אחת, נדירה מאד כנראה, התחילה ליפול כוס זכוכית מהשולחן. אני לא זוכרת אם אני זו שגרמתי לה להתגלגל, אבל בשבריר השניה שלפני הנפילה שלה, הושטתי יד לתפוס בה, היא כמעט וחמקה ממני, ואני הכיתי בה קלות כלפי מעלה, ותפסתי אותה!!! באותו רגע קראה אמא בהשתאות- איזה אומץ לב ותושיה!!

עד היום אני יכולה לשמוע את הקריאה הזו, ולהרגיש את אותה תחושה של הלב המתרחב בי באושר.
עד היום בכל סיטואציה בה אני "מצילה" משהו מליפול וכד', אני שומעת את אמא.
עד היום אני יודעת שיש לי אומץ לב ותושיה. ואני משתמשת בהם.

לא סתם בחרתי לספר על זה, וגם להאריך כלכך. חשוב לי מאד שתדע כמה חשובה כל פעם בה אתם מצליחים לבלום את ההערה, ולתת מילה טובה.

הנטייה הזו חולפת בדרך כלל, או לפחות נעשית קלה יותר ופחות בולטת. אבל בינתיים, כל פעם שתוכלו למצוא מילה טובה עבורו, תתנו לו מתנה ענקית שתלך אתו תמיד. בשלב כלשהוא למדה אמי להנות מעזרתי בבישולים, למרות הפפריקה הפזורה על השיש בסיומם, ולתת לי להשתלט על המטבח הנורא והאיום במחיר כוסית נרות שבת אחת שבורה.

בבית שלי, טבענו מטבע. לא שואלים למה, שואלים איך. לא מתעסקים ב'למה זה קרה לך?' 'למה שוב?' אלא ב'איך מנקים את זה?' 'מי מטפל ביין שנשפך?' זה לא תמיד הולך, אבל בגדול, זה הגישה. הרבה יותר פרקטי, הרבה פחות נפגעים בנפש.
יפה, מרגש ואמיתי.
והערת אגב למה שכתבת בהתחלה: לא מחייב שאם יש קושי במוטוריקה גסה, אמור להיות גם קושי במוטוריקה עדינה.
גם אני ב"ה טובה מאוד במלאכות, ביצירות ובכל מה שקשור למוטוריקה עדינה. אי אפשר בכלל לומר שיש לי ידיים שמאליות, ב"ה.
אבל המוטוריקה הגסה שלי לקויה (אפשר לומר שיש לי 2 רגליים שמאליות ;) ), וזה שני דברים שונים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #62
כתבו פה הרבה דברים חכמים, ואני רוצה להוסיף מנקודת מבט אישית עוד משהו.

שנים שהפלתי, ליכלכתי, שפכתי וכו'. ואין לי ידיים שמאליות. אני אפילו טובה בעבודות יד וכד'. סוג של רחפנות, חוסר ריכוז, לא יודעת. שנים שכולם היו מגישים לשולחן, ולי נותנים להגיש את המלחייה הסגורה או את מחזיק המפיות. אני זוכרת שזה הפריע לי, ולא היה קל. (אמנם לא לעגו לי, אבל פעמים רבות ניסו להקליל את האווירה בבדיחה כמו: "פעם היה אחד ששפך את הטחינה, שאלו אותו למה אתה שופך את תחינתך?" מיד אחרי ששפכתי את הטחינה או כליווי לאזהרות אינספור מאז יצאה הטחינה מהמטבח ועברה בידיי את ארבעת המטרים עד שולחן השבת, לצידו נשפכה. זה לא היה נורא חכם מצידם, אבל בתור ילדה חכמה, נהניתי הנאה אינטלקטואלית ממשחק המילים.)

אבל דווקא זכרון אחר צרוב אצלי חזק בתודעה.
פעם אחת, נדירה מאד כנראה, התחילה ליפול כוס זכוכית מהשולחן. אני לא זוכרת אם אני זו שגרמתי לה להתגלגל, אבל בשבריר השניה שלפני הנפילה שלה, הושטתי יד לתפוס בה, היא כמעט וחמקה ממני, ואני הכיתי בה קלות כלפי מעלה, ותפסתי אותה!!! באותו רגע קראה אמא בהשתאות- איזה אומץ לב ותושיה!!

עד היום אני יכולה לשמוע את הקריאה הזו, ולהרגיש את אותה תחושה של הלב המתרחב בי באושר.
עד היום בכל סיטואציה בה אני "מצילה" משהו מליפול וכד', אני שומעת את אמא.
עד היום אני יודעת שיש לי אומץ לב ותושיה. ואני משתמשת בהם.

לא סתם בחרתי לספר על זה, וגם להאריך כלכך. חשוב לי מאד שתדע כמה חשובה כל פעם בה אתם מצליחים לבלום את ההערה, ולתת מילה טובה.

הנטייה הזו חולפת בדרך כלל, או לפחות נעשית קלה יותר ופחות בולטת. אבל בינתיים, כל פעם שתוכלו למצוא מילה טובה עבורו, תתנו לו מתנה ענקית שתלך אתו תמיד. בשלב כלשהוא למדה אמי להנות מעזרתי בבישולים, למרות הפפריקה הפזורה על השיש בסיומם, ולתת לי להשתלט על המטבח הנורא והאיום במחיר כוסית נרות שבת אחת שבורה.

בבית שלי, טבענו מטבע. לא שואלים למה, שואלים איך. לא מתעסקים ב'למה זה קרה לך?' 'למה שוב?' אלא ב'איך מנקים את זה?' 'מי מטפל ביין שנשפך?' זה לא תמיד הולך, אבל בגדול, זה הגישה. הרבה יותר פרקטי, הרבה פחות נפגעים בנפש.
כתיבה יפה ברורה ומסודרת.
כמה נחמד לראות שאלו שחוו את הבעיה הזו, אם אפשר לקרוא לה בעיה, הם כשרוניים ומיוחדים.
אני ממש מעריך את המאמץ והזמן שלקחתם כדי להסביר בטוב טעם.
בוודאי שאקח מכאן צידה לדך. תודה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #63
נושא נוגע ללב!
יש לי בן שיש לו קצת מזה, וזה בא יותר מרחפנות, אולי קצת טונוס גבוה, כך שהתנועות גסות יותר, (היינו איתו כבר בריפוי בעיסוק)

פעם אחת הוא הרגיש כ"כ דפוק אחרי איזה מקרה בעלי ישב איתו והסביר לו שהוא לא צריך להרגיש דפוק, גם שהוא היה ילד היה קורה לו דברים דומים, לפעים אבדו לו דברים ולפעמים נשבר, הוא ממש נרגע שראה שבמבינים אותו

הם באמת לא אשמים, וזה גם לא עניין של מזל, זה בא או מרחפנות או מפזיזות וחוסר זהירות וכו
אבל מהפעמים שהם נופלים הבטחון העצמי יורד והאשמה העצמית גוברת :(
 
  • הוסף לסימניות
  • #64
עדכון מהשטח:
המלצתם. דחפתם. אני רוצה לעדכן אותכם.
לא היה קל. אבל עשיתי את המאמץ. היה נחמד, ממש מקסים. עד ש...
אבל בל נקדים את מאוחר.
ומעשה שהיה ככה היה.
הזמנתי 2 ארונות חדשים למחסן. קל לחיבור. ממש מקסימים. חשבתי לבקש עזרה מהילדים כולם ביחד. סוג של תעסוקה.
אבל אז נזכרתי בהצעות שהיו כאן. ברגע אחד החלטתי, זהו, אני לוקח "רק אותו", ו"רק איתו" אני בונה את הארונות.
קראתי לו. הוא זרח. ממש קרן. עבדנו יחד. הראתי לו את דף ההוראות. לימדתי אותו איך בודקים שקיבלנו את כל החלקים. לקחתי את הזמן עם כל הסבלנות. וזה היה מדהים.
לפתע הגיע האח הגדול ורצה גם לעזור. בדרך לא דרך דאגתי שהאמא תקרא לגדול, וישאיר את זירת העבודה "רק לו".
עברו 20 דקות והנה האח הגדול מופיע שוב, ו...יחד עם האחות הקטנה יותר.
טוב. אני לא יכול לגרש אותם. הם הצטרפו לעזרה. היה נראה שהכל עובד בסדר. היה נראה "שלא אכפת לו". עד שהאח הגדול הציע איזה רעיון, ואני לתומי התלהבתי. ואז זה קרה, כש"הוא" אומר: רגע, אני הצעתי מקודם את הרעיון, עוד לפני שאח שלי הגיע... מה פתאום אתה מתלהב פתאום?!
ב-ו-ם! פ-צ-צ-ת א-ט-ו-ם-!
לזה לא התכוננתי. בסיעתא דשמיא הצלחתי להחלץ מזה. הרגעתי אותו.
ממשיכים.
ואז האח הגדול אמר לו משהו להביא. ו......הוא נפגע. אותי אתה שולח להביא? את כל הדברים הקשים אתה נותן לי לעשות. לעצמך אתה לוקח את הדברים הקלים והכפיים. ת--מ--י--ד-- זה ככה....
אני לא יאריך. מה שקרה שהוא נפגע ועזב.
אני חייב לציין שהגדול לא הגיב כלום. כמובן שבהמשך החמאתי לו ע"י האמא (אם כי נדמה לי כמעט ב100% שהוא "יורד" עליו לא פעם, והלוואי שאני חושד בכשרים...)
בערב דברנו על זה אנחנו ההורים. הרי כל מה שלקחתי אותו זה היה "נטו בשבילו". רק בשבילו. יכולתי לבנות לבד ולסיים במהירות. או עם כל האחים שהיו נהנים.
אז למה. למה זה קרה? (אני מזכיר לכם שמלכתחילה, לא היה נראה שזה אכפת לו שהאח הגיע עם האחות).
ולסיום. לפני שאתם מתקיפים את האח אציין עוד נקודה, כפי שהזכרתי מקודם לכאורה הגדול יורד עליו, עוקץ אותו. אבל מצד שני זה לא נדיר לשמוע את הקטן מתגלגל מצחוק מהבדיחות של הגדול.
ולה' הישועה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #65
אז למה. למה זה קרה?
לא שואלים למה, שואלים איך....
מה בפעם הבאה?
צריך להבין שילד שיש לו כבר הסטוריה כאובה בנושא, רגיש פי כמה.
הוא לא רוצה להיות צל. הוא לא רוצה להיות השליח. הוא רוצה להיות שווה בפני עצמו. ומותר לגמרי להחליט שהפעם זה רק הוא.
מותר להורים לומר- הפעם הוא בונה אתי. אולי בפעם הבאה זה יהיה אתה.
על הגדול גם לא צריך להיות טענות. גם הוא רוצה לוודא שהמקום שלו נשאר כמבין ויודע וכו'.
הרעיון בכללי זה לא לפחד. כמובן להיו זהירים ואחראים, אבל לא כל דבר בחיים הוא שווה בשווה. לכל ילד צרכים ויכולות וכישורים ובעיות אחרים, ומותר שיהיו ביניהם הבדלים. לא צריך להיזהר כל הזמן שההוא לא ייעלב, ושהאמא תקרא להוא בדרך אגב, מותר לאבא לומר בכנות ובפשטות- עכשיו אני בונה אתו. בהזדמנות אחרת תוכל לעזור. ייקח קצת זמן אבל הילדים יבינו שזה ככה מעכשיו, ויכבדו את זה, וגם ירוויחו שיש דברים שמיוחדים רק להם.

בכל אופן מרגש לשמוע על היוזמה ועל הרצון הזה. אל תפסיקו. אף אחד לא נפגע כשלשני טוב. זה החרדות שלנו ההורים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #66
התופעה מוכרת מאוד,

אנו ההורים,
משווים ללא סוף בין הילדים,
כן, אנחנו, אנחנו משווים,
ואנחנו גם דורשים מהילד השני להיות כמו הראשון, אולי אף יותר מכך .. אחרת, הוא סתם עשה קופי..

אם אנו נצליח לעקור מליבנו את הטעות הזאת,
נקח אותו כאילו הוא היה בכור, או בן יחיד,
נפסיק לעשות עמו עוול של השוואות
יהיה זה שכרנו


עוד דבר, שהוא בעצם תוצאה ישירה מהנושא הקודם,

ניתן בו אמון,
ניתן לו לעשות דברים,
גם אם הוא יכשל,
נעודד אותו, ניתן לו הזדמנות, לא אחת ! אלא ללא הגבלה !
 
  • הוסף לסימניות
  • #67
אין לי עצות מעבר לכאלו שהועלו כאן - הצורך לבדוק את מקור הבעיה ולהעניק טיפול מותאם - מיקוד ראייה ו/או קשב ו/או מוטוריקה. רק רוצה לציין שנתפסתי לעובדה שציינתם - לקחתם אותו תקופה ארוכה לטיפול יקר שאין לו כיסוי מהקופה. בעיני זהו מעשה ראוי להערצה. הירתמות לטיפול דורשת השקעה שהיא מעבר להשקעת משאבים כלכליים, אם כי גם התחום הזה לא מקופח.בטיפול מושקעים הרבה אנרגיות וכוחות גוף ונפש. ואתם נתתם אותם. כל הכבוד לכם!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #68
אני לא מבין בנפש או משהו...
אבל גם אחי הקטן סבל מחלק מהתיאורים פה
בקצת שראיתי פה בתגובות דיברו פה על העלאת הדימוי העצמי של הילד על ידי זה שמאמינים בו וכו'...
אני חושב שלכל ילד יש משהו מסוים שבו הוא טוב וגם לכל שלימזל הכי גדול יש אישהו כישרון....
זה יכול להיות מוזיקה ציור או כל כשרון אחר....
לכן אם הבעיה שלו היא לא מוטורית או התפתחותית אלא באמת בעיה בנפש שהוא שברירי רחפן לחוץ סנדוויץ' או משהו כזה...
פשוט לקחת את הכישרון ולהעצים אותו כי נכון שהילד מרגיש שמאמינים בו אבל אם מעצימים מפתחים ומביאים לידי ביטוי את כישרון של הילד הילד באמת מרגיש שווה בזכות עצמו גם בהתנהגות הכללית
****
כמובן שאני מדבר על ילדים כמו שהגיב @צ ב י ולא על ילד עם קשים פיזיים
מדובר בדברים קטנים מאוד וא"כ מגיע לו לכאורה מלחץ או מריחוף מתמיד
המסקנה
אינו כ"כ מוצא את מקומו במשפחה ובסביבה, ויש לו מחסום בושה/חוסר ביטחון/ חוסר מחמאות
 
  • הוסף לסימניות
  • #69
אני לא מבין בנפש או משהו...
אבל גם אחי הקטן סבל מחלק מהתיאורים פה
בקצת שראיתי פה בתגובות דיברו פה על העלאת הדימוי העצמי של הילד על ידי זה שמאמינים בו וכו'...
אני חושב שלכל ילד יש משהו מסוים שבו הוא טוב וגם לכל שלימזל הכי גדול יש אישהו כישרון....
זה יכול להיות מוזיקה ציור או כל כשרון אחר....
לכן אם הבעיה שלו היא לא מוטורית או התפתחותית אלא באמת בעיה בנפש שהוא שברירי רחפן לחוץ סנדוויץ' או משהו כזה...
פשוט לקחת את הכישרון ולהעצים אותו כי נכון שהילד מרגיש שמאמינים בו אבל אם מעצימים מפתחים ומביאים לידי ביטוי את כישרון של הילד הילד באמת מרגיש שווה בזכות עצמו גם בהתנהגות הכללית
****
כמובן שאני מדבר על ילדים כמו שהגיב @צ ב י ולא על ילד עם קשים פיזיים
זו בעצם החידה ממה זה נובע?
האמת שעד כעת לא ציינתי שבחברה הוא יחסית חזק.
הוא גם מתנהג כבוגר בסביבת החברה מבבית.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה