מידע שימושי כמעט נאות

  • הוסף לסימניות
  • #21
אז לפי דעתך האמא לא אמורה לעשות כלום?
כי אני כן חושבת שהאמא צריכה לברר ממה זה מגיע
בגיל צעיר אולי לילדה אין סבלנות והיא צריכה אבחון
אולי יש עליה איזה לחץ חברתי או חברה שיושבת באיזור ומשפיעה עליה
בגיל מבוגר זה כמובן דברים אחרים אבל צריך לבדוק עם האמא מה קורה בגיזרת הבית

בקיצור - כותבת לך את זה אמא ל6 בנות עם קשת ציונים רחבה ובטווח גילאים מגוון למדיי שרוצה ללמוד ולהיטיב עם בנותיה :)

לדעתי בשביל זה יש אסיפות הורים.

תעודה זה סיכום של הכל! זה לא אבחון או חוות דעת.
זה נחתם אחרי שהמנהלת והסגנית יודעות מזה ( ברוב בתי הספר...), ולאמא זה וודאי לא הפתעה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
אני חושבת שיש הבדל בין ציונים 'מעניינים' בהליכות,
לבין ציונים 'מעניינים' במקצועות.

במקצועות- באמת האמא צריכה לתת לילדה כלים,כי בכל אופן זה לא בידי הילדה,
הרי אין ילדה שנכשלת בכוונה תחילה בלי סיבה.
ואפם היא מקבלת פחות, היא פשוט צריכה כלים או הכוונה.

בהליכות- זו שאלה אחרת.
השאלה אם זה תלוי בילדה, כלומר אם גערות יישרו את דרכה העקמומית,
או שזה לא תלוי בה, היא רוצה לשבת יפה אבל היא לא נולדה ילדה טובה ירושלים.

ולא כל בת שמפריעה בשיעור אמורה לקבל שיעורים בעיצוב התנהגות
לפעמים היא פשוט לא נולדה 'חנונה', מה לעשות?

מה הדרך?
אין לי מושג.

(אני יודעת שבתי ספר לא ממהרים לתת כמעט נאות בהתנהגות.
השאלה למה).
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
אומרת את זה כמורה..
(עכשיו עיצבנתי יותר?!?)
ברור שאת אומרת את זה כמורה.
שקוף וברור.

הבת שלי קיבלה נאות פחות בהכנת שיעורי בית,
אחרי שהיא מוציאה את נשמתה על הכנת שיעורי בית כהלכה - אבל קשה לה. אוביקטיבית.
סוג של קושי התארגנות, אם אתם חייבים לקרוא לזה בשם.

אבל מה,
אני לא חושבת שלדבר עם המורה זה הפתרון.
(דיברתי איתה פעמיים במהלך המחצית, אבל אולי זאת את תילי :p. מבחינתה, אלו הדרישות, זאת המערכת, אין מה לעשות רק להתיישר לפיה.)
דיברתי עם הילדה.
הסברתי לה שמבחינת המאמצים היא ראויה לשבח + + +.
אבל המורה לא נמצאת איתנו בבית, ולא רואה ולא יודעת כמה שהיא מתאמצת, וציונים תמיד ניתנים על התוצאה ולא על הדרך. זה דרך העולם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
תגובת חברתי:

מדובר בכיתה ד', והמורה הזהירה באספת הורים.
אבל לא היה נראה שזה ברמה כזו.
וזו מדיניות של המנהלת כנראה,כי גם שנה שעברה איימו בחומרה על התנהגות.
והיא אמנם באמת צריכה להתנהג יותר יפה כי היא מרכזית בכיתה,
אבל לא ברמה של הפרעות התנהגות חמורות.

שאר הציונים במקצועות - גבוהים, כלומר היא מוכשרת ומרכזית, אבל עוצמתית ולא מושלמת.
 
  • תודה
Reactions: GRN
  • הוסף לסימניות
  • #25
גלבוע,
חברה שלי שגרה בעיר שלך סיפרה לי על המבחן של הבת שלה.
היא קיבלה 87 אחרי שלמדה חזק מאד למבחן, בעצמה ועם הוריה.
הילדה לא חלשה בהבנת הנקרא, אבל כל המבחן היה לה וי מינוס.

היא הקריאה לי דוגמא ונדהמתי מהמורה.
למשל:
ש: כמה ימים שהה משה בשמים?
התשובה של הילדה: 40
הציון: וי מינוס והערה: 40 יום.
זה הסגנון.


ממש עידוד למצויינות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
ברור שאת אומרת את זה כמורה.
שקוף וברור.

הבת שלי קיבלה נאות פחות בהכנת שיעורי בית,
אחרי שהיא מוציאה את נשמתה על הכנת שיעורי בית כהלכה - אבל קשה לה. אוביקטיבית.
סוג של קושי התארגנות, אם אתם חייבים לקרוא לזה בשם.

אבל מה,
אני לא חושבת שלדבר עם המורה זה הפתרון.
(דיברתי איתה פעמיים במהלך המחצית, אבל אולי זאת את תילי :p. מבחינתה, אלו הדרישות, זאת המערכת, אין מה לעשות רק להתיישר לפיה.)
דיברתי עם הילדה.
הסברתי לה שמבחינת המאמצים היא ראויה לשבח + + +.
אבל המורה לא נמצאת איתנו בבית, ולא רואה ולא יודעת כמה שהיא מתאמצת, וציונים תמיד ניתנים על התוצאה ולא על הדרך. זה דרך העולם.
עשית מעולה, לדעתי..
אמא שלי תמיד תמיד הסתכלה רק על הציונים המצויינים ולא אמרה מילה על הדברים הפחות טובים..( והיו!!)
וכל אחת מאיתנו הסיקה את המסקנות לעצמה..

מורה לא יכולה לשקר בתעודה...

אנחנו כאמהות יכולות לשדר לילדות, שזה לא מה שיגרום לי לאהוב או להעריך אותה יותר או פחות, זה העסק שלה מול המורה והלימודים וזהו...

תמיד כאב לי לראות חברות או תלמידות מתות מפחד לחזור הביתה עם התעודה..
כאילו בזה אני נבחנת בבית?!?!

זו דעתי בלבד, כל אחת תנהג כפי שמתחשק לה..כמובן!
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
הניקית המוכשרת "קולות חדשים" כתבה באשכול המצורף
https://www.prog.co.il/threads/למי-מחכמי-הפורום-יש-משפט-יפה-לחלוקת-תעודות.342888/#post-5324826

פוסט יפה שמתאים לאשכול הזה

אני דווקא מהכיוון של התלמידות...;)
בשנה שעברה כשקיבלו תעודה
עמדתי בתור בחיל ורעדה
וקיבלתי על עצמי לשנה הבאה
לקבל בכל מבחן מאה
לאכול רק מתי שמותר
או במקום מאוד מוסתר
לדבר רק כשלא שמים לב
ולהחביא את הקוביה ההונגרית היטב
ועוד ועוד קבלות טובות
וגם מאוד מאוד חשובות....

אך שנה הבאה כזו חרוצה
(בדיוק כמו שהייתי רוצה...)
טרם הספקתי מדרכי לשוב
וכבר מחלקים תעודות שוב

כך כש"בלתי מספיק" מהדף בצבץ
לא התייאשתי באותה הדקה
מה עשיתי? הבאתי מגהץ
וחיש קיבלתי תעודה חלקה...:p:p:p:p
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
תגובת חברתי:

מדובר בכיתה ד', והמורה הזהירה באספת הורים.
אבל לא היה נראה שזה ברמה כזו.
וזו מדיניות של המנהלת כנראה,כי גם שנה שעברה איימו בחומרה על התנהגות.
והיא אמנם באמת צריכה להתנהג יותר יפה כי היא מרכזית בכיתה,
אבל לא ברמה של הפרעות התנהגות חמורות.

שאר הציונים במקצועות - גבוהים, כלומר היא מוכשרת ומרכזית, אבל עוצמתית ולא מושלמת.
אני באמת לא מבינה..
אז למה האמא חושבת שזה לא ביושר? כי זה נראה נורא בתעודה?!

גם ההתנהגות כנראה סוחפת ונוראה בכיתה..
פעם אחת סטירת לחי בפרצוף ( בתעודה..) וזהו..

וכל הכבוד לבית ספר שהעיקר זה התנהגות!!!
עדיף עכשיו כמעט נאות מאשר בחיים עצמם..
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
זוית ראיה נוספת-
הבת שלי בכתה א'.
תעודה ראשונה.
ילדה חכמה, מוכשרת, אך ממש לא תמימלה.
קיבלה ראויה לשבח במתנהגת בדרך ארץ.
היא בעצמה אומרת לי: אמא, למה קבלתי ראויה לשבח?
אז מה היא למדה, כבר בתעודה הראשונה בחיים - שהתעודה היא שקר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
מורה לא יכולה לשקר בתעודה...
מורה גם לא יכולה להגיד לבת:
הקשיבי, יקרה, בואי נשקף לך מי את:
את חצופה חסרת טקט וחסרת גבולות,
אם תמשיכי ככה בחייך תסבלי נוראות,
לכן מרוב רצון לחנך -
נגרום לך להרגיש נורא עם עצמך.
יצאת על הקרשים? נפגעת עד עמקי נשמתך?
מצוין.
עכשיו קומי, ומזה תצמחי.
בהצלחה.

(נ.ב. אם לא הצלחת זה בטח בגלל ההורים שלך, שלא שיקפו לך נכון את המצב.)
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
אני מסכימה עם שני הצדדים, וחושבת שבכל מקרה, האגף של הליכות מצריך התנהגות הרבה יותר מחושבת ומתחשבת.
מישהי שאני מכירה, קיבלה נאות מינוס או משהו כזה, בתפילה. מעבר לחוצפה שבכך - כי מי בכלל שופט תפילות, כאן בארץ (זה לא היה בכיתות הנמוכות, לא זוכרת באיזו כן. כך שזה לא מה שנקרא 'התנהגות בתפילה' ושהיא הזיזה את האצבע מהמקום), זה פגע בה במקום כל כך רגיש. ילדה עם הפרעת קשב קלה, לא אוהבת להתפלל, לא מתחברת לזה. כנראה ממלמלת בחטף בבית הספר. אז זה מה שיקדם אותה? שיציינו לה את התפילה? שיורידו את הסעיף הזה ודי.

(ועכשיו אני מחייכת לעצמי ונזכרת במורה אחת בתיכון שהיתה אומרת לנו 'יופי, שרה מתפללת נהדר' בקול של גננת, באמצע שהתפללנו מנחה. היא היתה להתעמלות)
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
בית ספר ובית זה 2 דברים נפרדים, בבית את לא נמדדת בהישגים.. בבית ספר, לצערי כן.

ואני עדיין טוענת שתעודה תפקידה לשקף את המצב בכיתה!!
אם לא מעניין אותך מה קורה בכיתה, תתעלמי מהתעודה...

מה לקחתם את זה קשה?!

הלוואי שכל התלמידות השובבות היו לוקחות ברצינות את התעודה, אם היא לקחה ברצינות סימן שזה הזיז לה והשיג את המטרה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
  • הוסף לסימניות
  • #36
אני מסכימה עם שני הצדדים, וחושבת שבכל מקרה, האגף של הליכות מצריך התנהגות הרבה יותר מחושבת ומתחשבת.
מישהי שאני מכירה, קיבלה נאות מינוס או משהו כזה, בתפילה. מעבר לחוצפה שבכך - כי מי בכלל שופט תפילות, כאן בארץ (זה לא היה בכיתות הנמוכות, לא זוכרת באיזו כן. כך שזה לא מה שנקרא 'התנהגות בתפילה' ושהיא הזיזה את האצבע מהמקום), זה פגע בה במקום כל כך רגיש. ילדה עם הפרעת קשב קלה, לא אוהבת להתפלל, לא מתחברת לזה. כנראה ממלמלת בחטף בבית הספר. אז זה מה שיקדם אותה? שיציינו לה את התפילה? שיורידו את הסעיף הזה ודי.
נזכרת במורה בכיתה י"ג (!!!) שקראה לי לשיחה על זה שהתפילה לוקחת לי מדי מעט זמן, במיוחד ממה שמצופה מתלמידה איכותית כמוני....
הייתי תלמידה מנוסה דיי כדי לשתוק לה את כל מה שהיה לי לענות על זה.
ואם היא מורה, אז מה?
זה בדיוק כמו מישהי שתתפוס לשיחה אישה זרה בבית הכנסת ותתחיל להכניס לה מוסר על התפילות שלה.
מה את יודעת על החיים שלי, על המקום שלי מול נושא התפילה, על הקשר שלי עם בורא עולם?
תפילה זה המקום הכי אישי שיש, מה הקשר להטיף עליו מוסר
(ועכשיו אני מחייכת לעצמי ונזכרת במורה אחת בתיכון שהיתה אומרת לנו 'יופי, שרה מתפללת נהדר' בקול של גננת, באמצע שהתפללנו מנחה. היא היתה להתעמלות)
הזוי שבהזויים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
איזה כיף להיות מורה, גם מחלקים סטירות לחי, כנאמר:

וגם מיתממים למה לוקחים אותם קשה.
יו, בא לי לעשות הסבת מקצוע.
מוזמנת, זה לא חגיגה גדולה כפי שאת חושבת..
אני כבר פרשתי משם..
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
בית ספר ובית זה 2 דברים נפרדים, בבית את לא נמדדת בהישגים.. בבית ספר, לצערי כן.

ואני עדיין טוענת שתעודה תפקידה לשקף את המצב בכיתה!!
אם לא מעניין אותך מה קורה בכיתה, תתעלמי מהתעודה...

מה לקחתם את זה קשה?!

הלוואי שכל התלמידות השובבות היו לוקחות ברצינות את התעודה, אם היא לקחה ברצינות סימן שזה הזיז לה והשיג את המטרה...
את ממש צודקת
רוב הפעמים של התלונות על ציון לא מוצדק הם בכלל מצד האמא,לילדה בכלל לא מוזיז,ואז גם אם המורה שיפרה את הציון ,הילדה אומרת לעצמה, איזה יופי...
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
הבן שלי עכשיו , כיתה ד'
קיבל בתפילה נאות. (טוב, גם בהקשבה והשתתפות..)
האמת, אני לא אמרתי מילה על זה. אני יודעת שקשה לו מאד!!!
הוא לא ילד של תפילה, קשה לו מאד להתרכז ולהתפלל , אף פעם לא מעירה למרות שזה מתסכל בתור אמא, אבל גם כשהוא שבת בבית - אני לא אומרת לו מה להתפלל , רק יש אצלי כלל שברכות השחר אומרים בבוקר. בלי זה אני לא עושה להם קידוש והם לא אוכלים (לא תמיד הולך לבית כנסת..) אני לא מתערבת לו איזה ברכות השחר הוא אמר למרות שאני שומעת מודה אני ועוד איזה שניים שלוש ברכות בלי כוונה. לא רוצה שהוא יתפלל בשבילי , כמו שאני עשיתי בבי"ס. אבל משהו לפתוח את הבוקר עם תודה לה' , זה כן. ולא שאני מענישה , בצורה נעימה אבל מחייבת.
איך אמרה לי מישהי? עדיף שלא יתפלל עכשיו , מאשר שדווקא בגיל 13 ימאס לו.
אז נכון , קשה לי עם זה , ואני מתפללת שיאהב את התפילה , ומחמיאה כשהוא כן מתפלל בכוונה , ומספרת על דברים שנענו אצלי בזכות התפילה, אבל להעיר או להעניש??
אני לא מבינה את המלמד הזה. באסיפת הורים האחרונה הוא אמר שהוא לא מתפלל וחולם וצריך להעניש אותו. הסברנו לו את הענין , ובכל זאת נתן לו נאות. נו נו. והמורה יראה ללבב... כנראה אצלו זה ככה.

מסופר שניגש אב לר׳ משה שפירא זצ״ל, ואמר לו שמשהו לא בסדר עם הילד שלו... הוא לא אוהב להתפלל. אמר לו הרב שמשהו מאד בסדר עם הילד שלו. איזה ילד אוהב להתפלל?
ומקווה שהסיפור אכן התקיים בו. כך זכור לי.

תפילה זה דבר שקשה כל כך גם למבוגרים, וגם הרבה פעמים כשאנחנו הכי צריכים תפילה. אז למה מצפים מילד בן 8? בן 12?
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
אני אומרת ככה:
אם התעןודה אכן משקפת במדויק את התלמידה,
צריך לתת לכל ציון הגדרות אומדניות.

זה אומר שהמבחן קובע 50% מהציון, השתתפות בשיעור שייכת להליכות ולא קובעת למקצוע עצמו, ושיעורי בית מושלמים מהווים נניח 30%, תשובות וידע במהלך השיעור -שאר האחוזים.
או לא יודעת איך תתנהל החלוקה.
אבל מה שקורה זה שבהליכות נותנים על שיעורי בית הורדה, ואז גם בכל מקצוע.
וכך התלמידה גם נכשלת בהליכות וגם בכל מקצוע בפני עצמו.
צריך לערוך איזה סדר בנושא.

אלא א"כ אתם לא באמת משקפים אלא בערך,
ואז באמת יש להתלונן על ציונים,
ובנות שמתנהגות פחות טוב כי הן מתקשות יותר לשבת ישר ולסתום,
מפסידות הורדה בציון בכל מקצוע מחדש, וכן בהליכות.

אני שואלת שאלה אחרת:
מה יגרום לבנות שמתנהגות פחות טוב להתנהג טוב?
(חוץ מאיומי אקדח כמו ברוסיה הסובייטית).
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

בס"ד



ווואו, חייבת לשתף במשהו,

חייבת.



אני אישית משתדלת לכבד הורים,
אוהבת את המצווה הזאת,
מבינה, ומתחברת אליה.
אבל כמו כולנו, לא תמיד קל.
לא תמיד הדבר הענק הזה-
הוא מה שבא ובזורם לעשות.

היום פגשתי חברה שלי,
חברה טובה מהילדות.
אני זוכרת אותנו קטנות,
גדלנו ביחד, התפתחנו,
היינו חברות שנים.
גדלנו, החיים עשו את שלהם,
וכל אחת פנתה לעיסוקיה,
בנתה לעצמה את החיים
שטובים בשבילה.

תמיד מאז שהיינו חברות
היה משהו שונה,
לא דיברנו עליו, אבל ידענו
אמא שלה הייתה לא נורמלית.
לא "לא נורמלית" של גרביים נוזלים,
מדברת מוזר, הולכת עקום.
לא, אמא שלה דווקא הייתה נראית
תמיד בטופ, תמיד בשיא.
אבל הפה שלה היה גדול, לא פיזי,
מילולי.

היא הייתה חולה בנפש.
היא יכלה להראות הכי נחמדה
אבל שלא היה את מי להרשים,
זה היה מסוכן,
חברה שלי עברה אלימות מילולית קשה,
בשנים שהייתה הכי צריכה לשמוע מילים טובות,
בזמנים שהכי צריך חיבוק חם, מעריך.
לחברה שלי לא היה את זה.
אני לא אפרט כי זה קשה לי לכתוב על זה,
אבל משפטים כמו "חבל שילדתי אותך", או-
"אם לא תתעוררי בבוקר- זה לא יפריע לאף אחד"
היו מילים שהיא התרגלה לשמוע.
מצמרר, כן. זה נשמה קטנה,
טובה, כל כך טובה.
ששומעת מילים שהיא לא צריכה לשמוע.
לא מגיע לה. זה לשקר לה.
זה לקרוע לה את הנפש,
שהיא גם ככה לא יציבה.

לחברה שלי לא הייתה ילדות קלה,
אבל כשהיינו ביחד, היינו שתי ילדות
נהנות, צוחקות, משחקות.
לא הבנתי כמה החיים שלה שונים.
רק כשגדלתי יותר, התחלתי להבין,
שאני לא מבינה בכלל,
ממה שהגיבורה הזאת עוברת.
אבל היו דברים שראיתי, ששמעתי.
הרווחה התערבה, המשפחה התפרקה
והיא נשארה לבד. עברה בין דירות,
חיפשה את עצמה בעולם המטורף הזה.
היו לה משברים, קשיים מכל הכיוונים
אבל היא החליטה שהיא נלחמת,
שהיא מנצחת. מול כל הסיכויים.
כששאלתי אותה מאיפה הכוחות שלה
היא אמרה לי:
"התיקון שלי זה להיות אמא,
אבל הכי טובה שאני יכולה להיות".

כל הנ"ל הקדמה למשפט ששמעתי היום
מהמלאכית הזאת.
נפגשנו במקרה, אחרי הרבה זמן.
ותוך כדי דיבור היא אומרת לי
"את יודעת, לא היה לי קל,
הנפש שלי סבלה המון, אבל
שתדעי, שאין לי אפילו 1%
שנאה על אמא שלי, שום אחוז.
ואם אני אגיד לך שכן, זה יהיה שקר.
ואת יודעת למה?
כי כל אמא בטבע שלה,
אוהבת את הילדים שלה,
רוצה לעשות את המקסימום בשבילם,
אבל לאמא שלי הייתה מוגבלות
והיא, אני בטוחה- עשתה את המקסימום,
המקסימום שלה, ביכולות שלה
אז איך אני אכעס עליה??
איך אני לא אאהב?!"

עמדתי מצומררת מול הנסיכה הזאת.
אין לי מילים, לפני שנים הייתי שם עדה,
איך היא מצליחה להוציא את המילים
הכל כך נדירות האלה מהפה שלה?
לא היה לי מה להגיב.
רק החלטתי להסתכל מחדש על המצווה-
"כיבוד הורים".

הזכות לכבד את האנשים שעושים בשבילנו-
את המקסימום שלהם.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה