שיתוף - לביקורת כוס של מלאכים (שיתוף ראשון, אשמח שתבקרו! כיבוד קל במקום.)

[סבתא חביבה]

כתיבה נוגעת ללב, התרגשתי, עלו לי דמעות.
אין לי מה להוסיף על הביקורת לעיל, אולי קצת הפריע לי שהתחלת את הסיפור ב-ו' החיבור. אבל במחשבה שניה, אולי זה דווקא בסדר.
אשמח לעוד שיתופים שלך.

מסכימה איתך לגבי ו החיבור. לדעתי עדיף בלעדיו.

 

[rrrrrrrrrrrrrr]

כתיבה מהממת ונוגעת!!
אהבתי את המשפטים שמשלבים תיאור שנותן סאבטקסט.

תודה!
@סני תודה רבה על התגובה המושקעת! לקחתי לתשומת ליבי את ענין ההפרדה, מקווה בע"ה להשתפר בענין...
@קשת החיים, @סבתא חביבה נכנעתי. בל"נ אוריד את ו' החיבור. תודה לכן!
מעריכה מאוד את הערותיכם!
אגב, במהלך הכתיבה ממש לא התעכבתי על כללי הדקדוק. כשקראתי את הקטע המושלם, לפני הפרסום, הוא ממש צרם לי. כמויות של שגיאות- ו' החיבור שמופיעה אחרי פסיק, נקודות מיותרות... לא תקנתי, כי הרגשתי שאותו חלון בנפש נסגר, ולא היה בי העוז לגעת במילים שנותרו ממנו למזכרת.
האם לדעתכם הכנה היה עלי לערוך את הקטע כך שיענה על כללי הדקדוק, או שכתיבה רגישה כזו מותר לה?

 

[צביה ר.]

האם לדעתכם הכנה היה עלי לערוך את הקטע כך שיענה על כללי הדקדוק, או שכתיבה רגישה כזו מותר לה?

אם לך לא היה העוז לגעת, גם לי אין מספיק עוז לומר את דעתי, ובכל זאת - ביקשת, אז אגיד:
חושבת שכן היה מקום לתקן פיסוק שגוי. לא לגעת במילים עצמן שנחצבו מהחלון הפתוח בנפש, רק להגיש אותן בכלי משובח ומתוקן יותר.
יחד עם זה חייבת לציין שהכתיבה כל כך איכותית ויפה, שהפיסוק השגוי פה ושם לא העיב עליה (חוץ מהחלוקה לפסקאות, שעליה כבר דובר).

 

[rrrrrrrrrrrrrr]

אם לך לא היה העוז לגעת, גם לי אין מספיק עוז לומר את דעתי, ובכל זאת - ביקשת, אז אגיד:
חושבת שכן היה מקום לתקן פיסוק שגוי. לא לגעת במילים עצמן שנחצבו מהחלון הפתוח בנפש, רק להגיש אותן בכלי משובח ומתוקן יותר.

נו, אם כן- "השם עוז לעמו יתן". מקווה להעלות שיתוף נוסף בקרוב בע"ה, מאמצת בחום כל הצעת ייעול. תודה!

 

[פרפרזה]

וואו, מרגש ממש. כל הכבוד על הרגישות! לא כל אחד נכנס ככה לנבכי נפשה של קבצנית רחוב!
ביקשת ביקורת, נכון?! אז הנה שלי: שם הניק! לי אישית קשה להזדהות ולנהל דיאלוג עם ררררררררר, אולי כדאי למצוא שם שאפשר יותר להתחבר אליו.
בהצלחה גדולה!
אה, וכמובן לא לשכוח המשך..

 

[קרב]

וואו.
קטע מדהים!
מצליח לגעת בקצות הרגש, להרעיד...

יש לי הערה, קצת לוגית. ילדה בת 9 לא קצת גדולה מדי לא להבין משהו לבד? במיוחד אם היא גרה ברחוב....
והערה נוספת- לדעתי האישית- הקטע עם הילדים והבורקס באמצע קצת פגם ברצף הקריאה, ולא חידש משהו.

 

[rrrrrrrrrrrrrr]

שם הניק!

כמובן! נרשמתי לאתר כלאחר יד, רק כשהתחלתי להגיב הבנתי את משמעות השם, מאוחר מדי... תודה בכל מקרה!

וואו.
קטע מדהים!
מצליח לגעת בקצות הרגש, להרעיד...

יש לי הערה, קצת לוגית. ילדה בת 9 לא קצת גדולה מדי לא להבין משהו לבד? במיוחד אם היא גרה ברחוב....
והערה נוספת- לדעתי האישית- הקטע עם הילדים והבורקס באמצע קצת פגם ברצף הקריאה, ולא חידש משהו.

ילדה בת 8, אולי 9- היא ילדה קטנה מאוד מכדי לפענח את סודות היקום. בפרט שהיא גרה ברחוב. היא חכמה, היא בוגרת באופן יוצא דופן, אבל החיים לימדו אותה שיעורים אחרים.

לגבי הקטע עם הילדים והבורקס (הערה שחזרה על עצמה, מטעמי נוחות אגיב בגוף ראשון):
הקטע הזה לא השתרבב לכאן בטעות. הוא מהווה נדבך נוסף בתיאור המציאות שלי.
אני הייתי רגילה לארוחת ערב שכללה לחמניה ומאפה: בורקס, פיציה, גבינית. שאריות שנותרו לבעל המאפיה טוב הלב.
באותו ערב, כשראיתי את הילדון מתחנן לקבל את הבורקס, הזדהיתי עם הרעב שלו. גם אני התכווצתי ברעב. כעסתי על אחיו שסרב לתת לו את ארוחת הערב. אח"כ, כששמעתי אותו מזמר באושר: בורקס, בורקס...- נדהמתי. בראשי הקטן, במושגי העלובים, הבנתי שאני ברת מזל! כמה הילד הזה מתרגש ממה שאצלי מהווה ארוחה יומיומית!

אני רוצה לשתף אתכם בסיפור חיי, מנסה לעשות זאת בעדינות המירבית.
אני סבורה שהסיטואציה הזו עמוקה וממלאת, אם לא הרגשתם ככה- אז כסופרת מתחילה, כשלתי.

תודה לכולכם על ההערות המקצועיות והמחמאות הנדיבות!

 

[שמואל י]

כמובן! נרשמתי לאתר כלאחר יד, רק כשהתחלתי להגיב הבנתי את משמעות השם, מאוחר מדי... תודה בכל מקרה!

ילדה בת 8, אולי 9- היא ילדה קטנה מאוד מכדי לפענח את סודות היקום. בפרט שהיא גרה ברחוב. היא חכמה, היא בוגרת באופן יוצא דופן, אבל החיים לימדו אותה שיעורים אחרים.

לגבי הקטע עם הילדים והבורקס (הערה שחזרה על עצמה, מטעמי נוחות אגיב בגוף ראשון):
הקטע הזה לא השתרבב לכאן בטעות. הוא מהווה נדבך נוסף בתיאור המציאות שלי.
אני הייתי רגילה לארוחת ערב שכללה לחמניה ומאפה: בורקס, פיציה, גבינית. שאריות שנותרו לבעל המאפיה טוב הלב.
באותו ערב, כשראיתי את הילדון מתחנן לקבל את הבורקס, הזדהיתי עם הרעב שלו. גם אני התכווצתי ברעב. כעסתי על אחיו שסרב לתת לו את ארוחת הערב. אח"כ, כששמעתי אותו מזמר באושר: בורקס, בורקס...- נדהמתי. בראשי הקטן, במושגי העלובים, הבנתי שאני ברת מזל! כמה הילד הזה מתרגש ממה שאצלי מהווה ארוחה יומיומית!

אני רוצה לשתף אתכם בסיפור חיי, מנסה לעשות זאת בעדינות המירבית.
אני סבורה שהסיטואציה הזו עמוקה וממלאת, אם לא הרגשתם ככה- אז כסופרת מתחילה, כשלתי.

תודה לכולכם על ההערות המקצועיות והמחמאות הנדיבות!

וואו, אחרי ההסבר הקטע הזה ממש מוסיף!

אולי כדאי לכתוב עוד איזה משפט שתיים שיבהיר את החלק הזה.
אולי להוסיף אחרי ה"הבטתי בהם ברחמים" משהו בסגנון: בילדים שמשתוקקים כל כך לקבל את ארוחתי היומיומית.

מאמין ששינוי קטן בסגנון כזה יספיק.

ושוב, סיפור ממש יפה!
בהצלחה!