לסדר לסדר לסדר לסדר לסדר לסדר לסדר לסדר לסדר(שאלה ארוכה)

[SPOT]

וואו
אילו עצות מחכימות!!! ונותנות המון עידוד וכח
תודה לכולכן!

שנה מאורגנת לכולם

 

[תמי1]

נהניתי לקרוא ולהחכים ולהתעצם מהעצות של כולן, ובעיקר להרגיש שזה קורה לכולם....

אני משתדלת לשתף את הילדים באיסוף משחקים בצורה חוויתית, כמו:
כל ילד מתחיל לאסוף משחקים מהרצפה. על כל 10 חפצים שאסף, הוא מגיע למטבח לקבל שוקולד צ'יפס/ בייגעל'ה/ במבה - יחידה אחת.

או: עכשיו אוספים רק חפצים באות מסוימת או שקשורות לנושא מסוים או בצבע מסוים וכו'.

או המשחק האהוב ביותר עליהם: המלך אמר, ואז אני נותנת פקודות להרים משחקים בכל מיני צורות מצחיקות, כמו- בלי להעזר ביד ימין, או ע"י הרגליים/הסנטר/המרפק וכד'.

אבל האמת, לא תמיד יש כח "להפעיל" את הילדים באיסוף וסידור...

 

[קוביה]

למי פה יש מתבגרים שהחדר שלהם נראה כמו הצרות שלנו????
כולם מדברים פה על הקטנים, אבל בגילאי העשרה זה יותר גרוע...

כמה שיותר גדולים הבעיות יותר גדולות
וגם אצלך יש את הקטע עם הנעלים?
מטאטאת את המטבח ואז מסתובבות לי מתחת לרגלים נעלי שבת ונעלי יום חול קורקס ונעלים ישנות כי לא מצאו את הנעלים החדשות...

 

[יעל]

ואחרי שהבנתי את זה וניסיתי לעזור לעצמי, חלקתי את סוגי הבלגנים ל-2:
1. פעולות קצרות וממוקדות שלוקחות זמן קצר ומסתיימות (כגון: החלפת טיטול / הכנת קפה / בדיקת כינים לילדים / וכו').
2. פעולות ארוכות ומתמשכות, שאורכות זמן רב (כגון: משחק של הילדים / ציור / שטיפת כלים רבים וכו').

הפעולות הקצרות והממוקדות - כדי להשלים אותן - חייבים לסדר. הסדר הוא סיום הפעולה. סגירת הפינות.
החלפתי טיטול - עדיין לא סיימתי את פעולת ההחלפה אם לא הכנסתי את המשחה והמגבונים לתיק ההחתלה, סגרתי אותו, והחזרתי למקום.
הכנתי קפה - לא סיימתי את הפעולה עד שלא הכנסתי את הקפב והסוכר לארון, ואת החלב למקרר.
הסדר הוא מעין השלמת הפעולה, סגירת כל הקצוות, בלי להשאיר שום דבר פתוח.

קניתי את השיטה..
סיפרתי אותה למבלגן הראשי (לא הראשי ממש אבל אחראי על אחוזים ניכרים מהאי סדר)
ומאז.. יש אצלינו הכרזות... "הפעולה לא הסתיימה.." או "יופי, הפעולה הסתימה בהצלחה"
זה מדהים, אבל זה פשוט עובד..

 

[SPOT]

אב,
אני גם חייבת לציין שהתאורים שלך היו ממש מדויקים!!!
והעיצות- עזרו להפליא!
אלפי תודות!

 

[מרגלית ויסברג]

למי פה יש מתבגרים שהחדר שלהם נראה כמו הצרות שלנו????
כולם מדברים פה על הקטנים, אבל בגילאי העשרה זה יותר גרוע...

לי יש!!!! וזה באמת סיוט (עוד לא מתבגרים, אבל לפי הבלגנים שלהם נראה שכן)
הבת שלי תיארה לי את זה כך: אמא אני ממש רוצה להתחתן כבר, אבל זה בעיה. אחרי שמתחתנים ויש כבר בית לבד כל היום צריך לסדר, ואני שונאת לסדר, שונאת!!! מה עושים?

הא, מדובר בילדה בת 12

קבלו טעימה מהסדר שהילדים עושים לנו

 

[שירי כהן]

פוסטר, העיניים שלהם כל כך זוהרות ושמחות - שלא הצלחתי להתרכז בלרחם עליך.

 

[מרגלית ויסברג]

פוסטר, העיניים שלהם כל כך זוהרות ושמחות - שלא הצלחתי להתרכז בלרחם עליך.

גם אני עדיין לא הספקתי לרחם עלי, זה לא גומר להצחיק אותי

 

[אחת אחת 11]

קראתי ככה מלמעלה את התגובות ובגלל שיש לי 3 ילדים כמעט באותם גילאים שלך והמצב די דומה, הרגשתי שאני חייבת להגיב, לא שיש לי פתרון פלאי אבל אני משתדלת כל פעם לומר לילדים אחרי הסדר- "תראו איזה כיף לנו עכשיו בבית מסודר" "איך נעים לנו לישון בחדר מסודר" וכו'. זה לאט לאט נכנס, הגדולה מאוד התחילה לשמור על החדר שלה ולא אוהבת שמשחקים שם כדי שלא יהיה לה בלגן...

 

[sunshine]

יש לי עצה ששמעתי ממישהי, שאני מתפלאת שעוד לא רשמו אותה:
הבית לא צריך להיות באמת מסודר, הוא רק צריך להראות מסודר!
הרי הבעיה היא שזה גורם לך תיסכול לראות את כל הבלאגן, אז פשוט ברגע שהבית נראה מסודר, גם אם הוא לא, לפחות תחושת התיסכול יורדת, ונעים להיות בבית.
למשל, במקום לסדר את כל המשחקים המפוזרים על הרצפה, לוקחים שקית (או אשפתון, תלוי בכמות...), ומכניסים הכל לבפנים, ומניחים בחדר ילדים בפינה, ואח"כ כשיש יותר פנאי ממיינים מהשקית כל משחק למקום שלו.
ברגע שאין משחקים על הרצפה, מעבירים טאטוא קל, וכבר הבית נראה מצוין.
או למשל, אם יש ערימה ענקית של כלים על השיש, אפשר לסדר אותם בצורה מסודרת בכיור, ואז כשהשיש מפונה כבר יש יותר יישוב הדעת.
תמיד לחשוב מה אפשר לעשות שיתן מראה מסודר לבית. לרוב אלו פעולות קצרות מאוד לביצוע, אך המוטיבציה שזה נותן אח"כ היא גדולה! כשהשיש נקי ורק הכיור מלא, יש יותר מוטיבציה לעשות כלים, מאשר אם הם נערמים על השיש.
ובכלל, אני לא חושבת שאפשרי עם ילדים קטנים לסדר את הבית באמצע היום, אלא אם כן עושים מזה משחק, אבל לא כדאי לבנות על זה כי זה משעמם אותם. הכי טוב להשאיר את משימת הסדר לערב לאחר שהם הלכו לישון, או בבוקר לאחר שהם יצאו לגנים.
ועוד הערה חשובה, בעקבות מה ש-KR כתבה על ההשלמה שלה עם המצב. רציתי לחזק את דבריה.. לפעמים את במצב שאת לא יכולה לסדר או למנוע את הבלגן, ואת רואה מול עיניך איך השובבים עושים קטסטרופה בבית ואת לא יכולה למנוע אותם (עייפות לפני/אחרי לידה, זמן האכלת התינוק וכו'), אז לפחות לקבל את זה ברוגע ובשלווה. זה לא יעזור לצעוק עליהם, זה רק ירגיז אותך ויפגע בבריאותך... הרי הם רק ילדים, וזה בטבע שלהם להנות מבלגן! בטבע שלהם! זה חלק מהלמידה שלהם את העולם. ככה הם חשים את החומר ולומדים אותו... צעקות של אמא לא בונות כלום, רק הורסות. אני מכירה מישהי בלגניסטית מאוד, שקיבלה הרבה צעקות מאמא שלה על סידור החדר, וזה פשוט יצר לה ריאקציה שהיא נרתעת מלסדר, ונהנית לראות הכל זרוק ברחבי החדר, בארון שלה הבגדים דחוסים ללא קיפול וכו'. היא פשוט לא מסוגלת לסדר...

לסיכום, להשקיע מינימום זמן בארגון הבית כך שיראה מסודר במבט מלמעלה, וגם זה לא כל היום אלא, פעם/פעמיים לפי הצורך. זה נותן הרגשה טובה ומוטיבציה לסדר.
וגם, לקבל בשלווה את הבלגן, ולא לכעוס על הילדים, כי זה הטבע הנורמלי של ילדים.

ועוד הערה חשובה, אחת הבעיות היא שאת בטוחה שרק אצלך זה כך וכל השכנות מסודרות כמו מוזיאון. אז תדעי לך שרוב הנשים מרגישות כך, ואלו שבאמת הבית שלהן מוזיאון זה או נשים עם ילדים בגילאים הרבה יותר גדולים, או נשים מהזן הזה שעובד על בטריה לא נגמרת, שכל הזמן מתקתקות דברים, ולא מסוגלות לשבת דקה. רוב הנשים לא כך.

בהצלחה!

 

[Art Studio]

יש לי עצה ששמעתי ממישהי, שאני מתפלאת שעוד לא רשמו אותה:
הבית לא צריך להיות באמת מסודר, הוא רק צריך להראות מסודר!

ובאיזה שלב הוא יהיה מסודר?

 

[GRN]

יש לי עצה ששמעתי ממישהי, שאני מתפלאת שעוד לא רשמו אותה:
הבית לא צריך להיות באמת מסודר, הוא רק צריך להראות מסודר!
הרי הבעיה היא שזה גורם לך תיסכול לראות את כל הבלאגן, אז פשוט ברגע שהבית נראה מסודר, גם אם הוא לא, לפחות תחושת התיסכול יורדת, ונעים להיות בבית.
למשל, במקום לסדר את כל המשחקים המפוזרים על הרצפה, לוקחים שקית (או אשפתון, תלוי בכמות...), ומכניסים הכל לבפנים, ומניחים בחדר ילדים בפינה, ואח"כ כשיש יותר פנאי ממיינים מהשקית כל משחק למקום שלו.
ברגע שאין משחקים על הרצפה, מעבירים טאטוא קל, וכבר הבית נראה מצוין.
או למשל, אם יש ערימה ענקית של כלים על השיש, אפשר לסדר אותם בצורה מסודרת בכיור, ואז כשהשיש מפונה כבר יש יותר יישוב הדעת.
תמיד לחשוב מה אפשר לעשות שיתן מראה מסודר לבית. לרוב אלו פעולות קצרות מאוד לביצוע, אך המוטיבציה שזה נותן אח"כ היא גדולה! כשהשיש נקי ורק הכיור מלא, יש יותר מוטיבציה לעשות כלים, מאשר אם הם נערמים על השיש.
ובכלל, אני לא חושבת שאפשרי עם ילדים קטנים לסדר את הבית באמצע היום, אלא אם כן עושים מזה משחק, אבל לא כדאי לבנות על זה כי זה משעמם אותם. הכי טוב להשאיר את משימת הסדר לערב לאחר שהם הלכו לישון, או בבוקר לאחר שהם יצאו לגנים.
ועוד הערה חשובה, בעקבות מה ש-KR כתבה על ההשלמה שלה עם המצב. רציתי לחזק את דבריה.. לפעמים את במצב שאת לא יכולה לסדר או למנוע את הבלגן, ואת רואה מול עיניך איך השובבים עושים קטסטרופה בבית ואת לא יכולה למנוע אותם (עייפות לפני/אחרי לידה, זמן האכלת התינוק וכו'), אז לפחות לקבל את זה ברוגע ובשלווה. זה לא יעזור לצעוק עליהם, זה רק ירגיז אותך ויפגע בבריאותך... הרי הם רק ילדים, וזה בטבע שלהם להנות מבלגן! בטבע שלהם! זה חלק מהלמידה שלהם את העולם. ככה הם חשים את החומר ולומדים אותו... צעקות של אמא לא בונות כלום, רק הורסות. אני מכירה מישהי בלגניסטית מאוד, שקיבלה הרבה צעקות מאמא שלה על סידור החדר, וזה פשוט יצר לה ריאקציה שהיא נרתעת מלסדר, ונהנית לראות הכל זרוק ברחבי החדר, בארון שלה הבגדים דחוסים ללא קיפול וכו'. היא פשוט לא מסוגלת לסדר...

לסיכום, להשקיע מינימום זמן בארגון הבית כך שיראה מסודר במבט מלמעלה, וגם זה לא כל היום אלא, פעם/פעמיים לפי הצורך. זה נותן הרגשה טובה ומוטיבציה לסדר.
וגם, לקבל בשלווה את הבלגן, ולא לכעוס על הילדים, כי זה הטבע הנורמלי של ילדים.

ועוד הערה חשובה, אחת הבעיות היא שאת בטוחה שרק אצלך זה כך וכל השכנות מסודרות כמו מוזיאון. אז תדעי לך שרוב הנשים מרגישות כך, ואלו שבאמת הבית שלהן מוזיאון זה או נשים עם ילדים בגילאים הרבה יותר גדולים, או נשים מהזן הזה שעובד על בטריה לא נגמרת, שכל הזמן מתקתקות דברים, ולא מסוגלות לשבת דקה. רוב הנשים לא כך.

בהצלחה!

כיוון חשיבה חדשני בשבילי. תודה

 

[GRN]

ובאיזה שלב הוא יהיה מסודר?

לפי מה שאני הבנתי: לגרום לו כדי להראות מסודר כדי לא להשתגע מהבלגן. לסדר באמת אפשר תמיד.

 

[sunshine]

נכון. התכוונתי לגרום לו להראות מסודר, בשביל ההרגשה הטובה.
לסדר באמת זה תלוי, דברים קלים אפשר כל ערב אחרי שהילדים הלכו לישון. בלגן רציני, עדיף לשמור לבוקר, או אפילו להקדיש לזה זמן מיוחד פעם בשבוע.

 

[Art Studio]

...

 

[שמואל גרינשטיין]

כמה שיותר גדולים הבעיות יותר גדולות
וגם אצלך יש את הקטע עם הנעלים?
מטאטאת את המטבח ואז מסתובבות לי מתחת לרגלים נעלי שבת ונעלי יום חול קורקס ונעלים ישנות כי לא מצאו את הנעלים החדשות...

חשבתי שרק אצלי. בעית דור השפע.
פעם היה לכל בן אדם זוג נעלים אחד. אז לא היה בלאגן.

חני

 

[פוינט]

עצם ההתעסקות בנושא גורם להעלאת מודעות גבוהה, ויוצרת חשיבה יעילה, לכל אחת כפי אופיה וביתה.

נהנתי לקרוא את המאמרים והטיפים של יעל זלץ
יועצת אירגונית מהציבור שלנו שלקחה את המקצוע אל ארגון הבית
http://yaelzals.co.il/
המאמרים שהיא מעלה ואלו שהיא שולחת לנרשמים במייל נותנים פורפורציה, וכיון חשיבה מעודד.
היא גם מעלה רעיונות שהעלו כאן מבחינה מעשית.

 

[מרים אדריכל]

גם אני...