מידע שימושי למי יש אחריות על עולם הטיפול?

הנה אשכול בנושא :
 
הערת אגב:
בימים האחרונים שמעתי על המושג "תואר ראשון חרדי" כלומר, שאלתי אחת שפגשתי שספרה שעובדת במקצוע טיפולי היכן למדה. היא ענתה שהיא עשתה תואר ראשון, ואח"כ הוסיפה שמדובר בתואר חרדי או בקיצור לא תואר ולא כלום.
לא נכנסת לנושא של אקדמיה אבל שימו לב שאם אתם מעוניינים באשת מקצוע אקדמית - תבררו שהיא אכן כזו ולא לסמוך על דיבורים מעורפלים.
זו לא בושה לשאול.
 
אז למה שלא יהיה חוק מסודר לגבי טיפול ניסית פעם לחשוב על זה?
האמת שלא ניסיתי
אבל נחשוב עכשיו ביחד...

אולי כי זה תחום חדש?
לפסיכולוגיה לקח 60 שנה עד שהתייחסו אליה ברצינות (הפסיכואנליטיקאים הראשונים היו כולם רופאים)
לעבודה סוציאלית 80 שנה (הראשונים היו מתנדבים)
טיפול באמנות הבעה ויצירה זה תחום צעיר יחסית, נכנס לאקדמיה לפני פחות מ30 שנה (בתחילה זה היה העשרה לפסיכולוגים ועו"סים ולא תחום נפרד)

כבר עשר שנים יש רצון להסדיר את התחום, הח"כים החרדים עוצרים את זה בגופם,
ונספחים אליהם כל התחומים ש(עדיין) אינם אקדמאים כמו NLP CBT EMDR SE ודומיהם, שיש עדויות רבות לתועלת שהם מביאים כאשר מטפלים משתמשים בהם, ולצערנו יש שלומדים רק את הטכניקה וחושבים שהם מטפלים.

ולמה החילונים (שאין להם איסור על למידה אקדמאית) בכלל הלכו לכיוון של מכללות וכו' וכו', שלא מוסדרים בחוק?
🤔
מכללה זו גם אקדמיה
הולכים למכללה כי יותר קל להתקבל על פי רוב
 
נערך לאחרונה ב:
כאמור, אכתוב שוב, אתה נוגע בנקודה מדויק, אכן ידע תיאורטי לבדו אכן אינו ערובה למטפל טוב. אך כאן בדיוק טמונה הטעות הבסיסית בהבנת מהות ההכשרה המקצועית.
ההכשרה האקדמית אינה מנסה להפוך אדם חסר רגישות למכיל או להפוך רובוט לאמפתי. היא לוקחת אדם עם כישרון ורצון טוב, ומעניקה לו את המפות, המצפן והידע על זרמים תת-קרקעיים מסוכנים בנפש האדם, כדי שלא יטביע את מטופליו בדרך. הכלה ללא ידע היא חיבוק ריק, ולעיתים, חיבוק מסוכן.
התיאור שלך, בו ארבעה פסיכולוגים נותנים ארבע עצות סותרות, אינו מתאר טיפול מקצועי; הוא מתאר רשלנות. איש מקצוע אמיתי, בדומה לרופא, מתחיל באבחנה. הוא אינו "יורה מהמותן" עצות על סמך מה שנראה לו. הוא מאבחן את מקור הדיכאון – האם הוא תגובתי? ביולוגי? קשור לטראומה? חלק מהפרעת אישיות? – ורק אז מתאים גישה טיפולית מבוססת מחקר וניסיון. המורכבות של הנפש, שהזכרת בצדק, היא בדיוק הסיבה שנדרשת אבחנה מעמיקה לפני שמציעים פתרון.
.
במקום להגיב כל הזמן אני אחדד את מה שרציתי לומר ואשתדל לקצר -א-אין שום טיפת דמיון בין פסיכולוג לרופא -אם נדבר במקרה סטנדרטי -חולה שכואב לו הראש שמגיע לרופא -כאב הראש זה בעצם תסמין של הבעיה אבל זה לא הבעיה עצמה כי הבעיה היא -למה כואב לו הראש ואז הרופא עושה אבחון שזה אומר -להתחיל לבדוק האם כאב הראש נובע מהמקרה הזה או הזה ואז אם זה מקרה איקס אז הרופא נותן תרופה פלונית או שולח לבדיקה ואם זה מקרה אחר אז גם הרופא עושה את הנ"ל
אצל פסיכולוג-מגיע אדם בגיל ההתבגרות שהוא בדיכאון -הדיכאון זה בעצם תסמין של הבעיה מקביל לכאב ראש המדובר אבל זה לא הבעיה עצמה (במאמר המוסגר -אצל פסיכיאטר זה כן הבעיה עצמה והוא בדיוק מאבחן האם זה דיכאון קל או לא אבל אצל פסיכולוג לא) הבעיה עצמה זה למה הוא בדיכאון ואז לפי הפסיכולוגיה המסורתית הוא עושה אבחון פסיכודיאגנוסטי והוא מתחיל לנבור באדם מאז שהוא נולד והוא מחפש מקרים מיוחדים שקרו וגם קשר עם ההורים סביבה וכו' ובוא נעשה חיים קלים לפסיכולוג וברוך השם לאחר כמה פגישות הוא מצא שבכיתה ד המלמד הרביץ לילד לעיני כל הכיתה במשך רבע שעה אז עכשיו הוא בטוח שזה הסיבה שגרמה לו לדיכאון להתפרץ בגיל ההתבגרות אז לכאורה עכשיו הוא מצא את מקור הבעיה ובוא נקביל את זה לכאב הראש כמו שהרופא מצא שכאב הראש קשור- לצורך העניין -למשל למשהו נוירולוגי אז הפסיכולוג מצא את המקרה של הסטירה שהילד קיבל אבל האמת היא שזה שונה מאד מאד ואני מדבר עוד על האבחון ולא על הטיפול כי במקרה של הרופא ,שורש הבעיה נמצא בודאות וזה הבעיה הנוירולוגית אבל אצל הפסיכולוג בעצם לא נמצאה בכלל הבעיה כי הסטירה שהילד קיבל זה המעשה שקרה אבל התוצאה שקרתה בנפש וההשלכות שלה לשנים קדימה זה כבר נתון לחסדי שיטות הפסיכולוגיה השונות-האגו,העצמי,ממוקד העברה ,סי בי טי וכו' וזה עוד לפני הטיפול ששם הרבה יותר קיצוני ההבדל בין רופא לפסיכולוג
ולכן המסקנה היא שכיון שהנפש מאד מורכבת אם אין לו בבסיס או בפוטנציאל הבנה במחשבות/רגשות/ התנהגות האדם לא יעזור לו גם שלושים שנה של לימודים ואם כן יש לו בבסיס את הנ"ל אז הלימודים למיניהם יכולים לעזור לו אבל רק לעזור אבל כמובן שהוא צריך לשים את היד על ההדק לא לקחת אותם כהלכה למשה מסיני ואם הוא מטפל בחרדי אז חצי מהבעיות נובעות מהעולם המורכב של החרדי ששום חילוני לא יבין והוא רק יכול להזיק אא"כ יש חילונים יוצאים מן הכלל שבמקרים מסוימים גדולי ישראל שולחים אליהם כשיש להם מומחיות מיוחדת
 
נערך לאחרונה ב:
הענין שיש מטפלות שלא הצליחו בתחום החינוך שהיו בו
ולמדו איזה קורוס בטיפול הורי זוגי וכו' שזה ממש דיני נפשות וחושבות שפיתחו איזה שיטה .....
ומשוקות אותה שכדאי ללמוד אצלם ..... והם מבינות את היואסים החרדים וכו'
כי הם בבני ברקיות
בקיצור שומר נפשו ירחק
 
וכאן טמון ההבדל המהותי, אותו אתה מפספס לצערי: אם אחד מאותם ארבעה פסיכולוגים בדוגמה שלך יגרום נזק, יש לו רישיון לאבד. הוא כפוף לוועדת אתיקה. יש כתובת לתלונה. האם ניתן לומר את אותו הדבר על "האיש החכם" ששמועתו יצאה למרחוק?
האמונה שלך במוסדות היא עניין אישי, אך המציאות היא משפטית: רופא או פסיכולוג שסרח, מסתכן בקריירה שלו. בוגר קורס שסרח, מסתכן לכל היותר במוניטין שלו, בעוד המטופל נותר עם הנזק.
הדיון אינו על הצלחה מול כישלון. הוא על אחריות מול הפקרות.
למה אתה קורה נזק הרי אם אין מקרה שאפשר להצביע עליו ששם קרה הנזק אין שום אפשרות לתבוע את הפסיכולוג כי כמו ברפואה אם רופא לא אבחן טוב אבל לא יצא נזק ממשי מהאבחון הלקוי שלו האם אפשר לתבוע אותו התשובה היא לא ואם תעשה בירור אצל כמה עורכי דין תראה שזאת האמת וקל וחומר בנפש ששם אם המטופל הגיע לפסיכולוג לדוגמא עם דיכאון וזה רק החמיר אצלו אח"כ ולכן הפסיכולוג יכול תמיד לטעון שזה לא קשור אליו ובלעדיו היה יכול להיות יותר גרוע
 
במקום להגיב כל הזמן אני אחדד את מה שרציתי לומר ואשתדל לקצר -א-אין שום טיפת דמיון בין פסיכולוג לרופא -אם נדבר במקרה סטנדרטי -חולה שכואב לו הראש שמגיע לרופא -כאב הראש זה בעצם תסמין של הבעיה אבל זה לא הבעיה עצמה כי הבעיה היא -למה כואב לו הראש ואז הרופא עושה אבחון שזה אומר -להתחיל לבדוק האם כאב הראש נובע מהמקרה הזה או הזה ואז אם זה מקרה איקס אז הרופא נותן תרופה פלונית או שולח לבדיקה ואם זה מקרה אחר אז גם הרופא עושה את הנ"ל
אצל פסיכולוג-מגיע אדם בגיל ההתבגרות שהוא בדיכאון -הדיכאון זה בעצם תסמין של הבעיה מקביל לכאב ראש המדובר אבל זה לא הבעיה עצמה (במאמר המוסגר -אצל פסיכיאטר זה כן הבעיה עצמה והוא בדיוק מאבחן האם זה דיכאון קל או לא אבל אצל פסיכולוג לא) הבעיה עצמה זה למה הוא בדיכאון ואז לפי הפסיכולוגיה המסורתית הוא עושה אבחון פסיכודיאגנוסטי והוא מתחיל לנבור באדם מאז שהוא נולד והוא מחפש מקרים מיוחדים שקרו וגם קשר עם ההורים סביבה וכו' ובוא נעשה חיים קלים לפסיכולוג וברוך השם לאחר כמה פגישות הוא מצא שבכיתה ד המלמד הרביץ לילד לעיני כל הכיתה במשך רבע שעה אז עכשיו הוא בטוח שזה הסיבה שגרמה לו לדיכאון להתפרץ בגיל ההתבגרות אז לכאורה עכשיו הוא מצא את מקור הבעיה ובוא נקביל את זה לכאב הראש כמו שהרופא מצא שכאב הראש קשור- לצורך העניין -למשל למשהו נוירולוגי אז הפסיכולוג מצא את המקרה של הסטירה שהילד קיבל אבל האמת היא שזה שונה מאד מאד ואני מדבר עוד על האבחון ולא על הטיפול כי במקרה של הרופא ,שורש הבעיה נמצא בודאות וזה הבעיה הנוירולוגית אבל אצל הפסיכולוג בעצם לא נמצאה בכלל הבעיה כי הסטירה שהילד קיבל זה המעשה שקרה אבל התוצאה שקרתה בנפש וההשלכות שלה לשנים קדימה זה כבר נתון לחסדי שיטות הפסיכולוגיה השונות-האגו,העצמי,ממוקד העברה ,סי בי טי וכו' וזה עוד לפני הטיפול ששם הרבה יותר קיצוני ההבדל בין רופא לפסיכולוג
ולכן המסקנה היא שכיון שהנפש מאד מורכבת אם אין לו בבסיס או בפוטנציאל הבנה במחשבות/רגשות/ התנהגות האדם לא יעזור לו גם שלושים שנה של לימודים ואם כן יש לו בבסיס את הנ"ל אז הלימודים למיניהם יכולים לעזור לו אבל רק לעזור אבל כמובן שהוא צריך לשים את היד על ההדק לא לקחת אותם כהלכה למשה מסיני ואם הוא מטפל בחרדי אז חצי מהבעיות נובעות מהעולם המורכב של החרדי ששום חילוני לא יבין והוא רק יכול להזיק אא"כ יש חילונים יוצאים מן הכלל שבמקרים מסוימים גדולי ישראל שולחים אליהם כשיש להם מומחיות מיוחדת
האנלוגיה שהצגת, למרות שכנראה לא התכוונת לכך, היא ההוכחה החדה והברורה ביותר מדוע הכשרה אקדמית היא קריטית וחיונית.
נתחיל מהנחת היסוד שלך לגבי עולם הרפואה, שאינה מדויקת. רופא טוב לעולם אינו רואה אבחנה כ"וודאית" לחלוטין. כאב ראש יכול לנבוע מאינספור סיבות, והאבחון הוא תהליך מורכב של שלילת אפשרויות. הרפואה, בדומה לנפש, רצופה אי-ודאות.
כעת, נעבור לטיפול הנפשי. אתה צודק: האבחנה מורכבת פי כמה. האירוע (המורה שהכה) אינו הבעיה, אלא רק טריגר אפשרי. הבעיה האמיתית היא המנגנון הנפשי שהאירוע הפעיל. האם המכה יצרה אצל הילד אמונת ליבה שהוא חסר ערך (CBT)? האם היא פגעה בהתפתחות העצמי שלו (פסיכולוגיית העצמי)? האם היא הפכה לתבנית שמשוחזרת במערכות יחסים עתידיות (ממוקד העברה)?
השיטות השונות שציינת אינן "ניחושים" שונים של מטפלים שפועלים כראות עיניהם. אלו הן מפות דרכים שונות ומבוססות-מחקר לאותה טריטוריה מורכבת. תפקידה של הכשרה אקדמית הוא לתת למטפל את היכולת לקרוא את כל המפות הללו, להבין מתי להשתמש בכל אחת, וחשוב מכל – לדעת מתי המפה שבידו אינה מתאימה למקרה שלפניו. אדם ללא הכשרה פועל ללא מפה כלל; הוא מסתמך על תחושות בטן בשדה מוקשים.
לכן, המסקנה הפוכה לחלוטין משלך. דווקא מפני שהנפש כל כך מורכבת, ודווקא מפני שאין "בדיקת דם" פשוטה לדיכאון, האחריות המקצועית גדולה פי כמה. כישרון טבעי ללא הכשרה, במיוחד בהקשר התרבותי המורכב, הוא כמו נהג עם אינטואיציה מעולה שמעולם לא למד את חוקי התנועה או את מבנה המנוע. הוא עלול "להרגיש" את הפנייה הנכונה, אך אין לו מושג מה קורה "מתחת למכסה המנוע" ומה הנזק שהוא עלול לגרום בטעות.
הסטנדרט הנדרש אינו נמוך יותר משל רופא, אלא מחייב אחריות גדולה אף יותר: היכולת לנווט במורכבות הזו בצורה בטוחה, אתית ומבוססת ידע.
מעניין שציינת שלמדת פסיכולוגיה, כי התיאור שהצגת מעלה תהייה לגבי סוג ההכשרה המדובר.
הפסיכולוגיה האקדמית, זו הנלמדת באוניברסיטאות המוכרות, היא תחום מדעי וריגורוזי. היא נשענת בכבדות על מחקר אמפירי, סטטיסטיקה, מדעי המוח, ועל פרוטוקולים טיפוליים שנבדקו ותוקפו במשך שנים. היא אינה אוסף של "דעות" או "שיטות" שכל אחד מפרש כרצונו.
התיאור שלך – של תחום כאוטי, נטול בסיס אבחוני מוצק, שבו כל מטפל פועל לפי "מה שנראה לו" – אכן קיים. אך הוא אינו מתאר את מקצוע הפסיכולוגיה, אלא בדיוק את עולם הקורסים וההכשרות הלא-מפוקחות שעליו נסוב הדיון.
למה אתה קורה נזק הרי אם אין מקרה שאפשר להצביע עליו ששם קרה הנזק אין שום אפשרות לתבוע את הפסיכולוג כי כמו ברפואה אם רופא לא אבחן טוב אבל לא יצא נזק ממשי מהאבחון הלקוי שלו האם אפשר לתבוע אותו התשובה היא לא ואם תעשה בירור אצל כמה עורכי דין תראה שזאת האמת וקל וחומר בנפש ששם אם המטופל הגיע לפסיכולוג לדוגמא עם דיכאון וזה רק החמיר אצלו אח"כ ולכן הפסיכולוג יכול תמיד לטעון שזה לא קשור אליו ובלעדיו היה יכול להיות יותר גרוע
הגדרת "נזק" והוכחתו בתחום הנפש היא אכן מורכבת בהרבה מאשר ברפואת הגוף. מטפל תמיד יוכל לטעון שהמצב היה מחמיר יותר בלעדיו, וקשה להוכיח אחרת.
אך הטעות היא לצמצם את כל מושג האחריות המקצועית וה"נזק" לשאלה הצרה הזו בלבד.
ועדת אתיקה ורישיון מקצועי אינם עוסקים רק בתוצאה הסופית של הטיפול. עיקר תפקידם הוא לוודא שהמטפל פועל לפי סטנדרט מקצועי מחייב, שנועד קודם כל להגן על המטופל. "נזק" אינו רק "החמרת הדיכאון"; נזק הוא גם לדוגמה:
פעולה מחוץ לתחום ההכשרה: האם פעל בתחום שאין לו הכשרה בו? (למשל, טיפול בטראומה מורכבת ללא הסמכה מתאימה).
כשל באבחון והפניה: האם התעלם מדגלים אדומים המצביעים על סכנה אובדנית (רח"ל) ולא הפנה לגורם המתאים?
הבטחות שווא: האם הבטיח למטופל תוצאות שאינו יכול לעמוד בהן?
אלו אינן שאלות של "הצלחה" בטיפול, אלא שאלות ברורות של עמידה בסטנדרט מקצועי בסיסי. על עבירות כאלה בדיוק, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים קליניים מאבדים את רישיונם, גם אם לא ניתן "להוכיח" שהדיכאון של המטופל החמיר בגללם.
כעת, שאל את עצמך: איזה מנגנון קיים כדי למנוע מבוגר קורס לעשות את כל הדברים הללו, ומהי הכתובת של המטופל כאשר הם קורים?
 
