לקראת תשע''ו

  • הוסף לסימניות
  • #21
מושט בירקות.
מורחים את מנות הדג במיונז, מפזרים מלח, פלפל ופפריקה.
מאדים בצל ופלפלים או גזר וקישואים מגורדים, מפזרים על הדג ואופים 1/2 שעה
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
נכתב ע"י גולדס;1578401:
סלמון במעטפת פלפלים ושקדים.
מערבבים שום כתוב, עשבי תיבול ומעט יין, שמן זית, משרים את הדגים ללילה.
קולים פלפלים בתנור עד להשחמה קלה, מכניסים לשקית וסוגרים - הפלפלים מזיעים ואפשר לקלף אותם בקלות, מקלפים, חותכים לפי רוחה הדג.
מניחים את מנוד הדג (פילה) בתבנית, מעליהן את הפלפלים, מורחים מלמעלה מעט מהמשרה, אופים מכוסה 15 דקות.
פותחים את הכיסוי, מפזרים שקדים קצוצים בנדיבות ומעט מלח. אופים 5 דקות נוספות.
נראה מליון דולר והטעם - עוד יותר!

איזה יופי הקלסר הפסחי מתמלא בדברים באמת איכותיים!
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
מרק ירקות (אני מכינה אותו כל השנה)
מאדים בצל חתוך לקוביות.
במעבד מזון מגרדים גס: סלרי, קישואים, גזר, קולורבי, כרוב, פטריות, חתיכה של פלפל אדום, מוסיפים לבצל, ממליחים ומוסיפים כפית סוכר! ממשיכים לאדות חצי שעה.
מוסיפים מים - לפי הסמיכות הרצויה, מבשלים שעה נוספת, טועמים ומתקנים תיבול
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
מרק קישואים:
מאדים בצל ו- 2 שיני שום
מוסיפים קישואים קלופים ומאדים מעט, מכסים במים ומבשלים עד לריכוך, מרסקים בבלנדר יד עד לקבלת מרקם קטיפתי, ממליחים ומפלפלים
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
מרק דלעת:
מאדים בצל, מוסיפים דלעת, בטטה, גזר ותפו"א, מכסים במים ומבשלים עד להתרככות.
במקביל קולים פלפל בתנור, מקלפים , מוסיפים למרק, מרסקים בבלנדר יד, ממליחים ומפלפלים.
הפלפל נותן למרק טעם גורמה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
שניצל שקדים:
טובלים נתחי חזה עוף בביצה ואח"כ שקדים טחונים, מטגנים בשמן חצי עמוק.
אצלי זה נחטף!
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
חזה עוף במיץ תפוזים ויין:
מערבבים יין אדום ומיץ תפוזים, משרים בהם נתחי חזה עוף לשעתיים.
מרפדים תבנית ברצועות בצל.
מוציאים את העוף מהמשרה, מורחים עליו מיונז בנדיבות, ממליחים ומפלפלים ומפזרים פפריקה,
מניחים על הבצלים, שופכים סביב את המשרה
אופים חצי שעה מכוסה ועוד מס' דקות בגריל - להשחמה
לגיוון - אפשר להוסיף קוביות אננס משומר
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
עוף במלח גס.
מפזרים מלח גס סביב שוליים של תבנית גדולה, מרפדים בנייר אפיה, שמים את חלקי העוף במרכז, מפזרים פפריקה.
אופים שעה וחצי מכוסה וחצי שעה נוספת מגולה
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
וואו!
המון תודות!
אני שומרת, ומעתיקה את האוצר!
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
עוגת שמנת פירורים:
את הפירורים עשיתי לפי המתכון של הבצק מכאן, רק שבמקום שמן שמתי חבילת חמאה. אפיתי ופוררתי בידיים, חצי שמתי בתחתית וחצי פיזרתי מעל.
את המילוי - כמו כל השנה
500 ג' גבינה לבנה 5%
2 שמנת מתוקה
1 פודינג וניל (אפשר לוותר)
3 כפות סוכר
מקציפים יחד את חומרי המלית לקרם יציב, משטחים מעל התחתית, מפזרים את יתרת הפירורים מעל. מעבירים למקרר ל-4 שעות לפחות לפני ההגשה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
מתכון לעוף בדבש. שראיתי באחד העיתונים.
שאני עושה כל השנה והוא קל וטעים מאוד! וממש לא מתוק :p כמו שנראה. הילדים שלי קוראים לזה: עוף כמו באולמות...

ואפשר כמובן לעשות בפסח: (למי שמשתמש בדבש)
מטגנים כ-2 בצל בסיר
מוסיפים את חלקי העוף ומשאירים על אש נמוכה להגיר נוזלים כ-10 דקות
ולאחר מכן מוסיפים 2 כפות דבש ומים רותחים ומערבבים
ומוסיפים מלח ופלפל שחור
ומבשלים כשעה וחצי על אש נמוכה.

בתאבון!
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
נכתב ע"י גולדס;1578295:
מתוקים:
קוקוסיות
עוגיות קקאו ענקיות - ללא קמח תפו"א

אשמח למתכונים הללו תודה מראש!
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
קוקוסיות:
2 חלבונים לא מוקצפים!
3/4 כוס סוכר
מיץ מחצי לימון
1/2 1 כוס קוקוס

לערבב בקערה,
ליצור עיגולים עם כפית (אפשר עם יד לחה לעצב אותם למעין פירמידה (לא יודעת איך להגדיר את הצורה...))
לאפות בחום נמוך (140) כשעה עד שמזהיב יפה ומתיצב.
זהירות! זה משמין.... אבל טעים טעים...

חני
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
נכתב ע"י אביגיל אינש;1580538:
מתכון לעוף בדבש. שראיתי באחד העיתונים.
שאני עושה כל השנה והוא קל וטעים מאוד! וממש לא מתוק :p כמו שנראה. הילדים שלי קוראים לזה: עוף כמו באולמות...

ואפשר כמובן לעשות בפסח: (למי שמשתמש בדבש)
מטגנים כ-2 בצל בסיר
מוסיפים את חלקי העוף ומשאירים על אש נמוכה להגיר נוזלים כ-10 דקות
ולאחר מכן מוסיפים 2 כפות דבש ומים רותחים ומערבבים
ומוסיפים מלח ופלפל שחור
ומבשלים כשעה וחצי על אש נמוכה.

בתאבון!

נהדר שיהי' לי עכשיו מתכון מדויק!
אגב, השנה בישלתי כרגיל פטל הדרים,
הפרשתי חלק קטן והמשכתי לבשל על להבה קטנה עד לקבלת מרקחת-מעין ריבה עדינה נוזלית.
זה הי' מקסים בתוספת הדבש לדגים עוף, בקר, תפו''א ועוד-כמעט לא ממתיק רק מחזק את הטעמים!
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
מה שהיה אצלנו:
(בעיקרון אוכל די פשוט וסטנדרטי אבל עם טעם מיוחד של פסח)
מנות ראשונות: חביתיות במלוי פירה ופטריות, כבד (כבד קצוץ - בשבת)
מרקים: מרק עוף עם אטריות מחבתיות, מרק ירקות
עיקריות: בקר בירקות רך וטוב, עוף צלי, עוף בגזר וסלרי, עוף מרוקאי - הכל בסיר, אין לי תנור לפסח!
שניצלים מקמח תפו"א וביצה.
תוספות: תפוחי אדמה בכל גוון וצורה - פירה, צ'יפס, קיגל תפו"א (כנ"ל, בסיר), קוביות בתוך העוף.
וכן - ירקות מאודים, פירה בטטות
קינוחים: גלידת קפה, סורבה (מתכון ממינדי רפלוביץ' - ממש מוצלח!), רסק תפו"ע.
עוגות: מה שהלך הכי טוב השנה - בראוניס של אביגיל מייזליק (כן, בסיר פלא), עוגת קינמון מדהימה במתכון שאחותי המציאה, ועוגת דבש.

אחרי פסח הכנו את המאכלים שהם שרויה שעושים אצל הורי וקשה לי וותר - בלינצעס ממצות, מצהבריי, עוגיות שוקוצ'יפס מקמח מצה.

מתכונים?
מה שעוד לא כתבתי באשכולות אחרים (וגם מה שכן), רק תבקשו...

חני
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
קרח קוקוס
מעדן טעים
מענין?
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
גולדס.
אפשר הזמנה לשנה הבאה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
נכתב ע"י start;1580540:
אשמח למתכונים הללו תודה מראש!

לצערי המתכונים נגנזו כבר, ואלו שביקת מצריכים כמויות מדויקות, שניהם מתכונים של אביגיל מייזליק.
אני לא רוצה לתת כמויות לא מדויקות. אבל זה הכיוון:

הקוקוסיות שלי הן עם שוקולד צ'יפס ומחילות בנוסף לקוקוס (250 גרם) ביצים (נראה לי 2) וסוכר - אני לא זוכרת כמה.
עוגיות קקאו:
4 חלבונים
קקאו - נראה לי 1.5 כוסות
אבקת סוכר - 1.5 כוסות
תמצית וניל
100 גרם אגוזים קצוצים
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
מתכון מנצח מלבית לפני כמה שנים...

תמיד תמיד נחטף
להזכיר לאורחים שזה לא "מזונות"
עוגת שכבות מועשרת
בסיס
10 חלמונים
כוס סוכר
4 ס. וניל
1/2 1 כוסות שמן
1 א. אפיה
3 כוסות קמח
שוקולד
2 כפות גדושות קקאו
3/4 כוסות סוכר
1/2 כוס מים
קצף
10 חלבונים
1 כוס סוכר
מיץ מ 1/2 לימון
1 כוס אגוזים קצוצים
1 כף גדושה קקאו

הוראות הכנה
בסיס
שימי חלמונים בקערת הקצפה והקציפי עם הסוכר. הוסיפי ס. וניל. שמן.א. אפיה.וקמח תפו“א והקציפי לקבלת עיסה נוזלית רפדי תבנית גדולה וצקי לתוכה את העיסה בעזרת מרית רטובה החליקי לשכבה אחידה לאפות 180°C
20 דק‘ הוציאי וקררי
הכיני את שכבת השוקולד בשלי בסיר קקאו סוכר ומים הרתיחי על להבה בינונית הסירי מהאש וצנני צקי את הסיר מעל הבסיס האפוי
הכיני את שכבת הקצף הקציפי 10 חלבונים תוך כדי הוספת הסוכר עד לקבלת קצב יציב הוסיפי לקצף מיץ לימון אגוזים וקקאו וערבלי קלות מרחי את הקצף בעזרת מרית על שכבת הקקאו והמשיכי לאפות 180°C
25 דק‘ בדקי בעזרת קיסם אם העוגה מוכנה.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

בעז"ה, עובדת על חוברת לחגים תשפ"ו הבאים עלינו ועל כל ישראל לטובה, אמן.

השנה, החלטתי להוסיף מיזם נחמד בחוברת.
החוברת מכילה 8 קטגוריות.
בכל קטגוריה אני רוצה להוסיף "מתכון אורח". מתכון ממישהו אחר, לא מתכון שלי. אבל מתכון מנצח!
מה שאומר שאם נראה לכם שיש לכם מתכון מעולה לאחד הקטגוריות הרשומות מטה, רשמו כאן את הקטגוריה המתאימה בתגובה. כל שצריך לעשות זה לרשום את הקטגוריה. מעבר לזה כבר אפנה אליכם. במידה ואקבל מספר מתכונים לקטגוריה אחת, אבחר את מה שנראה לי הכי מתאים, לפי פרמטרים שלי. וכמובן מראש אומרת- שום דבר לא אישי. בהמשך נביא כאן באשכול את המתכונים שנשלחו ולא נכנסו לחוברת.

מה צריך להביא בסופו של דבר?
-מתכון שלך. לא משהו מהרשת. מתכון כזה שאת יכולה לרשום עליו שם שלך בלי לחשוש שלקחת משהו מהרשת...כדי שלא נכנס לבעיות של הפרת זכויות יוצרים, ובכלל...זה הכיף!
זה הזמן לנסות ולהתנסות כדי להגיע למתכון מצויין משלך. אפשר להתבסס על מתכון שאינו שלך אבל חייב להיות בו משהו שיהפוך אותו לשלך. שינוי מהות מספיק.

-תמונה

עד מתי אפשר לנסות להכניס מתכון לחוברת?
יום ראשון הבא בעז"ה.

מה תרוויח מי שהמתכון שלה ייכנס לחוברת?
-חסד עם נשות ישראל בכל העולם [!!!]
-סיפוק
ו???? נו, באמת? חוויה נחמדה של מתכון שמצטרף לחוברת גדושה במתכונים מצויינים, כולל הרבה חדשים.
אז בעצם למה את מחכה?
רשמי לי כאן בתגובה רק את הקטגוריה שבה תרצי להכניס מתכון

אה, כן, מה הקטגוריות?
1. מנות פתיחה
2 מנות עקריות [דגים, עוף, בשר וכו']
3. תוספות
4. סלטים וירקות
5. קינוחים
6. עוגות ועוגיות
7. ללא גלוטן
8. מאפים [לא עוגות]

ועוד דבר אחד-
המתכונים יעלו בשם האמיתי ולא בשם הניק היות והחוברות שלי מופצות הרבה גם מחוץ לפרוג.
אפשרי בדיעבד גם רק ראשי תיבות, אבל תהיה העדפה לשם מלא.


אם יש עוד שאלות אני כאן בעז"ה.

בשם ה' נעשה ונצליח.
שלום לכולם, הרבה מאוד זמן לא כתבתי כאן כלום, לא הגיעה אלי השראה. הייתי יותר מרוכזת בלקרוא סיפורים ולהגיב. עכשיו אני שמה כאן משהו שכתבתי מזמן לביקורת. חשבתי שזה מתאים לתקופה של לפני פסח. אז הנה זה לפניכם, אשמח מאוד לביקורת.

אסנת מנהלת זמן

אסנת מביטה בסיפוק אל עבר 9 הנשים המביטות בה בציפיה.

"הכנתי לכן תיקיה עם לוח שנה. הלוח הזה ישרת אותנו משבועיים לפני פורים ועד לפסח. בלוח הזה נכתוב את כל המשימות עד לפסח. עלינו להתחיל ראשית כל להתכונן לפורים. יש תחפושות, משלוחי מנות, סעודת פורים. את הכל צריך לסיים עד יומיים לפני פורים.

אחרי פורים צריך להתארגן לפסח. אתן תרשומנה לכן על הלוח המחיק את המשימות ופעם הבאה נעבור על המשימות שלכן וננסה להתאים אותן למציאות."

ציפי מביטה על הלוח. "תגידי, את רוצה להגיד לי שיש לנו רק 7 שבועות עד לפסח???"

החרדה תופסת את כולן, קולות נשמעים, ויכוחים, היסטריה.

"בדיוק בגלל זה אנחנו כאן", אסנת מחייכת. "כולנו נתארגן השנה לפסח כמו שצריך, אין לכן מה לדאוג."

אריה מגיע אחרי שעה. "נו, איך היה?" אסנת נכנסת לרכב, נאנחת בסיפוק. "בכל פעם שאני מעבירה את הסדנא הזאת אני חשה איזו שליחות יש לי, וכמה חשוב לארגן את הזמן. אני שומעת מכולן איך הזמן טס להן, איך הן לא מצליחות להתארגן, ותמיד תמיד התירוץ הוא שהיה להן עומס בעבודה, וקשה עם הילדים, והבעל." אריה מחייך. מי כמוהו מכיר את אשת החיל שלו. הבית תמיד מתוקתק, ערב שבת תמיד רגוע. "זה לא עניין של אופי?" הוא שואל. "תראה, בוודאי שכן, אבל בסופו של דבר הכל זה חשיבה ותכנון זמן. גם האדם הרגוע והמסודר ביותר עלול למצוא את עצמו בלחץ זמן אם הוא לא חשב ותכנן את הזמן שלו מראש."

"אמא!" חזקי מתרפק על אמו. "אמא, תראי מה הרבה בחיידר הביא לי!" הוא שולף דף מהתיק ומראה לאמו. אסנת מרפרפת על השורות, עיניה גדלות בהפתעה.

"אריה, ראית את זה? המלמד בחיידר רוצה שנגיע אליו לשיחה, קרה משהו?"

אריה לוקח את הפתק. "טוב, אני אטפל בזה, אל תדאגי, אני הולך לעשות כמה טלפונים".

אסנת מעיפה מבט ללוח השנה. מחר בתשע בבוקר, סדנת ניהול זמן בסמינר חיפה, עליה להגיע בזמן. זה אומר לקום בחמש, לקחת את הרכבת של שש, להגיע בשמונה ועשרים לתחנת מרכז השמונה, משם כבר תגיע מונית לקחת אותה. זה הסיכום שלה עם הסמינר. לא פשוט להגיע לחיפה מירושלים, צריך להתארגן בחכמה.

"אסנת, יש לך טלפון!" אריה מגיע אליה עם הטלפון ביד, "היא אומרת ששכחת משהו בשיעור".

"הלו"

"אסנת, תקשיבי, נראה לי היתה לך טעות, הלוח הוא של שנה שעברה".

"מי מדברת?"

"זו אני, ציפי, תראי, בכלל אין כאן אדר א' וב', רק אדר, ופסח בכלל יוצא כאן ביום רביעי ולא ביום שני כמו השנה.."

"איך זה יכול להיות?? אני לא מבינה מה קרה כאן", עיניה מביטות לכל עבר, מחפשות משענת, חיוורון מציף את פניה. היא מתיישבת.

"בסדר, אל תקחי קשה, סך הכל טעית בשנה, קורה. רק רציתי להגיד לך להביא את הלוחות הנכונים למפגש הבא."

"אסנת, הרבה מהחיידר רוצה את שנינו דחוף מחר, אבל יש לך סמינר, לא?" אריה מגיח מחדר השינה. "הוא לא רצה להגיד לי מה קרה, אבל אמר שחשוב שנגיע ביחד".

חשבון מהיר מגלה לה שאם לא תגיע מחר לסמינר, לא תוכל לבקר את חברתה משכבר הימים בחיפה, מה שאומר שהיא גם לא תוכל לקחת ממנה בחזרה את הספר שהשאילה לה, והיא צריכה את הספר ממש דחוף כדי לצלם ממנו כמה מאמרים, ואז לא יהיה לה חומר מוכן למפגש הבא, מה שתכננה זמן רב כל כך, ובכלל צריך להכין לוחות שנה חדשים ו...

"אסנת, אז מה להגיד לו?" אריה עם הטלפון ביד, מבט דחוף בעיניו.

"מממה? אבל, אבל, אני צריכה לעשות צילומים מהספר, וגם הלוחות..."

"לוחות הברית"? זיק קונדסי בעיניו של אריה. "נראה לי שהם נמצאים אי שם ברומא, בותיקן".

זו פעם ראשונה שאסנת חשה חוסר אונים. באזניה היא שומעת מגדל קלפים מתמוטט, או שמא אלו קולותיהם של שברי לוחות נשברים?

"מה עושים כאשר כל הסדר והארגון משתבש?" היא תולה עיניים מצפות באריה.

"אולי צריך לקבל לפעמים את הסדר והארגון של השם. ופשוט להיכנע. לא הכל בידיים שלנו."

אסנת מביטה בתשע הנשים המביטות בה בציפיה. "הפעם", היא אומרת, "הפעם אני רוצה לדבר על ניהול זמן נכון ביחד עם הפרטנר שלנו", היא מחייכת.

"הפרטנר?" כך ציפי, "את מתכוונת לבעלים שלנו?"

"לא, לא הבעל, למרות שבוודאי נכון לתכנן יחד איתו. אבל אני מתכוונת לאבא שלנו בשמיים. לזכור שהזמן הוא שלו וממנו, ושהוא נותן לנו את הרשות והיכולת והכוח להתנהל בזמן."

היא מחלקת את הלוחות החדשים.

"ועכשיו, נתחיל לתכנן את הזמן שלנו עד פסח. ונזכור, שלא אנחנו עושות ולא אנחנו נכשלות. זה הכל רק הוא".
בעצתך תנחני

מאמר שבועי להתבוננות בפרשת השבוע ובעבודת ה'.
פרשת מטות מסעי גיליון 204

בין ר"מ למלמד

למה אנשים לא רוצים להיות מלמדים?
האמת היא שבבין המצרים ראוי לעסוק רק בעניני דיומא, במהותם של הימים והעבודה המוטלת עלינו בהם, אך שיחה עם אברך בכולל גרמה לי לסטות מהנושא ולעסוק בנושא אחר דחוף למדי: עבודת המלמדות.

סיפר לי אברך מהכולל שקיים לאחרונה מחסור גדול במלמדים, מחסור שהולך ומתגבר.
ילדי ישראל זקוקים לרבנים שילמדו אותם את דבר ה', ואין.
לקראת כל תחילת שנה מנהלי התתי"ם מחפשים מלמדים חדשים– ואין.
אנשים מעדיפים ללמוד תורה בעצמם, ומי שכבר מוכן לסגור את הגמרא בשביל פרנסה – מעדיף פרנסה אחרת.
מדוע זה קורה? זו נקודה שצריך ללבן אותה. יש תולים זאת בשכר הנמוך של המלמדים.
שכר ממוצע של מלמד הוא ב ערך 1,200 ₪ לשעה חודשית.
כלומר, מלמד שעובד חמש שעות ביום מקבל על חודש עבודה 6,000 .₪ בממוצע זה 49 שקל לשעה. שכר נמוך מאוד, בהתחשב בעובדה שמלמד צריך להכין את השיעור, וצריך לדבר עם הורים בערב, וצריך לחשוב על תלמידיו גם מחוץ לשעות העבודה.
ניתן בהחלט להבין את החשבון שעושה האברך לעצמו: אם בלאו הכי אני יוצא לעבוד, אקח עבודה ששכרה בצידה ואפשר לפרנס ממנה משפחה ברווחה ובקלות, ולא בדוחק רב ובהשקעה עצומה .

הפיתרון לזה הוא להעלות את השכ"ל שההורים משלמים. כמובן שכל מנהל חושש מלהעלות את השכר לבדו, ויתכן שצריך להציף את הנושא בבמות מפורסמות כדי שכולם יעלו את השכר ביחד, כמובן בכפוף לנטילת עצה מזקני ישראל שליט"א. דברים כאלה שייכים לתחומי פעילות שונים מהתחום שבו עוסק המאמר הזה בדרך כלל.

אך השאלה שצריך לברר הינה, מדוע אצל רמי"ם בישיבה המצב שונה לחלוטין? גם הם מקבלים שכר נמוך בערך אותו דבר, ממוצע של 5,500 לחודש, על אותו מספר שעות עבודה פחות או יותר. ואילו בתחום הזה אנו רואים נהירה המונית אחר המשרות התורניות, למרות השכר הנמוך. במה יגרע חלקו של מלמד מחלקו של מגיד שיעור או אפילו משגיח בישיבה קטנה? שניהם פועלים עם צעירים כל היום, ההבדל בגילים הוא בסך הכל שנתיים שלש, מדוע שם המגמה היא הפוכה?
אין שום ענין להיתמם, בתוך עמי אני יושב, וגם אני אישית משמש כר"מ בישיבה קטנה ולא הייתי מוכן לשמש כמלמד. להיות ר"מ זה תפקיד מכובד ולהיות מלמד זה תפקיד לא מכובד. הרב שטיינמן היה ר"מ בישיבה קטנה וזה לגיטימי לגמרי בעינינו, ואם הוא היה מלמד בחיידר אין ספק שכותבי העיתים היו מעלימים פרק זה בתולדות חייו. ר"מ בישיבה קטנה יכול לשמש במקביל גם כרב קהילה, ואילו מלמד לא.
היתה תקופה מסוימת ששקלתי להיות מלמד בשביל צרכי פרנסה, וחבר הזהיר אותי: "לא כדאי לך, כל ההשפעה של 'בעצתך' תרד לגמרי". אפילו החשיפה הזאת אני מניח שגרמה לחלק מכם לפקוח עיניים ולחשוב פעמיים...
אבל מה באמת ההבדל? למה ר"מ זה כבוד ומלמד לא?
יש שיגידו שמלמד מתעסק עם בעיות משמעת ור"מ עוסק רק בללמד תורה. המציאות היא שאין זה כך. שיחה פשוטה עם ר"מ בישיבה קטנה תלמד אתכם שגם להם יש בעיות משמעת )אלא אם כן הם מתעלמים מכך כדי לא להרגיש שהם מלמדים בחיידר(. אישית, למדתי בפוניבז' הקטנה, ובעיות המשמעת שהיו שם יכלו למלא כמה ספרים . אפילו ר' מיכל יהודה התמודד עם חוצפות בשיעורים... יתכן שבחיידר בעיות המשמעת תופסות יותר נפח, אך עדיין אין זה מצדיק את ההבדל התהומי בהתייחסות. ר"מ זוכה לכבוד, להיות ר"מ זה מעמד ומזכה בזכות ללכת עם שני כפתורים מאחורה, ואילו מלמד אינו זוכה לכבוד כלל, ופראק מאן דכר שמיה. במה נעוץ ההבדל?

נראה לבאר בדרך פשוטה. ממש על דרך הפשט.
גדלנו בישיבות והתחנכנו על כך שכל המוכשר והלמדן מחברו – הרי זה מוצלח מחבירו. זו התחרות בעולם שלנו: כמה כישורי המשכל שלך בעולם התורה.
מי שיודע להגיד סברא טובה, מי ששולט בקצות ונתיבות, מי שהוא למדן ובעל כשרון – הוא שווה. מי שלא – לא. הדבר הזה לגיטימי ומובן , אפילו ראוי ונכון . יש הערכה אצלנו להצלחה בתורה.
כמובן שעל פי האמת יש להעריך אנשים לפי עמלם ולא לפי כשרונותיהם, אך בכל זאת בעולם שבו אנחנו חיים יש משמעות לתוצאות, ו בהחלט זה דבר טוב שיש הערכה ללמדנים שמבינים ומונחים בלימוד ויודעים ללמוד כמו שצריך. זה חשוב שתהיה הערכה להצלחה בתורה, ללמדנות.
לפי זה נבין את החילוק. מלמד מתעסק עם משניות, גמרא רש"י, ובהמשך גם תוספות. לעומת זאת ר"מ בישיבה קטנה מתעסק עם לומד'ס, רייד, קצייס, ר' חיים ור' שימען. המלמד לא מוכיח כישורים למדניים יוצאי דופן, כי את כל מה שהוא עושה עושים גם כל האנשים הפשוטים. מי לא לומד גמרא רש"י? כולם לומדים. לעומת זאת הר"מ מפגין יכולות למדניות שאין לכל אחד. הוא יודע מה שלא כולם יודעים .
הוא יודע להגיד את היסוד של ר' שימען במעכשיו ולאחר ל', ואת החילוק של הקצייס בן נהנה למשתרשי. לכן הוא זוכה לכבוד ולכפתורים.
אנשים מוכנים לקבל משכורת נמוכה ביותר כאשר הם מקבלים לצד זה משוב והערכה ומעמד. נכון, אין הרבה כסף, אבל הם מקבלים אישור שהם שווים, שהם ניצחו בתחרות. זה שווה כל הון. אבל אנשים לא מוכנים לקבל משכורת נמוכה כאשר אין מזה שום הערכה ושום הכרה ביכולותם וערכם. אם כבר לאבד מעמד – לפחות שיהיה מזה כסף טוב.

עד עכשיו דיברנו מצד המעמד. עכשיו נדבר מצד המבט של "לא לצאת
לעבוד".
למה להיות ר"מ או אפילו משגיח בישיבה קטנה לא מוגדר כ"לצאת לעבוד", אלא כ"להיות מרביץ תורה", ואילו להיות מלמד כן נחשב כ"לצאת לעבוד"? הרי שניהם מלמדים תורה, מה ההבדל? למה כאשר אברך שואל אם לצאת להיות ר"מ בישיבה אין לו צד שזה יציאה לעבודה, ואילו כאשר הנידון הוא האם להיות מלמד הדבר הראשון שהוא אומר שזה "לצאת לעבוד"?
ההבדל הוא כשנבין מה עומד מאחורי המילים "לצאת לעבוד". כשאברך סוגר את הגמרא לכמה שעות ביום והולך לפרנס, יש כאן אמנם את הענין האמיתי שיש פחות שעות לימוד תורה בסדר יומו. ברור שאדם שזוכה ללמוד תורה בהתמדה לא רוצה להפסיק. אבל מעבר לכך, הקושי הרגשי שאנשים חווים ב"לצאת לעבוד", למרות שיש להם צורך נפשי או כלכלי, הוא בעיקר ההודאה בכישלון כביכול. אני מכריז על עצמי קבל עם ועדה: אני לא יכול להמשיך להיות אברך, אני יורד מהכביש המרכזי לדרך צדדית . לא הצלחתי להיות כמו כולם. זה מחסום שגורם לאנשים רבים שלא לצאת לעבוד גם כשיש להם צורך אמיתי בכך.
ואם כך, זה החילוק בין ר"מ למלמד. שניהם משקיעים בלימוד אותו זמן כמו מקודם, שניהם עסוקים בללמוד וללמד. בשניהם הנושא פה הוא לא ביטול תורה )בדרך כלל, כמובן שיש לדון בפועל בכל מקרה לגופו, אבל מדובר כאן בהכללה(. מה כן ההבדל בין לצאת להיות ר"מ ללצאת להיות
מלמד? ההבדל הוא שהר"מ לא מכריז על עצמו "ירדתי מהדרך המרכזית", כי אדרבה זה שדרוג במעמד, הוא מכריז על עצמו: "אני מוצלח בלימוד, אני למדן, הגעתי לדרגה גבוהה אפילו יותר מאברך רגיל".
אבל המלמד מכריז על עצמו את ההיפך. הוא כאילו אומר: "אני לא מוצלח בלימוד כמו כל האברכים, ירדתי מללמוד קדשים ו תערובות וסוגיות בשבת – ללמד ילדים גפ"ת בסיסי ופשוט". ההכרזה הזאת, היא שעושה את ההבדל.
וזו גם הסיבה למה שקורה בכיתות ח'. בכיתה ח' תפקידו של המלמד הוא להקנות לילד כלים לקראת הישיבה קטנה. בישיבה קטנה הרי אומרים רייד ישיבתי – קצות ונתיבות, ר' נפתלי וקובץ שיעורים, ועוד.
המלמד חש שחובתו להקנות כלים לילד ללימוד החדש הזה, וזה מצוין.
אך פעמים רבות הדבר מגיע על חשבון הפשט הבסיסי והישר. מפסיקים ללמד גמרא ועוברים ללמד "מפרשים". סיפר לי חבר ת"ח שפעם שאל קבוצת ילדים מת"ת חשוב, שלמדו האיש מקדש לקראת המבחנים לישיבות: "תגיד לי בבקשה: הדין הוא שגם איש וגם אשה יכולים לשלוח שליח לקידושין, האם שניהם נלמדים מאותו פסוק או שצריך לכל אחד מהם פסוק נפרד?" הם פשוט לא ידעו להגיד תשובה ברורה בשתי
מילים. הם התחילו לענות: "העצמות יוסף אומר שהשיטה לא נודע למי אומר, ור' אלחנן אומר שיש חקירה מה שולחים" וכו' וכו'.
הלב נכמר לראות ילדים בכיתה ח' בשעות הצהרים בשבתות יושבים ועמלים בתורה, ומשננים ערמות של שמות של "מפרשים", כאשר צורתא
דשמעתתא הבסיסית חסרה להם. אומרים מילים על גבי מילים בלילהבין כלום.
ומהיכן זה נובע? כאמור לעיל, לפעמים זה נובע מאילוצים של מבחנים לישיבה קטנה, אבל לפעמים זה נובע מרצון של המלמד להרגיש שהוא
מתעסק עם רמה גבוהה ולא רק עם גפ"ת פשוט. הוא כבר לא שייך לחיידר, אלא הוא סניף של הישיבה קטנה בתוך החיידר. להגיד רייד
בשיעור זה נותן הרגשה טובה שהוא גבוה יותר. בקצרה: כל הנזק של ילדי כיתות ח' נובע מהמבט על ה מלמדות.
מה הפיתרון לכל המצב הזה? אולי יש שיגידו שיש להעלות את מעמדם של המלמדים באמצעים כאלה ואחרים, על ידי נתינת עליות מכובדות
או תקנה של לבישת פראקים מכיתה ה' ומעלה. לענ"ד זה לא יועיל כ"כ, כי הציבור לא קונה פתרונות חיצוניים. כל עוד שהתפיסה הבסיסית כלפי המלמד היא שהוא "בסך הכל לומד משניות וגפ"ת", זה ימשיך להיתפס כיציאה לעבודה והכרזה עצמית של כישלון מסוים.
אולי יש להציע שהפיתרון האמיתי נעוץ בשינוי תפיסה. לגשת אל כל התורה בצורה הגיונית ופשוטה, ואז לגלות שלימוד חומש משנה וגמרא,
כביכול "פשט פשוט", היא עבודה גדולה ועצומה, והנחלתה לתלמידים, לא משנה באיזה גיל, היא עבודה למדנית לכל דבר וענין.
היתה תקופה שמסרתי שיעורים במשניות באיזשהו קו, שיעור של חצי שעה על שתים עשרה משניות ליום. הכנת שיעור זה ארכה לי כשלש
שעות לפחות. לימוד משנה אמיתי בהבנה קשה הרבה הרבה יותר מלימוד שטיקל קצות. להבין ברור מה החידוש במשנה, מה ההגדרה
ההלכתית שהמשנה מחדשת, הנפ"מ מזה למעשה, הסברא בזה, המקור לזה – זו עבודה גדולה מאוד. תפתחו משנה, כל משנה מזדמנת שתפתחו – ותגלו שהעבודה של בירור כוונת המשנה בבהירות היא עבודה בלי סוף.
לא רק משנה, גם פסוקים בחומש. לומדים קבוצת פסוקים. מה המסר שלהם, מה הסיבה שהתורה מנסחת כך וכך ולא בקיצור יותר, מה הדינים
העולים למעשה מפסוקים אלה. לשאול את השאלות הפשוטות והמתבקשות שצריכות להישאל.
הנה דוגמאות לשאלות שעולות לי ברגע זה בראש על פסוקים מזדמנים: "וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען". זו כפילות, לא? הרי ברור
שיצחק גר בארץ כנען! הלאה: "אלה תולדות יעקב יוסף וכו'". בפשטות תולדות הכוונה ילדים. וכי יוסף היה הילד היחיד של יעקב?
שאלות כאלה אפשר לשאול בכיתה, לעורר את הילדים ללימוד אמיתי,
לפתוח להם את כלי החשיבה וההיגיון, לחבר אותם ללימוד. שאלות כאלה צריכים ראשית כל לשאול את עצמנו, ואז נמצא את עצמנו
לומדים מחדש פסוקים בתורה ומשניות וגמרות ומגלים עולם חדש.
יש לנו תחושה שכל חלק הפשט של התורה הוא מובן מאליו ומתאים רק לילדים צעירים, והעבודה האמיתית של השכל מתחילה בחשבונות של
הקצות עם המהלך של ר' נפתלי, ושניהם ביחד לפי הבעל המאור והמלחמות. אבל את זה צריך לשנות. לא רק בשביל שאברכים ירצו
להיות מלמדים לא פחות ממה שהם רוצים להיות רמי"ם, אלא בעיקר כדי שנזכה להנחיל את הודה וכבודה ותפארתה של תורה.
המצב הנוכחי שבו היסודות של התורה, החומש והמשניות והגמרא ה"פשוטה" עומדים מונחים בקרן זווית – הוא קטסטרופלי. המחירים של
זה כבדים ממש. יש בחורים שלא יודעים להתמודד עם גמרא בצורה אמיתית, וכל החשיבה שלהם עוסקת בדקויות תלושות ומעומעמות.
השכל לא סובל את זה, וכך מאבדים טעם בלימוד. המתיקות של התורה נמצאת בהתבססות על הפשט, בחשיבה יסודית ובהירה שבוחנת כל דבר
מהשורש, גם בקריא ת הטקסט, גם בהבנת ההיגיון הבסיסי הבריא . כל הלומדות היא קומה שניה, שאי אפשר להגיע אליה בלי לעבור בקומה
הראשונה. הקשר עם התורה והיסודות של ההבנה נבנים בהתחלה, בשנים הראשונות של התלמיד , במפגש הראשון עם החומש והמשנה והגמרא. להעמיד את זה נכון זו עבודה גדולה.
אז נכון שיש מלמדים בחיידרים שלא עובדים ככה, וזה גורם לתחושה שמלמדות היא עבודה לשטחיים. אבל הרי יש גם מלמדים רבים
מוכשרים ולמדנים, ויש גם אברכים רבים למדנים שמחפשים להעניק, והרי כידוע קשה להשתלב בעולם הישיבות עם היצע המשרות
המצומצם. אולי הגיע הזמן לייסד את זה בצורה מאורגנת? אולי כאן המקום להציע לבעלי יוזמה להתאגד, להקים ארגון גג שיעסוק בהכשרת
מלמדים, לא רק לאבחון בעיות קשב והתנהגות, אלא להנחלת התורה מהפסיעות הראשונות בצורה יסודית בהבנה ישרה ועמוקה. שירכשו
כלים איך לחשוב בבהירות ואיך לחנך לחשוב, איך למצוא את הטעם ואיך לבנות את יסודות ההבנה, איך לגשת להבנת הנקרא, איך לגשת
למבנה של סוגיא, איך לקרוא רש"י ואיך לנתח תוספות.
אם היוזמה תתפוס תאוצה ותפורסם כראוי, אזי אברך שיעבור הכשרה כזאת ויהיה מלמד בעל הסמכה מארגון זה, יסתובב עם תחושה של
יוקרה, כי החשיבה שלו תהיה יסודית ועמוקה, וזה יבלוט. זה גם ישפיע על הגישה החינוכית שלו, כי מי שמתרגל לחשוב חושב ביסודיות בכל
תחום. יהיה אפשר לשלב בהכשרה זאת גם שיעורים על יסודות חינוך, על זיהוי בעיות, על משמעת, ועוד. זה יעלה את הרמה הכללית של המלמדים, זה גם יוכל לגרום להם לדרוש שכר גבוה יותר כי הם ישדרו מקצועיות ויעלו את התלמידים שלהם לרמה גבוהה. בקיצור, יש כאן רעיון שאולי יכול לפתור בעיות רבות , ואולי כבר קיים באיזשהו מקום ורק זקוק לשדרוג תורני ופרסומת מושקעת, ובעבודה נכונה הוא יוכל לסייע רבות לעם ישראל.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה