דרוש מידע כזונדל רבינוביץ רצה יונים צלויות בחתונה של האיינקלך

[חנון]

משה דז'יאלובסקי
הוא לא מסדר קידושין, הוא מסדר חופות ומכריז כיבודים
יש גם ליטמנוביץ שעוסק בזה

מבירורים שערכתי שמעתי שניתן להזמין אצלו גם יונים
שולחת מספר באישי

 

[יבר]

דִּסְקַסְתִּי מקודם עם אימא שלי שתחי' ושאלתי אם היא זוכרת משהו מהיונים -
מי הכינה אותם בפועל היא לא יודעת,
סבתא גרה בקטמון הישנה ואנחנו לחוף הים התיכון..

את המאמץ שעשתה הסבתא היא דווקא כן זוכרת - זה הלך כך :
סבתא ביום החתונה שלנו בבוקר לקחה את הסל פלסטיק שלה ונסעה בקו 15 לשוק
ככל הנראה זה היה מחנה יהודה, וככל הנראה שם היה ממוקם הדוכן של מוכר היונים,
סבתא בחרה צמד יונים, ובטוח הם היו צמד יונים שמנות ועבות בשר -
לא, לא בשביל שיהיה לנו מה לאכול בחדר ייחוד אחרי יום צום..
שמן אצל סבתא סימל | בריאות | שפע | מזל טוב | וכמובן שלום ואחווה אצל הזוג הצעיר.

מהשוק היא נסעה לשוייחט, מי זה היה והיכן הייתה המשחטה, אין כבר את מי לשאול..
השוייחט ארז לה את היונים השחוטות בנייר עיתון (ככל הנראה כי כך ארזו פעם את העופות)

ומשם באוטובוס נוסף ל - - לוחשת ליונים..
אימא שלי יודעת שהיא הייתה גרה במאה שערים, איפה ? אין לה שמץ
הגברת הזאת מרטה את הנוצות, הכשירה ושטפה (כך אני מאוד מקווה..)
רוקנה את הקרביים של היונים ומלאה שם כל מיני שקדים וצימוקים - לי היה נראה שהיה שם גם רחת לקום..
את כל הכבודה הזאת היא הכניסה לסיר והתפללה, מה התפילה אין לי כבר לאף אחד מושג
אבל בטוח שאלו מסוג התפילות שלא חוזרות ריקם..

"כשהתבשיל" היה מוכן היא הניחה את הזוג במרכז צלחת לבנה והגישה לסבתא -
סבתא לקחה את הצלחת (בטוח שהייתה מכוסה בנייר עיתון ישן..) ונסעה בחזרה בקו 15 לקטמון הישנה.
שם היא הכינה את עצמה לחתונה - לא בדקתי עכשיו בתמונות אבל בטוח זה היה עם טורבן שחור וסינר לבן מעומלן עם סיומת דנטאל..

עם הצלחת ביד היא נסעה לתחנה מרכזית - משם לתחנה מרכזית בתל אביב ומשם עוד אוטובוס עד לאולם - זה היה באולמי "היכל הפאר" המפוארים ז"ל ברח' המסגר..

בגלל הכרותה רבת השנים עם בני המשפחה היא העריכה את ההתנגדות שיהיה לחלקם בכל מה שקשור ליונים,
לכן היא הסתירה אותם והמתינה לרגע של כושר כשכולם עלו לחופה היא התגנבה לחדר ייחוד והניחה את הצלחת במרכז השולחן...
אולי עכשיו תנסו לתאר לעצמכם את התגובה של הצד השני...

ולמי ששאלה - היונים מוגשות בצלחת לא פילה ולא סטייק -
היונים מבושלות שלמות...רגליים ציפורניים מקור וגם...עיניים -
מה סבתא לא עשתה בשביל שהחיים שלנו יהיו חיים של - זוג יונים, ב"ה.

נהנתי מאוד מהתאור הצבעוני.
זה ממש העתק הדבק למה שהיה אצלנו.
ההבדל היחיד שאצלנו היה קשור להם סרט אדום בצוואר.
כנראה נגד עין הרע , אבל זה היה נראה שהיונים נחנקו......
בעלי עוד הצליח קצת לפרק אותם , כדי שלפחות יראה שאכלנו. לא אתאר לכם מה אני עשיתי בנתיים.
בכל אופן , הרבה מזל טוב לאייניקלך , והרבה נחת לסבא זונדל ולכל משפחת רבינוביץ.

 

[אות לי]

אין על קטמון הישנה של פעם, זה נכון... אני בהחלט מתגעגע...
(רחל אמנו ליד ערלוי)

רחל אמנו לא יודעת -
ערלוי יודעת גם יודעת..למה !
כי בכל שבת שהיינו אצל סבתא היא לקחה אותנו לכותל - ברגל מרחק אין סופי בעייני ילדים..
בהלוך זה היה קל - היא העירה את הילדים כשעוד חושך, נתנה לכל אחת כובע טמבל (אמיתי ומבאס בצבע חאקי..) הלכנו ברחובות הריקים, היה קריר, לא היה קשה.

בחזור זה היה סיפור אחר..השמש על הראש, היה חם והדרך לא נגמרה..
סבתא לא הרשתה לעשות "תחנות" בדרך הלכנו בקצב אחיד ללא הפסקה..
אבל היא הבטיחה הפסקה אחת -
ההפסקה הייתה בישיבת ערלוי - לא זוכרת במה הרבנית כיבדה אותנו אני רק זוכרת המון בחורים מסתובבים, צל וספסל למנוחה -
לא בטוחה אבל זכור לי מול הישיבה מגרש כדורגל..

פעם אם יתחשק לי אני יספר את הסיפור על הקשר של סבתא שלי לאדמו"ר מערלוי..דברים שקשורים בשואה
סיפור ששמענו רק לאחר פטירתה.

 

[אות לי]

ההבדל היחיד שאצלנו היה קשור להם סרט אדום בצוואר.
כנראה נגד עין הרע , אבל זה היה נראה שהיונים נחנקו......

ת'אמת שאני לא זוכרת אם לשלנו גם היה סרט אדום..אבל השבת ניתן לקטנים לבדוק באלבום החתונה אם יש מזכרת מהם (מהיונים, כן)
פרץ של נוסטלגיה שבמרכזו סבתא שלי ע"ה

 

[ששונית]

@אות לי
אני נורא נורא מקווה שאת עושה משהו עם הכתיבה המדהימה שלך מלבד לחלוק אותה עם תושבי פרוג.
כי אם לא זה ממש עבירה על כבד את השם מהונך

 

[אות לי]

@אות לי
אני נורא נורא מקווה שאת עושה משהו עם הכתיבה המדהימה שלך מלבד לחלוק אותה עם תושבי פרוג.
כי אם לא זה ממש עבירה על כבד את השם מהונך

נבהלתי כבר שאת רוצה כאן ועכשיו את הסיפור על הקשר שבין האדמו"ר זצ"ל לסבתא שלי ע"ה
נרגעתי שלא

 

[א-ירושלמית]

פעם אם יתחשק לי אני יספר את הסיפור על הקשר של סבתא שלי לאדמו"ר מערלוי..דברים שקשורים בשואה
סיפור ששמענו רק לאחר פטירתה.

אז שיתחשק לך, בבקשה, ומהר.
כשאני שומעת 'קטמון' ו'ערלוי' - יש לי הרגשה חמימה וטובה.
ואת זוכרת טוב, יש שם מול הישיבה מגרש כדורגל. זוכרת טוב, גם ובעיקר מהסיפורים של אבא שלי.

 

[רבקי בינעט]

יאלה מפגש קטמונים!!!!!!

 

[GolanArt]

אכן היה מגרש כדורגל שם, לא ממש מול הישיבה, אבל
בדיוק מול הבית שגדלתי בו (היה אפשר לראות את המשחקים מהמרפסת
לפני 40 שנה).

 

[אות לי]

אז שיתחשק לך, בבקשה, ומהר.
כשאני שומעת 'קטמון' ו'ערלוי' - יש לי הרגשה חמימה וטובה.

טרם הבשילו התנאים..
סיפור כ''כ מדהים ששמענו רק לאחר פטירתה ושמעולם לא סופר מחוץ למשפחה
ועלול להתקבל בספקנות או חלילה בזלזול.

 

[רבקי בינעט]

טרם הבשילו התנאים..
סיפור כ''כ מדהים ששמענו רק לאחר פטירתה ושמעולם לא סופר מחוץ למשפחה
ועלול להתקבל בספקנות או חלילה בזלזול.

כל מה שקשור לאדמור אני יכולה לאמת מול אנשים שממש מקורבים לאדמור זצ"ל ולאדמור כיום.
ולא נראה לי שסיפורים על אנשי קטמון יכולים לגרום לזילזול ולספקות,אני ממש מסוקרנת!!! אפשר גם באישי

 

[א-ירושלמית]

אשמח לאישי, בסדר?
@אות לי, בבקשה!

ואל תדאגי לי לגבי הזלזול, זה פשוט לא קיים.
אם תספרי לי באישי, אגמול לך אני בכמה סיפורים בתמורה

 

[אפכא מסתברא]

מה אישי?? יש כאן מישהו שלא רוצה לקרוא את הסיפור המדובר, שאמור מן הסתם להיות מרתק כמו כל הסיפורים של אות-לי?

 

[Natan Galant]

למי הוא הלך?
למי הוא התקשר?
מי בישל אותן?
באיזו שיטת בישול?
כמה הוא שילם?

בקיצור: אני צריך מידע על כל הנושא הזה
ואם מישהו מכיר יונה מאכער שאפשר לדבר איתו, שישלח לי בפרטי
(לא מעביר מידע למ הכנסה)

להציץ באיש את רעהו>
לרפרף על המון כותרות דביקיות>
לראות כותרת אחת צבעונית>
להתעצבן שהיא שייכת ליואל ארלנגר>
להתלבט אם להכנס לאשכול, או לא>
הסקרנות מכריעה>
להכנס -
ואז לגלות:
מדובר באשכול שגרתי, רגיל, יומיומי, יבשושי, טכני, קריר, עגמומי, טורדני, נורמטיבי, אפרורי, תכליתי.

 

[hayah]

מצ"ב תמונה של 2 יונים של החתונה שלי

 

[מעצב פנימיות]

מצ"ב תמונה של 2 יונים של החתונה שלי

עם עוד קצת מאמץ והראשים של היונים היו יוצרים צורת לב, וד"ר קיטש היה רוקד משמחה.

 

[רבקושש]

מצ"ב תמונה של 2 יונים של החתונה שלי

לא חייב ממש לאכול את זה נכון??

 

[ששונית]

מצ"ב תמונה של 2 יונים של החתונה שלי

בעעעעע
ואת רוצה לומר לי שהצלחת לשבור את הצום?

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

להציץ באיש את רעהו>
לרפרף על המון כותרות דביקיות>
לראות כותרת אחת צבעונית>
להתעצבן שהיא שייכת ליואל ארלנגר>
להתלבט אם להכנס לאשכול, או לא>
הסקרנות מכריעה>
להכנס -
ואז לגלות:
מדובר באשכול שגרתי, רגיל, יומיומי, יבשושי, טכני, קריר, עגמומי, טורדני, נורמטיבי, אפרורי, תכליתי.

מה שתגיד

 

[bbr]

יאלה מפגש קטמונים!!!!!!

@GRN בואי יש מפגש!!
כנראה לא התעניינת באשכול, אבל כשזה מפגש קטמונים, אני מתכבדת להזמינך!!!!