מידע שימושי למי יש אחריות על עולם הטיפול?

[ירחמיאל שני]

הנה אשכול בנושא :

מידע שימושי - מספיק עם הנוכלות הזו של לימוד טיפול רגשי. מישהו צריך להגיד את זה.

אני מכיר במקרה מטפל בכיר עם 20 שנה מאחוריו, מאוד מומלץ ומנוסה. ודווקא לא מחדר הטיפולים. בנוסף, זכיתי ללכת פה ושם לטיפול בעצמי, אצל כמה טובים ומנוסים ומומלצים, וגם שילמתי הרבה כסף ואני שמח עשיתי את זה ושילמתי למרות שהיה קשה לפעמים. ומכאן אומר: ההבדל בינם ובין כל מיני מוכרי חלומות התעשרות - פשוט...

www.prog.co.il

 

[תמר##]

הערת אגב:
בימים האחרונים שמעתי על המושג "תואר ראשון חרדי" כלומר, שאלתי אחת שפגשתי שספרה שעובדת במקצוע טיפולי היכן למדה. היא ענתה שהיא עשתה תואר ראשון, ואח"כ הוסיפה שמדובר בתואר חרדי או בקיצור לא תואר ולא כלום.
לא נכנסת לנושא של אקדמיה אבל שימו לב שאם אתם מעוניינים באשת מקצוע אקדמית - תבררו שהיא אכן כזו ולא לסמוך על דיבורים מעורפלים.
זו לא בושה לשאול.

 

[שואל לעניין]

אז למה שלא יהיה חוק מסודר לגבי טיפול ניסית פעם לחשוב על זה?

האמת שלא ניסיתי
אבל נחשוב עכשיו ביחד...

אולי כי זה תחום חדש?
לפסיכולוגיה לקח 60 שנה עד שהתייחסו אליה ברצינות (הפסיכואנליטיקאים הראשונים היו כולם רופאים)
לעבודה סוציאלית 80 שנה (הראשונים היו מתנדבים)
טיפול באמנות הבעה ויצירה זה תחום צעיר יחסית, נכנס לאקדמיה לפני פחות מ30 שנה (בתחילה זה היה העשרה לפסיכולוגים ועו"סים ולא תחום נפרד)

כבר עשר שנים יש רצון להסדיר את התחום, הח"כים החרדים עוצרים את זה בגופם,
ונספחים אליהם כל התחומים ש(עדיין) אינם אקדמאים כמו NLP CBT EMDR SE ודומיהם, שיש עדויות רבות לתועלת שהם מביאים כאשר מטפלים משתמשים בהם, ולצערנו יש שלומדים רק את הטכניקה וחושבים שהם מטפלים.

ולמה החילונים (שאין להם איסור על למידה אקדמאית) בכלל הלכו לכיוון של מכללות וכו' וכו', שלא מוסדרים בחוק?

מכללה זו גם אקדמיה
הולכים למכללה כי יותר קל להתקבל על פי רוב

 

[מתעניין בכל נושא]

כאמור, אכתוב שוב, אתה נוגע בנקודה מדויק, אכן ידע תיאורטי לבדו אכן אינו ערובה למטפל טוב. אך כאן בדיוק טמונה הטעות הבסיסית בהבנת מהות ההכשרה המקצועית.
ההכשרה האקדמית אינה מנסה להפוך אדם חסר רגישות למכיל או להפוך רובוט לאמפתי. היא לוקחת אדם עם כישרון ורצון טוב, ומעניקה לו את המפות, המצפן והידע על זרמים תת-קרקעיים מסוכנים בנפש האדם, כדי שלא יטביע את מטופליו בדרך. הכלה ללא ידע היא חיבוק ריק, ולעיתים, חיבוק מסוכן.
התיאור שלך, בו ארבעה פסיכולוגים נותנים ארבע עצות סותרות, אינו מתאר טיפול מקצועי; הוא מתאר רשלנות. איש מקצוע אמיתי, בדומה לרופא, מתחיל באבחנה. הוא אינו "יורה מהמותן" עצות על סמך מה שנראה לו. הוא מאבחן את מקור הדיכאון – האם הוא תגובתי? ביולוגי? קשור לטראומה? חלק מהפרעת אישיות? – ורק אז מתאים גישה טיפולית מבוססת מחקר וניסיון. המורכבות של הנפש, שהזכרת בצדק, היא בדיוק הסיבה שנדרשת אבחנה מעמיקה לפני שמציעים פתרון.
.

במקום להגיב כל הזמן אני אחדד את מה שרציתי לומר ואשתדל לקצר -א-אין שום טיפת דמיון בין פסיכולוג לרופא -אם נדבר במקרה סטנדרטי -חולה שכואב לו הראש שמגיע לרופא -כאב הראש זה בעצם תסמין של הבעיה אבל זה לא הבעיה עצמה כי הבעיה היא -למה כואב לו הראש ואז הרופא עושה אבחון שזה אומר -להתחיל לבדוק האם כאב הראש נובע מהמקרה הזה או הזה ואז אם זה מקרה איקס אז הרופא נותן תרופה פלונית או שולח לבדיקה ואם זה מקרה אחר אז גם הרופא עושה את הנ"ל
אצל פסיכולוג-מגיע אדם בגיל ההתבגרות שהוא בדיכאון -הדיכאון זה בעצם תסמין של הבעיה מקביל לכאב ראש המדובר אבל זה לא הבעיה עצמה (במאמר המוסגר -אצל פסיכיאטר זה כן הבעיה עצמה והוא בדיוק מאבחן האם זה דיכאון קל או לא אבל אצל פסיכולוג לא) הבעיה עצמה זה למה הוא בדיכאון ואז לפי הפסיכולוגיה המסורתית הוא עושה אבחון פסיכודיאגנוסטי והוא מתחיל לנבור באדם מאז שהוא נולד והוא מחפש מקרים מיוחדים שקרו וגם קשר עם ההורים סביבה וכו' ובוא נעשה חיים קלים לפסיכולוג וברוך השם לאחר כמה פגישות הוא מצא שבכיתה ד המלמד הרביץ לילד לעיני כל הכיתה במשך רבע שעה אז עכשיו הוא בטוח שזה הסיבה שגרמה לו לדיכאון להתפרץ בגיל ההתבגרות אז לכאורה עכשיו הוא מצא את מקור הבעיה ובוא נקביל את זה לכאב הראש כמו שהרופא מצא שכאב הראש קשור- לצורך העניין -למשל למשהו נוירולוגי אז הפסיכולוג מצא את המקרה של הסטירה שהילד קיבל אבל האמת היא שזה שונה מאד מאד ואני מדבר עוד על האבחון ולא על הטיפול כי במקרה של הרופא ,שורש הבעיה נמצא בודאות וזה הבעיה הנוירולוגית אבל אצל הפסיכולוג בעצם לא נמצאה בכלל הבעיה כי הסטירה שהילד קיבל זה המעשה שקרה אבל התוצאה שקרתה בנפש וההשלכות שלה לשנים קדימה זה כבר נתון לחסדי שיטות הפסיכולוגיה השונות-האגו,העצמי,ממוקד העברה ,סי בי טי וכו' וזה עוד לפני הטיפול ששם הרבה יותר קיצוני ההבדל בין רופא לפסיכולוג
ולכן המסקנה היא שכיון שהנפש מאד מורכבת אם אין לו בבסיס או בפוטנציאל הבנה במחשבות/רגשות/ התנהגות האדם לא יעזור לו גם שלושים שנה של לימודים ואם כן יש לו בבסיס את הנ"ל אז הלימודים למיניהם יכולים לעזור לו אבל רק לעזור אבל כמובן שהוא צריך לשים את היד על ההדק לא לקחת אותם כהלכה למשה מסיני ואם הוא מטפל בחרדי אז חצי מהבעיות נובעות מהעולם המורכב של החרדי ששום חילוני לא יבין והוא רק יכול להזיק אא"כ יש חילונים יוצאים מן הכלל שבמקרים מסוימים גדולי ישראל שולחים אליהם כשיש להם מומחיות מיוחדת

 

[שלמה מרלר]

הענין שיש מטפלות שלא הצליחו בתחום החינוך שהיו בו
ולמדו איזה קורוס בטיפול הורי זוגי וכו' שזה ממש דיני נפשות וחושבות שפיתחו איזה שיטה .....
ומשוקות אותה שכדאי ללמוד אצלם ..... והם מבינות את היואסים החרדים וכו'
כי הם בבני ברקיות
בקיצור שומר נפשו ירחק

 

[מתעניין בכל נושא]

וכאן טמון ההבדל המהותי, אותו אתה מפספס לצערי: אם אחד מאותם ארבעה פסיכולוגים בדוגמה שלך יגרום נזק, יש לו רישיון לאבד. הוא כפוף לוועדת אתיקה. יש כתובת לתלונה. האם ניתן לומר את אותו הדבר על "האיש החכם" ששמועתו יצאה למרחוק?
האמונה שלך במוסדות היא עניין אישי, אך המציאות היא משפטית: רופא או פסיכולוג שסרח, מסתכן בקריירה שלו. בוגר קורס שסרח, מסתכן לכל היותר במוניטין שלו, בעוד המטופל נותר עם הנזק.
הדיון אינו על הצלחה מול כישלון. הוא על אחריות מול הפקרות.

למה אתה קורה נזק הרי אם אין מקרה שאפשר להצביע עליו ששם קרה הנזק אין שום אפשרות לתבוע את הפסיכולוג כי כמו ברפואה אם רופא לא אבחן טוב אבל לא יצא נזק ממשי מהאבחון הלקוי שלו האם אפשר לתבוע אותו התשובה היא לא ואם תעשה בירור אצל כמה עורכי דין תראה שזאת האמת וקל וחומר בנפש ששם אם המטופל הגיע לפסיכולוג לדוגמא עם דיכאון וזה רק החמיר אצלו אח"כ ולכן הפסיכולוג יכול תמיד לטעון שזה לא קשור אליו ובלעדיו היה יכול להיות יותר גרוע

 

[השדכן]

במקום להגיב כל הזמן אני אחדד את מה שרציתי לומר ואשתדל לקצר -א-אין שום טיפת דמיון בין פסיכולוג לרופא -אם נדבר במקרה סטנדרטי -חולה שכואב לו הראש שמגיע לרופא -כאב הראש זה בעצם תסמין של הבעיה אבל זה לא הבעיה עצמה כי הבעיה היא -למה כואב לו הראש ואז הרופא עושה אבחון שזה אומר -להתחיל לבדוק האם כאב הראש נובע מהמקרה הזה או הזה ואז אם זה מקרה איקס אז הרופא נותן תרופה פלונית או שולח לבדיקה ואם זה מקרה אחר אז גם הרופא עושה את הנ"ל
אצל פסיכולוג-מגיע אדם בגיל ההתבגרות שהוא בדיכאון -הדיכאון זה בעצם תסמין של הבעיה מקביל לכאב ראש המדובר אבל זה לא הבעיה עצמה (במאמר המוסגר -אצל פסיכיאטר זה כן הבעיה עצמה והוא בדיוק מאבחן האם זה דיכאון קל או לא אבל אצל פסיכולוג לא) הבעיה עצמה זה למה הוא בדיכאון ואז לפי הפסיכולוגיה המסורתית הוא עושה אבחון פסיכודיאגנוסטי והוא מתחיל לנבור באדם מאז שהוא נולד והוא מחפש מקרים מיוחדים שקרו וגם קשר עם ההורים סביבה וכו' ובוא נעשה חיים קלים לפסיכולוג וברוך השם לאחר כמה פגישות הוא מצא שבכיתה ד המלמד הרביץ לילד לעיני כל הכיתה במשך רבע שעה אז עכשיו הוא בטוח שזה הסיבה שגרמה לו לדיכאון להתפרץ בגיל ההתבגרות אז לכאורה עכשיו הוא מצא את מקור הבעיה ובוא נקביל את זה לכאב הראש כמו שהרופא מצא שכאב הראש קשור- לצורך העניין -למשל למשהו נוירולוגי אז הפסיכולוג מצא את המקרה של הסטירה שהילד קיבל אבל האמת היא שזה שונה מאד מאד ואני מדבר עוד על האבחון ולא על הטיפול כי במקרה של הרופא ,שורש הבעיה נמצא בודאות וזה הבעיה הנוירולוגית אבל אצל הפסיכולוג בעצם לא נמצאה בכלל הבעיה כי הסטירה שהילד קיבל זה המעשה שקרה אבל התוצאה שקרתה בנפש וההשלכות שלה לשנים קדימה זה כבר נתון לחסדי שיטות הפסיכולוגיה השונות-האגו,העצמי,ממוקד העברה ,סי בי טי וכו' וזה עוד לפני הטיפול ששם הרבה יותר קיצוני ההבדל בין רופא לפסיכולוג
ולכן המסקנה היא שכיון שהנפש מאד מורכבת אם אין לו בבסיס או בפוטנציאל הבנה במחשבות/רגשות/ התנהגות האדם לא יעזור לו גם שלושים שנה של לימודים ואם כן יש לו בבסיס את הנ"ל אז הלימודים למיניהם יכולים לעזור לו אבל רק לעזור אבל כמובן שהוא צריך לשים את היד על ההדק לא לקחת אותם כהלכה למשה מסיני ואם הוא מטפל בחרדי אז חצי מהבעיות נובעות מהעולם המורכב של החרדי ששום חילוני לא יבין והוא רק יכול להזיק אא"כ יש חילונים יוצאים מן הכלל שבמקרים מסוימים גדולי ישראל שולחים אליהם כשיש להם מומחיות מיוחדת

האנלוגיה שהצגת, למרות שכנראה לא התכוונת לכך, היא ההוכחה החדה והברורה ביותר מדוע הכשרה אקדמית היא קריטית וחיונית.
נתחיל מהנחת היסוד שלך לגבי עולם הרפואה, שאינה מדויקת. רופא טוב לעולם אינו רואה אבחנה כ"וודאית" לחלוטין. כאב ראש יכול לנבוע מאינספור סיבות, והאבחון הוא תהליך מורכב של שלילת אפשרויות. הרפואה, בדומה לנפש, רצופה אי-ודאות.
כעת, נעבור לטיפול הנפשי. אתה צודק: האבחנה מורכבת פי כמה. האירוע (המורה שהכה) אינו הבעיה, אלא רק טריגר אפשרי. הבעיה האמיתית היא המנגנון הנפשי שהאירוע הפעיל. האם המכה יצרה אצל הילד אמונת ליבה שהוא חסר ערך (CBT)? האם היא פגעה בהתפתחות העצמי שלו (פסיכולוגיית העצמי)? האם היא הפכה לתבנית שמשוחזרת במערכות יחסים עתידיות (ממוקד העברה)?
השיטות השונות שציינת אינן "ניחושים" שונים של מטפלים שפועלים כראות עיניהם. אלו הן מפות דרכים שונות ומבוססות-מחקר לאותה טריטוריה מורכבת. תפקידה של הכשרה אקדמית הוא לתת למטפל את היכולת לקרוא את כל המפות הללו, להבין מתי להשתמש בכל אחת, וחשוב מכל – לדעת מתי המפה שבידו אינה מתאימה למקרה שלפניו. אדם ללא הכשרה פועל ללא מפה כלל; הוא מסתמך על תחושות בטן בשדה מוקשים.
לכן, המסקנה הפוכה לחלוטין משלך. דווקא מפני שהנפש כל כך מורכבת, ודווקא מפני שאין "בדיקת דם" פשוטה לדיכאון, האחריות המקצועית גדולה פי כמה. כישרון טבעי ללא הכשרה, במיוחד בהקשר התרבותי המורכב, הוא כמו נהג עם אינטואיציה מעולה שמעולם לא למד את חוקי התנועה או את מבנה המנוע. הוא עלול "להרגיש" את הפנייה הנכונה, אך אין לו מושג מה קורה "מתחת למכסה המנוע" ומה הנזק שהוא עלול לגרום בטעות.
הסטנדרט הנדרש אינו נמוך יותר משל רופא, אלא מחייב אחריות גדולה אף יותר: היכולת לנווט במורכבות הזו בצורה בטוחה, אתית ומבוססת ידע.
מעניין שציינת שלמדת פסיכולוגיה, כי התיאור שהצגת מעלה תהייה לגבי סוג ההכשרה המדובר.
הפסיכולוגיה האקדמית, זו הנלמדת באוניברסיטאות המוכרות, היא תחום מדעי וריגורוזי. היא נשענת בכבדות על מחקר אמפירי, סטטיסטיקה, מדעי המוח, ועל פרוטוקולים טיפוליים שנבדקו ותוקפו במשך שנים. היא אינה אוסף של "דעות" או "שיטות" שכל אחד מפרש כרצונו.
התיאור שלך – של תחום כאוטי, נטול בסיס אבחוני מוצק, שבו כל מטפל פועל לפי "מה שנראה לו" – אכן קיים. אך הוא אינו מתאר את מקצוע הפסיכולוגיה, אלא בדיוק את עולם הקורסים וההכשרות הלא-מפוקחות שעליו נסוב הדיון.

למה אתה קורה נזק הרי אם אין מקרה שאפשר להצביע עליו ששם קרה הנזק אין שום אפשרות לתבוע את הפסיכולוג כי כמו ברפואה אם רופא לא אבחן טוב אבל לא יצא נזק ממשי מהאבחון הלקוי שלו האם אפשר לתבוע אותו התשובה היא לא ואם תעשה בירור אצל כמה עורכי דין תראה שזאת האמת וקל וחומר בנפש ששם אם המטופל הגיע לפסיכולוג לדוגמא עם דיכאון וזה רק החמיר אצלו אח"כ ולכן הפסיכולוג יכול תמיד לטעון שזה לא קשור אליו ובלעדיו היה יכול להיות יותר גרוע

הגדרת "נזק" והוכחתו בתחום הנפש היא אכן מורכבת בהרבה מאשר ברפואת הגוף. מטפל תמיד יוכל לטעון שהמצב היה מחמיר יותר בלעדיו, וקשה להוכיח אחרת.
אך הטעות היא לצמצם את כל מושג האחריות המקצועית וה"נזק" לשאלה הצרה הזו בלבד.
ועדת אתיקה ורישיון מקצועי אינם עוסקים רק בתוצאה הסופית של הטיפול. עיקר תפקידם הוא לוודא שהמטפל פועל לפי סטנדרט מקצועי מחייב, שנועד קודם כל להגן על המטופל. "נזק" אינו רק "החמרת הדיכאון"; נזק הוא גם לדוגמה:
פעולה מחוץ לתחום ההכשרה: האם פעל בתחום שאין לו הכשרה בו? (למשל, טיפול בטראומה מורכבת ללא הסמכה מתאימה).
כשל באבחון והפניה: האם התעלם מדגלים אדומים המצביעים על סכנה אובדנית (רח"ל) ולא הפנה לגורם המתאים?
הבטחות שווא: האם הבטיח למטופל תוצאות שאינו יכול לעמוד בהן?
אלו אינן שאלות של "הצלחה" בטיפול, אלא שאלות ברורות של עמידה בסטנדרט מקצועי בסיסי. על עבירות כאלה בדיוק, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים קליניים מאבדים את רישיונם, גם אם לא ניתן "להוכיח" שהדיכאון של המטופל החמיר בגללם.
כעת, שאל את עצמך: איזה מנגנון קיים כדי למנוע מבוגר קורס לעשות את כל הדברים הללו, ומהי הכתובת של המטופל כאשר הם קורים?

 

[כוס קקאו]

האנלוגיה שהצגת, למרות שכנראה לא התכוונת לכך, היא ההוכחה החדה והברורה ביותר מדוע הכשרה אקדמית היא קריטית וחיונית.
נתחיל מהנחת היסוד שלך לגבי עולם הרפואה, שאינה מדויקת. רופא טוב לעולם אינו רואה אבחנה כ"וודאית" לחלוטין. כאב ראש יכול לנבוע מאינספור סיבות, והאבחון הוא תהליך מורכב של שלילת אפשרויות. הרפואה, בדומה לנפש, רצופה אי-ודאות.
כעת, נעבור לטיפול הנפשי. אתה צודק: האבחנה מורכבת פי כמה. האירוע (המורה שהכה) אינו הבעיה, אלא רק טריגר אפשרי. הבעיה האמיתית היא המנגנון הנפשי שהאירוע הפעיל. האם המכה יצרה אצל הילד אמונת ליבה שהוא חסר ערך (CBT)? האם היא פגעה בהתפתחות העצמי שלו (פסיכולוגיית העצמי)? האם היא הפכה לתבנית שמשוחזרת במערכות יחסים עתידיות (ממוקד העברה)?
השיטות השונות שציינת אינן "ניחושים" שונים של מטפלים שפועלים כראות עיניהם. אלו הן מפות דרכים שונות ומבוססות-מחקר לאותה טריטוריה מורכבת. תפקידה של הכשרה אקדמית הוא לתת למטפל את היכולת לקרוא את כל המפות הללו, להבין מתי להשתמש בכל אחת, וחשוב מכל – לדעת מתי המפה שבידו אינה מתאימה למקרה שלפניו. אדם ללא הכשרה פועל ללא מפה כלל; הוא מסתמך על תחושות בטן בשדה מוקשים.
לכן, המסקנה הפוכה לחלוטין משלך. דווקא מפני שהנפש כל כך מורכבת, ודווקא מפני שאין "בדיקת דם" פשוטה לדיכאון, האחריות המקצועית גדולה פי כמה. כישרון טבעי ללא הכשרה, במיוחד בהקשר התרבותי המורכב, הוא כמו נהג עם אינטואיציה מעולה שמעולם לא למד את חוקי התנועה או את מבנה המנוע. הוא עלול "להרגיש" את הפנייה הנכונה, אך אין לו מושג מה קורה "מתחת למכסה המנוע" ומה הנזק שהוא עלול לגרום בטעות.
הסטנדרט הנדרש אינו נמוך יותר משל רופא, אלא מחייב אחריות גדולה אף יותר: היכולת לנווט במורכבות הזו בצורה בטוחה, אתית ומבוססת ידע.
מעניין שציינת שלמדת פסיכולוגיה, כי התיאור שהצגת מעלה תהייה לגבי סוג ההכשרה המדובר.
הפסיכולוגיה האקדמית, זו הנלמדת באוניברסיטאות המוכרות, היא תחום מדעי וריגורוזי. היא נשענת בכבדות על מחקר אמפירי, סטטיסטיקה, מדעי המוח, ועל פרוטוקולים טיפוליים שנבדקו ותוקפו במשך שנים. היא אינה אוסף של "דעות" או "שיטות" שכל אחד מפרש כרצונו.
התיאור שלך – של תחום כאוטי, נטול בסיס אבחוני מוצק, שבו כל מטפל פועל לפי "מה שנראה לו" – אכן קיים. אך הוא אינו מתאר את מקצוע הפסיכולוגיה, אלא בדיוק את עולם הקורסים וההכשרות הלא-מפוקחות שעליו נסוב הדיון.

אתה מעלה נקודה נכונה וחשובה: הגדרת "נזק" והוכחתו בתחום הנפש היא אכן מורכבת בהרבה מאשר ברפואת הגוף. מטפל תמיד יוכל לטעון שהמצב היה מחמיר יותר בלעדיו, וקשה להוכיח אחרת.
אך הטעות היא לצמצם את כל מושג האחריות המקצועית וה"נזק" לשאלה הצרה הזו בלבד.
ועדת אתיקה ורישיון מקצועי אינם עוסקים רק בתוצאה הסופית של הטיפול. עיקר תפקידם הוא לוודא שהמטפל פועל לפי סטנדרט מקצועי מחייב, שנועד קודם כל להגן על המטופל. "נזק" אינו רק "החמרת הדיכאון"; נזק הוא גם לדוגמה:
פעולה מחוץ לתחום ההכשרה: האם פעל בתחום שאין לו הכשרה בו? (למשל, טיפול בטראומה מורכבת ללא הסמכה מתאימה).
כשל באבחון והפניה: האם התעלם מדגלים אדומים המצביעים על סכנה אובדנית (רח"ל) ולא הפנה לגורם המתאים?
הבטחות שווא: האם הבטיח למטופל תוצאות שאינו יכול לעמוד בהן?
אלו אינן שאלות של "הצלחה" בטיפול, אלא שאלות ברורות של עמידה בסטנדרט מקצועי בסיסי. על עבירות כאלה בדיוק, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים קליניים מאבדים את רישיונם, גם אם לא ניתן "להוכיח" שהדיכאון של המטופל החמיר בגללם.
כעת, שאל את עצמך: איזה מנגנון קיים כדי למנוע מבוגר קורס לעשות את כל הדברים הללו, ומהי הכתובת של המטופל כאשר הם קורים?

נזק זה גם עוות
לדוגמא- שיש בן זוג 'מוכה' והמטפל מאשים אותו ומלמד אותו להיות 'יותר מוכה'
וזה נוגע להמון תחומים

בשביל זה צריך ידע רחב
ומקצועיות.

 

[אמא של :-)]

אולי נתחיל שרשור נפגעי "יועצים" מול נפגעי מטפלים אקדמאים כדי להבין את גודל ההבדל בין פגיעה של הראשונים לבין פגיעה של השניים???

אני הראשונה שתרים כפפה, בתקווה שלא יזהו אותי...

"יועצת" ממקום יוקרתי ונחשב של חרדים - ישבה בפגישה טיפולית כפויה מטעם הסמינר (בגילאי התיכון) לשכנע אותי "פחדת להיות משוגעת כמו X? צר לי לאכזב אותך, את כבר כזו" ואז במשך 40 (!) דקות ישבה להסביר כמה אני אדם לא שפוי ומשוגע... אחרי 5 דקות כבר הסכמתי איתה, לצערי, והייתי פתוחה שתתן לי כלים איך לא להיות משוגעת, אבל לא. אז אחרי 40 דקות נשלחתי חזרה לכתה. שבוע אחרי נפגשנו ולא נגענו יותר בנושא הזה, אחרי פגישה נוספת הבנתי שאם אשאל שאלות אמונה היא תתלהב ותהנה וככה תניח לי מעלבונות, אז השתדלתי להשיג שאלה לכל פגישה איתה, עד שהסמינר אישר לי להפסיק את השיחות עם איתה. עברו מאז הרבה מאוד שנים, עד היום ברגעי משבר אני חוזרת לחשוב שאני פשוט אדם משוגע וכל הסביבה סובלת ממני (כן, כן, ניסו לעזור. בעיקר חברה עם משפט מחץ שמלווה אותי עד היום "אין גאון בלי שגעון"), מחלתי לה. היום היא מובילה את אחד העמותות הרגשיות (לא הניה! משהיא אחרת) שמטפלת ומכשירה מטפלות כדמותה וכצלמה...

ופגיעה מעו"ס קליני תואר שלישי מטפל משפחתי - הוצמדה לי תגית של "נודניקית" בהקשר זוגי. זה אכן מאוד לא נעים, אבל טעות שיכולה לקרות (בעלי דיבר, המטפל ניסה לשקף מה הוא מבין ממנו וזה התקבע כסתיגמה. בעלי מאוד מניפולטיבי על גבול התעללות רגשית, והוא מומחה לבני אדם, הגיוני שיצליח "לסובב" איש מקצוע, אך עדיין זו פשלה של המטפל).

הנה, 2 פגיעות, לשתיהן יש השלכות על חיי עד היום,
באמת עוצמת הפגיעה שווה???
בראשונה "יועצת", ניסתי להילחם ולענות - ולא עזר (פה אני מרגישה "נקייה" עשיתי כל שבידי למנוע את הפגיעה הזו בי).
בשניה "מטפל אקדמאי", שתקתי - לו היה לי כוחות לענות כנראה שזה לא היה קורה (כן, פה זה גם אשמתי, הרגשתי שזה קורה "שוב" ולא התחשק לי להילחם).

עוד כמה בקטנה על יועצים לא אקדמאים?
יועצת שניסת לאבחן על סמך שאלון האם בעלי טיפוס רק בעייתי או נרקיסיסט..... שלא בנוכחותו. כאשר בחלק מהזמן ילדת בת ה4 יושבת על ברכיה, כי "הסכמתי לקבל אותך בחופש ואמרת שאין בעיה שהילדים בבית" (לא ענית לה: בבית, לא בחדר!!!) שלמתי בחריקת שן בסוף הפגישה ולא באתי יותר, לפחות לא נרשמו נזקים.
יועצת שדאגה שהסמינר יסלק לתמיד חברה מהכיתה שלי אחרי שספרה לה ב4 עיניים על שאלה אמונית שהייתה לה בעבר, וזה אחרי שהיועצת התחייבה שאין לה קשר לסמינרים (הכירה אותה דרך טלפון של העמותות לנערות שעונים וכו).
יועץ זוגי שאמר לבעלי על הכל "אתה צודק" בפגישה ראשונה, ואז כשבעלי יצא לשרותים אמר לי "רואה? ככה אני קונה אותו והוא יסכים להתחיל טיפול קבוע אצלי". וקרה כמובן מה שחשבתי שיקרה: בעלי הסביר שאין טעם ללכת שוב, אני פשוט צריכה תמיד לשמוע בקולו כי גם המטפל אמר שהוא תמיד צודק...

*האם אני משוגעת? בתור בעלת עסק, ויש לי לתקופות גם עובדים שכירים, עבודה על חוזי ענק וכו, לא נשמע לי הגיוני אבל חכו כשמשהו יכשל ולא יצליח, אז זו תהיה הוכחה ש--- וכו.
*האם אני נודניקית בנישואים? בהתחשב בכך שאסור לפנות לבעלי כמעט כל היממה אלא רק הוא אלי, אלא אם כן קרה משהו ממש קריטי, אז לא נראה לי. אבל כשכועסים עלי למה הפרעת לי באמצע משהו חשוב (

 

[שלמה מרלר]

אולי נתחיל שרשור נפגעי "יועצים" מול נפגעי מטפלים אקדמאים כדי להבין את גודל ההבדל בין פגיעה של הראשונים לבין פגיעה של השניים???

אני הראשונה שתרים כפפה, בתקווה שלא יזהו אותי...

"יועצת" ממקום יוקרתי ונחשב של חרדים - ישבה בפגישה טיפולית כפויה מטעם הסמינר (בגילאי התיכון) לשכנע אותי "פחדת להיות משוגעת כמו X? צר לי לאכזב אותך, את כבר כזו" ואז במשך 40 (!) דקות ישבה להסביר כמה אני אדם לא שפוי ומשוגע... אחרי 5 דקות כבר הסכמתי איתה, לצערי, והייתי פתוחה שתתן לי כלים איך לא להיות משוגעת, אבל לא. אז אחרי 40 דקות נשלחתי חזרה לכתה. שבוע אחרי נפגשנו ולא נגענו יותר בנושא הזה, אחרי פגישה נוספת הבנתי שאם אשאל שאלות אמונה היא תתלהב ותהנה וככה תניח לי מעלבונות, אז השתדלתי להשיג שאלה לכל פגישה איתה, עד שהסמינר אישר לי להפסיק את השיחות עם איתה. עברו מאז הרבה מאוד שנים, עד היום ברגעי משבר אני חוזרת לחשוב שאני פשוט אדם משוגע וכל הסביבה סובלת ממני (כן, כן, ניסו לעזור. בעיקר חברה עם משפט מחץ שמלווה אותי עד היום "אין גאון בלי שגעון"), מחלתי לה. היום היא מובילה את אחד העמותות הרגשיות (לא הניה! משהיא אחרת) שמטפלת ומכשירה מטפלות כדמותה וכצלמה...

ופגיעה מעו"ס קליני תואר שלישי מטפל משפחתי - הוצמדה לי תגית של "נודניקית" בהקשר זוגי. זה אכן מאוד לא נעים, אבל טעות שיכולה לקרות (בעלי דיבר, המטפל ניסה לשקף מה הוא מבין ממנו וזה התקבע כסתיגמה. בעלי מאוד מניפולטיבי על גבול התעללות רגשית, והוא מומחה לבני אדם, הגיוני שיצליח "לסובב" איש מקצוע, אך עדיין זו פשלה של המטפל).

הנה, 2 פגיעות, לשתיהן יש השלכות על חיי עד היום,
באמת עוצמת הפגיעה שווה???
בראשונה "יועצת", ניסתי להילחם ולענות - ולא עזר (פה אני מרגישה "נקייה" עשיתי כל שבידי למנוע את הפגיעה הזו בי).
בשניה "מטפל אקדמאי", שתקתי - לו היה לי כוחות לענות כנראה שזה לא היה קורה (כן, פה זה גם אשמתי, הרגשתי שזה קורה "שוב" ולא התחשק לי להילחם).

עוד כמה בקטנה על יועצים לא אקדמאים?
יועצת שניסת לאבחן על סמך שאלון האם בעלי טיפוס רק בעייתי או נרקיסיסט..... שלא בנוכחותו. כאשר בחלק מהזמן ילדת בת ה4 יושבת על ברכיה, כי "הסכמתי לקבל אותך בחופש ואמרת שאין בעיה שהילדים בבית" (לא ענית לה: בבית, לא בחדר!!!) שלמתי בחריקת שן בסוף הפגישה ולא באתי יותר, לפחות לא נרשמו נזקים.
יועצת שדאגה שהסמינר יסלק לתמיד חברה מהכיתה שלי אחרי שספרה לה ב4 עיניים על שאלה אמונית שהייתה לה בעבר, וזה אחרי שהיועצת התחייבה שאין לה קשר לסמינרים (הכירה אותה דרך טלפון של העמותות לנערות שעונים וכו).
יועץ זוגי שאמר לבעלי על הכל "אתה צודק" בפגישה ראשונה, ואז כשבעלי יצא לשרותים אמר לי "רואה? ככה אני קונה אותו והוא יסכים להתחיל טיפול קבוע אצלי". וקרה כמובן מה שחשבתי שיקרה: בעלי הסביר שאין טעם ללכת שוב, אני פשוט צריכה תמיד לשמוע בקולו כי גם המטפל אמר שהוא תמיד צודק...

*האם אני משוגעת? בתור בעלת עסק, ויש לי לתקופות גם עובדים שכירים, עבודה על חוזי ענק וכו, לא נשמע לי הגיוני אבל חכו כשמשהו יכשל ולא יצליח, אז זו תהיה הוכחה ש--- וכו.
*האם אני נודניקית בנישואים? בהתחשב בכך שאסור לפנות לבעלי כמעט כל היממה אלא רק הוא אלי, אלא אם כן קרה משהו ממש קריטי, אז לא נראה לי. אבל כשכועסים עלי למה הפרעת לי באמצע משהו חשוב (

לא פשוט בכלל
ה' יתן לך כוח להתמודד ולהצליח
ואולי אולי תוכלי את ליעץ ולתת כוח לשני

 

[אמא של :-)]

לא פשוט בכלל
ה' יתן לך כוח להתמודד ולהצליח
ואולי אולי תוכלי את ליעץ ולתת כוח לשני

אני? לטפל???

אדם צריך להיות שלם ויציב כדי שיוכל להכיל כאב של אחרים.
הא, וגם להיות מקצועי!

אגב, זו הבעיה בציבור שלנו, יש לי בעיה בזוגיות התגברתי? אעשה קורס של חצישנה ואני מומחה מניסיון לבעיות בזוגיות וכו

 

[שלמה מרלר]

אני? לטפל???

אדם צריך להיות שלם ויציב כדי שיוכל להכיל כאב של אחרים.
הא, וגם להיות מקצועי!

אגב, זו הבעיה בציבור שלנו, יש לי בעיה בזוגיות התגברתי? אעשה קורס של חצישנה ואני מומחה מניסיון לבעיות בזוגיות וכו

צודקת!!
כמה את מודעת לעצמך
לכן חשוב שדוקא את תתמקצעי ותוכלי לתת מתוך מקציעות ולב רחב
שצריך את שניהם ליהות במטפל

 

[הקו המונציפאלי]

אני לא מתמצא בעולמות אלו.
אבל אולי אחת הסיבות לפניית ציבור גדול לכאלו שלא למדו וכו' בצורה מסודרת ומספיקה.
באחד המקומות שמעתי שחלק מהקוד האתי, זה לא לספר לאף אחד מה שהוא אמר, לא לבקר את מה שהוא חושב או אומר בקיצור שום דבר. (למעט אובדנות)
ואני מאמין שיש עוד פרטים שמלמדים באקדמיה שלא מקובלים על הורים, ודברים שקשורים לשומת"צ
וכשהולכים למישו חרדי שלא למד באקדמיה, אז הוא יותר יהיה אכפת לו שמירת המצוות של המטופל.
ואני יודע שיש הרבה שדווקא מעדיפים מטפל חילוני כי הוא לא בתחום החרדי בכלל.

דבר נוסף, וכבר הזכירו באחד התגובות כאן,
באם בן אדם מגיע למאמן לדוגמא, או מטפל רגשי שבעיקר שומע את הבן אדם שנמצא בדיכאון קל או בינוני. שזה לא קשור בכלל לפסיכולוגיה. ועדיין נוגעים לפעמים במקומות של פסילוכוגיה ורגש.
ייתכן ומשה שכן צריך להגיע, זה למצב שזה גדול על המטפל, ששם הוא יידע לומר סטופ ולשלוח למטפל מקצועי יותר ממנו.

 

[פנינה 99]

לא נכון בכלל יש ויש אני למדתי אצל חילוני טיפול רגשי

@אימון- והנחייה בNLP הם לא טיפול רגשי.

 

[פנינה 99]

אני לא מתמצא בעולמות אלו.
אבל אולי אחת הסיבות לפניית ציבור גדול לכאלו שלא למדו וכו' בצורה מסודרת ומספיקה.
באחד המקומות שמעתי שחלק מהקוד האתי, זה לא לספר לאף אחד מה שהוא אמר, לא לבקר את מה שהוא חושב או אומר בקיצור שום דבר. (למעט אובדנות)
ואני מאמין שיש עוד פרטים שמלמדים באקדמיה שלא מקובלים על הורים, ודברים שקשורים לשומת"צ
וכשהולכים למישו חרדי שלא למד באקדמיה, אז הוא יותר יהיה אכפת לו שמירת המצוות של המטופל.
ואני יודע שיש הרבה שדווקא מעדיפים מטפל חילוני כי הוא לא בתחום החרדי בכלל.

דבר נוסף, וכבר הזכירו באחד התגובות כאן,
באם בן אדם מגיע למאמן לדוגמא, או מטפל רגשי שבעיקר שומע את הבן אדם שנמצא בדיכאון קל או בינוני. שזה לא קשור בכלל לפסיכולוגיה. ועדיין נוגעים לפעמים במקומות של פסילוכוגיה ורגש.
ייתכן ומשה שכן צריך להגיע, זה למצב שזה גדול על המטפל, ששם הוא יידע לומר סטופ ולשלוח למטפל מקצועי יותר ממנו.

יעוץ ואימון מתאימים למפגש שאינו טיפולי אלא תומך,מכוון,מקשיב,מלווה תהליך התקדמות .
בשלב שאיש המקצוע מזהה שיש כאן עומק רגשי בעייתי
חובתו להפנות הלאה לטיפול מקצועי ומעמיק רשמי ומוכר(עו"ס קליני,פסיכולוג/פסיכותרפיסט,מטפל מתמחה באומנות ועוד.)
לכך נלמדים לימודי הפתולוגיה גם בלימודי אימון ויעוץ.

 

[-רות-]

אגב, זו הבעיה בציבור שלנו, יש לי בעיה בזוגיות התגברתי? אעשה קורס של חצישנה ואני מומחה מניסיון לבעיות בזוגיות וכו

וואו כמה שזה נכון ועצוב
התמודדתי זוגית והצלחתי? אני יכולה ליעץ לאחרים
התמודדתי עם ילד חינוכית והצלחתי? כנ"ל...
יצאתי ממשברים, בניתי את עצמי - ברור שאני מספיק בנויה בשביל להפיץ את נסיוני...

לפעמים זה יותר גרוע - התמודדתי עם זוגיות והתגרשתי, אז אני יכולה ליעץ...
האישה צודקת תמיד, הבעל מתעלל תמיד, מה השאלה בכלל?

אבל אני ממש לא חושבת שזה בעיה שלנו כציבור, זה ככה גם בציבור הכללי, ולפעמים אפילו גרוע יותר

הניסיון שאנשים צוברים על בשרם הוא גדול ומשמעותי
ואפשר בהחלט לעזור איתו לאחרים מתוך הבנה עמוקה למה שהם עוברים
אבל ניסיון לא בהכרח מביא איתו ידע מספיק, בטח לא לכל מי שההתמודדות שלו דומה במקצת
עם ניסיון חיים אפשר לבנות עולמות, אבל רק כשמשתמשים בו כדי לתת כתף, תמיכה, אמונה ותיקווה לעתיד טוב.

וזה - @אמא של :-) - את יכולה לתת כבר עכשיו.
חברות ותמיכה הם אדירים, ואת נשמעת לי מספיק בנויה בשבילם, והם יכולים לתת גם לך כח במקומות שאותם עוד לא סיימת לבנות.
לא צריך להיות חזקים כשעוזרים לאחרים להתחזק...

 

[כוס קקאו]

אולי נתחיל שרשור נפגעי "יועצים" מול נפגעי מטפלים אקדמאים כדי להבין את גודל ההבדל בין פגיעה של הראשונים לבין פגיעה של השניים???

אני הראשונה שתרים כפפה, בתקווה שלא יזהו אותי...

"יועצת" ממקום יוקרתי ונחשב של חרדים - ישבה בפגישה טיפולית כפויה מטעם הסמינר (בגילאי התיכון) לשכנע אותי "פחדת להיות משוגעת כמו X? צר לי לאכזב אותך, את כבר כזו" ואז במשך 40 (!) דקות ישבה להסביר כמה אני אדם לא שפוי ומשוגע... אחרי 5 דקות כבר הסכמתי איתה, לצערי, והייתי פתוחה שתתן לי כלים איך לא להיות משוגעת, אבל לא. אז אחרי 40 דקות נשלחתי חזרה לכתה. שבוע אחרי נפגשנו ולא נגענו יותר בנושא הזה, אחרי פגישה נוספת הבנתי שאם אשאל שאלות אמונה היא תתלהב ותהנה וככה תניח לי מעלבונות, אז השתדלתי להשיג שאלה לכל פגישה איתה, עד שהסמינר אישר לי להפסיק את השיחות עם איתה. עברו מאז הרבה מאוד שנים, עד היום ברגעי משבר אני חוזרת לחשוב שאני פשוט אדם משוגע וכל הסביבה סובלת ממני (כן, כן, ניסו לעזור. בעיקר חברה עם משפט מחץ שמלווה אותי עד היום "אין גאון בלי שגעון"), מחלתי לה. היום היא מובילה את אחד העמותות הרגשיות (לא הניה! משהיא אחרת) שמטפלת ומכשירה מטפלות כדמותה וכצלמה...

ופגיעה מעו"ס קליני תואר שלישי מטפל משפחתי - הוצמדה לי תגית של "נודניקית" בהקשר זוגי. זה אכן מאוד לא נעים, אבל טעות שיכולה לקרות (בעלי דיבר, המטפל ניסה לשקף מה הוא מבין ממנו וזה התקבע כסתיגמה. בעלי מאוד מניפולטיבי על גבול התעללות רגשית, והוא מומחה לבני אדם, הגיוני שיצליח "לסובב" איש מקצוע, אך עדיין זו פשלה של המטפל).

הנה, 2 פגיעות, לשתיהן יש השלכות על חיי עד היום,
באמת עוצמת הפגיעה שווה???
בראשונה "יועצת", ניסתי להילחם ולענות - ולא עזר (פה אני מרגישה "נקייה" עשיתי כל שבידי למנוע את הפגיעה הזו בי).
בשניה "מטפל אקדמאי", שתקתי - לו היה לי כוחות לענות כנראה שזה לא היה קורה (כן, פה זה גם אשמתי, הרגשתי שזה קורה "שוב" ולא התחשק לי להילחם).

עוד כמה בקטנה על יועצים לא אקדמאים?
יועצת שניסת לאבחן על סמך שאלון האם בעלי טיפוס רק בעייתי או נרקיסיסט..... שלא בנוכחותו. כאשר בחלק מהזמן ילדת בת ה4 יושבת על ברכיה, כי "הסכמתי לקבל אותך בחופש ואמרת שאין בעיה שהילדים בבית" (לא ענית לה: בבית, לא בחדר!!!) שלמתי בחריקת שן בסוף הפגישה ולא באתי יותר, לפחות לא נרשמו נזקים.
יועצת שדאגה שהסמינר יסלק לתמיד חברה מהכיתה שלי אחרי שספרה לה ב4 עיניים על שאלה אמונית שהייתה לה בעבר, וזה אחרי שהיועצת התחייבה שאין לה קשר לסמינרים (הכירה אותה דרך טלפון של העמותות לנערות שעונים וכו).
יועץ זוגי שאמר לבעלי על הכל "אתה צודק" בפגישה ראשונה, ואז כשבעלי יצא לשרותים אמר לי "רואה? ככה אני קונה אותו והוא יסכים להתחיל טיפול קבוע אצלי". וקרה כמובן מה שחשבתי שיקרה: בעלי הסביר שאין טעם ללכת שוב, אני פשוט צריכה תמיד לשמוע בקולו כי גם המטפל אמר שהוא תמיד צודק...

*האם אני משוגעת? בתור בעלת עסק, ויש לי לתקופות גם עובדים שכירים, עבודה על חוזי ענק וכו, לא נשמע לי הגיוני אבל חכו כשמשהו יכשל ולא יצליח, אז זו תהיה הוכחה ש--- וכו.
*האם אני נודניקית בנישואים? בהתחשב בכך שאסור לפנות לבעלי כמעט כל היממה אלא רק הוא אלי, אלא אם כן קרה משהו ממש קריטי, אז לא נראה לי. אבל כשכועסים עלי למה הפרעת לי באמצע משהו חשוב (

האמת?
אין הרבה מטפלים - ובכללם גם האקדמאים שיודעים שקלוט את הדברים שכתבת
צריך לזה מקצועיות רחבה, ובעל מקצוע שהוא אמיץ וכנה

 

[גבעתית]

אולי נתחיל שרשור נפגעי "יועצים" מול נפגעי מטפלים אקדמאים כדי להבין את גודל ההבדל בין פגיעה של הראשונים לבין פגיעה של השניים???

אני הראשונה שתרים כפפה, בתקווה שלא יזהו אותי...

"יועצת" ממקום יוקרתי ונחשב של חרדים - ישבה בפגישה טיפולית כפויה מטעם הסמינר (בגילאי התיכון) לשכנע אותי "פחדת להיות משוגעת כמו X? צר לי לאכזב אותך, את כבר כזו" ואז במשך 40 (!) דקות ישבה להסביר כמה אני אדם לא שפוי ומשוגע... אחרי 5 דקות כבר הסכמתי איתה, לצערי, והייתי פתוחה שתתן לי כלים איך לא להיות משוגעת, אבל לא. אז אחרי 40 דקות נשלחתי חזרה לכתה. שבוע אחרי נפגשנו ולא נגענו יותר בנושא הזה, אחרי פגישה נוספת הבנתי שאם אשאל שאלות אמונה היא תתלהב ותהנה וככה תניח לי מעלבונות, אז השתדלתי להשיג שאלה לכל פגישה איתה, עד שהסמינר אישר לי להפסיק את השיחות עם איתה. עברו מאז הרבה מאוד שנים, עד היום ברגעי משבר אני חוזרת לחשוב שאני פשוט אדם משוגע וכל הסביבה סובלת ממני (כן, כן, ניסו לעזור. בעיקר חברה עם משפט מחץ שמלווה אותי עד היום "אין גאון בלי שגעון"), מחלתי לה. היום היא מובילה את אחד העמותות הרגשיות (לא הניה! משהיא אחרת) שמטפלת ומכשירה מטפלות כדמותה וכצלמה...

ופגיעה מעו"ס קליני תואר שלישי מטפל משפחתי - הוצמדה לי תגית של "נודניקית" בהקשר זוגי. זה אכן מאוד לא נעים, אבל טעות שיכולה לקרות (בעלי דיבר, המטפל ניסה לשקף מה הוא מבין ממנו וזה התקבע כסתיגמה. בעלי מאוד מניפולטיבי על גבול התעללות רגשית, והוא מומחה לבני אדם, הגיוני שיצליח "לסובב" איש מקצוע, אך עדיין זו פשלה של המטפל).

הנה, 2 פגיעות, לשתיהן יש השלכות על חיי עד היום,
באמת עוצמת הפגיעה שווה???
בראשונה "יועצת", ניסתי להילחם ולענות - ולא עזר (פה אני מרגישה "נקייה" עשיתי כל שבידי למנוע את הפגיעה הזו בי).
בשניה "מטפל אקדמאי", שתקתי - לו היה לי כוחות לענות כנראה שזה לא היה קורה (כן, פה זה גם אשמתי, הרגשתי שזה קורה "שוב" ולא התחשק לי להילחם).

עוד כמה בקטנה על יועצים לא אקדמאים?
יועצת שניסת לאבחן על סמך שאלון האם בעלי טיפוס רק בעייתי או נרקיסיסט..... שלא בנוכחותו. כאשר בחלק מהזמן ילדת בת ה4 יושבת על ברכיה, כי "הסכמתי לקבל אותך בחופש ואמרת שאין בעיה שהילדים בבית" (לא ענית לה: בבית, לא בחדר!!!) שלמתי בחריקת שן בסוף הפגישה ולא באתי יותר, לפחות לא נרשמו נזקים.
יועצת שדאגה שהסמינר יסלק לתמיד חברה מהכיתה שלי אחרי שספרה לה ב4 עיניים על שאלה אמונית שהייתה לה בעבר, וזה אחרי שהיועצת התחייבה שאין לה קשר לסמינרים (הכירה אותה דרך טלפון של העמותות לנערות שעונים וכו).
יועץ זוגי שאמר לבעלי על הכל "אתה צודק" בפגישה ראשונה, ואז כשבעלי יצא לשרותים אמר לי "רואה? ככה אני קונה אותו והוא יסכים להתחיל טיפול קבוע אצלי". וקרה כמובן מה שחשבתי שיקרה: בעלי הסביר שאין טעם ללכת שוב, אני פשוט צריכה תמיד לשמוע בקולו כי גם המטפל אמר שהוא תמיד צודק...

*האם אני משוגעת? בתור בעלת עסק, ויש לי לתקופות גם עובדים שכירים, עבודה על חוזי ענק וכו, לא נשמע לי הגיוני אבל חכו כשמשהו יכשל ולא יצליח, אז זו תהיה הוכחה ש--- וכו.
*האם אני נודניקית בנישואים? בהתחשב בכך שאסור לפנות לבעלי כמעט כל היממה אלא רק הוא אלי, אלא אם כן קרה משהו ממש קריטי, אז לא נראה לי. אבל כשכועסים עלי למה הפרעת לי באמצע משהו חשוב (

כואב מאד ואפילו מדי, לשמוע מה עברת.
ציינת את הילדה בת 4 שנכחה, אחד הסימנים הבולטים לחוסר מקצועיות, מטפל מורשה לא היה קובע גם אם תתחנני שיקבל אותך בביתו עם ילדים.
רופא כן מקבל בסלון ביתו? עם ילד רכוב על ברכיו? זאת זילות! לדעתי גובל בפשע.
וצר לי על השורות המוקטנות, את נשמעת אישה מודעת מאד, מאחלת לך רק טוב.

 

[גבעתית]

ת

האנלוגיה שהצגת, למרות שכנראה לא התכוונת לכך, היא ההוכחה החדה והברורה ביותר מדוע הכשרה אקדמית היא קריטית וחיונית.
נתחיל מהנחת היסוד שלך לגבי עולם הרפואה, שאינה מדויקת. רופא טוב לעולם אינו רואה אבחנה כ"וודאית" לחלוטין. כאב ראש יכול לנבוע מאינספור סיבות, והאבחון הוא תהליך מורכב של שלילת אפשרויות. הרפואה, בדומה לנפש, רצופה אי-ודאות.
כעת, נעבור לטיפול הנפשי. אתה צודק: האבחנה מורכבת פי כמה. האירוע (המורה שהכה) אינו הבעיה, אלא רק טריגר אפשרי. הבעיה האמיתית היא המנגנון הנפשי שהאירוע הפעיל. האם המכה יצרה אצל הילד אמונת ליבה שהוא חסר ערך (CBT)? האם היא פגעה בהתפתחות העצמי שלו (פסיכולוגיית העצמי)? האם היא הפכה לתבנית שמשוחזרת במערכות יחסים עתידיות (ממוקד העברה)?
השיטות השונות שציינת אינן "ניחושים" שונים של מטפלים שפועלים כראות עיניהם. אלו הן מפות דרכים שונות ומבוססות-מחקר לאותה טריטוריה מורכבת. תפקידה של הכשרה אקדמית הוא לתת למטפל את היכולת לקרוא את כל המפות הללו, להבין מתי להשתמש בכל אחת, וחשוב מכל – לדעת מתי המפה שבידו אינה מתאימה למקרה שלפניו. אדם ללא הכשרה פועל ללא מפה כלל; הוא מסתמך על תחושות בטן בשדה מוקשים.
לכן, המסקנה הפוכה לחלוטין משלך. דווקא מפני שהנפש כל כך מורכבת, ודווקא מפני שאין "בדיקת דם" פשוטה לדיכאון, האחריות המקצועית גדולה פי כמה. כישרון טבעי ללא הכשרה, במיוחד בהקשר התרבותי המורכב, הוא כמו נהג עם אינטואיציה מעולה שמעולם לא למד את חוקי התנועה או את מבנה המנוע. הוא עלול "להרגיש" את הפנייה הנכונה, אך אין לו מושג מה קורה "מתחת למכסה המנוע" ומה הנזק שהוא עלול לגרום בטעות.
הסטנדרט הנדרש אינו נמוך יותר משל רופא, אלא מחייב אחריות גדולה אף יותר: היכולת לנווט במורכבות הזו בצורה בטוחה, אתית ומבוססת ידע.
מעניין שציינת שלמדת פסיכולוגיה, כי התיאור שהצגת מעלה תהייה לגבי סוג ההכשרה המדובר.
הפסיכולוגיה האקדמית, זו הנלמדת באוניברסיטאות המוכרות, היא תחום מדעי וריגורוזי. היא נשענת בכבדות על מחקר אמפירי, סטטיסטיקה, מדעי המוח, ועל פרוטוקולים טיפוליים שנבדקו ותוקפו במשך שנים. היא אינה אוסף של "דעות" או "שיטות" שכל אחד מפרש כרצונו.
התיאור שלך – של תחום כאוטי, נטול בסיס אבחוני מוצק, שבו כל מטפל פועל לפי "מה שנראה לו" – אכן קיים. אך הוא אינו מתאר את מקצוע הפסיכולוגיה, אלא בדיוק את עולם הקורסים וההכשרות הלא-מפוקחות שעליו נסוב הדיון.

הגדרת "נזק" והוכחתו בתחום הנפש היא אכן מורכבת בהרבה מאשר ברפואת הגוף. מטפל תמיד יוכל לטעון שהמצב היה מחמיר יותר בלעדיו, וקשה להוכיח אחרת.
אך הטעות היא לצמצם את כל מושג האחריות המקצועית וה"נזק" לשאלה הצרה הזו בלבד.
ועדת אתיקה ורישיון מקצועי אינם עוסקים רק בתוצאה הסופית של הטיפול. עיקר תפקידם הוא לוודא שהמטפל פועל לפי סטנדרט מקצועי מחייב, שנועד קודם כל להגן על המטופל. "נזק" אינו רק "החמרת הדיכאון"; נזק הוא גם לדוגמה:
פעולה מחוץ לתחום ההכשרה: האם פעל בתחום שאין לו הכשרה בו? (למשל, טיפול בטראומה מורכבת ללא הסמכה מתאימה).
כשל באבחון והפניה: האם התעלם מדגלים אדומים המצביעים על סכנה אובדנית (רח"ל) ולא הפנה לגורם המתאים?
הבטחות שווא: האם הבטיח למטופל תוצאות שאינו יכול לעמוד בהן?
אלו אינן שאלות של "הצלחה" בטיפול, אלא שאלות ברורות של עמידה בסטנדרט מקצועי בסיסי. על עבירות כאלה בדיוק, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים קליניים מאבדים את רישיונם, גם אם לא ניתן "להוכיח" שהדיכאון של המטופל החמיר בגללם.
כעת, שאל את עצמך: איזה מנגנון קיים כדי למנוע מבוגר קורס לעשות את כל הדברים הללו, ומהי הכתובת של המטופל כאשר הם קורים?

תשובה מדוייקת, רציתי לענות גם כן, אך הקפת הכל, תודה.

 

[מנחם 2]

מה עם הקורס של הרב בויאר??
סליחה שאני מעכיר אשכול כל כך מקצועי וחד, וברמת העיקרון אני מסכים לחלוטין שבלי לימוד על בסיס אקדמי אין מה לדבר, אך חשוב לי באופן אישי לשמוע ספציפית על המקום הנ"ל (זה מחולק לשנתיים ועשיתי כבר את השנה הראשונה ולא נתן לי כלום חוץ מתאוריה שרובה מקבילה לכללית רק בשמות אחרים תוך הדגשה שזו דעת תורה בלבד וזה היפך הפסיכולוגיה החילונית,, וכל הזמן מתרצים שבשנה השניה הכל מאוד פרקטי כולל אבחונים ופרקטיקה ופרוטוקולי טיפול ברורים, ולוחצים עליי להשלים ולא לעזוב באמצע שהרי: מנסיון מי שמפסיק באמצע הוא דחיין וגם בדברים אחרים הוא לא מצליח כלשונם, ואף שהאינטואיציה הברורה שלי היא לברוח יש לרב כריזמה שמעט מושכת, וטוען שהסכמות מגדולי ישראל)
אשמח שיענו לי מנסיון ספציפי אפשר באישי