שיתוף - לביקורת לשחרר את עצמי

  • הוסף לסימניות
  • #1
אולי נראה קצת ארוך, אבל מה לעשות שזה האורך שהלב שלי היה צריך לפרוק מעצמו🤦‍♂️

לפעמים אני מרגיש

חנוק כל כך

ולא כי חונקים אותי...


לפעמים אני מרגיש

מוצף כל כך

ולא כי מציפים אותי...


ואני רוצה לצעוק

רוצה לצרוח

אל השקט העמוק


ואני רוצה לבכות

רוצה לברוח

הכי הכי רחוק


אז צעקתי

צרחתי

והד ענה לי בעוצמה


אז בכיתי

ברחתי

ממני אל עצמי חזרה


אחרי חישוב מסלול

גיליתי ש---


כשנמאס לי מעצמי

צרחתי את עצמי

על עצמי


כשבכיתי על עצמי

ברחתי מעצמי

אל עצמי


מחליט לשנות כיוון

ולהבין ש----


לפעמים אני מרגיש

חנוק כל כך

כי אני חונק את עצמי


לפעמים אני מרגיש

מוצף כל כך

כי אני מציף את עצמי


לפעמים צריך להרפות

צריך לשחרר

מעצמי


לפעמים צריך קצת לנחות

צריך לקבל

את עצמי


ולפעמים מותר לעצור

מותר לי לצאת

מעצמי


אבל אחרי יציאה

צריך גם לחזור

לחזור אל עצמי בעצמי
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

יש אנשים שמתמודדים והופכים את הכל ללימונדה,
ויש שנשארים עם לימון
ויש שהופכים את הלימון לפרי יוקרתי.

*

למשל ניקח את ההתמודדות עם חוסר סדר.

להפוך את חוסר הסדר ללימונדה זה אומר ללמוד, למצוא טיפים, להשתנות, להפוך למדריכה בנושא, להיות מסודרת ככל שאפשר ואפילו לקדם את הנושא עם הרצאות או לכתוב על זה וכו'

להשאר עם הלימון זה אומר לחוש רע רוב הזמן, להסתכל על חוסר הסדר כמשהו שמקטין אותי, איזה תחום דפוק בחיי שגורם לי לחוש קטנה ולא שווה, להתבייש בעצמי, לכעוס על עצמי, להתנצל, לסדר שוב ושוב, לרדוף אחרי הסדר כל הזמן, לכעוס על עצמי כל הזמן.
וכל מילה או רמז מהסובבים בנושא זה כמו לדרוך על יבלת.

האפשרות להפוך את הלימון לזהב או לפרי יוקרתי זה אומר שאני כל כך בטוחה בעצמי עד שאני מבינה שחוסר סדר משרת אותי בדיוק כמו סדר.
שניהם עונים לי על צורך רגשי.
ובעצם אני אוהבת את עצמי מאוד, ומרגישה כל כך בטוחה במי שאני, עד שאני חושבת שחוסר סדר ממתג אותי, מעיד עלי דברים טובים.
אומנם אני מבינה שחוסר סדר זה לא רצוי, אבל אני מבינה שאם אסדר ואהיה מסודרת זה מתוך שאני אוהבת את עצמי ורוצה לחיות בתוך סדר, ולא בגלל שאני בורחת מחוסר סדר, וזה טוב להיות בחוסר סדר כי זה אומר שאני מרגישה נוח בחברת עצמי.
בקיצור בכל תחום בחיים אפשר להכנס חשיבה שמאוד מעריכה את עצמי.
אני לא מבטלת את המצב האידיאלי שזה 'סדר', אבל כן מבינה שהדרך לשם והסכמה עם בלאגן כמשהו לגיטימי עבורי בזמנים מסוימים, היא גם בסדר.
מה שאומר שאני מחזירה את עצמי למרכז.
*
אותו דבר גם בקנאה.

לפעמים נתקלים בבני אדם שהם מתקדמים פי אלף מאיתנו.
וזו חלישות דעת גדולה, קנאה עמוקה, לא מובנת, מסך.
במקום להתרגז על עצמי,
להבין שהקנאה נוכחת ולהסכים לקבל אותה כמשהו שהוא חלק ממני, ואפילו לאהוב את הקנאה בתור חלק שמזכיר לי שיש 'אותי'.
ואז הפוקוס חוזר אלי.
ואדם לא יכול לנדוד מחוצה לו, כי למרות הכל אדם חייב להשאר נאמן לעצמו.
וכל מה שאדם יוצא מעצמו, זה כדי לחזור לעצמו מחובר יותר, כי מקור החיים נמצא בתוכו ולא אצל אחרים.
*
הטוב ביותר - להתמודד עם חוסר בדרך של הבנה: שאני מהאנשים שחווים את החסר כמו ריקנות בסיסית, כמו בור חסר יסודות עליו בנויים החיים שלהם.

ואז להבין שהבור הזה לא ריק.
והחיים לא מבוססים על בור, על חסר.
החיים מבוססים על מלאות. ואני לא ריקה, או אולי עדיף לחשוב שהריקנות היא גם מלאות.
אקשיב לעצמי, אלמד את עצמי ואלמד להעריך את עצמי בבסיס, למרות הבור או החסר, ולא משנה איך נוצר, מתוך אמונה שלמה בבורא עולם.
רק מי שנמצא בתחושת ריקנות יכול להבין מה זה להחליף את הריקנות בתחושת מלאות.
והכל בסדר.
שיתוף - לביקורת הקונפליקטים
אחת הבעיות הכי משמעותיות שעברתי היא התמודדות בין הפנים לבין החוץ.
באופי שלי אני בטוחה שאני הכי מוצלחת והכי יפה והכי מוסרית והכי צדיקה, מאז שאני זוכרת את עצמי חשבתי כך.
אז תגידו נו מה הבעיה? מצוין, זה חשוב לחיות בתוך ביטחון עצמי.
הבעיה שזה רק מחשבה.
כי בראי הייתי רואה דמות קצת הרבה... מכוערת. (יופי/כיעור זה דבר יחסי).
והמציאות הוכיחה שאני לא הכי מוצלחת.

והבעיה? שהמשכתי לחשוב שאני כן. לחיות בתוך תחושה שאני הכי בעולם ולהתאכזב כל הזמן מול המראה, זה לא העלה לי את הביטחון העצמי.
כי למרות שחשבתי שאני הכי, גם חשבתי שזה לא בסדר, זה לא בסדר להיות הכי הכי הכי...
כך גם לא הייתי מי יודע מה., וגם הורדתי את הפוטנציאל שכן היה לי להיות 'משהו'.
למשל הייתי מעדיפה להדגיש כל הזמן את המגרעות שלי כדי שלא יחשבו שאני הכי..
והייתי משתדלת להנמיך את עצמי, כדי שלא יקנאו בי ובגלל חשיבה נוספת...
והייתי שונאת את עצמי רודפת את עצמי.
ולא מוכנה לקבל את זה שמגיע לי טוב.
אם היה לי טוב הייתי חושבת שזה זמני. וזה לא תקין.
*
האדם נולד בתוך עצמו וגדל בתוך עצמו.
אך הפנימיות שלו קצת שונה, או הרבה שונה.
יש פער מסוים בינו לבין הסביבה והעולם.
הבעיה שאדם הוא יצור חברותי.
והפערים העצומים בין מי שהוא לבין מה שהסביבה דורשת, מובילים אותו לרצון לשקר, לייפות את המציאות, למצוא חן.
וזה בסדר.
כי באמת צריך בשידוך למשל ללבוש בגדים יפים ולא סמרטוט.
גם בחברה צריך להיות בנורמה מסוימת.
אי אפשר לאכול בקול רם וצורמני רק כי זה אני.
אי אפשר ללכת בבגדים מוזנחים ולחכות לקבל יחס של מלך.
יש התנהלות ויש תוצאה.

*
אבל אי אפשר לחיות בשקר כל הזמן.
הפנימיות דורשת את שלה.
הפנימיות משתוללת, חשה מצרים, הכל סוגר עליה.
החיצוניות דורשת למצוא חן.
הפנימיות רוצה לשבור את הכללים.
*
והאדם חווה הסתגרות, בושה, פיצול אישיות, כי כמה אפשר להסתיר את עצמי האמיתי?
ולמה שאגלה את עצמי? העולם ידחה אותי ובצדק.
לעולם אין באמת רצון להכיל גוונים, אנחנו כחברה מצפים לסטנדרט, לאפור לבן, אין לנו כח להתמודד עם קשת של צבעים.
אין לנו כח לפענח מורכבויות, רוצים חיים פשוטים.
מלך, עם. זהו.
לא גוונים של אחדות. זה קשה להכלה.
אבל העולם כן צבעוני, הפנימיות מפוצצת בססגוניות מרהיבה, בניגודים מרתקים, בשמים וארץ, ביופי לא יתואר.
אבל אנחנו? תנו לנו את האפור.
את החיצוניות.
את החשיבה הקבועה, היציבה.
אין לנו כח לפנימיות המדהימה.

*
זה קצת קשה לחשוב לעומק, להתקל בעצמי האמיתי, בלי מסכות.
זה קצת קשה להתמודד עם העצמי. עם פחדים, רצונות, אמונות, וכל קשת הרגשות, מול מידות לא מתוקנות של עצמי, מול תהום של ריק.
מול הסכמה שאני לא הכי.

קשה לחיות ככה, באהבה לעצמי כמו שאני, אבל אחרי שמבינים מה זה לחיות בהבנה והקשבה לקול הפנימי, בוחרים בחיים.
שיתוף - לביקורת פקעת
לפעמים זה מרגיש לי
כאילו אני מורכבת מקשרים קשרים
מסובכת פה
מסובכת שם
מלא חבלים קשורים בפקעת אחת גדולה
ואני לא מוצאת את עצמי
לא מוצאת את ההתחלה
לא מוצאת את הסוף
לא רואה את קצה החוט שממנו אפשר להתחיל לשחרר את כל התסבוכת הזאת
והפקעת הזו כואבת לי
מכבידה עלי
היא חונקת
עוטפת את כל כולי
לא נותנת לי לנשום
וככל שאני נוברת בה
היא רק מסתבכת יותר
וזה לוחץ חזק חזק
ומה שהכי בא לי
זה בבת אחת
פשוט לקרוע את כל הקשרים
לפרוץ מבפנים
בלי לחשוב ולהיזהר על מה שיפגע בדרך
העיקר להשתחרר
ולעזוב הכל מאחורה
אבל זה מפחיד
כי את מה שנקרע אין דרך לחבר מחדש
בעצם,
קשה מאד
ואין לי כוח לזה
בא לי לקרוע הכל ולרוץ רחוק
להתחיל מהתחלה
עם חוט חדש
מגולגל יפה
מסודר
בינתיים אני עוד לא מעזה
ואני נשארת ככה
מסובכת
...

אבל את התסבוכת הזאת יש מישהו שאוהב
כשהוא מחזיק אותי
הוא רואה בי את יצירת האומנות הכי יפה בעולם
ונוח לי שם
וטוב
מרגיש לי כמו בתוך ענן
שמקבל אותי כמו שאני
גורם לי להרגיש שאני הכי טובה ככה
רק בגלל שאני הבת שלו
והוא
תמיד
אבא שלי!

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה