תודה על תגובתך המושקעת ועל הנקודות החשובות שהעלית. אני מעריך את השיתוף ואת הרצון לדייק את הדיון, במיוחד לאור הרקע האישי שציינת.
אני מבקש לחדד את הנקודה המרכזית, שלדעתי מעט התפספסה בתגובתך. הדיון אינו עוסק בשאלה "האם יש מטפלים אקדמאים גרועים?" או "האם יש בוגרי קורסים מוכשרים?". התשובה לשתי השאלות היא "כן" וזה כלל אינו רלוונטי.
הדיון עוסק בשאלה אחת בלבד: מהי רשת הביטחון המינימלית שהציבור זכאי לה כשהוא מפקיד את נפשו בידי אדם אחר?
כשמטופל ניגש לפסיכולוג, פסיכיאטר או עובד סוציאלי קליני, הוא יודע שיש מאחורי המטפל מערכת שלמה: קוד אתי מחייב, חובת הדרכה (סופרוויז'ן), ועדה שניתן להתלונן בפניה, ומסלול הכשרה ארוך ומפוקח שהמטרה הראשונה שלו היא למנוע נזק (Primum non nocere - ביטוי בלטינית שפירושו: "ראשית, אל תזיק"!). האם המערכת הזו מושלמת? ודאי שלא. האם יש בה כישלונות? לצערנו כן. אבל היא קיימת. היא מהווה "תו תקן" בסיסי של אחריות.
לטעון ש"יש גם אקדמאים שגורמים נזק" זה כמו לטעון שאין צורך ברישיון נהיגה כי גם נהגים עם רישיון עושים תאונות. הרישיון אינו מבטיח נהיגה מושלמת, אך הוא מבטיח שהנהג מכיר את חוקי התנועה ועבר מבחן בסיסי. הדיון כאן הוא על עצם קיומו של הרישיון, לא על איכות הנהגים.
טענותיך על "אסטרטגיית פרסום" ו"מודלי למידה" אינן צדדיות, הן לב הבעיה. כשהכשרה מקצועית נארזת ונמכרת כמוצר צריכה, עם הבטחות ל"הצלחה מהירה" ו"שיטה ייחודית", זהו תמרור אזהרה בוהק. זהו סימפטום למערכת ששמה את השיווק לפני האחריות, ואת המיתוג לפני המהות.
לבסוף, האמירה "כל מטפל לגופו" היא נכונה, אך גם מסוכנת. היא נכונה ברמה האישית, אך היא מתעלמת מהאחריות המערכתית. כחברה, איננו יכולים להרשות לעצמנו ששדה הפרוץ של בריאות הנפש יתנהל על בסיס "סמוך עליי". איננו עושים זאת ברפואה, במשפטים או בהנדסה, ואין שום סיבה שנעשה זאת בתחום הרגיש והמסוכן ביותר – נפש האדם.
הדיון אינו נגד אדם זה או אחר, אלא בעד הציבור. הוא זעקה למען קביעת סטנדרט מינימלי, ברור ואחראי, שיגן על הפונים לעזרה ויבטיח שרצון טוב לא יהפוך, חלילה, למתכון לאסון.
זוהי גם ההזדמנות והקריאה לאנשי המקצוע החרדים להתאגד (ויש להם הרבה כוח), לדרוש וליצור מסלולי הכשרה אקדמיים מותאמים ומוגנים לציבור הירא והחרד. מסלולים שיעמדו בסטנדרטים המקצועיים הגבוהים ביותר בעולם, הכוללים את כל עוגני הביטחון והאחריות הנדרשים. זאת, כדי שמקצוע הטיפול ישמור על יוקרתו וכובד משקלו ולא יהפוך למקצוע טכני בלבד.
ובגלל שאנו יודעים כי פיקוח "נפש" דוחה הכל - השורה התחתונה חייבת להיות ברורה וחד-משמעית: יש לאסור בחוק על כל אדם שלא עבר מסלול הכשרה מלא, מקיף ומפוקח, להציג את עצמו כ"מטפל", או להשתמש בכל תואר אחר המרמז על עיסוק בבריאות הנפש. הפרה של איסור זה חייבת לגרור סנקציה משמעותית. רק כך נוכל להבטיח שהאחריות כלפי שלום הציבור תהיה מעל לכל שיקול שיווקי או מסחרי.



Reactions: hyperactive, יאיר צ, משפחת רוט ועוד 7 משתמשים10 //