דיון למה כל ספרות המתח החרדית תקועה בשבלונה?

[ללמוד לכתוב]

תשנאו אותי אם תרצו, אך אני מאלו שסוברים בתוקף שממלכה במבחן אינה פנטזיה (לפחות כפי שציפינו שתהיה מהספרים הראשונים)

מסכים.
לדעתי זו אלגוריה מוצלחת אבל אין שום קשר לפנטזיה.

 

[מה שניחשת]

אגב אם מעלים את עניין הז'אנרים בספרות החרדית.
מישהו יוכל לתת לי שם של ספרים היסטורים שהם לא דקומנטריים? סטייל זירת הקוליסאום, עברייקוס וכו'..? משום מה מרגיש לי שזה גם ז'אנר יחסית זנוח.
תקנו אותי אם אני טועה

 

[ר' יעקב ישראל]

המסע אל קצה הארץ - דבורי רנד
מוקאדם - של הנ"ל
ויש עוד.

 

[ת.עקבי]

יהודה
עניה סוערה
מצוד הגורל
אבק וזהב (המשך לקולוסיאום)

 

[מה שניחשת]

קראתי את כולם..
אגב, יש צפי לעוד ספרים של ש. פאם? למיטב זכרוני היא הוציאה רק 2.

 

[mic003]

זה פשוט עניין של צורת חשיבה.
לסופר יש תבנית, ובתוכה הוא יוצק תוכן.
שינוי של תבנית, קשה הרבה יותר משינוי של תוכן. הסיבה היא פשוטה: התבנית היא הסדר, היא מה שמאפשר לסופר להפוך הרבה מאוד רעיונות יצירתיים גולמיים ולהפוך אותם לסיפור אחד קוהרנטי. בהיעדר התבנית, הסופר ייאבד את היכולת לכתוב באופן מסודר, וכל מה שיישאר בידו - אלו ערימות של תיאורים וקווי עלילה פתוחים.
צריך הרבה מאוד יצירתיות, כדי לאתגר את היכולת שבה המוח חושב, ואת האופן שבו הוא מסדר דברים. מקרים כאלו יהיו נפוצים, אולי, כשמדובר בפער של שנים בין כתיבת ספר אחד למשנהו, כך שהמערכת המחשבתית משתנה (ככל ומדובר במי שאינו מנוון אותה באופן בלתי מודע). כשמדובר בשני ספרים שיוצאים תוך זמן קצר, תמיד תהיה ניכרת אותה צורת חשיבה, גם אם יהיה התוכן שונה בתכלית מספר אחד לחברו, וגם אם הם יהיו משתי סוגות שונות לגמרי, עם גיבורים ומערכת עלילתית שונה לגמרי.

 

[ת.עקבי]

קורמו - סיפור גאולת מצרים מפאן מקורי במיוחד. ספר חובה לפני פסח.

 

[מ. ש]

גם בספרות הפנטזיה זה ככה, כמו סלמנדרה, שקיעת האופל (או משהו כזה) הכל בסוף אותו רעיון, צריך להגיע למטרה ויש הרבה מכשולים וכו וכו וכ וכו ובסוף מצליחים.
אגב מה אומרים פה על לולאה אינסופית של חוי בר? גם אותו דבר כמו הקודמים?

 

[ST.R]

אגב מה אומרים פה על לולאה אינסופית של חוי בר? גם אותו דבר כמו הקודמים?

בטח, היא אפילו שכללה את זה. הפגישה את כל הטובים ביחד, ושלחה אותם עד ביד להציל את העולם.
היום אפשר לנחש מראש מה יהיה הסוף, אמצע והתחלה..

 

[מוריופ]

בסופו של דבר, אין ממש חדש תחת השמש וכל סיפור מורכב מגיבור שמתחיל בהתחלה, מסתבך באמצע ופותר הכל בסוף הטוב... (הרי לא היינו רוצים, לשם הגיוון, טרגדיה סינית שבה כל הגיבורים מתים עד סוף הספר, נכון?)

לעניו"די סיפורי אקשן כבולים לחוקים ריאליים מאוד ולכן עוד יותר קשים ליצירתיות, ובטח בספרות החרדית. אפשר לומר שהאופציות הקלאסיות לגיבור של אקשן הן:
*חייל (לא מתאים, לא מתגייסים!)
*פושע (לא מתאים לא חינוכי)
*אישה (מסובך ליצירה בשל ענייני הלכות...)
*אזרח (רעיון טוב וכר פורה מאוד! אבל... צריך למצוא הרבה תירוצים טובים כדי להפוך אותו למסמר האירוע ולסלק את המשטרה/צבא/רווחה וכל פותרי הבעיות כדי לייצר עלילה אמינה. ו... אזרח פשוט לא ממש יכול להציל את העולם בכוח הזרוע האקשניסטי... הוא צריך נשק, גב, כסף, סיבה טובה שירדפו אחריו...)
*סוכן/מרגל (היי! זה תחום טוב! יש לנו כבר נשק, כוח וכסף, בעיה קיומית-בטחונית, ממסד ואינטרסים ושאלת מוסריות... אבל דווקא בגלל הקלות זה תחום חרוש עד העצם...)

אישית סבורני ש'ספר מקורי' יהיה פשוט ספר איכותי שבו:
*הקצוות של העלילה סגורים עד הסוף. (ולא משאירים את הקורא עם שאלות כמו: 'אבל למה הוא הבריח את החבר שלו? עכשיו שניהם מסובכים עוד יותר', או 'למה מפקד המשטרה איבד עשתונות? הוא מפקד כדי שהוא יוכל לשלוח כמה צמדי שוטרים לכמה נקודות, ולפתור את הבעיה הגדולה והעצומה תוך שעתיים')
*הדמויות בנויות בתלת מימד, עם אופי מוצק, עדיף עם חסרון מובהק ויתרון יצירתי, ועוד איזה פרט מזהה שיעזור לנו להיקשר אליהן. (ולא קולבי עלילה, נעים לפי כל רוח מצויה, שמתנהג בדף 12 בפחד גדול, ובדף 13 באומץ רב, ובדך 14 בטיפשות גמורה ובדף 15 בגאונות נדירה...)
*העלילה מתקדמת ומ-ת-ב-ה-ר-ת לאורך הספר, ולא דורכת באותו מקום. בנוסף, הקורא 'מבין' את מה שקורה/א. (יצא לי לפגוש ספר מסוים שבו פשוט קראתי שני שליש ראשונים בגריסה. פשוט המשכתי עד שהגעתי לחלקים מובנים יותר ועד היום אין לי מושג מי היה נגד מי שם...)
ברגע שיהיה סיפור שמתקדם ע"פ תכנון מסודר ועם דמויות עמוקות, אני מאמינה שחוויית הקריאה תהיה נהדרת ולא תרגיש שבלונית כל כך.

 

[s.t.g.]

לאחרונה הייתי צריך לסקור את ספרות המתח החרדית לצורך כלשהו.
ותוך כדי הסקירה שמתי לב למשהו מעניין.
לכל סופר מתח חרדי, יש מוטיב חוזר בכל הספרים שלו.
אצל יונה ספיר, תמיד יש גיבור מרכזי שהוא הכי טוב בתחומו.
ואצל נחמן גרשונוביץ, תמיד יש גיבור על עם יכולות על טבעיות.
ואילו אצל מ. ארבל, תמיד יש אדם אחד שנקלע לסיטואציה מורכבת שנדמית שהיא מעל יכולותיו, אבל בסוף הוא מצליח להתמודד עם זה.
כמובן שלא קראתי את כל הספרים והסופרים, אבל ממה שקראתי עד היום זו המסקנה שלי.
ומעניין אותי לדעת האם אני צודק, ואם כן - למה זה ככה? האם זה מבחירה מודעת או שככה זה יוצא.
אשמח לשמוע את חוות

די מסכימה, אבל מסכימה שיש גם טרנדים וברגע שנכנס לספרות החרדית טרנד כמו סוכנים, ממלכות וכו, כל הסופרים יפעלו לפיהם, ויש מצב שגם אם זה לא בדיוק יהיה הסגנון שלהם

 

[אינפרא]

אין כל כך שטח שלא נוצל.
אין כבר יחסית במה להפתיע, והעלילות יחסית אותו דבר.

 

[אבואלה]

שמעתי אמירה שאומרת: סופר כותב ספר אחד בחייו, בכמה ווריאציות שונות.

ספציפית אצל יונה ספיר מדובר בסדרות, כך שלא הייתי מצפה למשהו אחר, בדופליקטים לעומת זאת אכן ראיתי את מה שתיארת - דני הרגיש לי כמו אייל גלבוע בגרסא פנטזית שלו, במיוחד מהבחינה האישיותית - חזק, מעין כול יכול...

למה זה קורה? חושבת שקשה לתת כיוון. יש השראה - שאם היא לא מתעדכנת - הספרים יוצאים זהים. יש את חיי הסופר עצמו, אהבתו ותחביביו - לרוב הוא לא יבחר לכתוב על משהו שהוא סולד ממנו אלא על דברים שמעניינים אותו. אם הוא מגלה עניין באותו תחום ואישיות דמויות כל הזמן - אין מה לצפות לשינוי משמעותי.

מיה קינן, אגב, בקטע הזה (בין אחרים) מאד מתעלה על השאר. לא מצאתי עלילות דומות בספרים שלה, הדמיון אולי מתרכז ברקע - ממלכות (ממלכה במבחן, עגור הברונזה, המלך הבא בתור, טיפונת אל חזור ואדמה פראית) אבל בין העלילות עצמן אי אפשר להשיק. אולי זה דווקא בגלל שהיא בונה אותם על מסרים וכאשר המסרים שונים - ההשראות שונות ובפועל יוצא גם העלילות.

דווקא הגיבורים של מיה קינן דומים אחד לשני למדי בדרך כלל. רק העלילות שונות
אחד מיוצאי הדופן הוא אמת או חובה שם הגיבורה היא אישה.
תמיד תהיתי למה מיה קינן שמה גיבורי ספרים בנקודת הבחירה כמעט באופן קבוע נערים צעירים.
האדם הוא יוצר בוחר כל חייו. לא רק בגיל 17.

 

[פירי]

האדם הוא יוצר בוחר כל חייו. לא רק בגיל 17.

גיל 17 זה מקסים. גם כבר גיל בוגר, גם מלא כוחות, גם עדיין לא לגמרי שקול וחסר ניסיון חיים, גם חסר עול של משפחה.
דמות חופשית לחלוטין לצאת לבחירות שונות, כמעט בלי שיקולים צדדיים ומניעות.
(גדליה הוא לא בן 17)
זה ז'אנר מסוים. עם דמות אחרת זה בהכרח יצור סיפור אחר.

 

[אבואלה]

גיל 17 זה מקסים. גם כבר גיל בוגר, גם מלא כוחות, גם עדיין לא לגמרי שקול וחסר ניסיון חיים, גם חסר עול של משפחה.
דמות חופשית לחלוטין לצאת לבחירות שונות, כמעט בלי שיקולים צדדיים ומניעות.
(גדליה הוא לא בן 17)
זה ז'אנר מסוים. עם דמות אחרת זה בהכרח יצור סיפור אחר.

נכון. שכחתי את גדליה!!!!!

 

[רבקה טובה]

נדמה לי שבאחד מהראיונות עם מיה קינן, היא אמרה שלדעתה זה הגיל הממוצע או הגיל של הרבה מהקוראים שלה..

 

[רבקה טובה]

ואם אפשר להוסיף על כל הנאמר כאן באשר לסגנון הסופר...
בעיניי כתיבה היא כלי ביטוי לנפש הסופר, והרבה פעמים מאורעות או תכונות או תובנות מחייו יצופו בעלילה ובדמויות, במודע או בלא-מודע.
אז זו לא רק תבנית.
הספרים של דבורי רנד לדוגמה. כמעט בכל ספר יש דמות אימהית, עם מסירות אינסופית לילדיה. בלי להכיר אותה, זו כנראה נקודה שמאוד נוגעת לה. היא חוזרת בספריה שוב ושוב... ואתגרים משפחתיים. ויש עוד...

 

[רבקה טובה]

ואולי דמות 'מושלמת' יכולה להצביע על נטיה לפרפקציוניזם..השערה.

 

[אוראל סולטן]

טוב, נראה לי שחפרו פה על הנושא מכל הכיוונים האפשרים, ולכן רק אצטט משפט חד ונכון ששמעתי בזמנו בשם הרב משה גרליק זצ"ל (ח. אליאב): "כל סופר כותב כל החיים את אותו הסיפור בווריאציות שונות."

המשפט הזה מכאיב, אבל גם מדויק אבחנה. והמבין יבין.

לדוגמא, ידעתם שג'י קי רולניג כותבת גם ספרי בלשים או משהו עם סוכן חשאי (לא זוכר בדיוק)? אז זוכרים לה את הארי פוטר בעיקר, אבל היא דוגמא לאחת שאמרה, אני לא רוצה להיזכר רק בגלל זה, אני רוצה עוד סגנונות.

היא כתבה אותו בשם עט (רוברט גלבריית), מה שקצת מוריד את עוצמת הטענה (אולי היא דווקא כן רוצה שיזכרו אותה בתור מחברת HP, ולכן היא מפרסמת רק ספרים בודדים בשמה המוכר, אך סדרות ספרים לא.)

 

[יוסף יצחק פ.]

היא כתבה אותו בשם עט (רוברט גלבריית), מה שקצת מוריד את עוצמת הטענה (אולי היא דווקא כן רוצה שיזכרו אותה בתור מחברת HP, ולכן היא מפרסמת רק ספרים בודדים בשמה המוכר, אך סדרות ספרים לא.)

אם אני זוכר נכון, היא התחילה עם השם הזה והחליטה להמשיך איתו כדי לשמור על ההמשכיות. כמדומני, HP החל עם שם אחר, אך היה מספיק זמן לשנות את השם לפני שהוא התפרסם.

אגב, מה מטרת האשכול?
להתלונן? להביע ביקורת? לעורר אנשים?
הטענה שהובאה נכונה, אך זה לא שממש אנחנו יכולים לעשות משהו. כל אחד צריך להתמקד בפרויקטים שלו, לעשות את הבחירות שלו, וכך להשפיע בפועל.