יעוץ: מי מכיר מי יודע איך קוראים לבעיה:

  • הוסף לסימניות
  • #1
יש לי תלמידה בוגרת בגילה-(אמצע יב). מתפקדת כרגיל ועל פניו נראה שהכל תקין.
אבל-
היא לא רואה ממטר את תוצאות מעשיה. לא מצליחה אף פעם לחשוב לפני מעשה שאם תעשה כך וכך היא תענש, תושהה, תסולק.
ובמהלך שנותיה היא כבר "זכתה" לנסות את כל סוגי העונשים.. אבל זה לא עוזר....

היא לא חצופה. זאת אומרת היא לא עושה את זה בשביל להכעיס ולעשות דווקא. רק אחרי שמסבירים לה מה היא בעצם עשתה היא מבינה שזה בעיה. והיא לא תעשה את זה יותר, הבעיה היא שכל תקופה יש לה רעיון אחר.... והיא לא מקישה ממעשה אחד לשני.

אני רוצה לשכנע את המנהלת-(ככה אני חושבת) שהיא לא אשמה, היא לא עושה את זה להכעיס ובכוונה. היא פשוט(?) לא רואה את תוצאות המעשים שלה... היא לא רואה ממטר את העתיד, אפילו הקרוב ממש כמו ילדה קטנה...
איך קוראים לתופעה הזו???

תודה לכל מי שקראה את המגילה הזו... ואשמח מאד אם אוכל לקבל עזרה דרך הפורום הנפלא הזה, ולהציל נפש אחת מישראל.... כי אוטוטו היא מסיימת יב, ואז האלוקים יודע לאן תגיע...
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
מה יעזור לתת לזה שם?
ברור שמשהו פה לא תקין.
אם את חושבת שהיא צריכה עזרה מקצועית, תשלחי אותה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
נכתב ע"י יעל א;1453896:
מה יעזור לתת לזה שם?
ברור שמשהו פה לא תקין.
אם את חושבת שהיא צריכה עזרה מקצועית, תשלחי אותה.

כנראה שבשביל לדעת לאן להפנות אותה צריך לקרוא לילד בשמו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
קודם כל תודה לכם!!
א. בשביל לדעת לאן לשלוח צריך לדעת לקרוא לילד בשמו.
ב.-הכי הכי חושב! כדי לשכנע את ההנהלה לאשר לי לשלוח אותה... הם עדיין חושבים שזה נעשה בדווקא.
היא לא ניראת טיפשה או משהו בדומה- לכן זה קשה לשכנע!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
אולי תתקשרי לקו של הניה ממגן ותתייעצי איתה.
אם הילדה מודעת לבעיה שלה ורוצה לעזור לעצמה, אפשר בהחלט לעזור לה, אולי ע"י C.B.T, אולי משהו אחר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
פשוט אני לא המחנכת שלה כיום.... רק לשעבר...
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
יש גם קו בעזר מציון שעונים על שאלות מסוג זה

חני
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
פשוט לקחת אותה לאבחון לאחת מקצועית מאד, והיא כבר תעלה על הבעיה המדויקת, ותוכל בעז''ה לתת לה כלים להתמודדות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
היא כבר אבחונים שונים. שלא עלו על הבעיה הזו.
אבחונים לימודיים. אבחונים על קשב ורכוז.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
אני מאמינה שעשו את כל האפשרי ,אבל לפעמים כוון קטן שלא חשבו אולי יוכל להוסיף כגון אבחון גרפולוגי
וכד',
בכל אופן אני מאד מעריכה את מסירותך והליווי לתלמידה אפילו לשעבר,
יה''ר שתרבינה מורות כמוך בישראל!
הצלחה רבתי
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
זו יכולה להיות בעיה שנקראת 'חוסר באינטלגציה רגשית'.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
יש בירושלים גרפולוג מומחה
מגיעים אליו לאבחן מלמדים אם הם מתאימים ללמד בת"ת, עזר להרבה אנשים במקום שאחרים לא הצליחו
כמו"כ האבחונים שלו קבילים בבתי משפט
פני אלי באישי ואתן לך את פרטיו , אם זה מעניין אותך
בהצלחה
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
אז ננסה לראות מה יצא.. תכלס חוץ ממשהי שכתבה לי בפרטי שזה אולי אימפולסביות-עשיית מעשים ללא מחשבה על התוצאה. עוד לא הגעתי לשם-לכותרת...
אם יש עוד מישהו-אשמח מאד!
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
נערה טעונת טפוח?
מאוד אפיני לבעיה זו
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
קודם כל, ישר כח על המאמצים הכנים! עם עוד כמה מורות כאלה העולם היה נראה אחרת...

אין בכוחו של אבחון גרפולוגי לאבחן בעיות נפשיות מסוימות, אם כי יתכן כי אבחון יסייע בחידוד הנקודה הבעייתית (אם באמצעות שלילת בעיות אחרות ואם באמצעות בעיות נוספות שיתמכו בתופעה ויסבירו אותה).
יתכן כי התכנון הלקוי או חוסר האחריות נובעים מחוסר בשלות נקודתי על אף שאת מציינת כי היא בוגרת לגילה.

בהצלחה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
יש מאבחנים שעושים אבחון כולל, על סמך ציור כתיבה, דיבור עם המטופל וכו'.

רק מעירה את תשומת הלב, שאם 'קוראים לילד בשמו' ע"פ חוות דעת לא מקצועית, ועל סמך קריאה של תיאור לא מחייב, צריך להזהר מ'התוויה' לא נכונה.

כבר יצא לי להכיר שהדביקו על טיפוס מסויים 'אוטיסט' ועל אחר 'קשב וריכוז'...
וקשה להוריד את ה'תוית' הזו גם אחרי שהיא נשללת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
שרה, לא משנה השם של הבעיה- אבחון פסיכולוגי מקיף יסיים את הנושא באבחנה ובהפנייה למטפל מתאים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
ת'כלס היא לא טעונת טיפוח!!!!
בעצם מי מאיתנו לא טעון טיפוח??? שיצביע!!! (אני לא מצביעה, גם אני צריכה שיטפחו אותי..:) )
userit אין לחצן תודה, למה??? אז קבלי רוב תודות על התגובה! ובאמת זה נראה כמו חוסר בשלות נקודתי, אבל הוא רב תחומי. על כל החיים. היא עוד טוענת שהיא רוצה בגרות מלאה. היא באמצע יב!! ובכלל לא בכיוון! היא לא מקשיבה בשיעורים, עושה מה שמתחשק באותו רגע...
פוינט, אני רוצה "תוית" פשוט בשביל לשלוח אותה לאבחון. אין לי בעיה שאל תאמרו את שם התוית אלא: זה נראה כמו משהו שקשור לניורלוג/פסיכולוג/פסיכאטר/תרפיה באומנות/יועץ וכדו.. פשוט כדי שנדע להיכן להפנות...
תודה רבה!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

בס"ד

תעשו לעצמכם טובה: לפני שאתם פותחים את הספר הזה, תבדקו שיש לכם מספיק אוויר בריאות. דבורי רנד הולכת להכניס אתכם למרתון של נשימות קצרות, מנעד רגשות רחב, ומחשבה אחת חצופה: האם יכול להיות שגם לי מותר פשוט להיות בטטה?

אז נרחיב קודם על הסגנון. הכתיבה חדה. חותכת. צינית. בלי תיאורים שגורמים לכם לנמנם.
הסופרת לא מבזבזת מילים. היא יורה אותן. וזה פוגע בול איפה שכואב, ומצחיק בדיוק איפה שצריך. המילים רצות, המקצב מהיר, עד לסגירת מעגל יפה שמשאירה אתכם עם הדהוד בלב. יש מנוחה. ושמחה. ונחת.

ובכן, כל זה מוגש לכם דרך סיפורה של מנוחי. למה קוראים לה ככה? לא יודעת. אולי כי הסופרת רצתה שהיא פשוט תנוח, תפסיק לרדוף אחרי אשמה ורשלנות, ותתחיל להכיר בערך שלה, למרות ועל אף כל מה שסביבה עף. גם ככה, אין מגדל פיקוח בשדה התעופה של אמה.

ואם לא הבנתם: גיבורת הסיפור סופרת את כולם. את כל העולם, חוץ מאת עצמה. היא בטוחה שהיא לא בסדר, שהיא אשמה, כי ככה אמרו לה. ככה "הם" קבעו.

הספר נכתב בשפה אמינה, רגישה ובועטת. הוא מתאר את חייה של מנוחי, לביאה חד הורית במסווה של עלה נידף, נהדף ונרדף, שנאלצת להתמודד עם "הם", עם "הוא", ועם חמותה לשעבר המניחה "זרי תהילה" ליום המחר.
בין ימי שלישי - היום שבו היא רואה את הילדים, ורק אותם, לבין הדרישות של הסביבה, מנוחי מנסה לא להתפרק. ויש לה עזרה. הו, כמה עזרה.

יש לה את פרידה שמספקת חברות ארוכה, מתוקה וחנוקה.
פרידה היא "המפקד". היא מצווה להדליק תנור, היא מחליטה איזו חולצה לקנות, והיא אשת הקשר של הצד השני. היא מצליפה מוסר, היא חופרת, היא דואגת והיא מעצבנת. לא פלא שישנם גם רגעים בהם מנוחי רוצה לנתק כדי שיניחו לה להתעצבן בשקט.
ויש לה את אסתי. אסתי שלא סופרת אף אחד ממטר. בעלת הומור שחור יותר מקפה.
היא יודעת לשתוק, לעקוץ, ובעיקר - להבין את מה שאף אחד אחר לא מבין.
ויש לה את אמא. ואבא. ההורים הכי טובים שמחים ובריאים מכולם.

תוכלו למצוא בספר גם תובנות פסיכולוגיות יפות, תהליך התבגרות שלאט לאט קורה ובא, וברוך הבא. וגם מושג אחד שחובה לאמץ: "ערב בטטה".
כן, שמעתם טוב. זהו ערב שבו המעוז הוא הספה, והמטרה היא אחת: לעשות כלום. להתעלם מכל מה שצריך אותנו. כמה פשוט. ככה קל. ככה הוגן.
אהממ, תלוי את מי שואלים...

אז למה? למה כדאי לכם לקרוא את הספר הזה?
אולי כי כולנו קצת מנוחי? כולנו לפעמים מרגישים אשמים בכל מה שקורה לנו, עד שאנחנו לומדים להפסיק לספור אחרים ולהתחיל לספור את עצמנו.

מנוחי גדלה. היא מפסיקה לבקש תיווך לשוני מפרידה. היא יוצאת לים. היא לוקחת תפקיד ניהולי, ולמרות החשש, היא מוצאת סוף סוף מנוח.

ובעצם, זה כל הסיפור של "פחות או יותר". ספר שמסמל חוסר מושלמות. מזכיר לנו שהחיים הם לא שחור או לבן, אלא משהו באמצע - לא פחות ולא יותר. והדמות המככבת בו היא לכל הדעות הרבה יותר מפחות.

לסיכום, הספר הזה הוא מסע פסיכולוגי דק, ציני ומצחיק עד דמעות על מישהי שמוצאת את הדרך חזרה לעצמה.
הוא יגרום לכם לרצות לצחוק, לבכות, ושוב לצחוק, לחשוב על האימהות שלכם, ואפילו קצת לרצות להיות בטטה על הספה.
כי בסוף, אישה טובה יותר היא אישה שמטעינה את עצמה בעצמה לעצמה.


@dvory , ספר מקסים. רק הערה קטנה: "לכל זמן ועת" הנוסטלגי? זה צליל וזמר. פילדלפיה זה משהו אחר לגמרי : )
פרק ג

מעיין התעוררה בבעתה. החלום היה מציאותי מתמיד. היא איננה טיפוס של חלומות ומתייחסת למעטים שזוכרת בביטול. חלומות שווא ידברו, היא מנסה להרגיע את עצמה. מאורעות מדומיינים והזויים, ממש מפחידים. אך מה שהשכל מבין, הרגש מסרב להפנים. רגע, היא חייבת לעשות סדר. מה בדיוק ראתה בחלומה? והיא משחזרת לעצמה: אני ואיילת טיילנו יחדיו בעמק. לפתע איילת הרימה חצי מטבע. "את רואה, מצאתי את החצי המשלים". כעת הוציאה מכיסה את החצי הראשון וקירבה אותם זה לזה. המטבע נצנץ באור מוזר מאוד. הוא הכיל שמות לא מוכרים, והיא אמרה: "את יודעת, זה ילמד אותי הרבה על ההיסטוריה וייתן לי תשובות לשאלות שיש לי". המטבע גדל במהירות. ניסיתי לברוח. תפסתי את איילת וצרחתי: "איילת זרקי את מה שיש לך ביד". בינתיים המטבע קיבל צורה מפלצתית והגיע לגובה של שני מטרים. ברחתי וצרחתי באימה: "איילת, איילת". המטבע בלע לתוכו את איילת המסכנה, שצרחה: "מעיין, הצילו! הצילו!" ואז התעוררתי.

רגע, היום תתקיים מסיבת האירוסין. יש לי יום עמוס בסידורים. מתוכנן לי יום תפילות והודיה לקדוש ברוך הוא שזיכה אותי להגיע עד הלום, ששידך לי חתן ירא שמיים ונתן לי הורים נפלאים, שמקבלים את השינוי בחיי, תומכים בי. נוסף לכל אלה עליי לקבל את האורחים והאורחות. פה ניתקל במכשולים. יהיה הרבה לעג על ההפרדה. היא ממש לא מקובלת על משפחתי המורחבת. גם איילת הבטיחה להגיע. למה היא מדאיגה אותי? ארים אליה טלפון. אולי אספר לה על החלום. היא תצחק עליי ותגיד שהדת הכניסה לי דמיונות. לא אספר לה, רק אזהיר אותה שלא תעשה שטויות ואולי אצליח לשכנע אותה לזרוק את המטבע המוזר והמאיים.

"איילת?"

כן, מה העניינים? איך זה להרגיש כמעט מאורסת?"

"נפלא. שיהיה אצלך בקרוב זיווג הגון".

"אמן. את צריכה לראות את אימא שלי איך היא מסתכלת עליי. היא לא שמעה שאמרתי פעם אמן. את זה את לימדת אותי. היא מודאגת שחלילה תחזירי אותי בתשובה. הרגעתי אותה שיצטרכו להתאמץ ולהזיע כדי שאחזור בתשובה. אני ממש לא בכיוון. אל תכעסי, לא התכוונתי לקנטר".

"אני אוהבת אותך בכל מצב ומתפללת שהקב"ה יראה לך את הדרך האמיתית".

"את הברכה הזו אני מוכנה לקבל כי לכל אחד יש הדרך האמיתית שלו".

"אל תשכחי לבוא היום לאירוסין".

"גם לנו מגיע מזל טוב, אחי התארס".

"מזל טוב! הוא בחו"ל, לא?"

"הוא כרגע בארץ לזמן קצר, הבחורה משיקגו, סטודנטית לרפואה. תארי לך שיש לי גיסה".

"איילת, יש עוד משהו שרציתי לומר".

"מה?"

"את זוכרת את חצי המטבע?"

"ברור. הוא אצלי בארנק".

"חשבתי שאולי, אההה".

"לא הבנתי".

"חשבתי שאולי, אולי כדאי לך להשליך אותו".

"מה פתאום, מה עולה לך בראש?"

"אני לא יודעת להגיד לך, אבל אולי לא תקבלי את דבריי. אני חוששת מאוד".

"ממה?"

"את יודעת, יש שמות קודש שכשמצרפים אותם יחד נוצר כוח, כמו למשל בקבלה שאפשרי בעזרתה לעשות דברים על טבעיים. זה דבר שלאנשים כמונו אסור להתעסק איתו. זה יכול להזיק לבן אדם, את מבינה אותי?"

"מעיין, הישארי שפויה. מה הכנסת לפה את הקבלה ושמות הקודש, מה הקשר? ואם כבר את מדברת, אעדכן אותך שמחר אני הולכת לאתר החפירות לחפש את החצי השני".

"איילת אל תעשי את זה. חלמתי חלום רע".

*******************

היה קריר באותו בוקר. העננים היו בהירים וכיסו את פני הרקיע כולו. השמש הצטנפה אי שם, מוסתרת מעין רואים והסתפקה באור החיוור המסונן מבין העננים. איילת נסעה בנסיעה איטית וחולמנית. היא לא מיהרה. היום הזה מתוכנן ליום חופשי מלימודים. השקדנים מנצלים אותו לחזור על חומר והאחרים להרפות את המתח. איילת נמנית עם החלק הראשון. היא תנצל את הזמן הנדיר הזה למצוא ממצאים נוספים באזור החפירות, ואולי את החצי השני של המטבע המסקרן.

היא החנתה את מכוניתה על אדמה גבשושית הזרועה בחצץ. הדרך הלא סלולה הסתיימה באזור העתיקות, שלעין בלתי מזוינת בידע מתאים לא אומרות דבר מלבד חלקי קירות ישנים והרוסים.

רק עתה, כשכיבתה את מנוע מכוניתה, גילתה למגינת ליבה שהיא לא לבד. סמוך אליה חונה מכונית נוספת. והיא כל כך זקוקה לשקט נפשי. שני שוחרי עתיקות רכנו על גבי האדמה, אולי סטודנטים כמוה. לקול צעדיה הפנו מבטם לאחור.

"היי, איילת".

"היי, עומר ואדם, איך לא חשבתי על כך. כמה מתאים שאפגוש אתכם כאן". אלו חבריה להתמחות. גם הם כמותה אוהבי ארץ ישראל ואף בזים לכל היורדים מן הארץ. אפשר לומר בוודאות שמכל קבוצתם, שלושתם היו חוד החנית של הקבוצה שלמדו על מנת לדעת. אם יצליחו להתפרנס מהתחום - זה יהיה רק בונוס.

"יש לנו פרופסור מוצלח. הוא הצליח לחנך חניכים מצטיינים, אה?"

"כך את חושבת?"

"ברור, אתם ההצלחה במבחן התוצאה".

"אנחנו לא קנה מידה".

"מי אם לא אתם. הלוואי שהרבה צעירים יהיו מחוברים לארצם ולמולדתם. אתם יהודים עם זהות".

מבטם של עומר ואדם הצטלבו לרגע קט. קשה היה שלא לשים לב לסוד שניסו להסתיר. מה הם מסתירים ממנה?

"את יודעת, בשבוע שעבר השתתפנו בהרצאה שהתקיימה למדריכי טיולים. במסגרת סדרה של הרצאות, הביאו גם רב שייתן זווית קצת שונה. שם הוא דיבר על עם ישראל, ארץ ישראל ומה שביניהם. ואני רוצה להגיד לך", הטעים עומר בהדגשה. "שפעם ראשונה שאני שומע על הקשר של אברהם, יצחק ויעקב ועל ההבטחה של אלוקים שייתן להם את הארץ. מצטער איילת, אני לא חושב כמוך. אם המורה הנכבד שלנו פרופסור דיקמן לא מצא לנכון להזכיר את הדבר הכל כך משמעותי הזה, בעיניי הוא תלוש ואין לו קשר אמיתי לארץ".

"אתה מסיק מסקנות פזיזות. דיקמן אדם חילוני כמו כולנו. הדת לקחה את המונופול על ארץ ישראל וניכסה אותו לעצמה, וגם אתה נופל ברשתה. אנחנו נמצאים פה כדי לחקור בצורה מדעית את הארץ ולמי היא שייכת. אם אתה מאמין למה שהרב ההוא סיפר לך, אז המקום שלך בישיבה בבני ברק, לא פה".

"אם התנ"ך הוא לא נכון - אין לך שום זכות על האדמה הזו".

"מה שברור שהיינו פה אלפי שנים וזה מספיק כדי שהיא תהיה שלנו, החפירות שלנו מוכיחות את זה".

"הערבים ישבו כאן מאות שנים כשרוב היהודים חיו באירופה, אסיה ואפריקה, תוכיחי שלא".

"אתה מנסה לומר לי שאני חייבת להיות דתייה כדי להרגיש טוב". הכעס האדים את פניה ושוב חשה תסכול עמוק. למה זה קורה? מדוע היא צריכה להיכנס לוויכוחים עקרים? די לה במה שהיא מאמינה. האומנם? היא הבטיחה לעצמה ולאיילת שתכין תשובה חילונית לישיבתנו על הארץ. היא גם חייבת קונטרה לרב רוט שבטוח במשנתו הדתית. חבל לה על עומר ואדם. הם מבחינתה היו יכולים לפאר את דף התשובה שלה, שהינה יש עוד יהודים שקשורים לאדמת ארץ ישראל, בלי להיות יהודים דתיים. יותר מכול כאב לה על אחיה אסף ועל אביה האומלל, לאחר החגיגה הגדולה בבואו ארצה, כשהתבשרו על אירוסיו. הרגעים הקסומים שהוא הביא איתו הביתה התנפצו לאחר שהתברר שגיסתה לעתיד היא נוצרייה.

אבא המסכן. הדמעות חנקו אותו ולא יכול היה להוציא הגה מפיו. גם אחרי השידולים הרבים של אסף, שלא הבין מדוע הוא לא שמח בשמחתו, לא הצליח אביו להסתיר את אכזבתו. רק אימא השתתפה בשמחתו ואמרה: אבא שלך שבוי במשנתו הציונית ועדיין מאמין שהמדינה אמורה להיות יהודית נטו, הוא לא מבין שהמציאות השתנתה. המדינה מלאה בעולים ובמהגרים שלא מתקבל על הדעת לבדוק בציציותיהם. ויש מהם הרבה טובים ונאמנים שמשרתים בצה"ל ואזרחים למופת.

"אנחנו זזים מפה", העיר אותה לפתע אדם מהרהוריה. "אל תכעסי עלינו. תכעסי על כל מערכת החינוך של המדינה שלך שלא ידעה או לא רצתה שתדעי את האמת".

"למה אתה אומר המדינה שלך? היא גם המדינה שלך, לא?"

"את מכריחה אותי לגלות מה שאני שומר בסוד". שוב נפגשו מבטיהם של עומר ואדם. "אני אגיד לך אבל אני מבקש שבינתיים תשמרי את מוצא פיך. אנו לא יהודים, אנו ערבים ישראלים. ואני חוקר את הקשר העתיק של העם הפלסטיני עם האדמה הקדושה. אבל ברור לי שהעם שלך גזל אדמה ששייכת לדורות שלפניי. אל תסתכלי עליי כך. נישאר ידידים. יתרה מזאת אני מסתדר מצוין עם יהודים. יש לנו במשפחה המורחבת כמה יהודיות".

"מה?" שאלה איילת נדהמת מהידיעה האכזרית שנחתה עליה.

"תירגעי, קחי מים. אנו לא מפלצות כמו שמציירים אותנו. תפסיקי לחלום על מדינה יהודית. היא מזמן לא כזאת".

הם נכנסו למכוניתם והשאירו אותה פעורת פה והלומה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה