תגובת הכאב של האם מוצדקת.
אבל אחרי הכאב צריך רגע אחד להתאפס ולשים הכל בצד:
טובת הילד שווה לי יותר מכל.
מסכימה עם הגישה של @אדם לעמל יולד.
ילד שמקבל מסר מההורים: "העונש קשה מנשוא, נברר מה בדיוק היה, אבל כבודו של המורה במקומו מונח",
יגדל לילד מחונך יותר, כזה שמסוגל לקבל סמכות.
לעומתו, ילד שמקבל תחושה אחרת מההורה: "איך הוא לא מתבייש? למה מועיל העונש הזה? מילא הוא לא יספור וכו'..."
לא יוכל לקבל את סמכות המורה הספציפי ויפסיד הזדמנות ללמידה והתבגרות בחיים.
מאחורי הקלעים- לכי דברי עם המורה / מחנך/מנהל מי שתרצי.
בפני הילד- רק לקבל בהכנעה ובכבוד. לכל הפחות-בשיחה הראשונה עם הילד שאז רושם תגובת ההורים הוא משמעותי ביותר.
לתת לגיטימציה להתעצבן בצדק על המורה.
במבט ראשון נראה שזה הכי טוב לילד.
שהילד יראה את האמת. שלא יפחד. שאנחנו מגבים אותו ולא ניתן שיפגעו בו וכו'...
אבל זה לא נכון.
עצבים על מורה זה דבר לגיטימי, ואפשר אפילו להגיד לילד: "זה בטח מכאיב ומעצבן אותך שהמורה אמר לך לעשות כך וכך..."
אבל לבוא ולהתעצבן בפניו של הילד, זה אקט לא חינוכי בעליל.
א. אנחנו כהורים נדרשים לשלוט ברגשותינו.
ב. הילד מצפה לשמוע שיש לו סמכות. ולא משנה מה יעשה, הסמכות הזו חשובה לנו ולא נתן לפגוע בה.
הנושאים החמים
