סיפור בהמשכים לכתחילה

[הני ר.]

התוספת של יפי חשובה. לא להישאר כל הזמן באותו דיאלוג שביניהם.
אני מניח שבהמשך נקבל יותר מהאינטראקציה או מהדמיון לשם ומהמחשבות. כך גם הגיסה שהיתה באיזה ערב שבת לבקר אני מקוה שתחזור לככב.

לא נראה לי לעת עתה שתפגשו את יפי.
היא בעצם כמו מירי, יש לה חיים בית ובעל ש...
וכנראה בספר זה יתחלק לפרק מירי פרק יפי.
תודה על המשוב.

 

[אשר שרבר]

לא נראה לי לעת עתה שתפגשו את יפי.
היא בעצם כמו מירי, יש לה חיים בית ובעל ש...
וכנראה בספר זה יתחלק לפרק מירי פרק יפי.
תודה על המשוב.

ובספר יהיה פרק פרק, ו?
בסוף הם יתחתנו ? איפה זה ייפגש?

אולי כדאי לחשוב על זה שוב, וכן לשלב ביניהם, לעשות ונטילציה של מחשבות. או איטראקציה של מקרים.

 

[הני ר.]

לא אוהבת לעשות ספוילר,אבל כדי שיהיה יותר ברור.
הן נפגשות במכירה.
לא הרגשתם שמירי עשתה איזה שינוי?
הן למדו ביחד בכיתה.
מירי ויפי לא הסתדרו אף פעם.
מירי מבית פאר של עולם התורה.
יפי בת לאיש שמחזיק תורה התחתנה עם בן למחזיק תורה שזכה שבנו ילמד בישיבה רצינית בה הוא תומך, והוא ניהיה עילוי.

במכירה יפי מספרת למירי שקובי [בעלה] לא מסכים לה להלביש ג'ינס לילד בן שנתיים והשיחה מתגלגלת ומירי מציעה לה להתגרש[למדה משו מסבא..]
יפי כמעט מתעלפת לשמוע את מירי הצדיקה מדברת כך.
והשיחה בינהם מתארכת ומירי לומדת כמה פרקים בהלכות החיים.
ו...מה היה בינהם נשאיר לספר.

 

[RACHELIZ]

בעניין השילוב של יפי. רק תזהרי לא להפוך את זה לדומה מידי ובעקבות כך לקיטשי...

 

[דוכסוסטוס]

עוד מישהו הוציא ספר בשם לכתחילה.

שיתוף - עיצוב כריכה לספר חדש "לכתחילה"

מצו"ב הדמי' לכריכתו של ספר חדש שמו "לכתחילה" המחבר החשוב הי"ו חיבר ספר שכל כולו חיזוק באמונה וביטחון ועצות פרקטיות לחולים - לא עלינו ולא עליכם - במחלה, ולבני משפחותיהם. שלא נדע אף פעם. אמן המחבר שליט"א שחלה, התמודד וברוך השם הבריא, לקח את מסקנותיו והעלה אותם ע"ג הכתב, כאשר החומר בספר הראשון...

www.prog.co.il

 

[הני ר.]

פרק כא'
"אתה חשוב לי. ואתה יודע את זה. כל החיים נלחמתי בשבילך ובשביל התורה שלך. לבית החלמה לא הלכתי, כדי שתוכל ללמוד.." אני בוכה. ואני רואה שזה מעצבן אותו.
"מה הקשר לבכות? כל דבר נגמר בבכי. ואת לא נלחמת בשבילי. את נלחמת בשבילך. בשביל החלומות והרצונות שלך!. ואני לא מזלזל בזה, אבל נמאס לי להיות צל של מה שאת רוצה שאני יהיה."
"יופי. אז עכשיו הכל מתהפך עליי? אתה לא עמדת במה שקבענו ו.."
"מה קבענו? מה? תגידי לי אחת ולתמיד. כי אני ממש רוצה לדעת למה את בטוחה שבגדתי בתוכניות שלך"
"זוכר את הפגישות? את הבירורים? אני התחתנתי עם בן אדם שרוצה ומתכוון ללמוד ולא ללכת עם כל מיני פירחחים לכל מיני מקומות. אה, וגם הדירה שאבא שלי שילם, גם זה לא הוגן משום צורה"
"אין לי בעיה לשלם את המשכנתא. ואת יודעת את זה. אני כל הזמן אומר שאין צדק שבן אדם אחד יחתן עשר"
"כל שיחה איתך עוברת לצד טכני. אתה מתכחש שעשית טעויות? אני רוצה להבין. כי אם כן, אין לי מה לדבר איתך" שישו ושמחו בבית שלי. מי היה מאמין. אני בדיוק כמו יפי, ועוד מליון נשים שלא מצליחות לכבד את הבעל. זה גומר אותי. אבל איך? איך מבקשים ממני לכבד את מה שלימדו אותי לתעב?
אני לא יודעת על מי לכעוס. ואני חייבת להוציא את הכעס הזה על משהו אחרת אתפוצץ.
"לא יודע מה להגיד לך. מה שבטוח אני לא מתכוון להיכנס לשום משבצת שאת או המורות שלך החליטו."
"אל תגיד. אני אגיד לסבא מה שאני רוצה. ואתה רוץ לאיזה יער לצעוק את כל הפחדים שלך."
"סיימת? כי אני מסתדר. לא צריך את העצות שלך"
"לא נראה לי שאתה מסתדר, כשאתה לא יודע לדאוג לעצמך ולכבוד שלך. עזוב אותי, לא מכבדת אותך. למה אתה לא מכבד את עצמך? אתה נשמע אדיוט ותינוק 'אני יעשה מה שבא לי ואת תסתדרי עם זה'. כי נגיד שלא נתגרש, טוב לך שכל החיים אני אזלזל בך? שאחנך את הילדים 'אל תיהיו כמו אבא', כי אם זה מה שאתה רוצה, זה מה שתקבל"
"את במילא עושה מה שאת מבינה. ורק את יודעת מה הכי נכון. ורק את יודעת לפרש את ה', אז גם ככה אין לי סיכוי. אז תעשי מה שבא לך."
משהו במשפט האחרון נכנס לי ישר ללב בבום אכזרי. כן. אני מכירה את הצד הזה. גם עם עצמי אני ככה. ושלוימי נראה לי כל כך חסר הגנה. אני אולי מרובעת. אבל אני לא רשעית ובזה אני בטוחה.
"שלוימי. אל תדון אותי. אני חושבת שאני מידי מעורבבת ופוחדת. בא נדבר על הכל מחר. אתה מכיר אותי ואני אוהבת לטחון כל דבר עד הסוף, אבל אני מרגישה שאני אומרת דברים שאני לא רוצה להגיד לך."
"אני לא במצב לדון אף אחד" וזה הנס שלי אני חושבת לי בשקט.
"ואני מקנאה בך על זה. כי אני סופר שיפוטית"
"אין לך מה. זה רק בגלל שאני לא חושב קדימה."
"אתה לא מפסיד הרבה, תאמין לי"
"משתדל להאמין לך. כי אני מרגיש דפוק עם עצמי שאני כזה...כזה לא ברור עם עצמי."
עם חלקיקי פיוס אני מוציאה עוגה ומרתיחה מים.
לא יודעת איך יגמר הפרק הזה בתסריט ההזוי הזה.
יושבים כמו כל הזוגות לקפה של ערב. מנסה להסיט את המחשבות לצד ולהתמקד בעכשיו.
שלוימי מתיישב בהנחה ומשבח את העוגה.
אם אכתוב אי פעם ספר יקראו לו סמבטיון חיי. נהר שוצף שמידי פעם נח וחוזר חלילה.
אפילו כריכה יש לי בשבילו. אש ענקית ומעליה משייטות כוסות קפה ומים.

 

[ה. רז]

היום. קראתי. מתחילה. ברצף!

וכול מילה נוספת מיותרת.

 

[סיפור8]

בס"ד

סיפור מהמם... גדוש במקוריות וכנות בכמויות נדירות.

אבל הני, את עוסקת בטיפול, כן? תגידי להם שישבו פעם אחת בנחת למען ה' וידברו. לא מהתפרצות להתפרצות, אלא שברגעים של השקט והפיוס והעוגה- זה הזמנים שבהם אפשר לדבר על הכל!!

וביקורת קצת יותר מקצועית- הדמויות עושות את כל הסיפור. הן אמיתיות לעצמן ולקווי האופי שלהן. מיוחד.
משהו שאולי היה מוסיף לסיפור- עוד ממדי חיים. עבודה, קושי של ילד בקריאה, אירוע משפחתי, משהו בכולל... בחיים האמיתיים הקב"ה יוצר לנו תצרף צבעוני שמאפשר לנו התקדמות. גם ממדי זמן נוספים- זכרונות משותפים של הזוגיות וכד'. עוד משהו שמעמיק- ילדים. ילדים הם דבק עוצמתי של זוגיות. הם הדבר המשותף ביותר של בני הזוג. יש בזה הרבה כוח עבור סיפור. למשל, משפט אחד של ילד יכול לתת מכה פנימית (או אושר פנימי) יותר מחמש שיחות זוגיות. ילדים מזכירים לנו מה אנחנו באמת רוצים בפנים.
אבל זו כמובן דעה אישית.
תמיד שמחה לראות פרק חדש!

 

[הני ר.]

בס"ד

סיפור מהמם... גדוש במקוריות וכנות בכמויות נדירות.

אבל הני, את עוסקת בטיפול, כן? תגידי להם שישבו פעם אחת בנחת למען ה' וידברו. לא מהתפרצות להתפרצות, אלא שברגעים של השקט והפיוס והעוגה- זה הזמנים שבהם אפשר לדבר על הכל!!

וביקורת קצת יותר מקצועית- הדמויות עושות את כל הסיפור. הן אמיתיות לעצמן ולקווי האופי שלהן. מיוחד.
משהו שאולי היה מוסיף לסיפור- עוד ממדי חיים. עבודה, קושי של ילד בקריאה, אירוע משפחתי, משהו בכולל... בחיים האמיתיים הקב"ה יוצר לנו תצרף צבעוני שמאפשר לנו התקדמות. גם ממדי זמן נוספים- זכרונות משותפים של הזוגיות וכד'. עוד משהו שמעמיק- ילדים. ילדים הם דבק עוצמתי של זוגיות. הם הדבר המשותף ביותר של בני הזוג. יש בזה הרבה כוח עבור סיפור. למשל, משפט אחד של ילד יכול לתת מכה פנימית (או אושר פנימי) יותר מחמש שיחות זוגיות. ילדים מזכירים לנו מה אנחנו באמת רוצים בפנים.
אבל זו כמובן דעה אישית.
תמיד שמחה לראות פרק חדש!

תודה על כל מילה.
אני קוראת ונהנת כל מילה או הגיג.
הסיפור מורכב משלושה חלקים [3 דמויות מרכזיות]. ובגלל שזה לא בספר, הרגשתי שזה מספיק מעניין אפילו ככה.
להציג את הזוגיות בלבד. אפילו את קוראת ואומרת שהוא מהמם.
חוצמזה,
את צודקת הם עדיין לא יודעים לתקשר. ומצד שני יש להם חיבור נהדר, אל דאגה הם בדרך ללמוד כמה פרקים חשובים.

 

[קופי 100]

תודה על כל מילה.
אני קוראת ונהנת כל מילה או הגיג.
הסיפור מורכב משלושה חלקים [3 דמויות מרכזיות]. ובגלל שזה לא בספר, הרגשתי שזה מספיק מעניין אפילו ככה.
להציג את הזוגיות בלבד. אפילו את קוראת ואומרת שהוא מהמם.
חוצמזה,
את צודקת הם עדיין לא יודעים לתקשר. ומצד שני יש להם חיבור נהדר, אל דאגה הם בדרך ללמוד כמה פרקים חשובים.

הכי טוב ככה. ורק אם אפשר בתדירות גבוהה יותר.

 

[סיפור8]

בס"ד

ומצד שני יש להם חיבור נהדר

לגמרי. איזה כיף שאת יכולה להוריד חיבור כזה ישירות לסיפור ומילים כתובות.

את צודקת הם עדיין לא יודעים לתקשר. ומצד שני יש להם חיבור נהדר, אל דאגה הם בדרך ללמוד כמה פרקים חשובים.

מקסים בעיניי איך שאת כותבת אותם כל כך אותנטי וכנה מתוך הבנה אמיתית לשניהם, ומצד שני רואה את התהליך מלמעלה.

 

[דדד]

@הני ר.
מתגעגעים עמוקות! מה קורה?

 

[הני ר.]

כ"ב.
"רוצה לצאת לכותל?"
"לא יודעת."
אני באמת לא יודעת אם מתחשק לי לשון מאוחר, ולקום מחר מוקדם ועצבנית.
אמת? נראה שגדלתי. פעם הייתי הולכת ומתעצבנת.
גם שלוימי מגלה בגרות נפלאה ואומר שזה נראה באמת מאוחר. ומצליח לוותר על יציאה.
נזכרת בכל הפעמים שהציע לי לצאת איתו, ומשלא יכולתי מעולם לא ויתר. יצא לבד או עם חברים.
עד לפיצוץ הגדול לא שמתי לב לזה, שהוא צריך כל הזמן להתאורר, אולי כי התביישתי בזה.
התביישתי בו כשחיפש בשנה הראשונה עם מי לנסוע לים. לא היה מאושר ממנו שהבנים גדלו מעט, והוא יכול לקחת אותם. הם תרוץ מצויין בשבילי ובשבילו.
הוא מתיישב עם כמה פנקסים שאין לי מושג מה טיבם. ואני גם לא רוצה לדעת.
נותרה לי עוד פחות מיממה כדי לתת לסבא תשובה.
הוא איש אמת. ורוצה תשובה אמיתית.
מקווה לקום מחר ליום חדש ובלי כאבים של פעם.
אני נזהרת לא להתקרב מידי. והפחד, רשע שכמותו כמו מזמין לי פיצוצים.
"דיברתי אתמול עם יפי בראון היום לוין. הצעתי לה לבוא לסבא שלי"
"לוין? אה..זה שניהיה צו"לניק?"
"כן. קשה לה שהוא ניהיה קיצוני כזה. אני מקווה שיצליחו לעזור להם"
"גם אני לא מסתדר איתו. זה נראה שהוא מחפש בעיות בכל דבר"
"גם איתי אתה לא הכי מסתדר. מה, מה עבר עלייך? אני מוכנה לשלם מיליונים לדעת מה קרה לך.
היית שפיץ בישיבה כולם חשבו שתיהיה גדול הדור הבא. מה יש לך שאתה מחליף את התורה בכמה חשבונות, ולא בשביל פרנסה. סתם לכיף שלך. למה אתה לא אוהב את התורה? למה לא אכפת לך מהילדים שלנו? מה רע לך במקום שלך? למה אתה עבד, כן עבד של העולם הזה? אין לך כח לחובות שלך כיהודי. כן, אני יודעת שאתה מתפלל ביחידות בבוקר הרבה פעמים. אף פעם לא אמרתי לך איך זה מתסכל אותי."
אני לא בוכה ולא מאד כועסת אני מיובשת מכל רגש. שלוימי שותק אז אני ממשיכה להצליף בו. יודעת שזה נכנס באוזן אחת ויוצא מהשניה.
"אני מוכנה לעשות הכל, לקום מוקדם לשלוח אותם ועוד הרבה מעבר ואתה מחליף את התורה בסתם...בכלום..כמו איזה ילד קטן שגילה את העולם. למה לא עשית את זה קודם? שהיית בחור?
היית חוסך לכולנו כאב לב"
"אני מצטער שאני מצער אותך. אני באמת לא יודע למה זה מגיע לך"
"אל תצטער תשתנה. אפילו אל תשתנה תחזור להיות מי שהיית"
"אני כל הזמן הייתי ככה. אני מצטער להגיד לך"
"אז זה לגמרי מקח טעות."
"אני מקח טעות לכל העולם הזה"
"אתה סתם פחדן שלא לוקח אחריות"
"את סתם תוקפת אותי על כל מילה"
"כל השיחות איתך על אותו לופ. אני מדברת על הקושי, אתה מתנער. אני מאשימה אותך על זה, אתה מתבכיין וזהו. נגמרות לי המילים"
"את מוזמנת להגיד לסבא את כל זה. הוא מחכה לתשובות שלך ושלי. ולי יש מה להגיד נמאס לי להיות כמו...כמו..בן ערובה של הרצונות שלך."

 

[דדד]

בן ערובה של הרצונות שלך

זה!

רק הפיסוק והניקוד...

 

[הני ר.]

זה!

רק הפיסוק והניקוד...

תקנתי את סוף הציטוט.
פיסוק תעשה בעתיד מי שתעבור על הסיפור..חלק חלש שלי.

 

[.כותבת.]

סיפור מהמם ונוגע ללב, עוקבת אחריו מרותקת כמה דברים קטנים:

אבל איך? איך מבקשים ממני לכבד את מה שלימדו אותי לתעב?

זה מהפרק הקודם. המשפט הזה מרגיש קצת.. מוגזם.. יכול להיות שבגלל שאני לא מהציבור הזה הספציפי אז לא מבינה, אבל עדיין מתקשה להאמין שזה באמת כ-כ-ה.(מקווה שאני צודקת..)

"את מוזמנת להגיד לסבא את כל זה. הוא מחכה לתשובות שלך ושלי. ולי יש מה להגיד נמאס לי להיות כמו...כמו..בן ערובה של הרצונות שלך."

הייתי מפסקת ככה -
"את מוזמנת להגיד לסבא את כל זה. הוא מחכה לתשובות שלך ושלי ולי יש מה להגיד. נמאס לי להיות כמו...כמו.. בן ערובה של הרצונות שלך."
חוץ מזה - הכל מדהים ומחכה ממש להמשך!! סיפור מיוחד תודה!

 

[קופי 100]

כמה זה כואב..

 

[דדד]

זה מהפרק הקודם. המשפט הזה מרגיש קצת.. מוגזם.. יכול להיות שבגלל שאני לא מהציבור הזה הספציפי אז לא מבינה, אבל עדיין מתקשה להאמין שזה באמת כ-כ-ה.(מקווה שאני צודקת..)

לא, לא מוגזם בכלל.

 

[.כותבת.]

ואפשר להוסיף עוד משהו קטן? שלוימי הוא אדם טוב, הוא באמת אדם טוב. והוא נכנס לי ממש ללב.
קצת לא הבנתי למה יש קשר בין זה שהוא פחות רוצה ללמוד, לזה שהוא נגיד - לא מתפלל במניין.
זה הבדל עצום!! יהודי יכול להיות יהודי טוב, ירא שמיים, (וראינו איזה קשר טהור ובראשיתי יש לו עם הקב"ה בפרק המרגש ההוא ביער), ועם זה הוא מרגיש שקשה לו וגדול עליו לשבת ללמוד כל היום, אז הוא הולך להביא לחם בזעת אפיו - כמו שאמור היה להיות מלכתחילה במידה מסויימת.
מבינה שאולי בגלל חוסר ההבנה של הסביבה אז העניין של חוסר החשק ללימוד וכל זה, התפשט גם לעניינים אחרים, אבל הייתי רוצה מאד לראות קצת יותר את ההפרדה הדקה הזאת לפחות רק בנפש שלו (בשלב הזה, אחר כך הלוואי גם במציאות אם לא ישחטו אותו עדיין ולא יגרמו לו לברוח מהכל ).
מקווה שהובנתי ושוב, יכול להיות שהתכוונת כן ליצור דמות שלא אכפת לה והיא קרירה בהכל מבחינה יהודית. אבל זה לא היה נראה ככה.

 

[הני ר.]

ואפשר להוסיף עוד משהו קטן? שלוימי הוא אדם טוב, הוא באמת אדם טוב. והוא נכנס לי ממש ללב.
קצת לא הבנתי למה יש קשר בין זה שהוא פחות רוצה ללמוד, לזה שהוא נגיד - לא מתפלל במניין.
זה הבדל עצום!! יהודי יכול להיות יהודי טוב, ירא שמיים, (וראינו איזה קשר טהור ובראשיתי יש לו עם הקב"ה בפרק המרגש ההוא ביער), ועם זה הוא מרגיש שקשה לו וגדול עליו לשבת ללמוד כל היום, אז הוא הולך להביא לחם בזעת אפיו - כמו שאמור היה להיות מלכתחילה במידה מסויימת.
מבינה שאולי בגלל חוסר ההבנה של הסביבה אז העניין של חוסר החשק ללימוד וכל זה, התפשט גם לעניינים אחרים, אבל הייתי רוצה מאד לראות קצת יותר את ההפרדה הדקה הזאת לפחות רק בנפש שלו (בשלב הזה, אחר כך הלוואי גם במציאות אם לא ישחטו אותו עדיין ולא יגרמו לו לברוח מהכל ).
מקווה שהובנתי ושוב, יכול להיות שהתכוונת כן ליצור דמות שלא אכפת לה והיא קרירה בהכל מבחינה יהודית. אבל זה לא היה נראה ככה.

הוא קצת חפיפניק בכל מיני דברים. ואין לו שום בעיה לאהוב את ה'.
כל עוד זה לא גורע מההנאות שלו, יש לו פחות נסיון בזה.