התייעצות כשעבודה הפכה לעיקר והלימוד לטפל, מחשבות של אשת אברך לשעבר

מצב
הנושא נעול.
אני יכולה לענות על השאלה בקלות, אבל ניכר שפספסת את הטיעון שלי ונתפסת לדוגמאות שאני נתתי מהחיים שלי כמו עוד מהקוראים אז אני מבהירה שוב בעיקר כי אני לא רוצה לסטות ממטרת האשכול:

לא כל אחד רוצה/מתאים לו/ יכול/ מסוגל לקום בוקר אחד ולחיות מהכנסה פסיבית. רוב האנשים לא רוצים.

מה כל אחד יכול אבל? לקום בוקר אחד, (כמו פותחת האשכול), להחליט שצריך להגדיל הכנסות, להוסיף משכורת של 7,000 ש"ח ולגמור את החודש במינוס יותר גדול ותחושת מצוקה גדולה יותר מאי פעם.

לעניות דעתי, אין לזה שום קשר לאברכות וליציאה לעבודה אלא לאורח חיים מירוצי שבו עובדים בכל הכוח כדי לגמור את החודש תוך שאיפה מתמדת להגדיל את התמ"ג של המדינה ואת ההוצאות החודשיות (וקוראים לזה רמת חיים) אפשר לבחור במירוץ ולהיות מאושרים מאוד, בתנאי אבל שבוחרים בזה בעיניים פקוחות לרווחה.

לפעמים יש משהו אצל אברכים שהם זוכים מראש להיות מחוץ למירוץ ולכן בדרך הטבע הם חיים יותר נכון כלכלית (כאמור אני מחוץ לענייני המיסטיקה)
אני אתן דוגמא:
כשאשת אברך מהסוג הנ"ל רואה באושר עד דונה X ב1999 ש"ח, היא לא פוזלת לעברה. למה? כי היא שקועה בעניינים רוחניים, זוטות כמו אופנה האחרונה לא מעניינות אותה.

כשאשת אברך המומצעת רואה את אותה דונה, מתחיל אצלה מאבק: כן לקנות, לא לקנות, זה ממש מציאה, זה צורך בסיסי, כולן קונים את זה, זה יותר זול מבוגבו פוקס. אבל היא יודעת שאין לה כסף לגמור את החודש (בין השאר בגלל הטינקו שהיא קנתה לפני חודשיים) אז היא לא קונה. אבל היא חוזרת הביתה ומרגישה ענייה. ויש מינוס. ובאמת צריך פה איזה שינוי. אז היא הולכת לייעוץ כלכלי שאומר להגדיל הכנסות. ובחודש הבא היא תקנה את הדונה כי הרי הם הגדילו הכנסות בדיוק בשביל זה, לא? או סביר יותר, בעלה יקנה לה את הדונה בהפתעה כי הרי יש הכנסה נוספת ובאמת שקשה ממש המצב החדש שהם כל הזמן עייפים נורא ובקושי מספיקים לדבר וזה בטוח ישמח אותה.

הלאה. דוגמא נוספת.
אני של לפני שנתיים, עומדת בזארה. רואה חצאית יפה ממש. אני יודעת שאני צריכה להפסיק לבזבז כסף, אבל אני עובדת כל כך קשה. למה שאני לא אקנה? השלוש מאות שקל האלו לא ישנו כלום במצבי הפיננסי. וזה אמת.

אני של לפני שנה, נכנסת לזארה מתוך הרגל, יש שם חליפה מתוקה בול לבת שלי. החליפה עולה מאתיים שקל. מתחשק לי ממש. אבל המאתיים שקל האלו אומרים שעתיים עבודה שלי. עשר חליפות כאלו משמעותן לחזור לעבוד חצי משרה. להכניס את הבת שלי למטפלת. אני לא קונה את החליפה, אני עדיין מרגישה צביטה. אבל אני יודעת שאני אף פעם לא יהיה עשירה מספיק כדי לקנות הכל. ושזה בסדר גמור להרגיש ענייה. כולנו עניים, חלקנו מאושרים אבל.

אני של היום כבר לא נכנסת לזארה.
את לא שייכת לעולם החרדי, גם לא לעולם הדתי.
כל ההשקפה שאת מביאה היא נוגדת את ההסתכלות היהודית על החיים
לא מבינה מה יש לך לעשות כאן
 
אני יודע שלא קל להוציא שטיפת מוח של 20 שנה בהודעה אחת אני בפירוש כתבתי שזה לא כולם רק אמרתי שה' ברא גם חשמלאי וגם מוכר מכולת וגם נהג אוטבוס וזה לא טעות ביצור אלא רצון ה' ואני לא אומר לאף אחד לאיזה תפקיד הוא שייך זה שייך לרבנים ולאברך מה שהוא מרגיש בבקשה לא להוציא דברים מהקשרן
ואתה מכיר אברך שלמד חזק והרב [לא רב...] אמר לו שהוא נברא ליהיות חשמלאי?
או אולי יש לשאול אתה מכיר אברך שלפני שהלך לעבוד בעבודה לא תורנית הלך לעשות שאלת רב?
או שאולי הוא הרגיש בעצמו חכם גדול...
 
ובנוסף אני רוצה לעורר את לב המעיין ובמיוחד את תורתו אומנותו.
יפה שאתה אוהב כ"כ את התורה אבל לילדים שלך שיכול להיות יחיו בצמצום מה תגיד האם נכון לקנות בגדים יד שניה כי בחרת בתורה
יש בפרוג אשכול חינוך ילדים?
נראה לי שהכל מתחיל משם וגם נגמר שם כי גם אם האבא עובד לפרנסתו בסוף הכל תלוי איך הוא מחנך.
ובעדות אישית, אבא שלי שליט"א עובד לפרנסתו מאז שאני זוכר אותו ולא מדובר בעבודה לא מכבדת... אבל גם בתור ילד ראיתי איך אבא מעריץ את החברותא שלו שהוא אברך כולל ג' סדרים ואיך הוא דיבר על אברכי כוללים וכמה חשוב לו שנלמד נשקיע ונתמיד וב"ה כל אחי הנשואים יושבים שקועים באהלה של תורה.
הכל תלוי בחינוך
 
את לא שייכת לעולם החרדי, גם לא לעולם הדתי.
כל ההשקפה שאת מביאה היא נוגדת את ההסתכלות היהודית על החיים
לא מבינה מה יש לך לעשות כאן
למה?

אני ממש אהבתי מה שהיא כתבה, וזה גם אמת לאמיתה.
היא ככה קילפה בחכמה ובקלות את עולם השקר, העדר, המה יגידו.
 
אני יכולה לענות על השאלה בקלות, אבל ניכר שפספסת את הטיעון שלי ונתפסת לדוגמאות שאני נתתי מהחיים שלי כמו עוד מהקוראים אז אני מבהירה שוב בעיקר כי אני לא רוצה לסטות ממטרת האשכול:

לא כל אחד רוצה/מתאים לו/ יכול/ מסוגל לקום בוקר אחד ולחיות מהכנסה פסיבית. רוב האנשים לא רוצים.

מה כל אחד יכול אבל? לקום בוקר אחד, (כמו פותחת האשכול), להחליט שצריך להגדיל הכנסות, להוסיף משכורת של 7,000 ש"ח ולגמור את החודש במינוס יותר גדול ותחושת מצוקה גדולה יותר מאי פעם.

לעניות דעתי, אין לזה שום קשר לאברכות וליציאה לעבודה אלא לאורח חיים מירוצי שבו עובדים בכל הכוח כדי לגמור את החודש תוך שאיפה מתמדת להגדיל את התמ"ג של המדינה ואת ההוצאות החודשיות (וקוראים לזה רמת חיים) אפשר לבחור במירוץ ולהיות מאושרים מאוד, בתנאי אבל שבוחרים בזה בעיניים פקוחות לרווחה.

לפעמים יש משהו אצל אברכים שהם זוכים מראש להיות מחוץ למירוץ ולכן בדרך הטבע הם חיים יותר נכון כלכלית (כאמור אני מחוץ לענייני המיסטיקה)
אני אתן דוגמא:
כשאשת אברך מהסוג הנ"ל רואה באושר עד דונה X ב1999 ש"ח, היא לא פוזלת לעברה. למה? כי היא שקועה בעניינים רוחניים, זוטות כמו אופנה האחרונה לא מעניינות אותה.

כשאשת אברך המומצעת רואה את אותה דונה, מתחיל אצלה מאבק: כן לקנות, לא לקנות, זה ממש מציאה, זה צורך בסיסי, כולן קונים את זה, זה יותר זול מבוגבו פוקס. אבל היא יודעת שאין לה כסף לגמור את החודש (בין השאר בגלל הטינקו שהיא קנתה לפני חודשיים) אז היא לא קונה. אבל היא חוזרת הביתה ומרגישה ענייה. ויש מינוס. ובאמת צריך פה איזה שינוי. אז היא הולכת לייעוץ כלכלי שאומר להגדיל הכנסות. ובחודש הבא היא תקנה את הדונה כי הרי הם הגדילו הכנסות בדיוק בשביל זה, לא? או סביר יותר, בעלה יקנה לה את הדונה בהפתעה כי הרי יש הכנסה נוספת ובאמת שקשה ממש המצב החדש שהם כל הזמן עייפים נורא ובקושי מספיקים לדבר וזה בטוח ישמח אותה.

הלאה. דוגמא נוספת.
אני של לפני שנתיים, עומדת בזארה. רואה חצאית יפה ממש. אני יודעת שאני צריכה להפסיק לבזבז כסף, אבל אני עובדת כל כך קשה. למה שאני לא אקנה? השלוש מאות שקל האלו לא ישנו כלום במצבי הפיננסי. וזה אמת.

אני של לפני שנה, נכנסת לזארה מתוך הרגל, יש שם חליפה מתוקה בול לבת שלי. החליפה עולה מאתיים שקל. מתחשק לי ממש. אבל המאתיים שקל האלו אומרים שעתיים עבודה שלי. עשר חליפות כאלו משמעותן לחזור לעבוד חצי משרה. להכניס את הבת שלי למטפלת. אני לא קונה את החליפה, אני עדיין מרגישה צביטה. אבל אני יודעת שאני אף פעם לא יהיה עשירה מספיק כדי לקנות הכל. ושזה בסדר גמור להרגיש ענייה. כולנו עניים, חלקנו מאושרים אבל.

אני של היום כבר לא נכנסת לזארה.
את מתארת מאד יפה וחי את התהליך שעברת, וכל הכבוד. זה צעד בכיוון הנכון לחוסר השפיות הציבורי כפי שמשתקף באשכולות נעלי צעד ראשון חתיכיייייים ב300-500 שקל וגרביון חתיךךך לתינוק בן חודש שעולה רק 35 שקלים ויושב מהמממם על הרגל.

ואחרי שאני מסכימה איתך ב100% על זה, אני אומרת- משפחות רבות (אברכים ועובדים, אין הבדל) נאלצות להשיג הכנסות נוספות לא כי הן רוצות דונה וטינקו, אלא כי הצרכים הכי בסיסיים של משפחה עם ילדים לא יכולים להיות מסופקים אם יפרשו מהמירוץ. כי יוקר המחיה ויוקר הדיור והמוסדות שלנו מלאים במשפחות שלכולן אין ולכן כולם חייבים לשלם.
אין שום דרך יצירתית לומר להם- אתם לא חייבים לעבוד! תפרשו! זה ענין של החלטה!
זה לא ענין של החלטה. הם הביאו ילדים לעולם והם צריכים לתת להם את המינימום ההכרחי.
 
לא מבין!
אני מתכתב בפרוג עם אדם מהדורות הקודמים? מוזר.
אבל אם אתה מדבר על הדורות הקודמים הרי לך לשון הרמב"ם פי"ג מהלכות שמיטה הי"ב הי"ג.
"ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו, מפני שהובדל לעבוד את ה' ולשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל, לפיכך הובדלו מדרכי העולם, ולא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכח גופן אלא הם חיל השם, שנאמר ברך ה' חילו והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר אני חלקך ונחלתך". שבט לוי אין לו מקור פרנסה חיצוני חוץ מתנות כהונה אין לו נחלת אדמה לעבוד בה להוציא תבואה וגם אם ילך לעשות מלחמה השלל לא שייך לו הפרנסה שלו היא ישר מידי הקב"ה.
וממשיך הרמב"ם בהי"ג "ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעבדו לדעה את ה', והלך ישר כמו שעשהו האלוקים ופרק מעל צווארו עול חשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קודש קודשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים, ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו כמו זכה לכהנים וללוים, וכו".


מה עם מי שלא "נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו" אלא הוא נולד לחברה שבה כל הגברים לומדים ולא עובדים והוא עושה כמו כולם?
ומי שנשאר בכולל כי מה לעשות "אין מי שיוצא לעבוד ולא יורד ברוחניות" ובכהי גוונא אסור לצאת לעבוד. הרי הוא גם בכלל "והלך ישר כמו שעשהו האלוקים ופרק מעל צווארו עול חשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם" ?
 
רק אמרתי שה' ברא גם חשמלאי וגם מוכר מכולת וגם נהג אוטבוס וזה לא טעות ביצור אלא רצון ה'
אתה מכיר את הגמרא???
אי אפשר לעולם בלא בסם ובלא בורסקי אשרי מי שאומנותו בסם ואוי לו מי שאומנותו בורסקי
@משקיף ....סתם שאלה אתה אברך או עובד....כי מה שאתה כותב,נראה יותר תירוצים מאשר תשובות.......
גילו נאות....אני אברך,אשתי עובדת עם הכנסה בסדר[לא הייטק]ורואה ניסים גומר חודש++++,אבא תודה......
 
נערך לאחרונה ב:
רק להגיב על דבריך.
הרי זה נתקדש קודש קודשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים, ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו כמו זכה לכהנים וללוים, וכו".

הרמב"ם בפירוש לא מדבר על חיי כולל, כידוע שהרמב"ם אוסר ללמוד ולהתפרנס מאחרים, והוא כתב נגד זה בחריפות.

מה שהרמב"ם מתכוון כאן הוא לסוג של 'הכנסה פאסיבית', כמו שהזכירו כאן.

ולעצם הענין, 'אל יתהלל חוגר כמפתח', מוזר בעיני שבחורצ'יק שלא שילם חודש אחד שכירות, מתווכח עם אנשים מבוגרים עלי ניסיון, שרואים את המציאות בעיניים.
 
שיהיה ברור! גם אם בבר מצווה של הבן שלי המוזיקה תהיה בוקסה מחוברת לנגן ויעשו אותה באולם פשוט ואפילו בלי אורחים מחוץ למשפחה בגלל שאני אברך
א. אני אהיה המאושר באדם
ב. השיר שהילד שלי ישיר בגן "כשאבא שלי לומד תורה הבית מתמלא אורה" יקבל אצלו משמעות חיה שהוא לא ישכח לכל החיים [בתוספת ההסבר הנכון].

כמובן ואמן,
והרבה גם זכו לזה.

אבל אני אקח אותך יותר ברצינות אז,
אחרי שתדבר מנסיון ובשפשוף בחיים עצמם.

כי זה לא דיון על שאיפות.
 
יש לי שאלה
שמישהו מרגיש דחוק בפרנסה
ורוצה לצאת ללמוד מקצוע שנה..
למה שלא יחשוב לנסות לעשות שנה עבודה רצינית של נסיון להיות יותר שקוע, ויותר עול תורה ורק אחרי שהגיע להיות בן עליה אמיתי אז יראה האם הוא צריך באמת עוד כסף.. ומה באמת יותר חשוב...
 
נערך לאחרונה ב:
את לא שייכת לעולם החרדי, גם לא לעולם הדתי.
כל ההשקפה שאת מביאה היא נוגדת את ההסתכלות היהודית על החיים
לא מבינה מה יש לך לעשות כאן

למה? בהשקפה היהודית חובה לקנות עגלת דונה ובגדים בזארה?

לדעתי הדברים שנכתבו כל מילה בסלע.
 
מה עם מי שלא "נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו" אלא הוא נולד לחברה שבה כל הגברים לומדים ולא עובדים והוא עושה כמו כולם?
ומי שנשאר בכולל כי מה לעשות "אין מי שיוצא לעבוד ולא יורד ברוחניות" ובכהי גוונא אסור לצאת לעבוד. הרי הוא גם בכלל "והלך ישר כמו שעשהו האלוקים ופרק מעל צווארו עול חשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם" ?
מסכן!
כנראה נגזר עליו לעבוד עם מכשיר לא כשר ולעשות עבירות מידי פעם.

בציניות כמובן!

מבחינתי אברך כיום זה גם אחד שעובד אבל עדיין שמור מאד, והחינוך בבית מעביר בדיוק מה עיקר ומה טפל ובשביל מה באנו לעולם. [וכמובן שקובע עיתים לתורה ושומר עליהם מאד]
כל השאר זה בונוס!
 
מבחינתי אברך כיום זה גם אחד שעובד אבל עדיין שמור מאד, והחינוך בבית מעביר בדיוק מה עיקר ומה טפל ובשביל מה באנו לעולם.
התורה לא השתנתה. עם כל הכבוד - ויש הרבה כבוד למי שעובד אי אפשר להשוות בכלל ולקרוא לו אברך אולי הוא בן תורה או קובע עיתים לתורה איך שתקרא לזה.. אבל אברך זה רק מי שיושב ולומד יום שלם! (כהגדרת הרב שטיינמן זצ"ל.)
 
1, מי מכיר מישהו שיצא לעבוד ולא קרה אצלו שינוי ברוחניות?... [ולא מדבר על רבה בחיידר-כי לא נראה שעל זה ממליצים במסילה..]
ואם יש שינוי ברוחניות אין היתר לעבוד

מכיר, אלפים כאלו.
הם עובדים בעבודות קודש, או עבודות כשרות שמתאימות ליהודי חרדי: מלמדים, שוחטים, סופרי סת"ם. או גרפיקאים, מעמדים, עורכים תורניים, עובדי דפוס, ועוד.

המלמדים והסופרים שאני מכיר, רובם ברמה רוחנית גבוהה יותר מהרבה הרבה אברכים שלומדים בכולל, אבל לא נזהרים להיות שמורים מהרחוב.
אברך יושב כל היום בכולל, אשתו עובדת קשה כל היום כדי להחזיק 'בית של תורה', ואז בערב, שניהם יוצאים להסתובב בקניון ולאכול בחנות גלידה. וכי לזה היתה הכוונה?? זה ממש כלשון החזו"א: 'הרי זה כזורע ושופך עליהם מים לסחפן'.

3, אין דמיון בין מה שפעם עבדו ונשארו שמורים להיום, ההשואה מגוכחת...

וזו השאלה הכואבת: למה??? למה יש אפס חינוך לכך שצריך להישאר שמורים? גם אברכים שיושבים בכולל, רבים מהם לא יודעים שצריך להיות יהודי שמור, ואם כך, כמובן שאלה שיוצאים לעבוד, מה יעשו ולא יחטאו חלילה?

יש ערבוב מוטעה בין 'לצאת לעבוד', לבין 'לצאת לרחוב'. ולא קרב זה אל זה.
 
מה עם מי שלא "נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו" אלא הוא נולד לחברה שבה כל הגברים לומדים ולא עובדים והוא עושה כמו כולם?
ומי שנשאר בכולל כי מה לעשות "אין מי שיוצא לעבוד ולא יורד ברוחניות" ובכהי גוונא אסור לצאת לעבוד. הרי הוא גם בכלל "והלך ישר כמו שעשהו האלוקים ופרק מעל צווארו עול חשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם" ?
נרחיב בזה יותר
הרמב"ם בפ"ג מת"ת ה"ט כתב בזה הלשון "כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חילל את ה' וביזה את התורה וכבה מאור הדת וכו" וכבר הרדב"ז על המקום תמה בסתירת דברי הרמב"ם.
והחפץ חיים בביאור הלכה סי' רל"א האריך בזה ומסקנת דבריו שבהוראה כללית לכלל הציבור א"א לומר לכולם שילמדו תורה ולא יעסקו בפרנסה, זה סתירה מוחלטת לדרך הארץ שאנשים עושים מלאכתם ומתפרנסים מאידך יחיד שנדבה רוחו והבינו מדעו רשאי לעשות כן והוא יזכה לפרנסה מיד הקב"ה בלי שום השתדלות בדיוק כמו שבט לוי.
והאגרות משה חלק יו"ד ח"ב סי' קט"ז הביא דברי הרמב"ם בהל' ת"ת וכתב בזה הלשון "ואני אומר כי אלו המתחסדים מצד שיטת הרמב"ם הוא בעצת יצר הרע כדי שיפסיק מללמוד ויעסוק במלאכה ובמסחר וכדומה, עד שלבסוף הם שוכחים אף המקצת שכבר למדו, ואינו מניחם אף לקבוע זמן קצר לתלמוד תורה וכו' וכל שכן בדורינו דורא דיתמי וגם אין לנו הנשים הצדקניות שירצו לסבול עוני ודחקות כבדורותם" עכ"ל.
קצת חשבון נפש ולא הגנה עיוורת על עצמך לא יזיק!!
 
למה? בהשקפה היהודית חובה לקנות עגלת דונה ובגדים בזארה?

לדעתי הדברים שנכתבו כל מילה בסלע.
לא
כי בהשקפה היהודית אנחנו יוצאים לעבודה ועושים השתדלות לקבל פרנסה
האם דווקא משם יגיע לנו השכר?
לאו דווקא
האם לפני כל קניה מחשבים כמה שעות עבודה הקניה הזאת עולה?!
לא!
בודקים מה הצורך, מה המטרה, ולפי זה מחליטים אם לרכוש.

לא קונים לפי שעות עבודה - כי לעבודה, כעבודה אין שום ערך פרט לזה שהיא ההשתדלות שלנו!
עוד לא שמעתי על אברך שעומד בשוק 4 המינים ומחשב כמה שעות עבודה האתרוג שלו שווה
 
מי מכיר מישהו שיצא לרחוב רח"ל ולא קרה אצלו שינוי ברוחניות ?!....
לא הבנתי מה הטיעון

זה קטע שאני רואה תגובות של אנשים שמגיבים כביכול בעד לצאת לשוק העבודה...
ומחיפוש קצר [לחיצת כפתור] בפרוג אני רואה שיש לו מכשיר של הדרן...

הוא אשר אמרתי אברך אמיתי יודע מה צריך לעשות ומי שעובד לא תמיד...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה