דרוש מידע כיצד נייצר חוסן רוחני?

[-רות-]

אהבתי את ההגדרה "חוסן רוחני". חושבת שהיא מאוד מדייקת את השאלה
ומתוך ההגדרה הזאת ניתן להניח שהעקרונות אמורים להיות דומים לפיתוח חוסן נפשי/מנטלי באופן כללי
כשאני שאלתי את ג'ימיני על חוסן נפשי הוא הביא לי את זה

ספוילר: חוסן נפשי - ג'ימיני

פיתוח חוסן נפשי הוא תהליך של התמודדות עם אתגרים, לחצים, ומשברים באופן בונה. להלן מספר דרכים שיכולות לסייע לך לפתח חוסן נפשי:

בניית קשרים חברתיים חזקים​

קשרים עם משפחה, חברים וקהילה יכולים לספק תמיכה חשובה בזמנים קשים. כדאי להשקיע בשימור הקשרים האלה ולפנות לעזרה כשצריך.

אימוץ חשיבה חיובית​

למרות שקשה לשמור על גישה אופטימית כשדברים אינם כשורה, נסו להתמקד בטוב שבדברים ולראות את האתגרים כהזדמנויות לצמיחה. שימו לב למחשבות שלכם ונסו להחליף מחשבות שליליות במחשבות חיוביות ומציאותיות.

הגדרת יעדים​

כדאי להציב לעצמכם יעדים מציאותיים וברורים, ולפעול בהתאם כדי להשיג אותם. התקדמות קטנה יכולה לעזור לכם להרגיש תחושה של שליטה והתקדמות.

טיפול עצמי​

שמרו על הבריאות הגופנית שלכם, בצעו פעילות גופנית קבועה ככל שניתן, הקפידו על תזונה נכונה ועל שעות שינה מספקות.​

מציאת משמעות​

התנדבות או עזרה לאחרים, או עיסוק בתחביבים שיש בהם סיפוק, יכולים לתת תחושה של משמעות ומטרה. הדבר יכול לסייע להתמודד עם קשיים ולפתח חוסן.

מודעות עצמית​

הכירו את עצמכם, את החוזקות והחולשות שלכם. ככל שתכירו את עצמכם טוב יותר, כך תוכלו להתמודד בצורה יעילה יותר עם המצבים השונים שתתקלו בהם.
פיתוח חוסן נפשי הוא תהליך ארוך, ואפשר להתחיל בצעדים קטנים. חשוב לזכור שזה בסדר לבקש עזרה מקצועית אם אתם מרגישים שאתם זקוקים לה.

מתוך זה ניתן להוציא דברים משמעותיים לשאלה החשובה שהועלתה כאן-
קשרים חברתיים עם סביבה שמועילה לנו - "הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע"
חשיבה חיובית - אמונה וביטחון כמובן, "אין דבר רע יורד מלמעלה" וכן הלאה
מציאת משמעות לקושי - "לפום צערא אגרא" ועוד.

ברור לי שניתן להקביל עוד, וג'ימיני הוא לא ממש פסיכולוג מורשה, אבל הרעיון...

 

[לשם שינוי]

@-רות-

תודה על המענה.
השאלה שלי מגיעה היישר מהעיסוק המאסיבי שלי לאחרונה בנושא החוסן (במסגרת לימודי תעודה), והרצון להעביר אותו למקום של חוסן רוחני, ולהנחיל אותו הלאה לתלמידים.
הדור שלנו מלא ניסיונות וצריך למצוא דרכים להעניק לו כח להתמודד.
פטנטים שעזרו לפני דור, לא בטוח שיוכלו לעזור כעת. לדוגמא אם בעבר מי שהלך לקולנוע היה חושב שרואים אותו כבר היה לו איך להתמודד עם הניסיון. היום הקולנוע יכול להיות אצלך בכיס .... והפטנט ההוא פחות עובד (אם כי תמיד יש שויתי ה', אבל השאלה היא איך הופכים את זה ליותר מוחשי).
האשכול נולד מתוך רצון שלי הוא להבין מתוך השטח מה עוזר, למצוא נקודות משותפות להכל ולנסות לעבד ולחשוב איך ניתן לתת כלים להתמודדויות עתידיות.

מדברים המון על איך להתמודד עם נוער נושר, ובאמת שם ההתמודדות היא אחרת. אבל לפני שמגיעים לנסיון, אפשר לתת כלים שבעת ניסיון יצליחו להעניק חוסן וכלים להתמודדות.

וברור שמצוות בשמחה זה א' ב' של השיטה ושל היהדות ואם נצליח אז ודאי כלי חוסן חזק יש בידינו.

אבל כאן באשכול הזה, כרגע, מצפה ליותר שיתופים של מילים / מחשבות /מעשה - שנאמרו בזמן הנסיון / לפניו / אחריו, ונתנו כח להתמודד.

 

[HUX;]

בשעת ניסיון משפט ששמעתי שדיבר אלי מאוד:
"הנאת רגע מול נצח"
כלומר האם שווה לי לקבל את ההנאה הרגעית של העבירה בעולם הזה ולהפסיד נצח אין סופי של הנאה אמיתית בעולם הבא (ובסוף ההנאה וההרגשה הטובה באמת היא גם בעולם הזה)

 

[לשם שינוי]

אולי שיתוף אישי יחדד יותר את השאלה.

בילדותי גדלתי בשכונה מעורבת, לעיתים היו אפילו משחקים משותפים בגן השעשועים עם ילדים שאינם שומרי תומ"צ.
ברור שהיתה חשיפה לא מועטה לעולם שמעבר.
ובכל זאת, ב"ה רובם ככולם של הילדים בשכונתינו גדלו להיות אברכים ונשות אברכים עם בתים יראים ושלמים ועם חוסן רוחני מיוחד במינו. (ונראה לי שהרבה שגדלו בשכונה מעורבת לפני X שנים יסכימו עם זה).
לאורך השנים חשבתי שמגורים בשכונה מעורבת אולי זה הפתרון, מעין חיסון שמחדיר נוגדנים. נחשפת, ראית שאין מה למצוא שם וכעת אתה בטוח בעצמך שהדרך שלך היא הנכונה.
לאט לאט ראיתי שהדור של היום כן נגרר אחרי הרחוב, בשכונות סגורות ובשכונות מעורבות כאחד. ובפשטות ניתן לומר שהנוער שגדל היום פחות מצליח לשמור על חוסן כמו בעבר.

ומשם ממש הגיעה השאלה שלי, מה עזר לנוער בזמנו לפתח חוסן למרות החשיפה לתכני הרחוב, ולמה כעת זה לא עובד? איך אפשר לשחזר את ההצלחה? הפכתי בשאלה המון (!!!), ואין לי תשובה.

ולכן מנסה דרך הדיון פה לנסות למצוא קצה חוט....

ואולי הנוער של היום (שראיתי כבר שגם מסתובבים פה...) יענו מה נותן להם כח זה יתן הבנה עמוקה יותר בפער בין מה שעבד בעבר למה שעובד היום.

בשעת ניסיון משפט ששמעתי שדיבר אלי מאוד:
"הנאת רגע מול נצח"
כלומר האם שווה לי לקבל את ההנאה הרגעית של העבירה בעולם הזה ולהפסיד נצח אין סופי של הנאה אמיתית בעולם הבא (ובסוף ההנאה וההרגשה הטובה באמת היא גם בעולם הזה)

תודה על התשובה!
מעניין אם זה משפט שמצליח לדבר גם לנוער של היום.

 

[-רות-]

@-רות-

תודה על המענה.
השאלה שלי מגיעה היישר מהעיסוק המאסיבי שלי לאחרונה בנושא החוסן (במסגרת לימודי תעודה), והרצון להעביר אותו למקום של חוסן רוחני, ולהנחיל אותו הלאה לתלמידים.
הדור שלנו מלא ניסיונות וצריך למצוא דרכים להעניק לו כח להתמודד.
פטנטים שעזרו לפני דור, לא בטוח שיוכלו לעזור כעת. לדוגמא אם בעבר מי שהלך לקולנוע היה חושב שרואים אותו כבר היה לו איך להתמודד עם הניסיון. היום הקולנוע יכול להיות אצלך בכיס .... והפטנט ההוא פחות עובד (אם כי תמיד יש שויתי ה', אבל השאלה היא איך הופכים את זה ליותר מוחשי).
האשכול נולד מתוך רצון שלי הוא להבין מתוך השטח מה עוזר, למצוא נקודות משותפות להכל ולנסות לעבד ולחשוב איך ניתן לתת כלים להתמודדויות עתידיות.

מדברים המון על איך להתמודד עם נוער נושר, ובאמת שם ההתמודדות היא אחרת. אבל לפני שמגיעים לנסיון, אפשר לתת כלים שבעת ניסיון יצליחו להעניק חוסן וכלים להתמודדות.

וברור שמצוות בשמחה זה א' ב' של השיטה ושל היהדות ואם נצליח אז ודאי כלי חוסן חזק יש בידינו.

אבל כאן באשכול הזה, כרגע, מצפה ליותר שיתופים של מילים / מחשבות /מעשה - שנאמרו בזמן הנסיון / לפניו / אחריו, ונתנו כח להתמודד.

וואו
אין לי מה לומר, אבל הכיוון והמטרה שלך מדהימים בעיני, ולמעשה נראה שאף אחד עוד לא ניסח על זה מאמר / מדריך / שיטה באופן סדור.
נתת לי חומר למחשבה, אם תוציאי הדרכה כזאת תשלחי לי

 

[לשם שינוי]

וואו
אין לי מה לומר, אבל הכיוון והמטרה שלך מדהימים בעיני, ולמעשה נראה שאף אחד עוד לא ניסח על זה מאמר / מדריך / שיטה באופן סדור.
נתת לי חומר למחשבה, אם תוציאי הדרכה כזאת תשלחי לי

קטונתי מלהוציא הדרכה. יש רבים וטובים ממני שעשו זאת.
החיפוש הוא לכל הפחות שיהיה ברור לי עצמי מה הנקודה העיקרית שהייתי רוצה להעביר הלאה לתלמידים.

 

[-רות-]

בילדותי גדלתי בשכונה מעורבת, לעיתים היו אפילו משחקים משותפים בגן השעשועים עם ילדים שאינם שומרי תומ"צ.
ברור שהיתה חשיפה לא מועטה לעולם שמעבר.
ובכל זאת, ב"ה רובם ככולם של הילדים בשכונתינו גדלו להיות אברכים ונשות אברכים עם בתים יראים ושלמים ועם חוסן רוחני מיוחד במינו. (ונראה לי שהרבה שגדלו בשכונה מעורבת לפני X שנים יסכימו עם זה).
לאורך השנים חשבתי שמגורים בשכונה מעורבת אולי זה הפתרון, מעין חיסון שמחדיר נוגדנים. נחשפת, ראית שאין מה למצוא שם וכעת אתה בטוח בעצמך שהדרך שלך היא הנכונה.
לאט לאט ראיתי שהדור של היום כן נגרר אחרי הרחוב, בשכונות סגורות ובשכונות מעורבות כאחד. ובפשטות ניתן לומר שהנוער שגדל היום פחות מצליח לשמור על חוסן כמו בעבר.

ומשם ממש הגיעה השאלה שלי, מה עזר לנוער בזמנו לפתח חוסן למרות החשיפה לתכני הרחוב, ולמה כעת זה לא עובד? איך אפשר לשחזר את ההצלחה? הפכתי בשאלה המון (!!!), ואין לי תשובה.

זו שאלה מעניינת
יהיו הרבה שיגידו לך מיד שהפיתויים של אז היו הרבה פחות מושכים וזמינים, ואולי הם יצדקו.
אבל אכן חייב להיות עוד משהו.

אני מנסה לזרוק אופציה שאולי פחות קשורה, אבל כן קשורה...
אולי הכבוד למבוגרים ולהורים בפרט שהיה אז? הנוער בתקופות ההן הרבה פחות נטה לשנות את דרכו מההורים, הייתה היררכיה ברורה במשפחה, והיום זה כמובן מאוד שונה...
יוסף הצדיק לא חטא כי ראה דמות דיוקנו של אביו. היום הנערים לא מובכים גם מול ההורה... שלא נדבר כשהם לא לידו...

 

[HUX;]

סיפורי צדיקים מגיל קטן מחדירים הרבה יראת שמיים שמובילה לחוסן רוחני
שווה לקנות גם לנוער (וגם למבוגרים) ספרים מתאימים
לדעתי גם ספרים של מ.קינן מחדירים מסרים בצורה מופלאה
(ספר אדמה פראית ועוד...

 

[HUX;]

מעניין אם זה משפט שמצליח לדבר גם לנוער של היום.

ההשפעה של המשפט לדעתך קשורה לדור
או אולי לסוג אופי?

 

[לשם שינוי]

ההשפעה של המשפט לדעתך קשורה לדור
או אולי לסוג אופי?

יתכן שגם וגם.
אני פשוט רואה שאחת הבעיות העיקריות בדור, הוא היותו דור האינסטנט... הכל כאן, מיד ועכשיו.

לכן תהיתי האם מנטליות האינסטנט לא פוגעת בהשפעה של משפטים כמו זה שציטטת...

 

[כוכב103]

אני חושבת שלפני הכל צריך לפתח גאוות יחידה
להחדיר בלב הילדים מגיל צעיר שהם חלק מיחידה נבחרת שה' בחר בה
אנחנו חלק מקבוצת עילית של עולם התורה שמעבירים את המסורת ואת התורה מדור לדור
ושומרים על קלה כבחמורה
שמתלבשים כיאה לעם הנבחר ומתנהגים במכובדות
וכולם מסתכלים עלינו ורואים איך מתנהגים בני יחידת העילית. (נכון גם לנימוסים, לנכבדות וכו')
כיוון המחשבה הזה גורם להרגיש גבוה ולא נחות ואומלל (כמו חלק מהציבור)

בנוסף,
אני חושבת שעל בסיס המודל של "גשר מאחד" אפשר לקחת למקום של חוסן רוחני

• גוף
• שכל
• רגש
• מערכת אמונות
• חברה
• דימיון

לגרום לכל החלקים בחיים הרוחניים שלנו להיות מבוססים ועמוקים
גוף - לעשות פעולות פיזיות שמחברו אותנו - ריקוד, לימוד בקול, חסד בגוף, וכו'
שכל - להעסיק את הראש בסוגיות עמוקות של אמונה, של מחשבה וכו'
רגש - למלא את הרגש באהבה, תשוקה, גאוה וכו'
אמונות - כמובן לבסס את האמונה הפשוטה ולדבר עליה בלי פחד אבל להכניס לשם עוד דברים שאנחנו באופן אישי מאמינים או כעובדי ה' או כקבוצה בתוך הציבור (חסידות, מנהגים של הקהילה שמשתייכים, מנהגים משפחתיים)
חברה (משפחה) - שייכות, קהילתיות, חיבור, להרגיש חלק משמעותי, נתינה,
דמיון - לכאן יכול להכנס סיפורים ומדרשים על השכר לשומרי מצוות וכו' סיפורים על גדולי ישראל ויראת השמים שלהם וכו'

מה שנראה לי הכי חשוב זה קשר עם הילדים (גם האמא וגם האבא)
שמעתי מאיש מקצוע בתחום שרב הבנות שיש להם קשר טוב עם האבא - נשארות בתלם (מנסיון של מאות בנות)
לא לפחד לדבר איתם על הכל גם על דברים שהסמינרים והישיבות נבהלות לדבר
לא לחנוק אלא לרומם
ולעבוד את ה' בשמחה, ואני לא מתכוונת לפשוטם של דברים אלא לעומקם, לגרום שהבית יהיה מקום שטוב להיות בו, עם הרבה הוואי, לייצר חוויות משותפות גם בין הילדים וגם עם ההורים, ולהכניס אהבה לקיום מצות, אנחנו לא מסכנים ומוגבלים אלא מאושרים ואוהבים להשקיע ולהקפיד על ההלכה וגאים לעשות את זה...
בקיצור, כל התורה על רגל אחת...

כנערה אני זוכרת שאחד הדברים שמאוד דיברו אלי בנושא צניעות זה כתבה על מלכת אנגליה שיש לה כללי לבוש
וקודים שהיא חייבת בהם (לה ולמשפחתה) כי מי שהיא מלכה צריכה לשמור על המעמד

 

[לשם שינוי]

@כוכב103 תודה על התשובה, אהבתי את החיבור לגשר מאחד.משאיר הרבה נקודות למחשבה איך ליישם בפועל. תודה!

 

[יועץ. סופר. מרצה.]

אני עובר על השאלה המדהימה
ועל התשובות הברורות והרהוטות. ונהנה...
אשרי העם שככה לו.

נראה לי שכבר ישנה תשובה מספקת לשאלה.
הלא כן?

במידה ולא, אז אשמח לדעת מה בדיוק חסר במה שענו כבר.

והאמת, שפעמים רבות מאד קשה ליישם את כל הנכתב עד כה. ולכן יש להשקיע בסדר מוסר יומי - בלעדיו העיקר חסר מן הספר.
ובכלל זה, לדבר עם השם על העניין, וגם לשמוע שיחות בנושא.

ואם לא מצליחים בכוחות עצמנו, כדאי מאד לפנות לאדם שנראה בענייך כיהודי המתאים שיעזור לך להתקדם.
אני אישית ממליץ בזה על הרב עטיה. הרב אקוקה. הרב כתובים. הרב משה בויאר. והרב טיומקין. הם ממש עכשוויים ומבינים.

כמה נחת יש להשם מיהודים שמחפשים בדור העקביים חוסן רוחני!
רוב תודות לפותח האשכול

 

[י. הגרשוני]

דבר שהשפיע עמוקות עלי
סבא יהודי אמיתי מה שנקרא ארכליכער
שעזרתי לו רבות וראיתי איך הוא מתנהג ביום יום
איך הוא מברך ברכת המזון
איך הוא נזהר מסרך עבירה
איך הוא שמח במצוות.
הדוגמא אישית הזו השפיעה עלי כי הוא לא התנהג בתור לחנך אותי או להציג חלק מהזמן מצבו הבריאותי הוא לא יכל אפילו לחשוב על זה

 

[ראש חריף]

סליחה שאני נדחף, אבל מה הכוונה של הניסיון, איזה סוג? ישנם כמיות! אם אפשר פירוט.

 

[לשם שינוי]

השאלה לא מכוונת לשום סוג מסויים של נסיון.

מטרת השאלה היא לחשוב לעומק איך ניתן לתת לדור הצעיר כוחות וכלים שיעמדו להם בזמן שיעמדו בנסיון רוחני כל שהוא.

נקודת המוצא שלי היא נקודת מוצא של מחנך.
אבל כל שובה שהיא גם אם מגיעה מזווית של חינוך בבית- יכולה לתרום.
לכן לא מיקדתי דווקא לתחום של מחנכים.

 

[כעוף יעופף]

מטרת השאלה היא לחשוב לעומק איך ניתן לתת לדור הצעיר כוחות וכלים שיעמדו להם בזמן שיעמדו בנסיון רוחני כל שהוא.

מומלץ מאוד ספרו של הרב יחיאל יעקובסון אל תחטאו בילד

 

[בס""ד]

יש משפטים שגורמים ההפך:
מה יגידו. מה יחשבו..וכו

 

[לשם שינוי]

מומלץ מאוד ספרו של הרב יחיאל יעקובסון אל תחטאו בילד

בהחלט!!! מצרפת גם את המלצתי

ויש גם ספר נוסף שלו שמביא המון נקודות למחשבה חינוכית זה הספר: אי אפשר אחרת .
זה אומנם ספר סיפורים, אבל מלמד המון.
שווה קריאה.

 

[מ.מ.א.א]

בדור שלנו מה שיכל להציל נוער
זה הרבה הרבה אהבה וקשר רגשי חזק מאוד עם ההורים
להיות מעורבים בחוויות של הגיל שלהם
לדעת מה הם אוהבים
לשמוע מהם את הסיפורים והחוויות
וליצור הרבה חוויות משותפות אפילו פשוטות
ברגע שהילד מחובר -הוא מלא ולא מחפש את עצמו בחוץ
טוב לו ויש לו את ההורים שלו מול העיניים בכל דבר שעושה