נערך לאחרונה ב:
האנלוגיה שהצגת, למרות שכנראה לא התכוונת לכך, היא ההוכחה החדה והברורה ביותר מדוע הכשרה אקדמית היא קריטית וחיונית.
נתחיל מהנחת היסוד שלך לגבי עולם הרפואה, שאינה מדויקת. רופא טוב לעולם אינו רואה אבחנה כ"וודאית" לחלוטין. כאב ראש יכול לנבוע מאינספור סיבות, והאבחון הוא תהליך מורכב של שלילת אפשרויות. הרפואה, בדומה לנפש, רצופה אי-ודאות.
כעת, נעבור לטיפול הנפשי. אתה צודק: האבחנה מורכבת פי כמה. האירוע (המורה שהכה) אינו הבעיה, אלא רק טריגר אפשרי. הבעיה האמיתית היא המנגנון הנפשי שהאירוע הפעיל. האם המכה יצרה אצל הילד אמונת ליבה שהוא חסר ערך (CBT)? האם היא פגעה בהתפתחות העצמי שלו (פסיכולוגיית העצמי)? האם היא הפכה לתבנית שמשוחזרת במערכות יחסים עתידיות (ממוקד העברה)?
השיטות השונות שציינת אינן "ניחושים" שונים של מטפלים שפועלים כראות עיניהם. אלו הן מפות דרכים שונות ומבוססות-מחקר לאותה טריטוריה מורכבת. תפקידה של הכשרה אקדמית הוא לתת למטפל את היכולת לקרוא את כל המפות הללו, להבין מתי להשתמש בכל אחת, וחשוב מכל – לדעת מתי המפה שבידו אינה מתאימה למקרה שלפניו. אדם ללא הכשרה פועל ללא מפה כלל; הוא מסתמך על תחושות בטן בשדה מוקשים.
לכן, המסקנה הפוכה לחלוטין משלך. דווקא מפני שהנפש כל כך מורכבת, ודווקא מפני שאין "בדיקת דם" פשוטה לדיכאון, האחריות המקצועית גדולה פי כמה. כישרון טבעי ללא הכשרה, במיוחד בהקשר התרבותי המורכב, הוא כמו נהג עם אינטואיציה מעולה שמעולם לא למד את חוקי התנועה או את מבנה המנוע. הוא עלול "להרגיש" את הפנייה הנכונה, אך אין לו מושג מה קורה "מתחת למכסה המנוע" ומה הנזק שהוא עלול לגרום בטעות.
הסטנדרט הנדרש אינו נמוך יותר משל רופא, אלא מחייב אחריות גדולה אף יותר: היכולת לנווט במורכבות הזו בצורה בטוחה, אתית ומבוססת ידע.
מעניין שציינת שלמדת פסיכולוגיה, כי התיאור שהצגת מעלה תהייה לגבי סוג ההכשרה המדובר.
הפסיכולוגיה האקדמית, זו הנלמדת באוניברסיטאות המוכרות, היא תחום מדעי וריגורוזי. היא נשענת בכבדות על מחקר אמפירי, סטטיסטיקה, מדעי המוח, ועל פרוטוקולים טיפוליים שנבדקו ותוקפו במשך שנים. היא אינה אוסף של "דעות" או "שיטות" שכל אחד מפרש כרצונו.
התיאור שלך – של תחום כאוטי, נטול בסיס אבחוני מוצק, שבו כל מטפל פועל לפי "מה שנראה לו" – אכן קיים. אך הוא אינו מתאר את מקצוע הפסיכולוגיה, אלא בדיוק את עולם הקורסים וההכשרות הלא-מפוקחות שעליו נסוב הדיון.

אתה מעלה נקודה נכונה וחשובה: הגדרת "נזק" והוכחתו בתחום הנפש היא אכן מורכבת בהרבה מאשר ברפואת הגוף. מטפל תמיד יוכל לטעון שהמצב היה מחמיר יותר בלעדיו, וקשה להוכיח אחרת.
אך הטעות היא לצמצם את כל מושג האחריות המקצועית וה"נזק" לשאלה הצרה הזו בלבד.
ועדת אתיקה ורישיון מקצועי אינם עוסקים רק בתוצאה הסופית של הטיפול. עיקר תפקידם הוא לוודא שהמטפל פועל לפי סטנדרט מקצועי מחייב, שנועד קודם כל להגן על המטופל. "נזק" אינו רק "החמרת הדיכאון"; נזק הוא גם לדוגמה:
פעולה מחוץ לתחום ההכשרה: האם פעל בתחום שאין לו הכשרה בו? (למשל, טיפול בטראומה מורכבת ללא הסמכה מתאימה).
כשל באבחון והפניה: האם התעלם מדגלים אדומים המצביעים על סכנה אובדנית (רח"ל) ולא הפנה לגורם המתאים?
הבטחות שווא: האם הבטיח למטופל תוצאות שאינו יכול לעמוד בהן?
אלו אינן שאלות של "הצלחה" בטיפול, אלא שאלות ברורות של עמידה בסטנדרט מקצועי בסיסי. על עבירות כאלה בדיוק, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים קליניים מאבדים את רישיונם, גם אם לא ניתן "להוכיח" שהדיכאון של המטופל החמיר בגללם.
כעת, שאל את עצמך: איזה מנגנון קיים כדי למנוע מבוגר קורס לעשות את כל הדברים הללו, ומהי הכתובת של המטופל כאשר הם קורים?
נזק זה גם עוות
לדוגמא- שיש בן זוג 'מוכה' והמטפל מאשים אותו ומלמד אותו להיות 'יותר מוכה'
וזה נוגע להמון תחומים

בשביל זה צריך ידע רחב
ומקצועיות.
 
אולי נתחיל שרשור נפגעי "יועצים" מול נפגעי מטפלים אקדמאים כדי להבין את גודל ההבדל בין פגיעה של הראשונים לבין פגיעה של השניים???

אני הראשונה שתרים כפפה, בתקווה שלא יזהו אותי...

"יועצת" ממקום יוקרתי ונחשב של חרדים - ישבה בפגישה טיפולית כפויה מטעם הסמינר (בגילאי התיכון) לשכנע אותי "פחדת להיות משוגעת כמו X? צר לי לאכזב אותך, את כבר כזו" ואז במשך 40 (!) דקות ישבה להסביר כמה אני אדם לא שפוי ומשוגע... אחרי 5 דקות כבר הסכמתי איתה, לצערי, והייתי פתוחה שתתן לי כלים איך לא להיות משוגעת, אבל לא. אז אחרי 40 דקות נשלחתי חזרה לכתה. שבוע אחרי נפגשנו ולא נגענו יותר בנושא הזה, אחרי פגישה נוספת הבנתי שאם אשאל שאלות אמונה היא תתלהב ותהנה וככה תניח לי מעלבונות, אז השתדלתי להשיג שאלה לכל פגישה איתה, עד שהסמינר אישר לי להפסיק את השיחות עם איתה. עברו מאז הרבה מאוד שנים, עד היום ברגעי משבר אני חוזרת לחשוב שאני פשוט אדם משוגע וכל הסביבה סובלת ממני (כן, כן, ניסו לעזור. בעיקר חברה עם משפט מחץ שמלווה אותי עד היום "אין גאון בלי שגעון"), מחלתי לה. היום היא מובילה את אחד העמותות הרגשיות (לא הניה! משהיא אחרת) שמטפלת ומכשירה מטפלות כדמותה וכצלמה...

ופגיעה מעו"ס קליני תואר שלישי מטפל משפחתי - הוצמדה לי תגית של "נודניקית" בהקשר זוגי. זה אכן מאוד לא נעים, אבל טעות שיכולה לקרות (בעלי דיבר, המטפל ניסה לשקף מה הוא מבין ממנו וזה התקבע כסתיגמה. בעלי מאוד מניפולטיבי על גבול התעללות רגשית, והוא מומחה לבני אדם, הגיוני שיצליח "לסובב" איש מקצוע, אך עדיין זו פשלה של המטפל).

הנה, 2 פגיעות, לשתיהן יש השלכות על חיי עד היום,
באמת עוצמת הפגיעה שווה???
בראשונה "יועצת", ניסתי להילחם ולענות - ולא עזר (פה אני מרגישה "נקייה" עשיתי כל שבידי למנוע את הפגיעה הזו בי).
בשניה "מטפל אקדמאי", שתקתי - לו היה לי כוחות לענות כנראה שזה לא היה קורה (כן, פה זה גם אשמתי, הרגשתי שזה קורה "שוב" ולא התחשק לי להילחם).

עוד כמה בקטנה על יועצים לא אקדמאים?
יועצת שניסת לאבחן על סמך שאלון האם בעלי טיפוס רק בעייתי או נרקיסיסט..... שלא בנוכחותו. כאשר בחלק מהזמן ילדת בת ה4 יושבת על ברכיה, כי "הסכמתי לקבל אותך בחופש ואמרת שאין בעיה שהילדים בבית" (לא ענית לה: בבית, לא בחדר!!!) שלמתי בחריקת שן בסוף הפגישה ולא באתי יותר, לפחות לא נרשמו נזקים.
יועצת שדאגה שהסמינר יסלק לתמיד חברה מהכיתה שלי אחרי שספרה לה ב4 עיניים על שאלה אמונית שהייתה לה בעבר, וזה אחרי שהיועצת התחייבה שאין לה קשר לסמינרים (הכירה אותה דרך טלפון של העמותות לנערות שעונים וכו).
יועץ זוגי שאמר לבעלי על הכל "אתה צודק" בפגישה ראשונה, ואז כשבעלי יצא לשרותים אמר לי "רואה? ככה אני קונה אותו והוא יסכים להתחיל טיפול קבוע אצלי". וקרה כמובן מה שחשבתי שיקרה: בעלי הסביר שאין טעם ללכת שוב, אני פשוט צריכה תמיד לשמוע בקולו כי גם המטפל אמר שהוא תמיד צודק...

*האם אני משוגעת? בתור בעלת עסק, ויש לי לתקופות גם עובדים שכירים, עבודה על חוזי ענק וכו, לא נשמע לי הגיוני 🤔 אבל חכו כשמשהו יכשל ולא יצליח, אז זו תהיה הוכחה ש--- וכו.
*האם אני נודניקית בנישואים? בהתחשב בכך שאסור לפנות לבעלי כמעט כל היממה אלא רק הוא אלי, אלא אם כן קרה משהו ממש קריטי, אז לא נראה לי. אבל כשכועסים עלי למה הפרעת לי באמצע משהו חשוב (
 
אולי נתחיל שרשור נפגעי "יועצים" מול נפגעי מטפלים אקדמאים כדי להבין את גודל ההבדל בין פגיעה של הראשונים לבין פגיעה של השניים???

אני הראשונה שתרים כפפה, בתקווה שלא יזהו אותי...

"יועצת" ממקום יוקרתי ונחשב של חרדים - ישבה בפגישה טיפולית כפויה מטעם הסמינר (בגילאי התיכון) לשכנע אותי "פחדת להיות משוגעת כמו X? צר לי לאכזב אותך, את כבר כזו" ואז במשך 40 (!) דקות ישבה להסביר כמה אני אדם לא שפוי ומשוגע... אחרי 5 דקות כבר הסכמתי איתה, לצערי, והייתי פתוחה שתתן לי כלים איך לא להיות משוגעת, אבל לא. אז אחרי 40 דקות נשלחתי חזרה לכתה. שבוע אחרי נפגשנו ולא נגענו יותר בנושא הזה, אחרי פגישה נוספת הבנתי שאם אשאל שאלות אמונה היא תתלהב ותהנה וככה תניח לי מעלבונות, אז השתדלתי להשיג שאלה לכל פגישה איתה, עד שהסמינר אישר לי להפסיק את השיחות עם איתה. עברו מאז הרבה מאוד שנים, עד היום ברגעי משבר אני חוזרת לחשוב שאני פשוט אדם משוגע וכל הסביבה סובלת ממני (כן, כן, ניסו לעזור. בעיקר חברה עם משפט מחץ שמלווה אותי עד היום "אין גאון בלי שגעון"), מחלתי לה. היום היא מובילה את אחד העמותות הרגשיות (לא הניה! משהיא אחרת) שמטפלת ומכשירה מטפלות כדמותה וכצלמה...

ופגיעה מעו"ס קליני תואר שלישי מטפל משפחתי - הוצמדה לי תגית של "נודניקית" בהקשר זוגי. זה אכן מאוד לא נעים, אבל טעות שיכולה לקרות (בעלי דיבר, המטפל ניסה לשקף מה הוא מבין ממנו וזה התקבע כסתיגמה. בעלי מאוד מניפולטיבי על גבול התעללות רגשית, והוא מומחה לבני אדם, הגיוני שיצליח "לסובב" איש מקצוע, אך עדיין זו פשלה של המטפל).

הנה, 2 פגיעות, לשתיהן יש השלכות על חיי עד היום,
באמת עוצמת הפגיעה שווה???
בראשונה "יועצת", ניסתי להילחם ולענות - ולא עזר (פה אני מרגישה "נקייה" עשיתי כל שבידי למנוע את הפגיעה הזו בי).
בשניה "מטפל אקדמאי", שתקתי - לו היה לי כוחות לענות כנראה שזה לא היה קורה (כן, פה זה גם אשמתי, הרגשתי שזה קורה "שוב" ולא התחשק לי להילחם).

עוד כמה בקטנה על יועצים לא אקדמאים?
יועצת שניסת לאבחן על סמך שאלון האם בעלי טיפוס רק בעייתי או נרקיסיסט..... שלא בנוכחותו. כאשר בחלק מהזמן ילדת בת ה4 יושבת על ברכיה, כי "הסכמתי לקבל אותך בחופש ואמרת שאין בעיה שהילדים בבית" (לא ענית לה: בבית, לא בחדר!!!) שלמתי בחריקת שן בסוף הפגישה ולא באתי יותר, לפחות לא נרשמו נזקים.
יועצת שדאגה שהסמינר יסלק לתמיד חברה מהכיתה שלי אחרי שספרה לה ב4 עיניים על שאלה אמונית שהייתה לה בעבר, וזה אחרי שהיועצת התחייבה שאין לה קשר לסמינרים (הכירה אותה דרך טלפון של העמותות לנערות שעונים וכו).
יועץ זוגי שאמר לבעלי על הכל "אתה צודק" בפגישה ראשונה, ואז כשבעלי יצא לשרותים אמר לי "רואה? ככה אני קונה אותו והוא יסכים להתחיל טיפול קבוע אצלי". וקרה כמובן מה שחשבתי שיקרה: בעלי הסביר שאין טעם ללכת שוב, אני פשוט צריכה תמיד לשמוע בקולו כי גם המטפל אמר שהוא תמיד צודק...

*האם אני משוגעת? בתור בעלת עסק, ויש לי לתקופות גם עובדים שכירים, עבודה על חוזי ענק וכו, לא נשמע לי הגיוני 🤔 אבל חכו כשמשהו יכשל ולא יצליח, אז זו תהיה הוכחה ש--- וכו.
*האם אני נודניקית בנישואים? בהתחשב בכך שאסור לפנות לבעלי כמעט כל היממה אלא רק הוא אלי, אלא אם כן קרה משהו ממש קריטי, אז לא נראה לי. אבל כשכועסים עלי למה הפרעת לי באמצע משהו חשוב (
לא פשוט בכלל
ה' יתן לך כוח להתמודד ולהצליח
ואולי אולי תוכלי את ליעץ ולתת כוח לשני
 
לא פשוט בכלל
ה' יתן לך כוח להתמודד ולהצליח
ואולי אולי תוכלי את ליעץ ולתת כוח לשני
אני? לטפל???

אדם צריך להיות שלם ויציב כדי שיוכל להכיל כאב של אחרים.
הא, וגם להיות מקצועי!

אגב, זו הבעיה בציבור שלנו, יש לי בעיה בזוגיות התגברתי? אעשה קורס של חצישנה ואני מומחה מניסיון לבעיות בזוגיות 🤣🤣 וכו
 
אני? לטפל???

אדם צריך להיות שלם ויציב כדי שיוכל להכיל כאב של אחרים.
הא, וגם להיות מקצועי!

אגב, זו הבעיה בציבור שלנו, יש לי בעיה בזוגיות התגברתי? אעשה קורס של חצישנה ואני מומחה מניסיון לבעיות בזוגיות 🤣🤣 וכו
צודקת!!
כמה את מודעת לעצמך
לכן חשוב שדוקא את תתמקצעי ותוכלי לתת מתוך מקציעות ולב רחב
שצריך את שניהם ליהות במטפל
 
אני לא מתמצא בעולמות אלו.
אבל אולי אחת הסיבות לפניית ציבור גדול לכאלו שלא למדו וכו' בצורה מסודרת ומספיקה.
באחד המקומות שמעתי שחלק מהקוד האתי, זה לא לספר לאף אחד מה שהוא אמר, לא לבקר את מה שהוא חושב או אומר בקיצור שום דבר. (למעט אובדנות)
ואני מאמין שיש עוד פרטים שמלמדים באקדמיה שלא מקובלים על הורים, ודברים שקשורים לשומת"צ
וכשהולכים למישו חרדי שלא למד באקדמיה, אז הוא יותר יהיה אכפת לו שמירת המצוות של המטופל.
ואני יודע שיש הרבה שדווקא מעדיפים מטפל חילוני כי הוא לא בתחום החרדי בכלל.

דבר נוסף, וכבר הזכירו באחד התגובות כאן,
באם בן אדם מגיע למאמן לדוגמא, או מטפל רגשי שבעיקר שומע את הבן אדם שנמצא בדיכאון קל או בינוני. שזה לא קשור בכלל לפסיכולוגיה. ועדיין נוגעים לפעמים במקומות של פסילוכוגיה ורגש.
ייתכן ומשה שכן צריך להגיע, זה למצב שזה גדול על המטפל, ששם הוא יידע לומר סטופ ולשלוח למטפל מקצועי יותר ממנו.
 
אני לא מתמצא בעולמות אלו.
אבל אולי אחת הסיבות לפניית ציבור גדול לכאלו שלא למדו וכו' בצורה מסודרת ומספיקה.
באחד המקומות שמעתי שחלק מהקוד האתי, זה לא לספר לאף אחד מה שהוא אמר, לא לבקר את מה שהוא חושב או אומר בקיצור שום דבר. (למעט אובדנות)
ואני מאמין שיש עוד פרטים שמלמדים באקדמיה שלא מקובלים על הורים, ודברים שקשורים לשומת"צ
וכשהולכים למישו חרדי שלא למד באקדמיה, אז הוא יותר יהיה אכפת לו שמירת המצוות של המטופל.
ואני יודע שיש הרבה שדווקא מעדיפים מטפל חילוני כי הוא לא בתחום החרדי בכלל.

דבר נוסף, וכבר הזכירו באחד התגובות כאן,
באם בן אדם מגיע למאמן לדוגמא, או מטפל רגשי שבעיקר שומע את הבן אדם שנמצא בדיכאון קל או בינוני. שזה לא קשור בכלל לפסיכולוגיה. ועדיין נוגעים לפעמים במקומות של פסילוכוגיה ורגש.
ייתכן ומשה שכן צריך להגיע, זה למצב שזה גדול על המטפל, ששם הוא יידע לומר סטופ ולשלוח למטפל מקצועי יותר ממנו.
יעוץ ואימון מתאימים למפגש שאינו טיפולי אלא תומך,מכוון,מקשיב,מלווה תהליך התקדמות .
בשלב שאיש המקצוע מזהה שיש כאן עומק רגשי בעייתי
חובתו להפנות הלאה לטיפול מקצועי ומעמיק רשמי ומוכר(עו"ס קליני,פסיכולוג/פסיכותרפיסט,מטפל מתמחה באומנות ועוד.)
לכך נלמדים לימודי הפתולוגיה גם בלימודי אימון ויעוץ.
 
אגב, זו הבעיה בציבור שלנו, יש לי בעיה בזוגיות התגברתי? אעשה קורס של חצישנה ואני מומחה מניסיון לבעיות בזוגיות 🤣🤣 וכו
וואו כמה שזה נכון ועצוב
התמודדתי זוגית והצלחתי? אני יכולה ליעץ לאחרים
התמודדתי עם ילד חינוכית והצלחתי? כנ"ל...
יצאתי ממשברים, בניתי את עצמי - ברור שאני מספיק בנויה בשביל להפיץ את נסיוני...

לפעמים זה יותר גרוע - התמודדתי עם זוגיות והתגרשתי, אז אני יכולה ליעץ...
האישה צודקת תמיד, הבעל מתעלל תמיד, מה השאלה בכלל?

אבל אני ממש לא חושבת שזה בעיה שלנו כציבור, זה ככה גם בציבור הכללי, ולפעמים אפילו גרוע יותר

הניסיון שאנשים צוברים על בשרם הוא גדול ומשמעותי
ואפשר בהחלט לעזור איתו לאחרים מתוך הבנה עמוקה למה שהם עוברים
אבל ניסיון לא בהכרח מביא איתו ידע מספיק, בטח לא לכל מי שההתמודדות שלו דומה במקצת
עם ניסיון חיים אפשר לבנות עולמות, אבל רק כשמשתמשים בו כדי לתת כתף, תמיכה, אמונה ותיקווה לעתיד טוב.

וזה - @אמא של :-) - את יכולה לתת כבר עכשיו.
חברות ותמיכה הם אדירים, ואת נשמעת לי מספיק בנויה בשבילם, והם יכולים לתת גם לך כח במקומות שאותם עוד לא סיימת לבנות.
לא צריך להיות חזקים כשעוזרים לאחרים להתחזק...
 
אולי נתחיל שרשור נפגעי "יועצים" מול נפגעי מטפלים אקדמאים כדי להבין את גודל ההבדל בין פגיעה של הראשונים לבין פגיעה של השניים???

אני הראשונה שתרים כפפה, בתקווה שלא יזהו אותי...

"יועצת" ממקום יוקרתי ונחשב של חרדים - ישבה בפגישה טיפולית כפויה מטעם הסמינר (בגילאי התיכון) לשכנע אותי "פחדת להיות משוגעת כמו X? צר לי לאכזב אותך, את כבר כזו" ואז במשך 40 (!) דקות ישבה להסביר כמה אני אדם לא שפוי ומשוגע... אחרי 5 דקות כבר הסכמתי איתה, לצערי, והייתי פתוחה שתתן לי כלים איך לא להיות משוגעת, אבל לא. אז אחרי 40 דקות נשלחתי חזרה לכתה. שבוע אחרי נפגשנו ולא נגענו יותר בנושא הזה, אחרי פגישה נוספת הבנתי שאם אשאל שאלות אמונה היא תתלהב ותהנה וככה תניח לי מעלבונות, אז השתדלתי להשיג שאלה לכל פגישה איתה, עד שהסמינר אישר לי להפסיק את השיחות עם איתה. עברו מאז הרבה מאוד שנים, עד היום ברגעי משבר אני חוזרת לחשוב שאני פשוט אדם משוגע וכל הסביבה סובלת ממני (כן, כן, ניסו לעזור. בעיקר חברה עם משפט מחץ שמלווה אותי עד היום "אין גאון בלי שגעון"), מחלתי לה. היום היא מובילה את אחד העמותות הרגשיות (לא הניה! משהיא אחרת) שמטפלת ומכשירה מטפלות כדמותה וכצלמה...

ופגיעה מעו"ס קליני תואר שלישי מטפל משפחתי - הוצמדה לי תגית של "נודניקית" בהקשר זוגי. זה אכן מאוד לא נעים, אבל טעות שיכולה לקרות (בעלי דיבר, המטפל ניסה לשקף מה הוא מבין ממנו וזה התקבע כסתיגמה. בעלי מאוד מניפולטיבי על גבול התעללות רגשית, והוא מומחה לבני אדם, הגיוני שיצליח "לסובב" איש מקצוע, אך עדיין זו פשלה של המטפל).

הנה, 2 פגיעות, לשתיהן יש השלכות על חיי עד היום,
באמת עוצמת הפגיעה שווה???
בראשונה "יועצת", ניסתי להילחם ולענות - ולא עזר (פה אני מרגישה "נקייה" עשיתי כל שבידי למנוע את הפגיעה הזו בי).
בשניה "מטפל אקדמאי", שתקתי - לו היה לי כוחות לענות כנראה שזה לא היה קורה (כן, פה זה גם אשמתי, הרגשתי שזה קורה "שוב" ולא התחשק לי להילחם).

עוד כמה בקטנה על יועצים לא אקדמאים?
יועצת שניסת לאבחן על סמך שאלון האם בעלי טיפוס רק בעייתי או נרקיסיסט..... שלא בנוכחותו. כאשר בחלק מהזמן ילדת בת ה4 יושבת על ברכיה, כי "הסכמתי לקבל אותך בחופש ואמרת שאין בעיה שהילדים בבית" (לא ענית לה: בבית, לא בחדר!!!) שלמתי בחריקת שן בסוף הפגישה ולא באתי יותר, לפחות לא נרשמו נזקים.
יועצת שדאגה שהסמינר יסלק לתמיד חברה מהכיתה שלי אחרי שספרה לה ב4 עיניים על שאלה אמונית שהייתה לה בעבר, וזה אחרי שהיועצת התחייבה שאין לה קשר לסמינרים (הכירה אותה דרך טלפון של העמותות לנערות שעונים וכו).
יועץ זוגי שאמר לבעלי על הכל "אתה צודק" בפגישה ראשונה, ואז כשבעלי יצא לשרותים אמר לי "רואה? ככה אני קונה אותו והוא יסכים להתחיל טיפול קבוע אצלי". וקרה כמובן מה שחשבתי שיקרה: בעלי הסביר שאין טעם ללכת שוב, אני פשוט צריכה תמיד לשמוע בקולו כי גם המטפל אמר שהוא תמיד צודק...

*האם אני משוגעת? בתור בעלת עסק, ויש לי לתקופות גם עובדים שכירים, עבודה על חוזי ענק וכו, לא נשמע לי הגיוני 🤔 אבל חכו כשמשהו יכשל ולא יצליח, אז זו תהיה הוכחה ש--- וכו.
*האם אני נודניקית בנישואים? בהתחשב בכך שאסור לפנות לבעלי כמעט כל היממה אלא רק הוא אלי, אלא אם כן קרה משהו ממש קריטי, אז לא נראה לי. אבל כשכועסים עלי למה הפרעת לי באמצע משהו חשוב (
האמת?
אין הרבה מטפלים - ובכללם גם האקדמאים שיודעים שקלוט את הדברים שכתבת
צריך לזה מקצועיות רחבה, ובעל מקצוע שהוא אמיץ וכנה
 
אולי נתחיל שרשור נפגעי "יועצים" מול נפגעי מטפלים אקדמאים כדי להבין את גודל ההבדל בין פגיעה של הראשונים לבין פגיעה של השניים???

אני הראשונה שתרים כפפה, בתקווה שלא יזהו אותי...

"יועצת" ממקום יוקרתי ונחשב של חרדים - ישבה בפגישה טיפולית כפויה מטעם הסמינר (בגילאי התיכון) לשכנע אותי "פחדת להיות משוגעת כמו X? צר לי לאכזב אותך, את כבר כזו" ואז במשך 40 (!) דקות ישבה להסביר כמה אני אדם לא שפוי ומשוגע... אחרי 5 דקות כבר הסכמתי איתה, לצערי, והייתי פתוחה שתתן לי כלים איך לא להיות משוגעת, אבל לא. אז אחרי 40 דקות נשלחתי חזרה לכתה. שבוע אחרי נפגשנו ולא נגענו יותר בנושא הזה, אחרי פגישה נוספת הבנתי שאם אשאל שאלות אמונה היא תתלהב ותהנה וככה תניח לי מעלבונות, אז השתדלתי להשיג שאלה לכל פגישה איתה, עד שהסמינר אישר לי להפסיק את השיחות עם איתה. עברו מאז הרבה מאוד שנים, עד היום ברגעי משבר אני חוזרת לחשוב שאני פשוט אדם משוגע וכל הסביבה סובלת ממני (כן, כן, ניסו לעזור. בעיקר חברה עם משפט מחץ שמלווה אותי עד היום "אין גאון בלי שגעון"), מחלתי לה. היום היא מובילה את אחד העמותות הרגשיות (לא הניה! משהיא אחרת) שמטפלת ומכשירה מטפלות כדמותה וכצלמה...

ופגיעה מעו"ס קליני תואר שלישי מטפל משפחתי - הוצמדה לי תגית של "נודניקית" בהקשר זוגי. זה אכן מאוד לא נעים, אבל טעות שיכולה לקרות (בעלי דיבר, המטפל ניסה לשקף מה הוא מבין ממנו וזה התקבע כסתיגמה. בעלי מאוד מניפולטיבי על גבול התעללות רגשית, והוא מומחה לבני אדם, הגיוני שיצליח "לסובב" איש מקצוע, אך עדיין זו פשלה של המטפל).

הנה, 2 פגיעות, לשתיהן יש השלכות על חיי עד היום,
באמת עוצמת הפגיעה שווה???
בראשונה "יועצת", ניסתי להילחם ולענות - ולא עזר (פה אני מרגישה "נקייה" עשיתי כל שבידי למנוע את הפגיעה הזו בי).
בשניה "מטפל אקדמאי", שתקתי - לו היה לי כוחות לענות כנראה שזה לא היה קורה (כן, פה זה גם אשמתי, הרגשתי שזה קורה "שוב" ולא התחשק לי להילחם).

עוד כמה בקטנה על יועצים לא אקדמאים?
יועצת שניסת לאבחן על סמך שאלון האם בעלי טיפוס רק בעייתי או נרקיסיסט..... שלא בנוכחותו. כאשר בחלק מהזמן ילדת בת ה4 יושבת על ברכיה, כי "הסכמתי לקבל אותך בחופש ואמרת שאין בעיה שהילדים בבית" (לא ענית לה: בבית, לא בחדר!!!) שלמתי בחריקת שן בסוף הפגישה ולא באתי יותר, לפחות לא נרשמו נזקים.
יועצת שדאגה שהסמינר יסלק לתמיד חברה מהכיתה שלי אחרי שספרה לה ב4 עיניים על שאלה אמונית שהייתה לה בעבר, וזה אחרי שהיועצת התחייבה שאין לה קשר לסמינרים (הכירה אותה דרך טלפון של העמותות לנערות שעונים וכו).
יועץ זוגי שאמר לבעלי על הכל "אתה צודק" בפגישה ראשונה, ואז כשבעלי יצא לשרותים אמר לי "רואה? ככה אני קונה אותו והוא יסכים להתחיל טיפול קבוע אצלי". וקרה כמובן מה שחשבתי שיקרה: בעלי הסביר שאין טעם ללכת שוב, אני פשוט צריכה תמיד לשמוע בקולו כי גם המטפל אמר שהוא תמיד צודק...

*האם אני משוגעת? בתור בעלת עסק, ויש לי לתקופות גם עובדים שכירים, עבודה על חוזי ענק וכו, לא נשמע לי הגיוני 🤔 אבל חכו כשמשהו יכשל ולא יצליח, אז זו תהיה הוכחה ש--- וכו.
*האם אני נודניקית בנישואים? בהתחשב בכך שאסור לפנות לבעלי כמעט כל היממה אלא רק הוא אלי, אלא אם כן קרה משהו ממש קריטי, אז לא נראה לי. אבל כשכועסים עלי למה הפרעת לי באמצע משהו חשוב (
כואב מאד ואפילו מדי, לשמוע מה עברת.
ציינת את הילדה בת 4 שנכחה, אחד הסימנים הבולטים לחוסר מקצועיות, מטפל מורשה לא היה קובע גם אם תתחנני שיקבל אותך בביתו עם ילדים.
רופא כן מקבל בסלון ביתו? עם ילד רכוב על ברכיו? זאת זילות! לדעתי גובל בפשע.
וצר לי על השורות המוקטנות, את נשמעת אישה מודעת מאד, מאחלת לך רק טוב.
 
ת
האנלוגיה שהצגת, למרות שכנראה לא התכוונת לכך, היא ההוכחה החדה והברורה ביותר מדוע הכשרה אקדמית היא קריטית וחיונית.
נתחיל מהנחת היסוד שלך לגבי עולם הרפואה, שאינה מדויקת. רופא טוב לעולם אינו רואה אבחנה כ"וודאית" לחלוטין. כאב ראש יכול לנבוע מאינספור סיבות, והאבחון הוא תהליך מורכב של שלילת אפשרויות. הרפואה, בדומה לנפש, רצופה אי-ודאות.
כעת, נעבור לטיפול הנפשי. אתה צודק: האבחנה מורכבת פי כמה. האירוע (המורה שהכה) אינו הבעיה, אלא רק טריגר אפשרי. הבעיה האמיתית היא המנגנון הנפשי שהאירוע הפעיל. האם המכה יצרה אצל הילד אמונת ליבה שהוא חסר ערך (CBT)? האם היא פגעה בהתפתחות העצמי שלו (פסיכולוגיית העצמי)? האם היא הפכה לתבנית שמשוחזרת במערכות יחסים עתידיות (ממוקד העברה)?
השיטות השונות שציינת אינן "ניחושים" שונים של מטפלים שפועלים כראות עיניהם. אלו הן מפות דרכים שונות ומבוססות-מחקר לאותה טריטוריה מורכבת. תפקידה של הכשרה אקדמית הוא לתת למטפל את היכולת לקרוא את כל המפות הללו, להבין מתי להשתמש בכל אחת, וחשוב מכל – לדעת מתי המפה שבידו אינה מתאימה למקרה שלפניו. אדם ללא הכשרה פועל ללא מפה כלל; הוא מסתמך על תחושות בטן בשדה מוקשים.
לכן, המסקנה הפוכה לחלוטין משלך. דווקא מפני שהנפש כל כך מורכבת, ודווקא מפני שאין "בדיקת דם" פשוטה לדיכאון, האחריות המקצועית גדולה פי כמה. כישרון טבעי ללא הכשרה, במיוחד בהקשר התרבותי המורכב, הוא כמו נהג עם אינטואיציה מעולה שמעולם לא למד את חוקי התנועה או את מבנה המנוע. הוא עלול "להרגיש" את הפנייה הנכונה, אך אין לו מושג מה קורה "מתחת למכסה המנוע" ומה הנזק שהוא עלול לגרום בטעות.
הסטנדרט הנדרש אינו נמוך יותר משל רופא, אלא מחייב אחריות גדולה אף יותר: היכולת לנווט במורכבות הזו בצורה בטוחה, אתית ומבוססת ידע.
מעניין שציינת שלמדת פסיכולוגיה, כי התיאור שהצגת מעלה תהייה לגבי סוג ההכשרה המדובר.
הפסיכולוגיה האקדמית, זו הנלמדת באוניברסיטאות המוכרות, היא תחום מדעי וריגורוזי. היא נשענת בכבדות על מחקר אמפירי, סטטיסטיקה, מדעי המוח, ועל פרוטוקולים טיפוליים שנבדקו ותוקפו במשך שנים. היא אינה אוסף של "דעות" או "שיטות" שכל אחד מפרש כרצונו.
התיאור שלך – של תחום כאוטי, נטול בסיס אבחוני מוצק, שבו כל מטפל פועל לפי "מה שנראה לו" – אכן קיים. אך הוא אינו מתאר את מקצוע הפסיכולוגיה, אלא בדיוק את עולם הקורסים וההכשרות הלא-מפוקחות שעליו נסוב הדיון.

הגדרת "נזק" והוכחתו בתחום הנפש היא אכן מורכבת בהרבה מאשר ברפואת הגוף. מטפל תמיד יוכל לטעון שהמצב היה מחמיר יותר בלעדיו, וקשה להוכיח אחרת.
אך הטעות היא לצמצם את כל מושג האחריות המקצועית וה"נזק" לשאלה הצרה הזו בלבד.
ועדת אתיקה ורישיון מקצועי אינם עוסקים רק בתוצאה הסופית של הטיפול. עיקר תפקידם הוא לוודא שהמטפל פועל לפי סטנדרט מקצועי מחייב, שנועד קודם כל להגן על המטופל. "נזק" אינו רק "החמרת הדיכאון"; נזק הוא גם לדוגמה:
פעולה מחוץ לתחום ההכשרה: האם פעל בתחום שאין לו הכשרה בו? (למשל, טיפול בטראומה מורכבת ללא הסמכה מתאימה).
כשל באבחון והפניה: האם התעלם מדגלים אדומים המצביעים על סכנה אובדנית (רח"ל) ולא הפנה לגורם המתאים?
הבטחות שווא: האם הבטיח למטופל תוצאות שאינו יכול לעמוד בהן?
אלו אינן שאלות של "הצלחה" בטיפול, אלא שאלות ברורות של עמידה בסטנדרט מקצועי בסיסי. על עבירות כאלה בדיוק, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים קליניים מאבדים את רישיונם, גם אם לא ניתן "להוכיח" שהדיכאון של המטופל החמיר בגללם.
כעת, שאל את עצמך: איזה מנגנון קיים כדי למנוע מבוגר קורס לעשות את כל הדברים הללו, ומהי הכתובת של המטופל כאשר הם קורים?
תשובה מדוייקת, רציתי לענות גם כן, אך הקפת הכל, תודה.
 
מה עם הקורס של הרב בויאר??
סליחה שאני מעכיר אשכול כל כך מקצועי וחד, וברמת העיקרון אני מסכים לחלוטין שבלי לימוד על בסיס אקדמי אין מה לדבר, אך חשוב לי באופן אישי לשמוע ספציפית על המקום הנ"ל (זה מחולק לשנתיים ועשיתי כבר את השנה הראשונה ולא נתן לי כלום חוץ מתאוריה שרובה מקבילה לכללית רק בשמות אחרים תוך הדגשה שזו דעת תורה בלבד וזה היפך הפסיכולוגיה החילונית,, וכל הזמן מתרצים שבשנה השניה הכל מאוד פרקטי כולל אבחונים ופרקטיקה ופרוטוקולי טיפול ברורים, ולוחצים עליי להשלים ולא לעזוב באמצע שהרי: מנסיון מי שמפסיק באמצע הוא דחיין וגם בדברים אחרים הוא לא מצליח כלשונם, ואף שהאינטואיציה הברורה שלי היא לברוח יש לרב כריזמה שמעט מושכת, וטוען שהסכמות מגדולי ישראל)
אשמח שיענו לי מנסיון ספציפי אפשר באישי
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

התלבטתי אם להגיב באשכול אחר והחלטתי לפתוח חדש עם הסבר מהבסיס. כל תגובת-נגד תענה בברכה.
אחד הכשלים העיקריים בחיפוש אחר עבודה\ מקצוע, הוא השאלה "איזה עבודה יש בזה"
או- "אני כזו וכזו וכזו, במה כדאי לי לעבוד"
מגדילים לעשות מנחשי ענן\ קוראים בשוקו, בקפה ובקווי האף ומסבירים למאובחן\ת הנלהבים איזה יכולות מדהימות יש להם (מה לא עושים כדי שלקוח יהיה מרוצה ויגרור את חבריו לאותו בור)
ואז כשקמים מהספר ותולשים את הצ'ק ושואלים- במה אני יכולה לעבוד?
אין תשובה ברורה. וחוזרים לנקודת ההתחלה המתסכלת.

ההבדל בין פרופסיה להתקדמות מקצועית כללית
יש מקצועות שלומדים אותם, והם פרופסיה- ראית חשבון, עיצוב דיגיטלי, עריכת דין, תכנות, רפואה, טיפול- מאד ברור מה לומדים ואיזה עבודה מחפשים אחר כך. זה פלוס גדול שהכיוון ברור, זה מינוס ענק אם התחום לא מתאים ורוצים לעשות שינוי. כמעט כל מה שלמדו לא רלוונטי לתחום אחר. צורת ההכשרה הזו מקובלת מאד בחברות שמרניות, כי ככה היה פעם. לכל אחד היה מקצוע ביד- סנדלר, חנווני, רופא או עורך דין. כל הבדיחות על האמא היהודיה והפולניה? אז היום זה ככה בחברה החרדית ובחברה הערבית בארץ. רוצים מקצוע ברור שגם אנשים שמרנים מבינים מה יש ביד.
אבל זה רק מיעוט מהלימודים והעבודות בשוק העבודה המודרני.
רוב הלימודים הם יותר כלליים ומקנים יכולות.
* הם מתבססים על היכולות הבסיסיות של האדם (היוש יכולות אנליטיות יוצאות דופן+ חוש מיוחד לזכירת מספרי טלפון בע"פ+ גמישות בקפיצות לגובה),
* מתקפים אותן עם ידע נוסף ותעודה ממוסמכת ומכניסים לתוך מסגרת ששוק העבודה מכיר בה ומתגמל-
* מכאן האדם מנהל את הקריירה שלו באפיקים שמענינים אותו.

אפשר לדמיין את זה כמו ההבדל בין ללמוד לנגן על כלי אחד מסוים (למשל פסנתר) לבין ללמוד מוזיקה באופן כללי – תווים, תיאוריה, סגנונות. הראשון נותן לך כלי ביד, השני נותן לך שפה שלמה שאיתה אפשר ליצור, ללמד, לנתח, או להמציא משהו חדש.

רוב התארים במדעי החברה והרוח (מי יותר ומי פחות) נותנים תוקף ליכולות. נותנים ידע רלוונטי שהשוק מכיר בו. לא לחינם משרות זוטרות דורשות תואר ראשון כלשהו, משרות בכירות יותר בפיתוח פרויקטים דורשות תואר שני יתרון באחד מתוך התחומים-------. כי הם לא מחפשים דווקא תואר שני בתחום ספציפי. הם מחפשים מישהו שיש לו יכולות ניהוליות וניתוחיות בתחום רחב מסוים.
בעבודות מהסוג הזה יש משקל רב ליכולות האישיות, לנסיון התעסוקתי, ולידע שצברו. אפשר להגיע לתפקידים בשכר נאה מאד- אבל צריך לנהל את זה בחכמה. לעבוד בהתחלה בשכר נמוך כי בתפקיד מסוים יש מקפצה לשלב הבא. יש הרבה ניידות בין התחומים- יכול לבוא מישהו שניהל פרויקט בתחום הבריאות ולהתקבל לעבודה בכירה בניהול בתחום החינוך או הרווחה. כי זה לא "איזה עבודה יש בזה" אלא- מה היכולות שנולדתי איתם ומה הנסיון והידע שצברתי בדרך מעל היכולות האלה.
התפתחות מקצועית כזו היא גמישה ויש בה ניידות בין תחומים.

ומכאן ההבדל בצורך בתואר אקדמי. בתחומי הפרופסיות אם את מתכנתת טובה או מנהלת חשבונות מעולה- והצלחת להתברג, אף אחד לא יבדוק אם יש לך תואר (לרוב, בהתחלה. לפעמים בהמשך החיים כן צריך). כנ"ל בעוד תחומים בהם מספיק ידע ותעודה.
אבל בתחומים שנושקים יותר לתחומי החברה, הדרך הכמעט יחידה להתקדם זה ע"י תואר. כי זה שילוב של יכולות+ אישור שיש לאדם ידע נרחב שיהיה רלוונטי למגוון רב של תפקידים. אין כמעט דרך לעקוף את זה.

לגבי "לעבוד במחקר"
זו אמירה חסרת תוכן ותועלת כי אין מי שיקבל הפניה "לעבוד במחקר" באבחון תעסוקתי.
למחקר מגיעים ב2 צורות.
1. אדם שמתמחה בתחום מסוים, אוהב ללמוד אותו באופן שווה או יותר למידת אהבתו לעיסוק, רוצה להעמיק בו, ועל הדרך גם להרוויח קצת כסף. העבודה היא או כעוזר מחקר במעבדה (פירוט למטה) או במכוני מחקר מסחריים. רוב העובדים במכוני המחקר הגדולים שמוכרים את שירותיהם לגופים הגדולים במדינה, הם תלמידי תואר ראשון - שני שמנהלים מחקרים מסחריים מול משרדי ממשלה וחברות גדולות. בראש המכונים ואלה שמקבלים שכר נאה, יושבים אנשים עם תקן אקדמי שמוכרים בסצנה האקדמית. כל גוף מחקר שרוצה שישכרו ממנו את השירותים (שאותם יבצעו בשכר נמוך הסטודנטים הנ"ל)- מחזיק כמה אנשי סגל כקישוט וכחותמת איכות. הם לא עובדים במחקר, הם אנשי אקדמיה שמקבלים שכר גם על מחקר. אין שום דרך להגיע לשכר ראוי במחקר בלי להיות אנשי אקדמיה שמושקעים בה עד צוואר, מפרסמים מאמרים בכתבי עת מוכרים ועוד.
העבודה של הזוטרים במכוני המחקר היא משעממת, לעיתים קרובות לא מקצועית (כי עושים המון מניפולציה על נתונים חסרים כדי להשיג משהו), ואם זה מכון שגם עושה סקרים זה בכלל עבודה כמעט משרדית. אין דבר יותר מסכן ממאסטרנט שמתחנן לפונקציות רלוונטיות לענות לו על שאלונים. כן, משלמים לו על זה, ועדיין זה עלוב. זה שווה לו או כי הוא כרגע בין עבודות או במהלך לימודים, או כי הוא מאמין שזה יקדם אותו בעולם האקדמי. זה אף פעם לא תהיה התחנה האחרונה ועיקר הקריירה שלו. (שוב, אלא אם הוא יקבל תקן אקדמי ומכון מחקר יקח אותו כחותמת מקצועית, או שהוא יפתח מכון בעצמו וינסה להשיג חוזים עצמאית, קשה כמעט עד בלתי אפשרי)

מחקר של עוזרי מחקר עם מלגות ומשכורת מתנהל בד"כ במעבדות אקדמיות, סביב אנשי סגל אקדמי. קודם כל לומדים תחום, ואז גם חוקרים אותו. יש תחומים שמאופיינים ביותר מחקר ויש פחות ואפשר לבחור בהתאמה לנטיות ואופי.

2. אנשי מקצוע בתחום הסטטיסטיקה, מערכות מידע וניתוח נתונים. זה דומה מאד לרואה חשבון או מתכנת. יש להם מומחיות בתוכנה\ מספרים הרלוונטיים והם עושים את העבודה השחורה של ניתוח האקסלים של המחקר (או הפלט של תוכנות מתקדמות אחרות) ומעבירים את התוצאות לחוקר שכותב תוצר של מידענות או אנליזה מחקרית, לפי מה שהזמינו ממנו. זו עבודה טכנית, מספרית מאד, שיושב על תואר בסטטיסטיקה או תואר "מדעי" אחר שלימד את האדם לעבוד עם מספרים.
אני רואה מדי פעם אנשים שיש להם טענות על תמחור של עצמאיים. המשלם רואה שהוא שילם 300 ש"ח לעבודה שלקח לעצמאי שעה, או סכומים גדולים יותר, וזה נראה לו מוזר. כי הוא עובד תמורת 55 לשעה, אז מה זה החוצפה לקחת 300 ש"ח לשעה?

אני ישתף מהמקרה שלי שאני מכיר בפרטים, ואפשר להקיש מזה למקרים רבים. העצמאיים פה יבינו מיד מה אני מדבר. המטרה שלי היא קצת להסביר לשכירים, למה הם צריכים לעבוד תמורת 55 לשעה, והעצמאי נראה שעושה הרבה יותר.
בנוסף אני מקווה שזה יעזור קצת למי שמקבל שירות מעצמאי ומרגיש מתוסכל מהסכום הלכאורה גבוה שהוא היה צריך לשלם עבור זמן או שירות.

אני עצמאי שעובד בתחום המוזיקה ומרוויח "1500 ש"ח בערב אחד" (והמחמירים מתחילים לעשות חישוב מה קורה אם אני עובד כל ערב...), אשתי מטפלת רגשית ש"יושבת על כורסא ומרוויחה 300 לשעה",


בוא נעשה חישוב קצר. (לכאורה)
כמה זמן זה לנגן בבר מצוה? בוא נגיד 3 שעות? לכאורה 500 לשעה זה אחלה כסף.
אבל...
אם מחשבים את הזמן שאני עובד סביב האירוע, מהרגע שאני מתחיל לארוז את הרכב, ועד שאני חוזר הביתה והולך לישון מדובר על כ6 שעות.
מה שאומר שהרווח הוא פחות מ300 לשעה.
תורידו דלק, ציוד, ידע, אימון, ואין אירוע כל יום.
מליונר אני לא.

אז נכון שבעל האירוע שילם 1500 שח על 10 דקות ריקודים בבר מצוה וקצת מוזיקת רקע (חלק מהזמן היה בכלל מוזיקה מוקלטת...)
אבל העבודה שלי מסביב היא יותר ממה שנראה למי שמסתכל מהצד.

אותו דבר אשתי.
300 לשעה בשביל לפטפט קצת... נשמע אחלה דבר (והמחמירים יעשו חשבון כמה זה אם עובדים יום שלם וכו')

אז בוא נחשוב שניה, אשתי למדה תואר שני, ויש לה 10 שנות נסיון. (אפשר לחשב לכאורה מאות או אלפי שעות לימוד. מהבגרויות ועד ההדרכות שהיא עדיין מקבלת) זה משהו שעושה הגיון לשלם עליו בפני עצמו.
בנוסף, אם היא קובעת טיפול, זה להתכונן (טכנית ונפשית) חצי שעה לפני לפחות, וחצי שעה אחרי להתאפס. בנוסף יש בדרך כלל לפחות 10 דקות של תיאום לפני הפגישה. לפעמים יש דיונים טלפוניים עם אנשים שקשורים לטיפול.
מה עם קליניקה וביטוח? מה אם משלמים על הדרכה?

הגענו לשעתיים ועשר דקות מינימום על פגישה. וזה בקלות יכול להגיע ל3 שעות. לא כולל הוצאות נלוות.
100 ש"ח לשעה זה לא כזה דבר מושלם.


אז לפני שממהרים לעשות את החישוב המהיר: "כמה עולה פיתה, כמה עולה כדור פלאפל, כמה עולה קצת מלפפון- למה זה עולה 15 ש"ח למנה?"

הייתי מציע להסתכל רחב יותר.

נ.ב. אני לא אומר שכל תמחור של כל עצמאי זה הוגן. רק מציע למסתכל מהצד לראות תמונה רחבה יותר (או לא לעשות את החישובים של השני)

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה