כמה צריך להיזהר מקפידה-''קפידא''....

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #61
נכתב ע"י מירי ב;1508711:
לפי הדברים האלה מורה חייב להיות כזה שלא נפגע מתלמידים אפילו מפגיעות ברמה גבוהה, וזה לגמרי מצדיק עלבונות מצד התלמיד. כי הרי הוא התלמיד בא בעל כורחו, בעוד המורה יכול לבחור עבודה אחרת אם זה לא מתאים לו שיפגעו בו.

על זה נאמר 'יצאו דברים מהקשרם'.
מותר למורה להפגע. הוא בנ"א. השאלה איך הוא מתקדם עם זה. אם ילד קטן יצעק לך ברחוב 'משוגעת', זה לא יהיה נעים בהחלט, אך ודאי שתקבלי את זה בסולחנות, מה שאין כן אם תעבור לידך מנהלת כבודה ותאמר את אותה המילה בדיוק... זו, בערך אמורה להיות ההתייחסות להתנהגות תלמידים ו... כן, גם בנות בתיכון הן תינוקות עדיין.
ואם הוא טיפוס פגיע במיוחד השומר טינה? אכן יש מקום לשקול הסבה, לא בגלל שהוא מקפיד על תלמידיו, אלא כי מורה ממורמר על תלמידיו אינו מסוגל לאהב אותם וללמד אותם כראוי. הוא עסוק בהרבה רגשות אחרים המערפלים את התלמיד והתפקיד...
 
  • הוסף לסימניות
  • #62
ככה למדתי איך לבקש סליחה:

לפני שנים, שכנה פגעה בי (בצורה קלה יחסית-צעקה על הילדים שלי לא לצורך ופקפקה בדרך החינוך שלי.) לא דיברתי איתה 3 חודשים(לא אופייני לי!)ואז, לפני ר"ה, היא הרימה אלי טלפון ואמרה שהיא מתנצלת בפניי והשיחה נערכת לפני בנותיה שתתחנכנה שכשפוגעים מבקשים יפה סליחה. מאז היא כבר אינה שכנתי אבל אנחנו ביחסים מצוינים!! העניין נסלח על הצד הטוב ביותר!
 
  • הוסף לסימניות
  • #63
אינני מדברת על שמירת טינה, או "השאלה איך המורה מתקדם עם זה" אלא על הלגיטימיות של הפגיעה עצמה.
האם תלמידים מעל גיל מצוות ("בנות בתיכון") הן תינוקות ולכן פגיעה שלהן במורה בכלל לא נחשבת?
עניינה אותי דעת ההלכה בעניין, חיפשתי ומצאתי באתר ההלכה היומית:

בגמרא במסכת שבת (פט: ) אמרו, שבדיני שמים, אין בית דין של מעלה מענישים לפני עשרים שנה. כלומר, ישנם עונשים שהם ב"דיני אדם", כלומר, בדינים שדנים בהם בתי הדין, כאן בעולם הזה. כגון דין הרוצח, והגונב, והמחלל שבת וכדומה. שבכולם האדם נחשב לבוגר, מגיל שלוש עשרה שנה לזכר, ומגיל שתים עשרה שנה לנקבה.

וישנם עונשים שאינם שייכים לבית דין של מטה, אלא לבית דין של מעלה. כגון העושה מעשיו במחשכים, שאין בני אדם רואים אותו, ואי אפשר להענישו כדין. או אדם העובר על אחת מכל מצוות התורה שדינה מיתה בידי שמים וכדומה, (כגון מי שאינו נזהר בטהרת המשפחה במזיד). או בזמן הזה, שאין אנו מענישים לעוברי דת ומפירי ברית. שכל אלה אינם נענשים על ידי בית דין בעולם הזה, אלא משפטם מסור ביד בית דין של מעלה. ועל אלה אמרו בגמרא, שאין מענישים אותם בבית דין של מעלה, אלא מגיל עשרים שנה.

אבל בדיני שמים, הדבר תלוי בכל אדם ואדם, שאם הוא חריף וחכם מחוכם בדעתו, בודאי שמן השמים יבאו עמו חשבון, גם על מעשים שעושה בקטנותו. וכן להיפך, אם דעתו קצרה מלהשיג, לא יענישוהו מן השמים, אלא עד שימלאו לו עשרים שנה. ומה שאמרו רבותינו "שאין עונשים מן השמים עד גיל עשרים שנה", הוא בסתם בני אדם, שאין יד שכלם משגת כל כך, להבין את חומרת מעשיהם. והביא ראיות לדבריו, לכאן ולכאן.

ולסיכום: בדיני שמים, אין גיל מסויים המחייב את האדם על מעשיו. אלא הכל תלוי בחכמתו של האדם ובבגרותו, שאם הוא אחראי על מעשיו, הוא עלול לשלם עליהם, גם בהיותו ילד קטן, ואם אינו אחראי למעשיו, הרי שמן השמים ירחמו עליו שלא להענישו עד גיל עשרים שנה.

אני חושבת שהשאלה היא אם פגיעה של "בן אדם לחברו" חלה על מורה. ומה בא ללמד אותנו ההכאה "ועל חטא שחטאנו לפניך בזלזול הורים ומורים" (שזלזל ברבו ואפילו אינו גדול) ואולי המורה צריך בכלל להכות "על חטא שנפגענו מזלזול תלמידים קטנים"
ולא, בואו נדמיין שהמורה לא שומר טינה, והוא משתדל לסלוח בלב שלם לתלמידים, ושהתלמידים המסכנים חס וחלילה לא נפגעים ממנו כיוון שהוא ממורמר. בואו נדמיין שהוא עובד ה' לעליא שמעביר על מידותיו.
כבר כתבתי שאינני מדברת על שמירת הטינה אלא על הפגיעה עצמה.
ואני מביאה 2 מצבים לדוגמא. והם אמיתיים.
1. פגיעה המתבטאת בפיטוריו של המורה ואבדן הפרנסה שלו. (נזיקין?)
2. צער גדול שמסבות תלמידות למורה וגורמות לה להפיל פרי בטנה. (נפשות?)
ואשמח לדעת אם פגיעה במורה היא מדיני שמים או בי"ד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #64
נכתב ע"י מירי ב;1508793:
תקראי שוב את התגובה.
לא דיברתי בכלל על שמירת טינה, או "השאלה איך הוא מתקדם עם זה" אלא על הלגיטימיות של הפגיעה עצמה.
וממה שהבנתי מדבריך, תלמידים מעל גיל מצוות ("בנות בתיכון") הן תינוקות ולכן פגיעה שלהן במורה בכלל לא נחשבת?
אז באמת עניינה אותי דעת ההלכה בעניין, חיפשתי ומצאתי באתר ההלכה היומית:





אני חושבת שהשאלה היא אם פגיעה של "בן אדם לחברו" חלה על מורה. ומה בא ללמד אותנו ההכאה "ועל חטא שחטאנו לפניך בזלזול הורים ומורים" (שזלזל ברבו ואפילו אינו גדול) ואולי המורה צריך בכלל להכות "על חטא שנפגענו מזלזול תלמידים קטנים"
ולא, בואו נדמיין שהמורה לא שומר טינה, והוא משתדל לסלוח בלב שלם לתלמידים, ושהתלמידים המסכנים חס וחלילה לא נפגעים ממנו כיוון שהוא ממורמר. בואו נדמיין שהוא עובד ה' לעליא שמעביר על מידותיו.
כבר כתבתי שאינני מדברת על שמירת הטינה אלא על הפגיעה עצמה.
ואני מביאה 2 מצבים לדוגמא. והם אמיתיים.
1. פגיעה המתבטאת בפיטוריו של המורה ואבדן הפרנסה שלו. (נזיקין?)
2. צער גדול שמסבות תלמידות למורה וגורמות לה להפיל פרי בטנה. (נפשות?)
ואשמח לדעת אם פגיעה במורה היא מדיני שמים או בי"ד.
ושוב יצאו הדברים מהקשרם.
יש פגיעה יש שמירת טינה.
דובר כאן על שמירת טינה לא על הפגיעה.
בנוסף, נתתי כיוון של התייחסות להתנהגות פוגעת של תלמידים (לא הרחקתי עד כדי פיטורין והפלה, אני מודה. התכוונתי לצחווקים בשיעורים, קצת זלזול), שיתכן ותקל על המורים לסלוח. לא יותר.

אני מדברת על טינה ואת- על פגיעה. ממילא מדובר במשלבים שונים ו(כמעט) שאין קשר בין הדברים. אלו שני מסלולים שונים.
ואני חושבת שהדגשתי, ואני אומרת שוב: אין בכל האמור לעיל מתן מכל לגיטימציה לפגיעה מכל סוג שהיא בכל אדם שהוא!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #65
נכתב ע"י מירי ב;1508793:
ואני מביאה 2 מצבים לדוגמא. והם אמיתיים.
1. פגיעה המתבטאת בפיטוריו של המורה ואבדן הפרנסה שלו. (נזיקין?)
2. צער גדול שמסבות תלמידות למורה וגורמות לה להפיל פרי בטנה. (נפשות?)
ואשמח לדעת אם פגיעה במורה היא מדיני שמים או בי"ד.

אני לא באה לגבות חוצפה של תלמידים וכו'...
אני רק תוהה אלו דברים נוראים וחמורים ילדים/ ילדות, נערים/ נערות מסוגלים לעשות ע"מ להביא להשלכות שלעיל?

ואני כן חושבת שאם מורה לא השתלט וכתוצאה מזה פוטר, אולי הוא מלכתחילה לא היה מתאים לתפקיד? הילדים רק עימתו את זה מולו וע"כ הוא כועס עליהם במקום לכעוס על עצמו שפנה לעבודה שאינה מתאימה לו?

או, אם מורה לוקחת מעשה של תלמידים ברמה כ"כ עמוקה ואישית שפוגעת בה ממש, יש לה בעיה (רגשית) שכדאי לה לטפל בה בלי קשר להוראה.

שוב, לא באתי ל"סנגר" ולצערי שמעתי/ נכחתי בפגיעות קשות ב'בין אדם לחברו', אבל דווקא בנושא של פגיעות בין מורה ותלמידים - כדאי למי שנכנס לגוב האריות הזה, לבחון את עצמו עם הוא אכן מתאים לכך גם מבחינת המערכת הרגשית שלו, וכמובן מבחינת כישוריו.

ומורה נכנס למערכת הזו בבחירה, תלמיד נכנס בעל כורחו,
מורה, הוא הדמות הבוגרת, הנוער, אחרי הכל עדיין צעיר ולא באמת מכיר את החיים.
מורה שנפגע לרוב מקבל גיבוי,
תלמיד שנפגע, לרוב הוא גם אשם בזה...

(הייתי גם מחלקת בין פגיעות בגיל היסודי נוער, לבין גילאי 18-20 שיש בקודקוד טיפה יותר שכל)
 
  • הוסף לסימניות
  • #66
יש את הצד של התלמיד שאסור לו לפגוע במורה כי פשוט אסור, ויש את הצד של המורה שהוא צריך לקחת בחשבון שממולו יושבים ילדים שאסור להם לפגוע אבל אם הם פגעו זה לגמרי בחירה של המורה איך להתייחס לפגיעה, ומי שירוויח מזה שיקח את הפגיעות של ילדים בערבון מוגבל זה בעיקר המורה, כי מורה שכל הזמן עסוק בפגיעות של הילדים ובלקחת את זה למקום קיצוני הוא הסובל הראשון מהסיפור.
כל זה זה רק המה שהולך בפנים אצל המורה, והילד צריך להתחנך ואפילו להענש אם הוא עשה דבר בעיתי בחומרה הראויה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #67
סליחה על השאלה, אבל על הכיוון ההפוך חשבתם?
כמה ילדים נענשו שלא באשמתם או אשמתם החלקית (היחס בין ההתנהגות לעונש נבע גם מבכיו של התינוק שהעיר את הרבה מוקדם מהצפוי...)
רבהס' שהפליקו לילדים בצורה שערוריתית (אחי ענה פעם תשובה והרבה נתן לו סטירה. הוא חייך וחטף בתגובה סטירה נוספת. כבודו לא איפשר לו למחות את הגיחוך, והרבה הרים ידים רק לאחר 8 סטירות!!! ולחיים נפוחות..)
אם נחיה במודעות פנימית טובה (מה כ"כ פגע בנו, היכן זה נגע ואיזה רגש זה עורר), נחסוך מאיתנו ומהסובב הרבה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #68
נכתב ע"י חמדה;1508917:
סליחה על השאלה, אבל על הכיוון ההפוך חשבתם?
כמה ילדים נענשו שלא באשמתם או אשמתם החלקית (היחס בין ההתנהגות לעונש נבע גם מבכיו של התינוק שהעיר את הרבה מוקדם מהצפוי...)
רבהס' שהפליקו לילדים בצורה שערוריתית (אחי ענה פעם תשובה והרבה נתן לו סטירה. הוא חייך וחטף בתגובה סטירה נוספת. כבודו לא איפשר לו למחות את הגיחוך, והרבה הרים ידים רק לאחר 8 סטירות!!! ולחיים נפוחות..)
אם נחיה במודעות פנימית טובה (מה כ"כ פגע בנו, היכן זה נגע ואיזה רגש זה עורר), נחסוך מאיתנו ומהסובב הרבה...

סיפורים מזעזעים אבל אם לקשר את זה לנושא של האשכול מלמד שלא נפגע מכל דבר שילד עושה בד"כ לא פוגע, ושוב כמובן שזה לא מצדיק אף פעם פגיעה והכאה בילד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #69
נכתב ע"י bbr;1508906:
יש את הצד של התלמיד שאסור לו לפגוע במורה כי פשוט אסור, ויש את הצד של המורה שהוא צריך לקחת בחשבון שממולו יושבים ילדים שאסור להם לפגוע אבל אם הם פגעו זה לגמרי בחירה של המורה איך להתייחס לפגיעה, ומי שירוויח מזה שיקח את הפגיעות של ילדים בערבון מוגבל זה בעיקר המורה, כי מורה שכל הזמן עסוק בפגיעות של הילדים ובלקחת את זה למקום קיצוני הוא הסובל הראשון מהסיפור.
כל זה זה רק המה שהולך בפנים אצל המורה, והילד צריך להתחנך ואפילו להענש אם הוא עשה דבר בעיתי בחומרה הראויה.

תלמיד חייב להיענש (סוג העונש... תלוי במורה:))
ולקבל תגובה למעשים לא ראויים, או התבטאויות בעייתיות.

אבל זה צריך להיות אך ורק לצורך חינוכו,
ובשום אופן לא בגלל הפגיעות של המחנך/ת.

ברור לי שלא מלמדים את הילדים שלנו מלאכים, אבל לפחות זו צריכה להיות השאיפה, מטרה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #70
נכתב ע"י mig;1508927:
תלמיד חייב להיענש (סוג העונש... תלוי במורה:))
ולקבל תגובה למעשים לא ראויים, או התבטאויות בעייתיות.

אבל זה צריך להיות אך ורק לצורך חינוכו,
ובשום אופן לא בגלל הפגיעות של המחנך/ת.

ברור לי שלא מלמדים את הילדים שלנו מלאכים, אבל לפחות זו צריכה להיות השאיפה, מטרה.

תקראי את ההודעה שלפני הודעתך האחרונה וזה בדיוק מה שכתבתי במילים אחרות
 
  • הוסף לסימניות
  • #71
נכתב ע"י bbr;1508950:
תקראי את ההודעה שלפני הודעתך האחרונה וזה בדיוק מה שכתבתי במילים אחרות

בהחלט,
הסכמתי איתך ביותר ולא התנגדתי לדעתך,
פשוט לדעתי חידדתי אותה בשני משפטים.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה