יש לכן בן שנה וחצי- שנתיים?

[גיטי 123]

ועוד- דלת השירותים סגורה (וקצת קשה לפתוח את הידית) כדי שהקטנה לא תשחק באסלה ובסבון שם.
אני משתדלת להשאיר את החדרים שלא בשימוש באותו זמן במצב חשוך, כדי שלא ימשכו להכנס לשם.

 

[Yafittz]

בכל מצב כשזה מעייף ומתיש אני אומרת לעצמי ב"ה שיש בשביל מי להתעייף.......

 

[GRN]

מי שצריך לשנות משהו זה אנחנו בעצמינו- האמהות.
קודם כל למנוע גישה לארונות ע"י סוגרים מיוחדים / גומיות על הידיות וכד'.
כמו כן לאחסן גבוה כל דבר שעלול לקבל טיפול. (סבונים- לא להניח על אדן האמבטיה אלא על מדף גבוה, סלסלת ירקות- בתוך הארון או על השיש וכו' וכו')
שהמשחקים יהיו מסודרים כך, שהקרובים והנגישים יהיו כאלה שאפשר לאסוף בקלות (עגלת בובה, אוטו בימבה- אם את מרשה בבית, ועוד מס' חפצים גדולים יחסית) וככל שיותר מעצבן לאסוף את המשחק- שימי אותו במקום יותר גבוה.
כשאני מביאה לבנותי לשחק בקליקס, אני מעבירה להן לקופסה נפרדת כ- 40 חלקים, והן מסתפקות בזה (הגדולה בת 3) וככה לא מתהפכת לי קופסה של 400 חלקים.
המגירה במטבח שהקטנה שלי אוהבת לפתוח (יש אחת ספציפית שאהובה במיוחד)- בגלל שאני מרוצה שזה מעסיק אותה להרבה זמן- דאגתי לאחסן שם מס' קערות ותבניות פלסטיק שקל לי לאסוף, ואני מרשה לה בכיף לפתוח.

בקיצור, ככל שהילדים יותר פעילים ושובבים, צריך להתאים את הבית אליהם. אין מה לעשות.

(אני מדברת עם קצת נסיון, לא מידי הרבה. כי ב"ה בנתיים היו לי רק טיפוסים רגועים יחסית)

רק כדי לסבר את אוזנייך:
מה שאת כותבת - ברור.
הלאה: כל הכסאות בבית מורמים על השולחן (באופן קבוע תקופה ארוכה...) ואף על פי כן הבחור מצליח לטפס על השיש, להוריד את הבלנדר מקל מהארון למעלה, להוריד אותו, לחבר לשקע, להפעיל. אמא שומעת....... סוף סצנה וכאלה עוד רבות.

 

[מרגלית ויסברג]

קודם כל להרגיע את פותחת האשכול, זה טבעי ונורמלי, ויש הרבה ילדים עם כזה אופי בגיל הזה.
דבר שני, כשהם גדלים זה מתאזן, הם לומדים להוציא את האנרגיה בדברים אחרים.

כמו שכתבו קודמי, כמה שיותר להרחיק ממנו, ולסגור דברים שלא יוכל לפתוח, ואם הילד צורך הרבה מתוק, אז מאוד מומלץ להפחית.

אחד הנחמות עם ילדים כאלה "מי שלא מזיק כשהוא קטן, לא מועיל כשהוא גדול..."

הרבה נחת

 

[eden7115]

יש לי בן בן שנתיים (אחרי בנות), לדעתי שובב סביר, אבל ממושמע...
הבן של אחותי באותו גיל (אחרי בנים) - הרבההה יותר שובב.
(היא אומרת שהוא הכי שובב שלה).

אבל, עדיין - ממש לא ברמות שאת מתארת...

אם אמהות שיש להן יותר ניסיון ממני בעניין ונראה להן הגיוני אז אולי זה הגיוני - לא יודעת...

 

[אחת אחת 11]

גם לי יש בן אחרי שתי בנות ואל תחשבו שזה עוזר שבנות הן עדינות, כי הן יצירתיות להפליא! והבנים רק מיישמים את הרעיונות הפרועים...
90% מהיום אני אוהבת את זה, זה פשוט מתוק! ב10% הנותרים כשאני מסדרת את הבית במשך שעה וחצי כל ערב, זה ככה ככה...

 

[sara100]

מוכר לי התזזתיות הזו, לא מילדי.... אלא מאחייני. (ילדי עדינים)
ואחין אחד שבבוקר שאחותי כמה בוקר אחד הוא טיפס עד אני לא יודעת איפה לקח בקבוק שמפו ו"שטף" את כל הבית.
בוקר נוסף הוא "הכין" שוקו, ופעם אחרת חביתה......
והיום הוא בלע"ר בחור כארז... ת"ח גדול מרווה את הוריו בהרבה נחת ב"ה!

 

[מלפפון]

אני יודעת שהוא לא היפר אקטיבי. הוא פשוט ילד פעלתן ויש לו על מי לסמוך..
רציתי הזדהות לעת ערב, לאחר יום מייגע.

בפועל אני רואה ממנו נחת כי הוא מתוק ונבון, ואפילו התעלולים שלו מצחיקים.. אבל אחרי שהוא הולך לישון...

אחרי שהוא שפך את התבלינים על הרצפה התלבטתי אם לא לצלם כדי לתעד, אבל הפוגרום עלה לי על העצבים. עכשיו אני מצטערת שלא צילמתי..

הארונות בסלון סגורים, של הבגדים זה לא פרקטי, הם צריכים להיות זמינים.
מדבקות- סכנה.. כל הרצפה מלאת פסיפס.. משחקי ההרכבה הוא משחק כ5 דקות. בעיקר כשהגדולות משחקות והוא מפריע להן..
עד גיל 4 זה יעבור, ועם הזמן זה הופך להיות קל יותר.

לגבי המקרר- זה לא פרקטי מנעול, והוא בטוח שמותר לו לפתוח כמו כל בני הבית. הוא נעלב אנושות כשאומרים לו לא. וזה לא יעזור. כי הוא מבין שכועסים עליו, אבל לא מבין למה כועסים..

מאחלת לכולן גידול קל והרבה נחת!

 

[מרגלית ויסברג]

אני דיברתי מנסיון של בנות, הבנים אצלי הרבה יותר עדינים!
(כשהגדולה הייתה בת שנה וחצי, . שמעתי בוקר אחד פיצוצים מהמטבח, רצתי כל עוד נשמתי בי, והילדה שכבה על השיש וזרקה את כל הכלים מהכיור לרצפה אחד אחד, נס שהרוב היה שם מפלסטיק אחרת... והיא לא לקחה כסא, היא הוציאה סירים מהארון וטיפסה עליהם.
ברור שצילמתי, השובבות מתוארת רציני בתמונות, וזה אחד מהאלבומים שהכי כיף לנו להתסכל בהם היום, אז אל תתני לזה לעלות לך לראש, פשוט תצלמי זה הופך את הכל לחוויה)

 

[גולדשטיין ש]

זה נורמלי וזה באמת יעבור לו עד גיל 3 +.
בן השש שלי היה כמו המתואר כאן ועוד יותר, חברה שלי לא ראתה אותו במשך שלוש שנים ולא האמינה שזה אותו ילד שפותר סודוקו בשקט במשך כשעה.
פשוט לקחת אויר ובאמת לנסות להנות מזה.

 

[הני מושקוביץ]

אני ג"כ "נהנית"
ועוד עכשיו בחופש ה"תאומים "שלי בני השנתיים וחצי ושלוש וחצי, אחד הוא הזרוע הקובעת והשני הזרוע המבצעת.

בוקר שבת אחת הציפו לי את האמבטיה ומרפסת הכביסה ב-2 ס"מ מים הם נעלו את נעלי הבית שלי (מעור!!!) ושל בעלי כדי להנצל מטביעה.

סוף דבר כל הבגדים המלוכלכים והנעליים ששהו באותה עת שחו להנאתם עד מוצ"ש.

להגיד שצחקתי?

כל השכנים התעוררו....

 

[לו יצוייר]

הבן שלי, כשהיה בגיל הזה, היה באופן קבוע מורח שמפו על הרצפה באמבטיה, ועושה על זה 'סקי', עורם סירים בערימות, ומטפס עליהן, מפרק את כל הקלידים של המקלדת, מכניס קליקס לתנור ומדליק את התנור, שופך אבקת שוקו על כל הרצפה, מעיף את כל המשחקים דרך החלונות, לוקח ביצים מהמקרר (הן היו במקום גבוה בהחלט!) ומפוצץ אותן, מעיף עגבניות, מנפץ את הנברשת הענתיקה שהשתלשלה מהתקרה בעזרת מטאטא (!) וזה רק חלק קטן מהזכרונות שלנו.
יוווווווו, עכשיו כשאני משחזרת, אני לא מאמינה ששרדתי, ואני גם לא מאמינה שזה אותו ילד
הוא היום בן שבע, ב"ה ילד חכם במיוחד ומתוק נורא.
זה עובר בסוף, ומשתלם בסוף!
(אח"כ יש לי 3 בנות אציליות נורא, אז באמת הספקתי לשכוח)

 

[מזל בן הרוש]

אני חשבתי שהבן שלי (1.5) שובב מאין כמוהו (הוא בן אחרי 2 בנות..)
אחרי קריאת האשכול הזה אני מבינה שהוא שובב עדין יחסית....
ושמחה שעל הרבה רעיונות מכאן עדיין לא חשב (ואולי הוא פשוט עדיין קטן ועד גיל שלוש יגיע גם לזה?!)

תודה על האשכול!

 

[Kohen]

אחרי הכל- אני אוהבת את השובבות הזאת. נכון שאח"כ לוקח שעתיים לסדר את הבית בערב, אבל השעות שבהם הם מבלגנים- מכריעים את הכף.
לענ"ד ילד פעיל הוא ילד בריא! תודה לה' על הילדים ועל השכל שלהם!
סתם זוית ראיה אחרת...............................
אבל- אני לגמרי מסכימה עם אלו שאמרו שיש דברים שאפשר למנוע מראש, כמו להעלות למעלה או להעלים לגמרי.
וסיפור אמיתי להמחשה, בשבת בבוקר, רציתי לישון חצי שעה נוספת לשש וחצי בוקר(...) אבל השקט ששמעתי החשיד אותי. אחרי כמה דקות קמתי ולא תאמינו- שתי השובבים שלי יושבים על השיש במטבח ואוכלים "סוכריות". כל הקופסא של החומצה פולית (חדשה! 60 טבליות!)-- חוסלה!!!!!!!!!!!!!!!!
הסתחררתי. נס שיש לנו רופא חרדי בשכונה, רצתי איתם לביהכ"נ כדי לשאול אם לא צריך שטיפת קיבה..... (לא היה צריך, תודה ששאלתם).
אז זהו. מאז גם המדף העליון, הגבוה, שמעל הארון הגבוה ביותר במטבח- ריק לגמרי!

 

[מלפפון]

הבן שלי, כשהיה בגיל הזה, היה באופן קבוע מורח שמפו על הרצפה באמבטיה, ועושה על זה 'סקי', עורם סירים בערימות, ומטפס עליהן, מפרק את כל הקלידים של המקלדת, מכניס קליקס לתנור ומדליק את התנור, שופך אבקת שוקו על כל הרצפה, מעיף את כל המשחקים דרך החלונות, לוקח ביצים מהמקרר (הן היו במקום גבוה בהחלט!) ומפוצץ אותן, מעיף עגבניות, מנפץ את הנברשת הענתיקה שהשתלשלה מהתקרה בעזרת מטאטא (!) וזה רק חלק קטן מהזכרונות שלנו.
יוווווווו, עכשיו כשאני משחזרת, אני לא מאמינה ששרדתי, ואני גם לא מאמינה שזה אותו ילד
הוא היום בן שבע, ב"ה ילד חכם במיוחד ומתוק נורא.
זה עובר בסוף, ומשתלם בסוף!
(אח"כ יש לי 3 בנות אציליות נורא, אז באמת הספקתי לשכוח)

נס שהבן שלי לא קורא עדיין..
זה לא רק התעלולים. זו הפעילות הזו, דקה שיש שקט אני כבר חושדת ובד"כ החשדות שלי מתאמתים.
זה סיפור של כל דקה. גם אם הוא לא שבר ביצה אלא רק לקח משחק ושפך אותו דקה אחרי שסידרתי, או לוקח מהמקרר אגס ואוכל עם שאריות על הרצפה (מי מדבר על לשטוף את האגס..).
המטפלת המקסימה החליטה להתחיל מר"ח, וב"ה יתחיל להיות קל יותר לפחות בבוקר.

 

[GTV]

איזה כיף לשמוע שאני לא היחידה שמתמודדת עם עודף אנרגיות אצל זעטוטים, הבן שלי כולה בן שנה וחודשיים, אבל מה שהוא מספיק ביום בלי"ע...

השאלה שלי, אם יש פה משהי שמכירה תופעה של ילד שלא מוכן לישון! מגיע הערב, אחרי יום עמוס פעילות והשתוללות, הילד מחזיק את עצמו בכח לא לישון, ואם הוא מרגיש שהוא נרדם הוא מהר קופץ ומנסה לחפש אטרקציות חדשות, וגם ככה במהלך היום, לישון מחוץ לתחום! עד שמגיע הערב, אני בטוחה שהוא יקרוס בטוח (אני כבר קורסת רק מלרדוף אחריו ואחרי תעלוליו) אבל הוא מלא שמחה ואושר, לא בכיוון לישון! ניסיתי כבר לשים אותו במיטה ולתת לו לבכות, זה לא מדבר אליו, הוא לא מתייאש ושומר על עירנות מופלאה, וגם כשסוף סוף הוא מוכן לשכב, נראה כאילו הוא לא מצליח לכבות את המנוע, הוא שוכב ומתגלגל מצד לצד, נואם נאומים לאומה ה-כ-ל חוץ מלישון!!! וזה מתיש! אחרי יום ארוך, את רוצה קצת שלווה ושקט, ואין!!!

איך מכבים לו את המנוע?

 

[חדוי פלבני]

איזה כיף לשמוע שאני לא היחידה שמתמודדת עם עודף אנרגיות אצל זעטוטים, הבן שלי כולה בן שנה וחודשיים, אבל מה שהוא מספיק ביום בלי"ע...

השאלה שלי, אם יש פה משהי שמכירה תופעה של ילד שלא מוכן לישון! מגיע הערב, אחרי יום עמוס פעילות והשתוללות, הילד מחזיק את עצמו בכח לא לישון, ואם הוא מרגיש שהוא נרדם הוא מהר קופץ ומנסה לחפש אטרקציות חדשות, וגם ככה במהלך היום, לישון מחוץ לתחום! עד שמגיע הערב, אני בטוחה שהוא יקרוס בטוח (אני כבר קורסת רק מלרדוף אחריו ואחרי תעלוליו) אבל הוא מלא שמחה ואושר, לא בכיוון לישון! ניסיתי כבר לשים אותו במיטה ולתת לו לבכות, זה לא מדבר אליו, הוא לא מתייאש ושומר על עירנות מופלאה, וגם כשסוף סוף הוא מוכן לשכב, נראה כאילו הוא לא מצליח לכבות את המנוע, הוא שוכב ומתגלגל מצד לצד, נואם נאומים לאומה ה-כ-ל חוץ מלישון!!! וזה מתיש! אחרי יום ארוך, את רוצה קצת שלווה ושקט, ואין!!!

איך מכבים לו את המנוע?

לא מכבים את המנוע אף פעם!!
מנסים רק להחליש...

יתכן שיש לו פחד סמוי מהשינה שזה בעצם סוג של מוות לכמה שעות (כביכול) כשהתייעצתי בענין הסבירו לי שיתכן שצורת הלידה משפיעה גם לאורך זמן!
ז"א ילד שנולד בניתוח או לידה טראומתית יש לו את הפחד מהמות וזה מה שהוא מנסה למנוע.
ומה שניתן לעשות זה לדבר ולדבר ולדהסביר לילד במילים פשוטות את המהלך של השינה,הולכים לישון, נחים, צוברים כוחות ומחר בבוקר בעז"ה תקום בריא ושלם.

 

[חדוי פלבני]

באותה סירה....
ילד בן שנה ו10 דואג שלא אנוח רגע ב"ה.

 

[תהילה חזקיאן]

זאטוטים...

 

[GTV]

לא מכבים את המנוע אף פעם!!
מנסים רק להחליש...

יתכן שיש לו פחד סמוי מהשינה שזה בעצם סוג של מוות לכמה שעות (כביכול) כשהתייעצתי בענין הסבירו לי שיתכן שצורת הלידה משפיעה גם לאורך זמן!
ז"א ילד שנולד בניתוח או לידה טראומתית יש לו את הפחד מהמות וזה מה שהוא מנסה למנוע.
ומה שניתן לעשות זה לדבר ולדבר ולדהסביר לילד במילים פשוטות את המהלך של השינה,הולכים לישון, נחים, צוברים כוחות ומחר בבוקר בעז"ה תקום בריא ושלם.

דוקא הלידה שלו היתה קלה ובלי טראומות בכלל, וכמובן שאני מדברת איתו ומסבירה לו שכולם הולכים לישון, כל הילדים החמודים, והציפורים והחתולים (שהוא מאד אוהב) וגם אבא ואמא הולכים לישון, ומחר כולם יקומו עם הרבה כח, אבל הוא מקשיב וצוחק לי בפרצוף, כולם שישנו! הוא לא!