התייעצות ילד בן 4 שנעלב מהחברים בגן על בסיס קבוע

[**Moko**]

הבן שלי נכנס השנה לגן חיידר , ויש לו ילדים בגן שקצת יותר גדולים ממנו, נגיד הוא בן 4 ויש ילדים בני 5 +-
כל יום הוא יוצא מהחיידר עם פנים ניטרליות, הוא לא מסתובב לשום חבר שנפרד ממנו ולא מסתכל על אף אחד רק רוצה שאני ארים אותו/אראה את העבודות שעשה. אני שומעת סיפורים בעיקר על מה שהגננת מספרת (הוא מאוווד מקשיב וזוכר כל מה שלומדים ומספרים בגן)
ואם לפעמים אני מנסה לדלות ממנו מידע ואני שואלת עם מי שיחקת היום? באיזה פינה שיחקת בגן? הוא שותק ואומר שמרביצים לו/מעליבים אותו.
כשאני יורדת יותר לפרטים אני מבינה ש"מרביצים" זה אומר 2 ילדים שנותנים בעיטות או תנועה של סילוק עם היד.
יכול להיות, וזה דבר שפוגש גם מבוגרים לפעמים, שהפרשנות שלו לאירועים "סבירים" יחסית היא מוקצנת ?
אני מאמינה שרוב הילדים מחפשים איך לשכוח את החוויות האלו ולהמשיך הלאה , אבל לבן שלי פשוט קשה "לסלוח" והוא בעצם סוחב את זה איתו.
הגננת מתארת אותו כילד רגיל לגמרי ולא אחד שמשחק לבד
בנוסף יש לי כיוון חשיבה שונה והוא העניין של ה"זמן" - לוקח לו יותר זמן להסתגל לחברה ולקלוט את הכוונות של כל אחד, בינתיים הוא קצת מסתגר בתוך עצמו ומסתכל על הכל מהצד , כך היה בשנה הראשונה במעון ובשנה השנייה הוא ממש עלה על הגל והיו לו חברים קבועים שעשה איתם המון שטויות..
מישהו מכיר סיטואציה כזאת מקרוב ? איך אפשר להרגיע את הילד ו"להכווין " את הפרשנות שלו שתראה את התמונה הכוללת:
לדוג' הם תמיד חברים שלך ולפעמים הם עושים כך וכך וזה לא נעים..
כאילו איך לעשות לו את ההפרדה הזאת שתתן לו רגיעה והסתכלות חיובית יותר על הגן..

תודה!

 

[מארזי אוכל מפנקים]

טיפול רגשי
מטעם החיידר
(כשיגדל עוד קצת)

 

[קוראים לי #C]

לנתח איתו סיטואציות חברתיות ,
ללמד אותו לבטא רגשות - את יכולה ע"י ביטוי רגשות מסיפורים שקרו אצלך ביומיום
לדוגמא : אמא היום הלכה לעבודה וחברה אמרה לאמא שהחצאית מלוכלכלת ואמא התביישה\התאכזבה וואטאבר
היום אמא ראתה את איקס משחק יפה כ"כ והיא ממש שמחה לראות שיש לו המון חברים
אמא הלכה למסיבת חנוכה ובכתה מרוב אושר, התרגשה, שמחה, וכו'

תפתחי לו את עולם הרגשות הוא ידע לשתף אותך ברגש המדויק שיש לו כלפי הסביבה , תספרי לו סיפורי התנהגות מול ילדים אחרים , תני לו למצוא פתרון לסיטואציה חברתית כמו הרביצו לו , חבר לקח לו, חבר הרס לו - מה הפתרון?
יש ילדים שנולדים עם יכולת הבעה והבנה וניתוח של הסביבה ויש כאלו שצריך לדרבן אותם לזה.
בהצלחה!!

 

[navnavnav]

בחיידר של הבן שלי יש קלינאית תקשורת,
היא משחקת עם הילד והוא צריך לבחור עוד שני חברים לצרף למשחק
תוך כדי היא גם מלמדת את הילד איך להשתלב

 

[בתיה B]

תנסי להזמין חבר יום אחד אחרי הצהרים לא להרבה זמן ותראי איך הוא מתמודד עם חברים.
אחרי שהוא יזמין חבר הביתה הוא גם ישחק איתו יותר בכיתה יום אח"כ

 

[RUSI10]

מדהים כמה שאת קשובה לו!
יכול להיות שהוא ילד רגיש מאד, ולא מצליח "לעבור הלאה" .
את מספרת שהוא ילד חכם מאד - אז אולי יש פער גדול בין הגיל השכלי לגיל הרגשי
בעיות כאלו לא נעלמות. הן בד"כ מתעצמות -
אז כדאי מאד להתייעץ עם איש מקצוע (ודווקא פסיכולוג או עו"ס , כי עם כל הכבוד לכל המטפלים בכל השיטות - שהן בהחלט מצוינות כטיפול המשך, ממש לא כאבחון.)

 

[רבקה רייזל]

הבן שלי גם מרביצים לו במעון בהתחלה עשיתי מזה עסק ודיברתי הרבה סביבו על הנושא
ראיתי שהוא נהיה מאוד רגיש ובכיין
עד שהחלטתי שהוא אומר לי את זה אני משתתפת בצערו ולא מעבר
תדברי עם הגננת יתכן וגם הוא מרביץ ומחזירים לו
ומן הסתם אם תדברי איתו תביני שהוא כנראה לא הילד היחיד שמרביצים לו
זה חלק מהגיל
הבן שלי בסוף למד להחזיר לא יודעת אם זה טוב או לא אבל לפחות הוא גם הולך לגננת ואומר לה שמרביצים לו
ושהוא רואה שאני עושה מזה פחות עניין הוא כבר פחות לוקח קשה את זה
והכי חשוב מתפללת כל הזמן שההצקות יגמרו מלבד זה אין לי מה לעשות
בהצלחה יכולה להבין את הכאב הזה שהילד מספר שמרביצים לו זה שורף בלב

 

[**Moko**]

לנתח איתו סיטואציות חברתיות ,
ללמד אותו לבטא רגשות - את יכולה ע"י ביטוי רגשות מסיפורים שקרו אצלך ביומיום
לדוגמא : אמא היום הלכה לעבודה וחברה אמרה לאמא שהחצאית מלוכלכלת ואמא התביישה\התאכזבה וואטאבר
היום אמא ראתה את איקס משחק יפה כ"כ והיא ממש שמחה לראות שיש לו המון חברים
אמא הלכה למסיבת חנוכה ובכתה מרוב אושר, התרגשה, שמחה, וכו'

תפתחי לו את עולם הרגשות הוא ידע לשתף אותך ברגש המדויק שיש לו כלפי הסביבה , תספרי לו סיפורי התנהגות מול ילדים אחרים , תני לו למצוא פתרון לסיטואציה חברתית כמו הרביצו לו , חבר לקח לו, חבר הרס לו - מה הפתרון?
יש ילדים שנולדים עם יכולת הבעה והבנה וניתוח של הסביבה ויש כאלו שצריך לדרבן אותם לזה.
בהצלחה!!

עצה מאוד חכמה מה שאת אומרת, בעצם נתת פה שני כיוונים: גם לשתף מעצמי מה אני מרגישה, שהוא יבין שגם אני חווה וע"י זה הוא יוכל לשתף אותי וגם להיות מודע למה שהוא חווה ולקרוא לזה בשם. וגם פתרון בעיות- שזה רמה מאוד גבוהה ולפעמים גם אנחנו יכולים להתקשות בזה. בהחלט מאתגר לנסות!

תנסי להזמין חבר יום אחד אחרי הצהרים לא להרבה זמן ותראי איך הוא מתמודד עם חברים.
אחרי שהוא יזמין חבר הביתה הוא גם ישחק איתו יותר בכיתה יום אח"כ

זה רעיון פשוט מעולה, חשבתי עליו גם בדיוק מאותה סיבה שציינת אבל לצערי אין אף חבר שגר קרוב אלינו.

מדהים כמה שאת קשובה לו!
יכול להיות שהוא ילד רגיש מאד, ולא מצליח "לעבור הלאה" .
את מספרת שהוא ילד חכם מאד - אז אולי יש פער גדול בין הגיל השכלי לגיל הרגשי
בעיות כאלו לא נעלמות. הן בד"כ מתעצמות -
אז כדאי מאד להתייעץ עם איש מקצוע (ודווקא פסיכולוג או עו"ס , כי עם כל הכבוד לכל המטפלים בכל השיטות - שהן בהחלט מצוינות כטיפול המשך, ממש לא כאבחון.)

את ממש צודקת, הבעיות רק גדלות ומתעצמות. אבל התהליך נראה ארוך יותר מזיהוי הבעיה עצמה.. אם אני אפנה לגננת היא גם תוכל לסייע ?

תודה לכולן הלוואי והיה אפשר ליישם הכל ובבת אחת..!

 

[כלי]

לבקש מהגננת שתבדוק אם באמת מרביצים לו:
אם כן- לטפל בעניין.
אם לא- להגיד לילד אתה רואה שחברים אוהבים אותך.. משחקים איתך.. לא מרביצים ועוד, לעזור לו לשנות את התפיסה והפרשנות בזמן אמת.

 

[דיצה]

אצלי היא היתה נעלבת כשאמרו לה שהבגד לא יפה, או כשהוא חדש והחברה טענה בתוקף שלא חדש.
הגננת אמרה לי שבגן היא אומרת לילדות (3) ומה את חושבת? זה יפה או לא יפה? חדש או לא חדש?
כמובן שהבגד יפה לדעת הברנשונת, ואז היא אומרת לנעלבת-אם את חושבת שהוא יפה, מה אכפת לך
שהיא אומרת שלא? והכל נרגע.
אימצתי בבית.

 

[אגוז מלך]

מכירה מקרה דומה מהעבר השני של המתרס,
הייתה לי תלמידה גאון ממש, בכל המקצועות היא "עזרה" למורות להעביר חומר,
אממה שהריגשי והשכלי היו בפער....
היא הייתה בת טובה ואהובה,
לא נצפו מריבות חריגות בסביבתה,
ואמא שלה טענה שהיא חוזרת הרבה פעמים פגועה,
וטוענת שבנות מציקות לה,
בזמן שאני רואה בשטח שהיא מקובלת ואהובה.
המסקנה שלנו הייתה -
ככל הנראה הבת לא מצליחה להפריד,
וכחברה מעירה לה או אפילו מגיבה לה בעינייניות או בקולניות קצת מעבר לרגיל,
היא כבר לקחה את זה קשה והרגישה שלא אוהבים אותה,
מה שעשינו -
גם אני בתור המורה,
וגם אמא שלה בבית -
ניתוח של הסיטואציה,
את חושבת ששולמית אמרה לך "זוזי רגע" בטון גבוהה זה בגלל שהיא לא אוהבת אותך,
אולי היא הייתה באמצע להעתיק מהלוח?? וכו'
בעצם להבין שלא כל תגובה היא אישית נגדך ובטח שלא בכוונה,
מקווה שתמצאו את הפתרון הטוב,
וכל הכבוד על המסירות והדאגה!

 

[מישהי אחת1]

אבאלה ואמאלה
תודה לכל התגובות כאן
מתברר שני נעלבת מכל דבר כזה בשביל הילדים ומחנכת אותם לזה....
ד' ישמור!
תודה שהעלתם למודעות!!!!!
הם באמת מאד רגישים לאחרים ומתנהגים בצורה מאד מכבדת. אבל גם לוקחים ללב כשמתיחסים אליהם טיפה פחות בעדינות.
איפה לומדים את הנורמה לשפה המחוספסת יותר???

 

[**Moko**]

מכירה מקרה דומה מהעבר השני של המתרס,
הייתה לי תלמידה גאון ממש, בכל המקצועות היא "עזרה" למורות להעביר חומר,
אממה שהריגשי והשכלי היו בפער....
היא הייתה בת טובה ואהובה,
לא נצפו מריבות חריגות בסביבתה,
ואמא שלה טענה שהיא חוזרת הרבה פעמים פגועה,
וטוענת שבנות מציקות לה,
בזמן שאני רואה בשטח שהיא מקובלת ואהובה.
המסקנה שלנו הייתה -
ככל הנראה הבת לא מצליחה להפריד,
וכחברה מעירה לה או אפילו מגיבה לה בעינייניות או בקולניות קצת מעבר לרגיל,
היא כבר לקחה את זה קשה והרגישה שלא אוהבים אותה,
מה שעשינו -
גם אני בתור המורה,
וגם אמא שלה בבית -
ניתוח של הסיטואציה,
את חושבת ששולמית אמרה לך "זוזי רגע" בטון גבוהה זה בגלל שהיא לא אוהבת אותך,
אולי היא הייתה באמצע להעתיק מהלוח?? וכו'
בעצם להבין שלא כל תגובה היא אישית נגדך ובטח שלא בכוונה,
מקווה שתמצאו את הפתרון הטוב,
וכל הכבוד על המסירות והדאגה!

יפה - עכשיו אפשר לראות את התמונה השלמה , ובאמת ככה אני חושבת כי דיברתי עם הגננת כמה פעמים בכמה שעות שונות במהלך היום ותמיד המסר שלה היה שהבן שלי רגיל לגמרי ואין התנהגויות שונות, מכאן המסקנה שלי שהעניין נוגע לפרשנות האישית שלו והשאלה היא איך לעזור לו לשנות את זה ?
בנוסף , לא תמיד יש צד שני למטבע אלא לפעמים ההרגשה של הנעלב היא פשוט מוקצנת, איך מרגיעים כזו סיטואציה?
הרי אין לי את הכלי לומר "הוא התכוון כך וכך" , לא , הוא התכוון למה שהוא אמר, אבל זה לא ככ נורא.
(לדוגמא - כשהיה לו יום הולדת 4 שאלתי אותו בן כמה אתה ?? ואחרי שענה לי הוא אמר בטון נעלב (שגרם לי להיעלב בשבילו!!!) ש"יש ילדים בגן שהם כבר בני ארבע וחצי/חמש" ..
וואי כמה שהתחושה שלו נכונה, מיד אמרתי לו "אז מה! " והוא נרגע באותו רגע , מעצם ההכלה שהיתה באמירה הזו.
אבל לצערי ,יש פעמים שאני אגיד לו "אז מה" , ולא אצליח להכיל אותו כי לטעמי הפגיעה שלו מוקצנת. והוא ירגיש את זה, מה יעזור לו במקרה כזה? או בעצם נכון יותר לשאול איך אני אצליח להכיל את שלל רגשותיו.... )

 

[אסתריקה הלר]

פעם הבת שלי בת 3.5, רגישה ופגיעה למדי, חזרה הביתה מהגן
הכל היה רגיל לא אמרה לי כלום, ורק לפני האמבטיה דיברתי איתה ושאלתי אותה אם היה משהו בגן (שאלה שגרתית לא הבנתי ממנה משהו) והיא פרצה בבכי קורע לב ואמרה שמלכי (שם בדוי של הבת המעליבה בגן) אמרה שהיא תזרוק את אבא שלה לפח... היא ממש בכתה וניכר היה שהיא נעלבה נוראות
חיבקתי אותה ואז אמרתי לה "מלכי מדברת שטויות... היא לא יכולה לזרוק אף אחד לפח... אל תתיחסי למה שלמלכי אומרת"
ומאז היא סיפרה לי כמה פעמים שמלכי אמרה לה דברים בסגנון, אבל היא כבר לא בוכה ולא נראה שלוקחת ללב, בטח לא כמו בפעם הראשונה ההיא...

 

[**Moko**]

פעם הבת שלי בת 3.5, רגישה ופגיעה למדי, חזרה הביתה מהגן
הכל היה רגיל לא אמרה לי כלום, ורק לפני האמבטיה דיברתי איתה ושאלתי אותה אם היה משהו בגן (שאלה שגרתית לא הבנתי ממנה משהו) והיא פרצה בבכי קורע לב ואמרה שמלכי (שם בדוי של הבת המעליבה בגן) אמרה שהיא תזרוק את אבא שלה לפח... היא ממש בכתה וניכר היה שהיא נעלבה נוראות
חיבקתי אותה ואז אמרתי לה "מלכי מדברת שטויות... היא לא יכולה לזרוק אף אחד לפח... אל תתיחסי למה שלמלכי אומרת"
ומאז היא סיפרה לי כמה פעמים שמלכי אמרה לה דברים בסגנון, אבל היא כבר לא בוכה ולא נראה שלוקחת ללב, בטח לא כמו בפעם הראשונה ההיא...

זהו אז אצלנו בגן לא זורקים אבות לפח אלא אבות אחרים יבואו וירביצו עם פטיש.
זה בהחלט איום לא נעים אבל אחרי כמה פעמים הוא הבין שזה לא קונבנציונלי אז ב"ה אין תלונות לגבי זה ..
אני באמת רוצה לתת לו כלים שיהיה לו את החוסן הזה "בכיס" כי לחבק אותו אני תמיד יכולה אבל הכי בעולם הייתי רוצה פשוט שירגיש את החיבוק מראש וזה ייתן לו כוח להתמודד

 

[חביבונת]

נשמע שלפי הגננת ההתנהלות של הילד שגרתית לגמרי, הוא לא מתבודד, וגם לא מרביצים לו דווקא...
יכול להיות שהילד לא מפרש נכון את החברים, כמו שכתבו פה.
ויכול גם להיות- שהוא נהנה להקצין את החלקים האלו דווקא כלפיך...
לי לדוג' יש ילד מאוד חברותי, אחד הילדים הכי מרכזיים בגן, כיף לו ושמח בגן, אבל כשאני שואלת אותו עם מי שיחקת- הוא תמיד עונה "עם אף אחד..." היום אני צוחקת אתו ואומרת לו - יוסי ואלי שיחקו אתך ואתה שחקת עם אף אחד, נכון?... והוא אומר לי -כן...
אני גם רואה שהוא שומר מהגן את הסיפורים על מי שהרביץ לו וכדו'.. (למרות שהוא ממש לא חלש/ מסכן) ואני מרגישה שהוא צריך את ההשתתפות שלי, וזהו,
אולי ההתבטאות שלו הוא רק מולך, ואין לו באמת בעיה התנהגותית
בגדול, כל שאלה שתשאלי בפרוג ימליצו לך מייד על טיפול רגשי... ובד"כ גם יכתבו שזה דחוף...

 

[**Moko**]

נשמע שלפי הגננת ההתנהלות של הילד שגרתית לגמרי, הוא לא מתבודד, וגם לא מרביצים לו דווקא...
יכול להיות שהילד לא מפרש נכון את החברים, כמו שכתבו פה.
ויכול גם להיות- שהוא נהנה להקצין את החלקים האלו דווקא כלפיך...
לי לדוג' יש ילד מאוד חברותי, אחד הילדים הכי מרכזיים בגן, כיף לו ושמח בגן, אבל כשאני שואלת אותו עם מי שיחקת- הוא תמיד עונה "עם אף אחד..." היום אני צוחקת אתו ואומרת לו - יוסי ואלי שיחקו אתך ואתה שחקת עם אף אחד, נכון?... והוא אומר לי -כן...
אני גם רואה שהוא שומר מהגן את הסיפורים על מי שהרביץ לו וכדו'.. (למרות שהוא ממש לא חלש/ מסכן) ואני מרגישה שהוא צריך את ההשתתפות שלי, וזהו,
אולי ההתבטאות שלו הוא רק מולך, ואין לו באמת בעיה התנהגותית
בגדול, כל שאלה שתשאלי בפרוג ימליצו לך מייד על טיפול רגשי... ובד"כ גם יכתבו שזה דחוף...

יפה אהבתי את הרעיונות באמת זה גישה מאוד בריאה לילדים
קרה לי פעם אחת שהוא עשה כאילו נעלב אז בכיתי "במקומו" וזה העלה לו את המצברוח.
תכלס דוגמא אישית אמורה לנצח את כל המטפלים למיניהם

 

[-רות-]

נשמע שלפי הגננת ההתנהלות של הילד שגרתית לגמרי, הוא לא מתבודד, וגם לא מרביצים לו דווקא...
יכול להיות שהילד לא מפרש נכון את החברים, כמו שכתבו פה.
ויכול גם להיות- שהוא נהנה להקצין את החלקים האלו דווקא כלפיך...
לי לדוג' יש ילד מאוד חברותי, אחד הילדים הכי מרכזיים בגן, כיף לו ושמח בגן, אבל כשאני שואלת אותו עם מי שיחקת- הוא תמיד עונה "עם אף אחד..." היום אני צוחקת אתו ואומרת לו - יוסי ואלי שיחקו אתך ואתה שחקת עם אף אחד, נכון?... והוא אומר לי -כן...
אני גם רואה שהוא שומר מהגן את הסיפורים על מי שהרביץ לו וכדו'.. (למרות שהוא ממש לא חלש/ מסכן) ואני מרגישה שהוא צריך את ההשתתפות שלי, וזהו,
אולי ההתבטאות שלו הוא רק מולך, ואין לו באמת בעיה התנהגותית
בגדול, כל שאלה שתשאלי בפרוג ימליצו לך מייד על טיפול רגשי... ובד"כ גם יכתבו שזה דחוף...

מאוד יכול להיות
הבת שלי בת 3. מאוד מאוד חברותית ומתקשרת, הגננות אומרות שהיא מסובבת את הגן על האצבע
ובכל זאת כשאני שואלת עם מי שיחקת היום היא אומרת - אף אחד... מה שיחקתם? כלום...
וגם הרבה פעמים מתלוננת שילדות מרביצות לה
היום למשל כשלקחתי אותה מהגן אמא של ילדה אחרת סיפרה לי שהבת שלה כל היום מדברת על הילדה שלי, כשנפרדנו והלכנו הביתה שאלתי את הילדה - את חברה של נועה? היא ענתה - לא, היא מרביצה לי!
אבל נועה הרי כן מספרת לאמא שלה שהן חברות...

אז מתישהו הבנתי שהיא פשוט נהנית להתלונן באזני, ולשחרר את התסכולים שלה, וזה בסדר, אני משתתפת בצערה
ואז, אחרי שגמרתי להכיל את התלונות, אני שואלת אותה שאלות ספציפיות יותר -
שיחקת עם אביטל? עם רחלי? עם תהילה? שיחקתם בחצר? בבובות? בקפלות? יופי, אז את רואה שהן חברות שלך ואוהבות אותך? לא נורא שדבורי לא חברה שלך, יש לך הרבה חברות אחרות!
אפילו הגננת אומרת שאת ילדה מאוד טובה!

 

[-רות-]

אבאלה ואמאלה
תודה לכל התגובות כאן
מתברר שני נעלבת מכל דבר כזה בשביל הילדים ומחנכת אותם לזה....
ד' ישמור!
תודה שהעלתם למודעות!!!!!
הם באמת מאד רגישים לאחרים ומתנהגים בצורה מאד מכבדת. אבל גם לוקחים ללב כשמתיחסים אליהם טיפה פחות בעדינות.
איפה לומדים את הנורמה לשפה המחוספסת יותר???

צודקת, זה חוסן שאכן צריך שיהיה להורים קודם כל
יכול להיות שאת עצמך נפגעת בקלות מהסביבה?
יש לי קולגה בעבודה, שכל פעם שלקוח אומר לה משפט כעוס / הבוסית מעירה - היא נעלבת נורא ולוקחת קשה
לפעמים אני מרגישה שצריך ללכת לידה על ביצים
ואני, עם אותם לקוחות ואותה הבוסית, פשוט מבינה שיתכן שהם קמו על רגל שמאל ולכן כועסים, ואם אני בסדר אין סיבה שזה יהיה קשור אלי.
איך לומדים את זה - אין לי תשובה מהשרוול, מאמינה שאימון טוב יכול להועיל המון
חוסן אישי זה חיים הרבה יותר קלים, אם את חושבת שאת נפגעת בקלות רבה יותר מאחרים - חבל לך להישאר כך, את הראשונה שניזוקת...

 

[מישהי אחת1]

צודקת, זה חוסן שאכן צריך שיהיה להורים קודם כל
יכול להיות שאת עצמך נפגעת בקלות מהסביבה?
יש לי קולגה בעבודה, שכל פעם שלקוח אומר לה משפט כעוס / הבוסית מעירה - היא נעלבת נורא ולוקחת קשה
לפעמים אני מרגישה שצריך ללכת לידה על ביצים
ואני, עם אותם לקוחות ואותה הבוסית, פשוט מבינה שיתכן שהם קמו על רגל שמאל ולכן כועסים, ואם אני בסדר אין סיבה שזה יהיה קשור אלי.
איך לומדים את זה - אין לי תשובה מהשרוול, מאמינה שאימון טוב יכול להועיל המון
חוסן אישי זה חיים הרבה יותר קלים, אם את חושבת שאת נפגעת בקלות רבה יותר מאחרים - חבל לך להישאר כך, את הראשונה שניזוקת...

לעצמי אני לא נפגעת. טיפוס רגיש וזורם.
אבל הילדים... הם עדינים ורגישים לאחרים ומצפים לזה מהסביבה.
יכול להיות שאני צריכה לשנות הסתכלות על זה. ולזרום עם שפה גסה יותר וישירה יותר. כי זה מה יש היום
אולי.