שיתוף - לביקורת כמה עבר עליהם עד שהגיעו לכאן.

[%תמר%]

את עומדת לידי. אני לא יודעת מי את.
את נראית עצובה.
אני רוצה לומר לך משו,
לא יודעת מה.
אז אני רק מביטה בך דרך חלון האוטובוס.
זה מביך כי את קולטת את המבט שלי מהחלון.
אני משפילה מבט.
את גם.

בוער לי בלשון לומר לך משו,
אולי שלום,
אולי סליחה,
לוידעת מה.
אבל בכל מקרה את לא תשמעי אותי.
אוזניות מקיפות את קדקדך, חוסמות לי כל גישה אל אוזניך.
אז אני שותקת
ואת שותקת.

לפנינו עוד נסיעה ארוכה בין בני ברק לאור יהודה
את עומדת,
אני יושבת.
את מעבירה משקל מרגל לרגל, בימינו קוראים לזה 'על קוצים'.
מרגיש לי שאת לא סתם
והעיניים האלה,
המבט,
מסרבים לי להניח ראש, לנמנם.
אז אני קמה לך.
לא כי את מבוגרת,
לא כי את לא יכולה לעמוד.
אני קמה לך
כי אני מרגישה את חייך כבדים.
דרך האישונים האלו, אני רואה מסע ארוך.
אני מראה לך עם היד שאת יכולה לשבת,
את מרימה גבה.
אני מסמנת עם השפתיים שהכל בסדר,
את מתיישבת.
ואני רואה דמעה אחת נופלת לך,
אולי ברחה לך בטעות כי את מנגבת אותה מיד.
אני מחייכת אליך.
את מחזירה חיוך.
עוצמת עיניים
ומרפה מעט.
נרדמת.
והעצב הזה בפניך התפוגג במקצת.

לא ידעתי שניפגש שוב,
אני מזכירה.
את בתלבושת.
אבל שמחתי,
כי כשניגשת לבקש ממני בפחד לדחות את התשלום על ספרי הלימוד.
גם שלא יכולתי לעזור לך.
הגשתי לך כוס מים.
הבטחתי לך שהכל יסתדר.
אני רק מזכירה זוטרית, אבל ניגשתי למנהלת.
היא הבטיחה שהיא תנסה לעזור.
אחר כך היא סיפרה לי קצת, ו-
כבר הבנתי למה היה לך כבד לעמוד.


כשחזרתי הביתה סיפרתי לבעלי עלייך.
הוא חייך, ציטט לי גמרא במסכת קידושין. אמר שאולי זה מזכיר קצת.
"רבי יוחנן הוה קאי מקמי סבי דארמאי אמר: "כמה הרפתקי עדו עליהו דהני" (קידושין, לג, א)
רבי יוחנן היה קם לפני כל זקן, לא משנה אם יהודי או גוי, לא משנה אם הוא משכיל.
כך הוא היה אומר:
"כמה עבר עליהם עד שהגיעו לכאן".


--
תמר.

אשמח לביקורת

 

[דודה]

הכתיבה שלך, גם בז'אנר הזה, מטלטלת.
ה"פנטומימה" באוטובוס, השאירה אותי בלי מילים.
והסוף- וואו.

 

[צביה ר.]

וואו. תמר, קטע נוגע מאד ועמוק!
כמה צעירים עם חיים כבדים על כתפיהם יכולים להיות "זקנים", וכמה עבר עליהם עד שהגיעו לכאן.
תובנה חכמה בכתיבה מדהימה.
תכתבי עוד כאלה. את עושה את זה מיוחד.

רק כדאי לדייק יותר את הפיסוק. יש מקומות שהוא קצת מפריע לרצף ולהבנה, כמו כאן למשל:

לא ידעתי שניפגש שוב,
אני מזכירה.
את בתלבושת.

לא ידעתי שניפגש שוב.
אני מזכירה,
את בתלבושת.

 

[מ. ש]

כתוב יפה ממש!
זה אמיתי?

 

[rrrrrrrrrrrrrr]

מדהים!
אהבתי ממש את ההתנהלות של את מול היא,

אני משפילה מבט.
את גם.

אני מראה לך עם היד שאת יכולה לשבת,
את מרימה גבה.

...
יש בהן סיפור שלם, בפני עצמן.
תמשיכי לכתוב לנו סיפורים, טוב?
אל תחסכי במילים.

 

[tmr]

אוי כמה יופי
וכמה רגישות צריך בשביל דבר כזה

 

[%תמר%]

רק כדאי לדייק יותר את הפיסוק. יש מקומות שהוא קצת מפריע לרצף ולהבנה, כמו כאן למשל:

הפיסוק מחרידדדד. (כשמפסקים מתוך שינה אלו התוצאות.)

יש בהן סיפור שלם, בפני עצמן.
תמשיכי לכתוב לנו סיפורים, טוב?
אל תחסכי במילים.

אני כל כך כל כך רוצה לכתוב סיפור על מזכירה בתיכון. הלואי. אני שמחה שיש בהן סיפור.

זה אמיתי?

ברור.

 

[.חיה פ]

וואווו
מרגששש
את כותבת יפההה
אהבתי תסגנון הזה
ממש

 

[נבו]

נפלא ממש.. זה לקח אותי בהתחלה למקום של כאילו ההבדל בינינו לבין החילונים (אולי בגלל האוזניות) לפעמים אני רואה אותם וכלכך רוצה להגיד משהו ולא יכול.. בגלל הפערים הגדולים והראש שלהם שבד"כ אחוז שינאה..
כך או כף היה מרגש לקרוא

 

[%תמר%]

נפלא ממש.. זה לקח אותי בהתחלה למקום של כאילו ההבדל בינינו לבין החילונים (אולי בגלל האוזניות) לפעמים אני רואה אותם וכלכך רוצה להגיד משהו ולא יכול.. בגלל הפערים הגדולים והראש שלהם שבד"כ אחוז שינאה..

אני רוצה לציין שהנערה לא היתה חילוניה.

 

[ש נ ה]

וואוו @%תמר%
מיוחד!!!!
כל מילה שלך זהב
מפלסת דרך מעצמה לבפנים...
עכשיו הפתעת גם עם קטע.
תני עוד כאלה!!!!

 

[מקצה הארץ-:)]

ממש נשאבתי לבפנוכו של הלב שלהן...
מרגש, וכתוב ממש יפה.

את מזכירה?
באמת, כ"כ הרבה סיפורים ומקרים נוגעים ללב יש במקצוע המזכירות ובכלל לאותם שמתחככים עם קהל.
לא פעם צריך להיות לפחות מטפל רגשי, ולהבין דבר מתוך דבר ובין השורות להגיע ללב של הקטן/ה..

 

[%תמר%]

כל מילה שלך זהב
מפלסת דרך מעצמה לבפנים...

וואו איזה מחמאה.
תודה על זה.

התגובות ממש מחממות תלב נותנות לי רצון להמשיך תסיפור של המזכירה...

 

[שקופה]

קטע מרגש ונוגע !
הזדהיתי ממש
את מוכשרת

 

[הבזק של שפיות]

אני רוצה לציין שהנערה לא היתה חילוניה.

ברור. היא בתלבושת.

 

[תילה.]

וואו העברת בי צמרמורת.
קטע מדהים מדהים.
כתיבה משגעת, רק שלך.