שיתוף - לביקורת למה הדבר דומה?

  • הוסף לסימניות
  • #1
למה הדבר דומה?


קפה ועוגה, שיחה נכנסת, אמא על הצג.
לאמא אני תמיד עונה, גם באמצע הביס.

'מאירק'ה, מגיע לנו מזל טוב'
'רותי ילדה בן'.

בגדול, זה הספיק לי, בשביל לאחל מזל"ט לאמא/סבתא, ולחתור לסיום כדי להתקשר לגיסי, האבא הטרי.
אבל אמא שתהיה בריאה, לא תעשה לי את זה.
היא לא תשאיר אותי אכול ספיקות ודל פרטים.

'אתה לא מבין איזה ניסים'!
'היא ילדה במעייני, בשש חמישים, בדיוק לפני ארבעים דקות, בלי זירוזים בלי כלום, ושתבין שרק בארבע היא באה לבית החולים, מזל שהספקתי להגיע, אין אין ניסים'!
'התינוק חמוד, קטנצ'יק כזה, שוקל שתיים שמונמות'.

'מזל טוב אמא'! ניסיתי להשחיל, אבל היא פשוט המשיכה.

'אני לא מאמינה שנעשיתי סבתא בפעם העשירית, מה אני יגיד לך להודות לה' על הכל'.
'ומאירק'ה אתה לא מבין, איך הוא דומה לו'!
'למי'? שאלתי בסקרנות מעושה.
'לאבריימי, בעלה של רותי'.

'מה דומה לו? אמא, הוא נולד עם זקן צמוד ומשקפי פלסטיק, וחצ'קון ליד האוזן'? שאלתי אותה כשידעתי - היא לא תאהב את השאלה.
'תפסיק עם הציניות שלך מאירק'ה, כשתראה אותו אתה גם תגיד, תלכו לבקר אותה מחר בערב'.
הנה זה נגמר.
'תודה אמא על העדכון ומלא מזל טוב ונחת מכולם, להתראות ביי'.
אחרי שיחה משמחת שכזאת, מה שעמד מול עיני היא דמותו של גיסי אבריימי בגודל של 45 ס"מ ובמשקל 2800 גרם.

לקראת הביקור ערב אצל היולדת והרך הנולד ידעתי שאצטרך לבוא עם דמיון בכושר, אחרת לא אגיע לעמק השווה עם אמא, שלבטח תהיה שם, ולא רק היא...
הדבר הראשון שעשיתי הוא לעדכן את אשתי, בעיקר ב- למי הוא דומה! כדי שלא תסתבך חלילה עם השוויגער, מחלוקות לא בבית שלנו! אמא שלי תמיד אומרת...

השיחה עם גיסי הייתה כלבבי, קצרה ומתומצתת, איחול לבבי, משפט על אבהות, תכנון ברית מהיר, הצעות למוהל, סנדק, אולם, קייטרינג, ו...צליל ניתוק.

האתגר הבא היה לעבור את השומר בכניסה למעייני, זה היה קל, בחסדי שמים.
הוא כנראה היה בסוף המשמרת, מנומנם ופתי שמאמין שבשקית FOX יש בורקסים קנויים.

אמא כבר הייתה שם, ורק דקה עברה עד שהדיון כבר היה בשיאו.
'תראי את העיניים שלו, בול אבריימי'.
'אבל אמא', רותי ניסתה למצוא משהו מתווי הפנים המובהקים של הרך הנולד, שמזוהה עם משפחתנו.
'האף של סבא נחום! לא אמא'?
'ממש לא'! חרצה הסבתא, 'לסבא נחום היה אף מאורך יותר'.

זה היה הזמן שלי להוסיף חטא על פשע ולומר –
'אמא, רותי צודקת, אין לו כמעט שערות, בדיוק כמו סבא נחום'.
'אתה ממשיך עם זה? מצחיק מאוד! תמיד אמרתי שגברים לא מבינים בזה'.
'ואולי גברים גם לא רוצים להבין בזה'.
נס שבאותו רגע נכנסו המחותנים לבית רוזנברג, אחרת זה היה הולך ומחמיר.

חיכיתי כל כך לרגע שבו תבוא המחותנת, בטח יש לה פיצוח שונה לתווי הפנים של הרך.

'איזה חמוד! וואו, הוא השתנה לגמרי מהתמונות ששלחתם אתמול במייל, איזה יפיוף'.
עם זה אני מסכים לגמרי, סוף סוף יש היגיון בדיבורים, אתמול הוא היה נראה ממש גוזל.
לאכזבתי, זה קרה רק לרגע.

'העיניים של אבריימי, זה בטוח'! אבל מאיפוא הלחיים האלה? אני לא מבינה'?.
'אולי מ- רותי' ניסתה אשתי לגשר, אבל אמא שלי התעקשה, 'רותי לא הייתה עגלגלה כשהיא נולדה'.
'השפתיים של משפחת רוזנברג של בעלי', המחותנת ירדה ממש לפרטים.
'והאוזניים מזכירות לי את סבתא שלי, ראיתי תמונות שלה כשהיא הייתה קטנה'.

כמה ברורות יכולות להיות תמונות מלפני 90 שנה? צריך לגייס אותם לשב"כ למחלקת זיהוי פלילי, הרהרתי.
אני מזמן כבר לא אוחז ראש, למי הוא דומה.

בדרך חזור עשיתי סיכום עם אשתי
העיניים של אבריימי
האף של סבא נחום
השפתיים של רוזנברג
האוזניים של הסבתא רבא שוורץ
והלחיים אולי... של רותי.

ואולי לכן כשאמרו לי -
איך הוא דומה לו!
לא הבנתי
איך הוא דומה לו?

 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #4
  • הוסף לסימניות
  • #5
@כותב השורות מאירקה. שבוע טוב.
משובח וטוב, צחקתי.
והשומר בכניסה של מעייני... בול!
מזכיר את עליזה (ברצינות) בתיאור מבית החולים, איך שהאחות מרימה את אותו תינוק לכל המשפחות, וכל אחד מזהה את סבתו עליה השלום...
יש אי אלו מרכאות שלא נסגרות, או מרכאות שאפילו לא נפתחו, תעבור תשפץ.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

בס"ד


זה קרה לפני המון זמן, כשהייתה ילדה קטנה.
לפעמים בלילה, כשהייתה שוכבת במיטה, עיניה עצומות, היו אוזניה עטויות מחממי אוזניים, מנסות נואשות לחסום את הרעש.

וזה היה נואל, ונואש, ומגוחך, אבל היא המשיכה לעשות זאת. קיוותה שאת שאר העבודה יעשו התריסים המוגפים והחלון הסגור.
זה עבד חלקית, עזר בקושי לחציו האחד של היום.

בחצי השני, הכוכבים היו נסוגים לאחור והירח היה מרכין ראשו בפני השמש. אור. לקום, ללכת, לצאת אל הרחוב.
גם החודש הזה היה אור, לכולם, ושמחה, ורק לה היה בפנים חשוך. אולי מרוב אורות שהתנפצו לה מול העיניים כל היום, סינוורו.

"את ערה", אבא שלה נכנס לחדרה באותו הלילה, הדליק את מנורת הלילה הקטנה, התיישב בקצה מיטתה. היא רק הנהנה. "שמעתי סיפור על אדם שלמרות שהוא היה גדול ובוגר הוא ממש פחד מעכבישים. כל פעם שהוא היה רואה עכבישים, גם אם זה ליד אנשים אחרים- הוא היה בורח". אביה אמר לפתע, כמו משום מקום, בלי שום סיבה או קשר.

"מסכן", היא היטיבה את מחממי האוזניים ולמרות שהייתה קטנה הבינה עד כמה זה טיפשי מצידה לחבוש את אלו כשגם שהם עליה- היא עדיין שומעת את אבא שלה. אז מה זה אמור לחסום בדיוק? "מה הוא עשה?"

"הוא התייעץ עם חבר שלו. חבר שלו אמר לו שהוא יכול לעזור אבל שזה יהיה קצת מפחיד. האיש כמובן הסכים, לא היה אכפת לו לפחד קצת בשביל לא לפחד יותר מעכבישים לעולם".

"אז מה החבר שלו עשה?"

"הוציא צנצנת והניח אותה על השולחן, בצנצנת היה עכביש".

היא כיווצה את פניה, תמהה, אורה הרך של מנורת הלילה ריצד עליהן, חושף את שחשבה. "זה מוזר".

"כך גם האיש שלנו חשב. אבל חבר שלו לא נתן לו לברוח. מאז, כל יום הוא הביא את הצנצנת עם העכביש ועם כל יום קירב אותה עוד יותר ועוד יותר אל חבר שלו. בהתחלה האיש רצה לברוח ולצעוק אבל לאט לאט הוא פחות פחד, עד שיום אחד הוא אפילו החזיק את הצנצנת בעצמו".

היא שתקה, משכה בכתפיה. אבא שלה התקרב לעברה, הוריד בעדינות את מחממי האוזניים. "קוראים לזה חשיפה הדרגתית. כל פעם מתקדמים עוד צעד לעבר הפחד שלנו ומראים לו שהוא לא מפחיד. מה את אומרת?"

"שאני בכלל לא פחדנית!" היא בלעה את רוקה, משכה באפה.

"מותר לפחד", אבא לא הכחיש, "וזה מוצדק לפחד מהרעשים האלו שבאים בפתאומיות ומבהילים מאוד- אני רק רוצה אולי לנסות לעזור לך, שהשנה כן תצליחי לצאת החוצה מהבית". הוא התרומם מהמיטה, יצא מן החדר וחזר לאחר כמה שניות. "תראי", הגיש לה אקדח מפלסטיק. "רוצה שננסה?"

"ממש לא!" היא קפצה, נסערת, המומה. יצאה מהחדר, התיישבה על הספה בסלון, בוכה.

אבא הגיע מהר, התיישב לצידה. "אני חושב שזה יוכל לעזור לך".

"אין לי עניין לירות ברובה פיקות המטופש הזה!" היא התייפחה, "ובכלל, הוא לא דומה לעכביש".

אבא ניגש על עבר השולחן בסלון, שלף שוקולד מאחד ממשלוחי המנות, הגיש לה. "אז מה תעשי מחר?"

"לא אלך, כמו כל שנה. אני לא יכולה ללכת לבית הכנסת עם ידיים על האוזניים ועיניים עצומות, ובכלל האקדח פיקות הזה בכלל לא דומה לדברים שהילדים האלה עושים, ה'בומים' שלהם הרבה יותר חזקים".

"אז מה תעשי?" אבא שאל בשנית, נאנח.

"אחכה שיגיע פסח", היא בלעה את רוקה, ניגבה את עיניה. "כמו כל שנה".

...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה