לסדר לסדר לסדר לסדר לסדר לסדר לסדר לסדר לסדר(שאלה ארוכה)

  • פותח הנושא SPOT
  • פורסם בתאריך
  • הוסף לסימניות
  • #21
אני מזדהה ביותר עם מה שכתבת
אצלי זה כך: מדינה דמקרוטית - איש הישר בעיניו יעשה ואיש הישר בעיניו יניח
חוץ מבמקום מניחים לי בכל מקום אפשרי וזה ממש מוציא אותי מדעתי!
הסלון בתחילת הבית וכשחוזרים הביתה זורקים לי את הנעליים ובחורף את המעילים על הרצפה בסלון, עשיתי דבר כזה: הודעתי מראש שכל פעם שאצטרך להרים את המעילים והנעליים אזרוק את זה מעל הארון ספרים וככה אני באמת עשיתי, קרה שצחקו וקרה שהתעצבנו אבל ידעו שזה מגיע להם...
כמו שכתבו לך, אם הבית קטן ואין מקום מוגדר לכל דבר קשה עד בלתי אפשרי שיהיה מסודר.
אמא שלי תמיד אומרת לנו בית זה כמו גינה, אם מסדרים הבית נעים ליושביו ואם לא זה בעיה כי סדר בבית זה סדר בראש.
אין מצב לבית מרקחת עם ילדים ביחד!!! היתה להורים שלי שכנה שהבית היה בית מרקחת אבל את הצעקות על הילדים שמעו עד הקומה האחרונה וכשהם באו לשחק אצלנו הפכו את הבית בדיוק כמו החתול המאולף אצל רבי יהונתן אייבשיץ שברגע שראה עכבר השמיט את המגש ורץ אחריו, כי ילדים הם ילדים והם צריכים להוציא את המרץ.
מכירה סיפור של אבא עם 2 בנות שלאחת קראו מנוחה ולאחת שמחה, מנוחה היתה בלי ילדים ושמחה היתה עם משפחה ברוכת ילדים.
אמר אבא שלהם ממנוחה אין לי שמחה ומשמחה אין לי מנוחה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
נכתב ע"י GRN;1380213:
בעניין הכביסה, זו הזדמנות מעולה להביע הכרת הטוב לניק רותי ה שערכה לי היכרות עם סלי כביסה שמייעלים את כל ההתארגנות שלי עם בגדים בבית.
הנה הלינק:
http://www.prog.co.il/showpost.php?p=1041256&postcount=12

קניתי 4 סלסלאות, לכל צבע סלסלה, הילדים מכניסים ישר למקום (הסלסלאות מונחות במקום בו הם מתלבשים) ואין בגדים מפוזרים בבית! כמעט...

עוד משהו: לגבי גזירות של הילדים: לוקחים קערה, מחוררים אותה קרוב לשפה, משחילים חוט, אותו קושרים למספריים = הילדים גוזרים לתוך הקערה + המספרים לא הולכות לאיבוד.


ומה את עושה כשילד מוריד בגד והוא לא מלוכלך?? זה יוצר אצלי את עיקר הבלגן, בגדיםפ שהם "נישט אהין, נישט אהר":)
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
רחלי, אני קניתי במיוחד למטרה זו מתלים הנתלים מאחורי דלת כל חדר - כך כל בגד שמורד ואינו מלוכלך - מקומו במתלה זה והוא מוכן ללבישה חוזרת בלי לחזור לארון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
לצערי הרב, גם אני כל היום ניתקלת באי הסדר שבבית.
ברור שכולם אשמים בזה, ואם אין לאמא כח לסדר ולהרים כל היום
הבית נשאר כמו שהוא.
האמת, הגעתי למסקנה שלילדים זה לא ממש מזיז, אפילו שאני לא מבינה איך אפשר
לחיות ככה.
אני תמיד אומרת להם: תיראו איזה חדר מבולגן, איך אפשר ככה?
הם אומרים לי : לנו זה לא מפריע...
אז כמו שמישהי אמרה לי פעם : הבית שלי מסודר בין 12 בלילה ל6 בבוקר...
אז ככה זה.
ברור שלא צריך להשלים עם זה...
ולנסות ולחנך את הילדים ( ואת עצמינו ואת הבעל)
אבל גם לא להתעצבן ולכעוס זה כל הזמן ולהרוג את עצמינו....

מישהיבוגרת סיפרה לי שכשהיו לה ילדים קטנים היא לא אהבה לשים ניילון על המפה בסלון בשבת
והבן שלה כל פעם שפך את השתיה על המפה והיא שאלה מישהי מה עושים?
אז היא אמרה לה : לא נלחמים, שמים מפתניילון וזהו.
למה להילחם בילד שמפיל את הכוס שלא באשמתו וסה"כ הוא ילד קטן שלא יכול להתנהג כמו שהמבוגרים דורשים(וגם לא תמיד יכולים)
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
והעצה היעילה ביותר: תסתובבי בבית, ותסדרי, ותאמרי לעצמך: יו, אני לא מאמינה. אני כבר זוכה לסדר אחרי בעל (עד 120) ואחרי 3/5/7/9 ילדים! אוההו! מי היה מאמין! אני? איך אני מודה לה'. הלוואי ואזכה עוד הרבה שנים לרוץ אחרי כולם, ולסדר אחרי כולם, ולבקש מהם חמישים פעם (ושיהיו ילדים נורמלים ולא כפייתיים שפעם כן נענים ופעמיים לא). אה! להודות ולהודות. מיליון פעמים.
התוצאה: בית רגיל ונורמלי שאנשים נורמליים חיים שם.
הרגשה מעולה ומצויינת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
קצת עידוד:
ראשית, אני מאד מבינה את תחושת הקושי כשהבית מבולגן, גם אני מסוג האנשים שקשה להם לתפקד כשהבלגן מסביב חוגג
גם אני חשתי כמוך לפני מספר שנים. כיום, הילדים שלי גדלו מעט, מיניתי אחראי לכל חדר וקבענו זמנים קבועים לסידור החדר והמצב הרבה הרבה יותר טוב... (היות שהם גדולים הם מסדרים יותר בקלות וערניים לסדר במהלך היום)
יש תקוה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
מוסיפה משלי:
אני מאוד אוהבת סדר, ממש משתגעת מאי סדר ו... לא מספיק מסודרת מטבעי.
כלומר הראש מאוד מסודר, אבל הידיים אף פעם לא התרגלו לשגרת הסדר המתחייבת הזו.

אז מה למעשה אצלי?
עד לפני כחודש וחצי, הייתי כמו הניק "נוי". 2 תחנות סדר בכל יום ושלום על ישראל.
הבית נראה ממש סביר (אגב, תפרידו בין ניקיון לסדר, כן?), ובערב - מצוחצח. עד הבוקר.
לא הייתי בטוחה שאין שום קרבנות על מזבח הסדר הזה, אבל התאמצתי מאוד לא להגזים ולא להיסחף.

לפני חודש וחצי, ילדתי בשעטו"מ את בני השלישי, ומאז -כל הבית נע ונד - אלף פעמים ב"ה.
אין לי כח לסדר, וגם אם יש - לרוב הידיים לא פנויות והשובבים מנצלים זאת היטב.

יום יומיים שיפשפתי את עיניי ורקותיי בעצבנות מהבלגן.
ואח"כ: התרגלתי ואפילו נהניתי. ומדוע?
האמת שמזמן רציתי הזדמנות להרפות קצת, לגדל אותם קצת יותר משוחררים, גם אם הסדר ייפגם.
בדיוק אמרתי לבעלי לפני כמה ימים שאני חייבת הכרת הטוב ענקית לתינוק (המאוד לא רגוע) שלנו. הוא לימד אותי שאני פשוט יכולה להישאר רגועה, נינוחה, שמחה ולא מלחיצה גם כשמתחולל בפניי פוגרום עליז ועשיר, וידיי כבולות מלמונעו.

בינתיים אני משתדלת לא לוותר על יישור הבית לעת ערב. מה יהיה בהמשך? נראה. מה שבטוח אני לא אשכח את שיעור הרוגע שלמדתי מהפיצי הזה.

בשמחות ובבריאות אצל כולם תמיד!
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
אני גם מדי פעם חושבת על אמא שלי שבזמנו רדפה אחרינו והיום היא כ"כ מתרגשת שמישהו בא לבלגן לה...
ומשתדלת לשמוח בעבודה שברוך ה' יש לי ומודה לה' על הכח לנקות ולסדר.

בעיה אחת נשארה לי ---- בעלי.
הוא חוזר בכל ערב מהפלנטה המאורגנת והממוזגת של הכולל הישר לזירת הקרב של המקלחות...
הוא בכל ערב מזדעזע מחדש.
ובטוח שרק אצלנו זה כך ואצל כוווולם בית מרקחת (בן זקונים, גדל לתוך סדר)
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
למי פה יש מתבגרים שהחדר שלהם נראה כמו הצרות שלנו????
כולם מדברים פה על הקטנים, אבל בגילאי העשרה זה יותר גרוע...
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
למי פה יש מתבגרים שהחדר שלהם נראה כמו הצרות שלנו????
כולם מדברים פה על הקטנים, אבל בגילאי העשרה זה יותר גרוע...
שתזמנה חברות, תראי איך תוך 5 דקות החדר שלהם מבריק.
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
נכתב ע"י יעל;1380405:
שתזמנה חברות, תראי איך תוך 5 דקות החדר שלהם מבריק.

זה לא עוזר, יש לי 2 קומות והן מארחות בקומה למעלה...:(:(:(
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
בתוך עמי אנוכי יושבת.
אבל מה שראיתי שמדרבן אותי ואת הילדים הוא להנות בפה מלא מהסדר, כשהוא קיים:
איזה כיף שאפשר למצוא מיד את הנעלים, כי שמת במגירה, איזה נחמד שאפשר לשחק יחד בחדר, כי הרצפה מרוקנת מחפצים, כמה טוב ששמרנו על הסדר אז נשאר לנו פנאי לעשות ביחד דברים אחרים שאנחנו אוהבים וכו'.
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
לכל אחד יש מושגים אחרים על סדר וניקיון ולא כל דבר שמתאים לאחת מתאים לשניה
יש כאלה שאצלם הכל מטופטפ וכמה צעצועים על הרצפה נקרא בלגן
לדעתי צעצועים זה לא בלגן ואם כן זה בלגן מבורך שעל כל העקרות כאלה צרות, עקרונית אני לא מרימה ואם הילדים לא מרימים הצעצועים לנים את שנת הלילה על הרצפה והעולם לא מתהפך בכלל...
כאמור, בית מרקחת וילדים זה לא הולך ביחד ואין לי כח לשעבד את עצמי לבית
גיסתי מאוד שומרת על הצעוצעים וכשאוספים היא מוודאה שכל החלקים נמצאים, אימצתי את זה והייתי גוערת על הילדים איפה עוד חלקים והייתי עצבנית והופכת את הבית למצוא, היום אני לא סופרת וחסר חלקים אבל אני יותר רגועה.
לסיכום צריך למצוא את השביל האמצעי בין בית מרקחת למהפכת סדום ועמורה
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
נכתב ע"י RacheliArt;1380409:
זה לא עוזר, יש לי 2 קומות והן מארחות בקומה למעלה...:(:(:(

מעניין, תמיד חשבתי שבבית עם 2 קומות למטה הכל מסודר ולמעלה בלגן
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
לי היה פעם רעיון לגיסותי אבל הוא עד הים לא מומש ככה שאין לי נסיון בזה:
צריך להרגיל את הילדים לסדר(seder):
אז עושים מבצע לא שיגרתי:
מחלקים בתחילת שבוע 20 חצאי שקלים\ שקלים\ סוכריות\ כפתורים וכדו' לכל ילד שמשתתף במבצע. עד סוף שבוע אסור להשתמש במלאי ומתחילים: מי שלא סידר את המיטה בבוקר מחזיר מטבע. אמא מצאה נעל במטבח להחזיר מטבע. התיק לא במקום להחזיר מטבע וכו' מה שנשאר בסוף שבוע הופך לרכושו הפרטי של הילד.
כך הילדים מקנים לעצמם הרגלים שיהפכולטבע שני שלהם
וכל אחד יכול לפתח את הבסיס הרעיוני הזה הלאה והלאה
בהצלחה
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
נכתב ע"י shiran a;1380374:
אני גם מדי פעם חושבת על אמא שלי שבזמנו רדפה אחרינו והיום היא כ"כ מתרגשת שמישהו בא לבלגן לה...
ומשתדלת לשמוח בעבודה שברוך ה' יש לי ומודה לה' על הכח לנקות ולסדר.

בעיה אחת נשארה לי ---- בעלי.
הוא חוזר בכל ערב מהפלנטה המאורגנת והממוזגת של הכולל הישר לזירת הקרב של המקלחות...
הוא בכל ערב מזדעזע מחדש.
ובטוח שרק אצלנו זה כך ואצל כוווולם בית מרקחת (בן זקונים, גדל לתוך סדר)

מכירה מישהי שעשתה כמו רעיון שהוצע פה, היא דאגה שהכניסה לבית והסלון תמיד יראו מסודרים. (ואם לא, אז תמיד היה לחץ כזה לפני ההשכבות, באו נסדר שיהיה לאבא נעים כשהוא בא, נראה לי שזה נחרט לילדים שלה בצורה מאוד חיובית וחינוכית.)
ככה היה לבעלה מקום לשבת לנוח וגם להניח את העיניים ואפילו להרגיש שיש לו חלקים מסודרים בבית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
יש גיל שבו כבר כן אכפת לבנות הגדולות איך הבית ניראה,
הבת שלי הגדולה, לפני שבאות חברות מסדרת את כל הבית...
אז תתנחמו בזה שאי פעם זה יקרה :)

ועד עכשיו זכורה לי אמא של חברה שכל פירור שהיה על הריצפה היא התחילה לצרוח
על כולם שירימו (כולל עלי)
וזה לא כזה נעים ונחמד
אפילו שהבית מצוחצח ונקי
....
אז נא לקחת הכל בפרופורציות
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
יש כאן עצות מחכימות...

סדר עם ילדים, צריך לכבוש חלקה חלקה, לא הכל בא מיד...

אם נניח בחרנו להתחיל בכביסות, נתמקד בשבוע-שבועיים הקרובים - רק בכביסות,
נהייה עקביים עם הדרישות שהצבנו, ונדאג להיות בקרבת מקום, על מנת לראות את ביצוע הדרישה.

חשוב, ילדים לא יודעים מעצמם תהליכים של דברים, או את התחושה הרגשית שמעשיהם יוצרים אצלינו.
לכן נדאג ללוות את הדרישה בפעמים הראשונות בהסבר קצר,
שהוא כולל או מידע אינפורמטיבי או מידע רגשי,
כמו: מוישי, תרים את הבגדים שהחלפת לסל הכביסה - כביסה שלא מגיעה לסלסלה לא מתכבסת (אינפורמטיבי) – או – לא מכובד שאמא או מישהו אחר, ירים עבורך את הכביסה שהשארת (רגשי).
בנות, אני מבקשת לאסוף את כל הבגדים שבחדר - כביסה שמתאספת בחדר יוצרת את תחילת הבלגן, אם נרים את כל הבגדים הפזורים, נתחיל כבר לראות סדר ראשוני בעין (אינפורמטיבי) – או – לא נעים לי להכנס לחדר של בנות, ולראות את כל הבגדים שלבשתן מפוזרים על המיטות (רגשי).

עם העיקביות - מגיעה התוצאה
לפעמים ל א ט כל כך לאט, לפעמים קצת יותר מהר, אבל התוצאה בסוף באה.

לא לשכוח להחמיא, לדרבן, לעודד, לספר, זה חלק מהעניין...

לאחר שכבר נכנסה בבית שיגרה מסויימת עם כביסה, עוברים לכבוש חלקה נוספת...

דבר יפה ששמעתי בתקופה האחרונה, ונהנתי:
בקשה או דרישה מילד – אומרים רק פעם אחת!
אם הילד לא נע לפעולה מיד, קמים (בנעימות נחושה – יש דבר כזה?) - נותנים לו יד ומובילים אותו לבצע את מה שהתבקש.

כך, לטווח המיידי - אנחנו מונעים זלזול בבקשות שלנו – "כמה פעמים צריך לומר לך כל דבר?!"
ולטווח הרחוק יותר – הילד לומד שדרישה מאבא או אמא, מתבצעת מיד בפעם הראשונה.

ואיך כתבו כאן - תודה לה' על הבלאגנים הללו שבבית, זה לא מובן מאליו...
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
נכתב ע"י KR;1380367:
מוסיפה משלי:
אני מאוד אוהבת סדר, ממש משתגעת מאי סדר ו... לא מספיק מסודרת מטבעי.
כלומר הראש מאוד מסודר, אבל הידיים אף פעם לא התרגלו לשגרת הסדר המתחייבת הזו.

אז מה למעשה אצלי?
עד לפני כחודש וחצי, הייתי כמו הניק "נוי". 2 תחנות סדר בכל יום ושלום על ישראל.
הבית נראה ממש סביר (אגב, תפרידו בין ניקיון לסדר, כן?), ובערב - מצוחצח. עד הבוקר.
לא הייתי בטוחה שאין שום קרבנות על מזבח הסדר הזה, אבל התאמצתי מאוד לא להגזים ולא להיסחף.

לפני חודש וחצי, ילדתי בשעטו"מ את בני השלישי, ומאז -כל הבית נע ונד - אלף פעמים ב"ה.
אין לי כח לסדר, וגם אם יש - לרוב הידיים לא פנויות והשובבים מנצלים זאת היטב.

יום יומיים שיפשפתי את עיניי ורקותיי בעצבנות מהבלגן.
ואח"כ: התרגלתי ואפילו נהניתי. ומדוע?
האמת שמזמן רציתי הזדמנות להרפות קצת, לגדל אותם קצת יותר משוחררים, גם אם הסדר ייפגם.
בדיוק אמרתי לבעלי לפני כמה ימים שאני חייבת הכרת הטוב ענקית לתינוק (המאוד לא רגוע) שלנו. הוא לימד אותי שאני פשוט יכולה להישאר רגועה, נינוחה, שמחה ולא מלחיצה גם כשמתחולל בפניי פוגרום עליז ועשיר, וידיי כבולות מלמונעו.

בינתיים אני משתדלת לא לוותר על יישור הבית לעת ערב. מה יהיה בהמשך? נראה. מה שבטוח אני לא אשכח את שיעור הרוגע שלמדתי מהפיצי הזה.

בשמחות ובבריאות אצל כולם תמיד!
כל כך נהניתי מהיכולת שלך ללמוד מהחיים!
כולם אומרים שהם בית ספר מעולה, הבעיה שלא כולם לומדים ממנו.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה