- הוסף לסימניות
- #201
את לא שייכת לעולם החרדי, גם לא לעולם הדתי.אני יכולה לענות על השאלה בקלות, אבל ניכר שפספסת את הטיעון שלי ונתפסת לדוגמאות שאני נתתי מהחיים שלי כמו עוד מהקוראים אז אני מבהירה שוב בעיקר כי אני לא רוצה לסטות ממטרת האשכול:
לא כל אחד רוצה/מתאים לו/ יכול/ מסוגל לקום בוקר אחד ולחיות מהכנסה פסיבית. רוב האנשים לא רוצים.
מה כל אחד יכול אבל? לקום בוקר אחד, (כמו פותחת האשכול), להחליט שצריך להגדיל הכנסות, להוסיף משכורת של 7,000 ש"ח ולגמור את החודש במינוס יותר גדול ותחושת מצוקה גדולה יותר מאי פעם.
לעניות דעתי, אין לזה שום קשר לאברכות וליציאה לעבודה אלא לאורח חיים מירוצי שבו עובדים בכל הכוח כדי לגמור את החודש תוך שאיפה מתמדת להגדיל את התמ"ג של המדינה ואת ההוצאות החודשיות (וקוראים לזה רמת חיים) אפשר לבחור במירוץ ולהיות מאושרים מאוד, בתנאי אבל שבוחרים בזה בעיניים פקוחות לרווחה.
לפעמים יש משהו אצל אברכים שהם זוכים מראש להיות מחוץ למירוץ ולכן בדרך הטבע הם חיים יותר נכון כלכלית (כאמור אני מחוץ לענייני המיסטיקה)
אני אתן דוגמא:
כשאשת אברך מהסוג הנ"ל רואה באושר עד דונה X ב1999 ש"ח, היא לא פוזלת לעברה. למה? כי היא שקועה בעניינים רוחניים, זוטות כמו אופנה האחרונה לא מעניינות אותה.
כשאשת אברך המומצעת רואה את אותה דונה, מתחיל אצלה מאבק: כן לקנות, לא לקנות, זה ממש מציאה, זה צורך בסיסי, כולן קונים את זה, זה יותר זול מבוגבו פוקס. אבל היא יודעת שאין לה כסף לגמור את החודש (בין השאר בגלל הטינקו שהיא קנתה לפני חודשיים) אז היא לא קונה. אבל היא חוזרת הביתה ומרגישה ענייה. ויש מינוס. ובאמת צריך פה איזה שינוי. אז היא הולכת לייעוץ כלכלי שאומר להגדיל הכנסות. ובחודש הבא היא תקנה את הדונה כי הרי הם הגדילו הכנסות בדיוק בשביל זה, לא? או סביר יותר, בעלה יקנה לה את הדונה בהפתעה כי הרי יש הכנסה נוספת ובאמת שקשה ממש המצב החדש שהם כל הזמן עייפים נורא ובקושי מספיקים לדבר וזה בטוח ישמח אותה.
הלאה. דוגמא נוספת.
אני של לפני שנתיים, עומדת בזארה. רואה חצאית יפה ממש. אני יודעת שאני צריכה להפסיק לבזבז כסף, אבל אני עובדת כל כך קשה. למה שאני לא אקנה? השלוש מאות שקל האלו לא ישנו כלום במצבי הפיננסי. וזה אמת.
אני של לפני שנה, נכנסת לזארה מתוך הרגל, יש שם חליפה מתוקה בול לבת שלי. החליפה עולה מאתיים שקל. מתחשק לי ממש. אבל המאתיים שקל האלו אומרים שעתיים עבודה שלי. עשר חליפות כאלו משמעותן לחזור לעבוד חצי משרה. להכניס את הבת שלי למטפלת. אני לא קונה את החליפה, אני עדיין מרגישה צביטה. אבל אני יודעת שאני אף פעם לא יהיה עשירה מספיק כדי לקנות הכל. ושזה בסדר גמור להרגיש ענייה. כולנו עניים, חלקנו מאושרים אבל.
אני של היום כבר לא נכנסת לזארה.
כל ההשקפה שאת מביאה היא נוגדת את ההסתכלות היהודית על החיים
לא מבינה מה יש לך לעשות כאן
הנושאים החמים