דיון לוחמי התמורות / ארז משה דורון

  • הוסף לסימניות
  • #21
מה זה "חותם הרעש"?
במילים מכובסות? שימוש בחומרים ממסטלים.
השימוש בהם כביכול הוא הרגע הראשון שצלאי פוגש את הדמות האמיתית והמלכותית שלו. אבל כיוון שהחיבור הזה חולני ועקום, הוא דווקא הורס את הקשר העדין בין צלאי לבין עצמו.
הפרק הזה בא להזהיר מפני קיצורי דרך אל ה"חוויה" שעלולים להרוס את העבודה האיטית והאיכותית.
אגב, במערת הממירים, הם מפעילים את חותם הרעש נגד עולו. ואפילו עולו לא מצליח להתמודד עם החותם. מה שהוא עושה זה מחכה שהם יפסיקו - ואז ממהר לתקוף אותם ולברוח.
כי זו הדרך היחידה להיחלץ. לתפוס רגע אחד של שקט ופשוט לברוח. בכל הכוח, למקום שבו יש עזרה.
מה זה "גשם האותיות"?
עשרת המאמרות, שיוצרות את כל החומרים בעולם.
היכולת הנדירה לראות אותו נראית "לראות את כוח הפועל בנפעל", וסיהרא זוכה בה.
בגלל אותה יכולת, לא משנה על מה היא תסתכל - היא תראה בתוך החומר את החכמה של המחולל ואת נוכחותו.
גשם האותיות נותן לה את הכוח לראות בתוך הגשם את האותיות, ולכן היא יכולה לנצח את חיויא. רק היא, כי רק היא שתתה מהגשם.
מה פשר הרשת שהמטילים זורקים? והניפוץ? ולמה הם לא ממירים אותו?
אחד המשלים ליצר הרגע היא שהוא כמו עכביש ארסי.
טווה קורים באיטיות, ולבסוף עוקץ והורג.
למה הם לא ממירים? כי מדובר בסוגים שונים של נפשות.
תפקיד הממירים הוא לטפל במי שאפשר להמיר אותו.
אבל יש כאלה שההמרה שלהם לא תצליח להיות שלימה אף פעם (בעיקר כאלה שהם כבר לוחמי תמורות, ולא סתם בני כפר תמימים) ולכן מיותר לנסות להמיר אותם. להם נועדו המטילים, שפשוט לוכדים אותם ברשת של קורי זהב (לדעתי רמז ל"כלוב של זהב") ומחסלים אותם.
מהי תמצית כוחות הנפש? איך הרוע במציאות יכול לההשתמש בה?
מיצוי הנפש היא הנפש עצמה.
כל הכוחות, הרגשות, המחשבות, הרצונות - הם רק ביטויים לנפש.
זה, אגב, כתוב בספר בפירוש. כאן האלגוריה חלקית מאוד, והמשל דומה לנמשל.
בשורש הנשמות כולן מאוחדות ולכן "איחוד תמציות הנפש" הוא המקרה היחיד בספר בו כוחות שונים מתאחדים קבוצתית והופכים לכלי אחד. כי אחדות אמיתית יכולה להיות רק בנפש עצמה ולא בביטויים שלה (תניא פרק ל"ב, לא זוכרת איפה זה מופיע בתורת ברסלב אבל זה מבואר גם שם באותה הצורה).

אני לא בטוחה, אבל ההסבר הכי הגיוני שמצאתי היא שמדובר כאן על עבירות שיש בהן כרת.
לכרות את הנפש ממקורה, נותן כוח מטורף לצד הרע.
לכן הרוע משתמש דווקא בתמציות הנפש כדי להגן על העיר, כי יהודי שנכרת ה"י ממקורו - הוא עדיין בעל כוח של יהודי, אבל נמצא תחת שלטון הרוע ומסוגל לדברים נוראיים ל"ע ור"ל.
ותקציר תחנות צלאי וסיהרה
וואי, זה יהיה ארוך. נראה אם יהיה לי זמן לזה, אעלה בהודעה נפרדת.
אולי תכתבי רשימה של התחנות, להגדיל את הסיכוי שזה יקרה?
אולי נכון להקביל את זה גם לעשרת השאלות של הממירים או שלא קשור?
לא קשור. מצאתי פעם את המקור לכל שאלות הממירים ואת התשובות, לא זוכרת איפה זה.
ומשחק המחשבה? מה עושה כל מימד?
עדיין לא פיצחתי עד הסוף.
בגדול:
המימד העילי זה המימד בו נמצאים הכוחות ה"קיצוניים". שם הכל ברור, יש את הרפאים השחורים ויש את הילד. הכל ברור, הכל חותך.
אבל שם לא מתנהלים החיים. הוא צריך להיות מתאים לחיים, אבל אלו לא החיים עצמם.
המישור האמצעי הוא מרכז המלחמה. זה החיים הרגילים, שם כל בני הכפרים והחיילים. רוב הצללים ורוב השקופים. זה היום יום.
המישור התחתון הוא בעומק מנהרות הזמן. זה המקום בו הכל מבולבל (אפילו סיהרא מסוגלת לטעות ולחשוב שהיא מלכת הרפאים!), בכל עיקול יכול להיות אויב - או מקור מים חיים. אלו עמקי הנפש, ובהם חייבים את המפה כדי לשרוד. הכל כאוטי.

אין לי מושג מהו מהלך הלהבה שבו כל המישורים צריכים להיות במבנה זהה, ואין לי מושג מה פשר כדור האור שמסוגל לעבור בין כל המימדים כדי להציל את הלוחמים.
עולו, מה בכלל השינוי שעבר? טהור היה וטהור נשאר.
עולו לומד להתמודד עם הכשלונות שלו ושל אחרים.
הכישלון של צלאי שהפיל את גלימת המלך, הכישלון של עולו באי הירוק, הכישלון מול טיקלא שמאלץ אותו להיחשף, הכישלון שלוכד את סג במגדל. (בכוונה ספרתי מהסוף להתחלה)
בכישלון הראשון הוא אבוד, הוא לא יודע מה לעשות עם עצמו. כשסג נלכד עולו מרגיש שהוא לא ראוי יותר להיות לוחם.
כשצלאי מאבד את הגלימה ועולו נכשל במשחק מול המלך הלבן - עולו מקבל את הכישלון בנפש שלימה. בכאב גדול ובנפש שלימה.
סליחה על ההצפה,
מאושרת שיש מי שהצליח לפצח את הספר הזה!!
מאושרת שאני לא היחידה שמתעניינת בפיצוח החידה הזו:)
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
עולו לומד להתמודד עם הכשלונות שלו ושל אחרים.
הכישלון של צלאי שהפיל את גלימת המלך, הכישלון של עולו באי הירוק, הכישלון מול טיקלא שמאלץ אותו להיחשף, הכישלון שלוכד את סג במגדל. (בכוונה ספרתי מהסוף להתחלה)
בכישלון הראשון הוא אבוד, הוא לא יודע מה לעשות עם עצמו. כשסג נלכד עולו מרגיש שהוא לא ראוי יותר להיות לוחם.
כשצלאי מאבד את הגלימה ועולו נכשל במשחק מול המלך הלבן - עולו מקבל את הכישלון בנפש שלימה. בכאב גדול ובנפש שלימה.
יפה! ודווקא הוא נקרא 'עולו' - הדמות שמייצגת את דרכו של בן עליה...

עבר המון זמן מאז קראתי את הספר, אז זורקת את תחושותיי הכלליות:
במילים מכובסות? שימוש בחומרים ממסטלים.
אני ראיתי את זה אחרת:
'חותם הרעש' הוא כל הדמיונות ("יוצר גע בנו... תן לנו חיים..." של ה'יש' שהחתים בנו עץ הדעת, שגורם לנו להאמין שיש בנו ישות שהיא היוצרת ואני עשיתיני, וזה משהו שאף אדם לא יכול להימלט ממנו, כי כולנו צאצאי אדם הראשון...

מהלך הלהבה שבו כל המישורים צריכים להיות במבנה זהה,
כדי לנצח - צריך התאמה ואיזון, שיאפשר מעבר נקי בין חלקי הנפש, עד לעולם המעשה החיצוני. צריך דיוק ועבודה בכל השלבים

עדיין לא פיצחתי עד הסוף.
בגדול:
המימד העילי זה המימד בו נמצאים הכוחות ה"קיצוניים". שם הכל ברור, יש את הרפאים השחורים ויש את הילד. הכל ברור, הכל חותך.
אבל שם לא מתנהלים החיים. הוא צריך להיות מתאים לחיים, אבל אלו לא החיים עצמם.
המישור האמצעי הוא מרכז המלחמה. זה החיים הרגילים, שם כל בני הכפרים והחיילים. רוב הצללים ורוב השקופים. זה היום יום.
המישור התחתון הוא בעומק מנהרות הזמן. זה המקום בו הכל מבולבל (אפילו סיהרא מסוגלת לטעות ולחשוב שהיא מלכת הרפאים!), בכל עיקול יכול להיות אויב - או מקור מים חיים. אלו עמקי הנפש, ובהם חייבים את המפה כדי לשרוד. הכל כאוטי.
דעתי הכללית (והמאוד לא מעמיקה):
המימד העילי זה עולם המעשה, החיצוני, שנראה לעיניים
המימד האמצעי זה כנראה כוחות הנפש והדברים הפנימיים
המימד התחתי הוא עומק הנפש היסודי, הנשמה, שהוא בדרך כלל טהור מאוד (מנהרות הזמן) ונקי, אבל במלחמה האחרונה הבלבול מגיע עד לשם.

כדור האור שמסוגל לעבור בין כל המימדים כדי להציל את הלוחמים
זה לא ה'נקודות הטובות' או נקודת הכיסופים של היהודי, שלא נמחקת אף פעם? או אולי זאת היתה סיעתא דשמיא, פשוט הארה מלמעלה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
@נ. גל שכוייח על הפיענוח המדוקדק!!!
מלא דברים שאפילו לא עלו על קצה דעתי...

ובאמת, איך היה לו כוח להכניס את כל אלו במשלים? (אני לא הייתי שורד עד הסוף, כנראה...) בעצם, יכול להיות שבגלל זה לקחו לו 11 שנים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
'חותם הרעש' הוא כל הדמיונות ("יוצר גע בנו... תן לנו חיים..." של ה'יש' שהחתים בנו עץ הדעת, שגורם לנו להאמין שיש בנו ישות שהיא היוצרת ואני עשיתיני, וזה משהו שאף אדם לא יכול להימלט ממנו, כי כולנו צאצאי אדם הראשון...
נקודה מעניינת.
היא מסתדרת עם החותם שהוטבע בצלאי.
עמוד 221, עולו מתמודד מול חותם הרעש. אין שם את המחשבה של "אני עשיתיני" אלא תיאור הרצון של עולו להשתייך אל היופי הגדול ביותר בעולם. גם אם הוא במגדל.
"משהו בתנועת הדמויות הזכיר לעולו את תנועת העקרבים במדבר הלבן. הוא התנער מן הקסם וחש בסכנה [...] גם כאשר אטם עולו את אוזניו חדר הקול למוחו עצמה מרסקת. מול 'חותם הרעש' לא ידע עולו להתמודד."
זו הסיבה שהנחתי שמדובר על שימוש בחומרים.
אם כי בקריאה נוספת - כן, גם תחושת הישות יכולה להיות הסבר מתאים. בהחלט.
מעניין.
כדי לנצח - צריך התאמה ואיזון, שיאפשר מעבר נקי בין חלקי הנפש, עד לעולם המעשה החיצוני. צריך דיוק ועבודה בכל השלבים
התאמה ואיזון זה מה שיש בצד של הלוחמים.
אנשי האש מבקשים קיבעון, לא איזון.
לכן מוזר שהקיסר הלבן הוא זה שמצליח לבצע את מהלך הלהבה, ולא עולו (שהוא הטוב ביותר באיזון מכל לוחמי התמורות!).
זה לא ה'נקודות הטובות' או נקודת הכיסופים של היהודי, שלא נמחקת אף פעם? או אולי זאת היתה סיעתא דשמיא, פשוט הארה מלמעלה?
הרבה אפשרויות. לכן אין לי מושג מה מכולן היא הנכונה.
אין הסבר על מהות כדור האור. גם לא מאיפה הוא בא ולאן הלך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
@נ. גל תודה רבה !
ההסברים שלך פשוט מאלפים, ומחדדים לי עוד יותר שאם אני ניגשת לספר כזה כיצירה ספרותית
פספסתי לגמרי את הפואנטה. ההסברים שלך מעמיקים ומדהימים וגם יוצרים תחושה ברורה שמסתתר מתחתם עוד מלא עומק, שכמו הספר, את לא חושפת לגמרי.
מדהים. מסירה בפנייך את הכובע.
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
לא יודע איך פספסתי את האשכול המדהים הזה! (עוד לא הספקתי לקרוא הכל ביישוב הדעת, מחכה לקצת זמן כדי לעשות את זה).
גם אני לאחר ש @נ. גל הציפה את הרצון לסקור את הספר, התיישבתי לקרוא אותו, מעלה לכם את מה שכתבתי. (אז ועכשיו).

-----

"אור המחולל יגן בעדכם"

בבואי לכתוב סקירה על הספר 'לוחמי התמורות' של הרב ארז משה דורון, אוחזת בי התרגשות גדולה ועימה חשש קל.

להגדיר אותו כסיפור, זאת תהיה הגדרה החוטאת לאמת. זהו ספר מחשבה עמוק ומיוחד, שעטוף בסוכריה סיפורית (טעימה מאוד יש לומר) נוצצת ומבריקה.

ראשית כל, תודה ל @נ. גל על הצפת הרצון לדון ולסקור את הספר, זה גרם לי לצלול אליו שוב, וליהנות משעות של חוויה רב חושית, כשבסופם הרגשתי שאני חייב לכתוב עליו כמה מילים.

*​

כמו משחק המחשבה המתואר בספר (זהו משחק דמוי שחמט, המחולק לשלשה משחקים שונים זה למעלה מזה, כשכל פעולה באחד מהמישורים - פועלת גם במישורים האחרים של המשחק), כך היא חווית הקריאה בו. הספר מחולק לשלשה רבדים הפועמים במקביל זה לצד זה, וזה למעלה מזה.

הרובד הראשון והפשטני שבכולם, הוא המעטפת הסיפורית-עלילתית, ששואבת את הקורא לעומקה של חוויה מסעירה ומרגשת, המתרחשת בעולם אלגורי קסום ומעניין.

יש בה את כל המרכיבים לחוויה מותחת ומהנה, טובים ורעים, מלחמות ותככים, ותיאורים מקסימים של עצמים, דמויות ונופים.

הרובד השני, הוא הרובד הנפשי. הספר מלא עד לההתפקע בתובנות חצי נסתרות על מהלכי הנפש, תחלואיה ורפואותיה, כשלכל אורכו משובצות בו תובנות מפעימות, וכלי עבודה מדהימים, לעבודה פנימית אמיתית ומשמעותית.

ומעל כולם הרובד השלישי, בו מרפרף הספר במישור הקבלי-רוחני של הבריאה, מלחמת הטוב והרע בין השטן וחיילותיו לקדושה, עבודת התפילה וההתבודדות, עשר הספירות, משמעותם של הצבעים וכלי הנגינה, משמעות הכוכבים והמזלות, משמעות המתכות השונות ועוד ועוד.

*​

'לוחמי התמורות' היא מנגינה עתיקה הפורטת לקורא על מיתרי ליבו, מעוררת בו רצון 'טמיר' למשהו מעבר, הספר מספר את סיפור עולמנו על הטוב והרע שבו, כשגם כאשר הגבולות ביניהם מטשטשים, תמיד בשורש קיים לו הטוב – עומק הטוב כנגד עומק הרע.

סיפור התמורות - ימיו כימי עולם. עובר הוא כחוט השני במהותה הפנימית של הבריאה, החל מראשית יצירת תבל וכלה באלף השביעי בו עתיד הקב"ה לחדש את עולמו.

מחד ניצב בעל התמורות שליחו ועבדו של מחולל התמורות (האינסוף ברוך הוא), וכנגדו שוכן בהר האופל חיוויא (הס"מ – היצה"ר), שבלחישותיו המחלישות והמייאשות הזורמות במימי הנהרות, מכבה את נשמתם של השותים מהם, וממיר אותם ברצון לסגידה אל האש ומשרתיה.

גיבורי הסיפור הם: עוּלוּ, סָג, צַלַּאי, סִיהֲרָא ומַאן. כל אחד מהם עובר מסלול משל עצמו, בדרך אל היעד הסופי – אגדת הכנפיים.

עוּלוּ איש גבולות – עבד המחולל מנעוריו, לוחם תמורות עז וקשוח, ואיש משפחה נהדר.

סָג - בנו של עולו, נער עול ימים שנלקח בעל כורחו אל עיר המגדל, תינוק שנשבה.

צַלַּאי – נער שובב ואמיץ שגלומים בו כוחות מלוכה – עובר תהליך של קילוף הגאווה וכניעה לאור המחולל – כשבסופו של דבר הוא זה שמציל את סיהרא, ומאפשר לה למלא את תפקידה בהכרתת חיוויא מהעולם.

סִיהֲרָא - נערה עמוקה ועדינה העושה את דרכה אל בעל התמורות בדרך קשה ומפרכת, כשרגע לפני הפיסגה, היא נחטפת בידי הרפאים והופכת לאדונית האופל – עומק הרע.

מַאן – צופה מעיר המגדל שבתוכו מחולל מאבק בין הרצון לסגוד לאש ולעלות מקומה לקומה, לבין רגשות טמירים המתעוררים בו בעקבות אירועים שונים הנקרים בדרכו.

*​

לא לחינם נקרא המשחק הזה – משחק המחשבה, משום שזהו מהותו של העולם הזה וניסונותיו כפי שמלמדנו הספר, כל מלחמות הטוב ורע הינם על מחשבותיהם של בני האדם, במי ובמה הם מאמינים, ואלו מחשבות חולפות במוחותיהם. מחשבות של ייאוש או תקווה, עצבות או שמחה, חולשה או גבורה. אלו ורק אלו יקבעו את עתידה של המלחמה, ושל הממלכה כולה.

כשמול בעל התמורות ואנשיו, נמצאים הממירים, אנשי המגדל והצללים, המנסים להטיל מורך בליבות המאמינים, ולכבות בליבם את אש המחולל, ולהבעיר תמורתה אש זרה.

זהו על רגל אחת הספר 'לוחמי התמורות', וזוהי על רגל אחת עבודתינו בעולם הזה.

*​

לא התיימרתי להקיף את כל הספר ומשמעויותיו, משום שלצורך כך ידרשו יריעות רבות וזמן למכביר, מה שאין בידי כלל (גם את הסקירה הזאת החלתי לכתוב לפני מספר חודשים, אך עקב עיסוקיי הרבים היא נזנחה אי שם בירכתי המחשב, וברצות ה' החלטתי היום לשוב ולסיימה).

אשמח מאוד להארות והערות, תוספות והוספות.

ולסיום: מי שלא קרא את הספר עדיין, מוזמן לרוץ ולקנות אותו (את האמת אין לאיפה לרוץ... הוא זמין רק באתר של ספרי הרב ארז דורון), זהו ספר חובה!

תודה שהייתם איתי עד כאן.

גמר חתימה טובה.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה