כדאי לדעת! סיפור ארוך אבל שווה

  • הוסף לסימניות
  • #1
שלום וברכה.
מזה כשנה אני סובלת מבעיה בעיניים שבשני מילים אקרא לבעיה
"בעיניים שלי השתגעו"

אני ממש לא רואה טוב
מקרבת כל דבר לעיניים ויושבת במרחק 0 מהמחשב
בימים מסויימים (וגיליתי שזה בא ביום שנחשפתי לאור הירוק של המכונת צילום השח"ל) יש לי כמו עיגולים שחורים בעיניים כאילו מישהוא הדביק לי מדבקות עגולות על המשקפיים, סחרחורות, כאבי ראש, אם יצאתי להרצאה והתמקדתי במרצה פתאום אני רואה את המרצה כפול שתיים וכל הגוף שלי מתחיל להתנדנד.
תחושת נד נד ברגע שאני יושבת סוגרת עיניים.
בלילה פחדתי לסגור עיניים, כי פשוט התחיל לרוץ לי מול עיניים סרטים שלמים בכל מיני צבעים ובמהירות מסחררת (את זה יש להרבה אבל לא משהוא שמציק, אני מכירה את זה ביום יום אבל זה פך להיות משהוא מטריד.
ועוד ועוד, פשוט קרייזי. ומעצבן!

הייתי אצל נוירולוג שבדק את הסחרורות, עשה סי טי מח - תקין ב"ה
דופלר צוואר קרוטיס- ב"ה אספקת דם למח תקינה.

שלח אותי לאף אוזן גרון אולי זה בגלל אזניים
שלח אותי ל ENG ובדיקת שמיעה בתל השומר
בדיקת שמיעה תקינה ב"ה ו- ENG ניסטגמוס - פירושו חוסר תיאום בין עין למח
מה עושים לזה? לא יודע, תעשי פיזיוטרפיה, עשיתי פיזיוטרפיה, הסתובבתי עם צווראון אחרי הטיפול, בפועל הבעיה נשארה. מה יש לעשות לניסטגמוס שלי? הא, זה לא משהוא מיוחד...לדברי הרופאה.

הלכתי לרופא עיניים. הכל תקין.
אופטומטריסט- הכל תקין מבחינת המשקפיים, כן, הוא רואה בעיה, הוא רואה שהעיניים קופצות בלי קשר אבל אין לו מה לעשות לזה.
בתכלס אין לאף אחד מה לעזור, והעצבים שלי מתרופפים...
מידי פעם שמעתי על רופא אחד, בלונדון, שהוא מומחה, ומאבחן ברמת על, ויש לו המצאה מדהימה שמרפאת בעיוןת תוך שנה שנתיים ועוד ועוד.
עד שהחלטנו לנסות את זה, בברכת הרבי נסעתי אליו אחרי המתנה ארוכה של חצי שנה ++
וב"ה סוף סוף יש מישהוא שבלי לבדוק אותי כל כך הרבה, ובלי לשאול אותי למה בכלל הגעתי אומר לי אחרי 2 דקות
העיניים שלך קרייזי...

מה שקורה מבחינתו שעקב חולשה חזקה של הגוף (ופעם אחרת אספר את הסיפור הזה) המח היה צריך להתאמץ מאד כדי לראות, בדרך כלל זה עובר לבד כשהגוף מתחזק, אצלי העיניים נשארו במאמץ קבוע ולא חוזרות לתפקד כרגיל ולכן כל הבלאגן.

הפתרון שיש לו להציע כל כל כך הוקוס פוקוס
הוא יקר, ארוך, - בין שנתיים לחמש- ומעצבן,
יקר, כי אצטרך להגיע יותר פעמים
ארוך בגלל השנים ולא כמו שנה שנתיים לרוב
ומעצבן כי במשך החצי שנה הקרובה אני מסתובבת בבבית כמו סבתאלה
משקפיים על העיינים
ובכל פעם שאני במחשב (וזו קורה הרבה כי יש לי גם דפוס דיגטלי בבית וגם מעצבת) או מתרכזת בפעולה מסויימת או קוראת אני צריכה להחליף למשקפיים שהוא נתן לי.
כך לחצי שנה שלאחריהן אצטרך לבוא לביקורת ולהערכה מחודשת.


הייתי שם ושמעתי כל כך הרבה סיפורים מאנשים שהוא הציל אותם, ילדים שלא הצליחו לקרוא ובזכותו קוראים היום, מבוגרים שכמעט איבדו את הראייה שלהם וב"ה ניצלו בזכותו, ממש פלאי פלאים, יצאתי מהחדר שלו עם תחושה שצריך לברך ברוך שחלק מחכמתו, ממש כך!

יש שם גם מלא מכשירי בדיקה אבל בפועל הרופא עצמו - אלכסנדר קוברין- רואה את הכל בשתי דקות בלי כל המכשירים שלו.
הבדיקות האלו זה כדי לאמת את הדיאגנוזה שלו ולהתאים מספר מדויק.
יש שם גם גוים אבל כל הזמן בעיקר חרדים מכל העולם שמגיעים בגלל חברים שהיו וב"ה הצליחו.

העליתי כאן בקובץ את כל הפרטים למי שלוקח את זה ברצינות ומעוניין להגיע אליו.
יש גם מקרים שהוא אומר שהוא לא יכול לעזור כמו במקרה של תלמיד של בעלי שצריך לעבור ניתוח לקצר את עצבי הראיה ושאלנו בעל פה אם הוא יוכל לעזור לו והוא אמר שהוא צריך לראות כדי לענות ולא בטוח שיוכלו להימנע מניתוח.
 

קבצים מצורפים

  • פרטי הרופא בלונדון.pdf
    KB 616.3 · צפיות: 343
  • הוסף לסימניות
  • #2
הבעיה היא "התכנסות יתר" של העיניים? (השריר של העין נתפס חזק במאמץ להתמקד)
מהכרות אישית, לפי התאור שלך זה נשמע דומה אך חמור יותר. אבל יכול להיות שזו בעיה אחרת לגמרי... אינני רופא עיניים.

יש בירושלים רופא מומחה לבעיות מיקוד ראייה.
הוא הציל הרבה ילדים שלא הצליחו בלימודים, שלא יכלו לקרוא וכו' בגלל בעיות מיקוד.
הוא מתאים אישית לכל אחד תרגילי עיניים ומשקפיים שעוזרים לבעיה הספציפית שלו.

לפרטים- אפשר באישי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
עשיתי הרבה תרגילים ולא עזר לי
וכנ"ל גם אחיין שלי שהיה היפראקטיבי ולא הצליח לקוא עד גיל 9 למרות התרגילים
ואצלו עם המשקפיים שהתאים לו תןך שנה שינוי דרסטי ועכשיו היה לביקורת פעם אחרונה
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
נכתב ע"י MV25;916350:
עשיתי הרבה תרגילים ולא עזר לי
וכנ"ל גם אחיין שלי שהיה היפראקטיבי ולא הצליח לקוא עד גיל 9 למרות התרגילים
ואצלו עם המשקפיים שהתאים לו תןך שנה שינוי דרסטי ועכשיו היה לביקורת פעם אחרונה

תלוי איזה תרגילים ואצל מי... :)
לכל אחד מותאמים תרגילים לבעיה שלו, בשילוב עם משקפיים מתאימות כמובן.
מנסיון, זה עוזר לעיניים לחזור לעצמן.

יכול להיות שאצלך הפתרון הוא באמת הרופא ההוא מלונדון.
שיהיה בהצלחה !
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
לדעתי זה יכול להיות סיפור של חולשה שנובעת מחוסר שינה או מתזונה לקויה.
או מלחץ נפשי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
עלית על זה מהר
ואכן אפרסם בהמשך את הסיפור שלי לתועלת הכלל
 
  • תודה
Reactions: y.p
  • הוסף לסימניות
  • #7
אני יודעת על משהי שקרה לה משהו דומה [לא ממש נכנסתי לפרטים...]
בעקבות רגע אחד של מאמץ מוקצן... :(
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
הי ,
אני אשמח לדעת איך אני קובעת אליו תור.
איך אני יכולה להתייעץ עם מישהו שבאמת הוא יכול לעזור לבעייה שלי ,אני רוצה לטוס סתם.
ממש אשמח לעזרתכם
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

הי לכולם, אני לא יודעת אם פה זה המקום המתאים.
אשמח באמת אם יש למישהו תשובה בשבילי, אשמח לקבל אותה.
אני כותבת את זה והידיים שלי קצת רועדות. אני באמצע ההכנות לשבת, הבית מסביב רוחש, סירים, לחץ של ערב שבת... אבל הלב שלי? הלב שלי נזרק אחורה, למקום חשוך שחשבתי שסגרתי בו את הדלת.
קראתי כאן על הנער הזה, בן 14, על המילים המדממות שהוא כתב כשהיה לבד. ואני פשוט עצרתי הכול. כי אני לא רואה מילים על מסך – אני רואה את הילדה שהייתי. אני מריחה את הפחד של המסדרונות בבית הספר, אני מרגישה את המחנק הזה בגרון, את התקופה שבה את מבינה שהפכת לאוויר. שכולם החליטו, בשתיקה אכזרית, שאת פשוט לא קיימת.
עברתי חרם. שנה שלמה. שנה שבה כל בוקר היה קרב הישרדות ביכתה. ביני לבין עצמי. שנה שבה הנשמה שלי נסדקה לאלפי רסיסים, וגם הגוף שלי נושא עד היום סימנים של הכאב הזה, עדות שקטה למה שעברתי. הייתי בת 13, וביקשתי רק שמישהו יסתכל לי בעיניים. במקום זה נתקלתי בקיר של קרח.
גם כשזה נגמר, כש"ניצחתי", זה לא באמת נגמר. לקח לי שנה פלוס ללמוד איך לנשום שוב בלי פחד. ועד היום, כשאני כבר רחוקה משם, בוגרת, חזקה – הצלקות האלו מתעוררות לפעמים. הן צורבות. הן מזכירות לי שמתחת לעור, הילדה שהייתי עדיין פצועה. לא משנה כמה גדלתי.

נכון, עליתי מהתהום. כי כשאת בקרקעית של הבור, כשאין לך יותר לאן ליפול, הדבר היחיד שנשאר זה לנסות לטפס למעלה עם ציפורניים מדממות.
והיום בבוקר כשקראתי את המאמר הזה. עלתה לי שאלה כואבת.
למה?! למה בכלל הייתי צריכה להיות שם?!

אני פונה אליכם, אנשי החינוך, בזעקה שבאה מהמקום הכי עמוק שבי: איך יכול להיות שהעולם התהפך, שהטכנולוגיה שינתה את חיינו, אבל הלב של הילדים נשאר מופקר באותה צורה? למה לפני עשרים שנה ילד בכה במיטה בגלל חרם, וגם היום, ב-2026, ילד בן 14 צריך להרגיש שאין לו מקום בעולם הזה? למה?! תאמרו לי! אני באמת רוצה לדעת! אני רוצה להתחיל את השבוע הזה עם תשובה!

למה ילדה קטנה צריכה להתכווץ מתחת לשמיכה ולתהות מה לא בסדר בה, למה כולם שונאים אותה, למה היא שקופה? למה אף אחד לא עוצר את הרכבת הזאת לפני שהיא דורסת עוד נשמה, ולתמיד! אני זוכרת, שגם שנה -שנתיים אחרי, כשהייתי בנויה, בוגרת, כביכול עברתי את זה, סבלתי מחרדות חברתיות. וזאת רק דוגמא קטנטונת לדברים שסבלתי מהם אחר כך.
למה?! מה מניע ילדי/נער/בחור לעשות דבר כזה? למה?!

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה