עזרה מה יהיה הילד הולך לת"ת עצוב

  • הוסף לסימניות
  • #1
יש לי ילד מאוד חמוד בן עשר וחצי והוא פשוט הולך עצוב לת"ת
הוא מאוד מסתדר חברתית אבל יש לו מלמד שפשוט מטיל פחד רציני
בכיתה והבן שלי נשמה רגישה וכל צעקה שהמלמד נותן בכיתה או כל עונש
וזה ממש לא עליו הוא ילד מאוד טוב אז הוא פשוט לוקח את זה אישי וזה ממש מפחיד אותו
הלכנו לטיפול אצל אשת מקצוע שאמרה לי שהוא פשוט יש לו רגישות מאוד חזקה וזה בסדר גמור כי ככה הוא נולד
אבל מה אנחנו נעשה?????????????
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
דיברתם עם הרבה?
תודו לרבה על מעלותיו (של הרבה!) ותגידו שיש ילדים שצעקות מקדמות אותם, והילד שלכם ספציפית מאד רגיש. תגידו לו שאתם עובדים עם הילד בבית שלא יקח את הצעקות קשה, אבל שגם הרבה עצמו יתחשב יותר בילד.
התמודדתי עם מקרה כזה והמורה התחשבה יפה. הוכחתי לילדה שהיא מכירה אנשים טובים שצועקים. ושרדנו את השנה
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
חשוב לדבר עם המנהל או הרבה על כך
יש מצב גדול מאוד שילדים נוספים בכיתה לוקחים את זה קשה
וההורים לא מודעים לכך
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
בשלב הזה של השנה הייתי קודם כל בודקת אם המלמד ממשיך איתם בשנה הבאה.
אם לא, אז לא הייתי עושה כלום חוץ מלנשום עמוק ולנסות לעזור לילד לשרוד עד בין הזמנים.
אם הוא ממשיך גם בשנה הבאה היית בהחלט פונה למלמד, ואם זה לא עוזר, בודקת עם הורים נוספים איך הילד שלהם מסתדר אתו, ואם יש בעיה כללית- פונה להנהלה.

בשנים קודמות הוא הלך בשמחה לת"ת?
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
דיברתם עם הרבה?
תודו לרבה על מעלותיו (של הרבה!) ותגידו שיש ילדים שצעקות מקדמות אותם, והילד שלכם ספציפית מאד רגיש. תגידו לו שאתם עובדים עם הילד בבית שלא יקח את הצעקות קשה, אבל שגם הרבה עצמו יתחשב יותר בילד.
התמודדתי עם מקרה כזה והמורה התחשבה יפה. הוכחתי לילדה שהיא מכירה אנשים טובים שצועקים. ושרדנו את השנה
אני בתור מלמד, זה נכון מאוד!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
אני בתור מלמד, זה נכון מאוד!!!
אני מסכימה עם הכוון שלהגיד דברים טובים ולהעריך
אבל לדעתי זה מלמד שפשוט הולך על כיוון של חיים קלים
ילד מתחצף מיד עונש ילד מגיע מאוחר מיד עונש
אני גם בתור אמא לכמה וכמה ילדים קטנים ושובבים ובאמת מלא פעמים אני אומרת לעצמי
שאני יכולה לעשות לעצמי חיים קלים ילד מתחצף צעקות משתולל מיד מכה
ואני לא עושה את זה כי פשוט אני חושבת מה באמת קורה עם הילד ומה באמת יעזור לו
וזה שאני עכשיו עיפה וסחוטה זה לא סיבה שלכן הוא יקבל סטירה
אז באמת קשה לי ממש להעריך אותו אבל דרך אגב את זה הילד לא יודע
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
אני מסכימה עם הכוון שלהגיד דברים טובים ולהעריך
אבל לדעתי זה מלמד שפשוט הולך על כיוון של חיים קלים
ילד מתחצף מיד עונש ילד מגיע מאוחר מיד עונש
אני גם בתור אמא לכמה וכמה ילדים קטנים ושובבים ובאמת מלא פעמים אני אומרת לעצמי
שאני יכולה לעשות לעצמי חיים קלים ילד מתחצף צעקות משתולל מיד מכה
ואני לא עושה את זה כי פשוט אני חושבת מה באמת קורה עם הילד ומה באמת יעזור לו
וזה שאני עכשיו עיפה וסחוטה זה לא סיבה שלכן הוא יקבל סטירה
אז באמת קשה לי ממש להעריך אותו אבל דרך אגב את זה הילד לא יודע
חוץ מהשורה הראשונה הכל לא נכון
אבל אני רוצה להתייחס כרגע ררק לשורה האחרונה
אין כזה דבר שאתם לא מעריכים את הרבה והילד לא יודע את זה
הילדים קוראים אותנו הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
חוץ מהשורה הראשונה הכל לא נכון
אבל אני רוצה להתייחס כרגע ררק לשורה האחרונה
אין כזה דבר שאתם לא מעריכים את הרבה והילד לא יודע את זה
הילדים קוראים אותנו הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים
מה כל ככה לא נכון במה שכתבתי
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
מדהימה, אמא, ששמת לב.
ושלא 'עצמת עיניים' שהשנה תעבור. אלא עצרת לבחון איך אפשר לעזור.
פחות מאמינה באשכולות פה בפרוג - - -
אשת המקצוע שפנית אליה נחמדה, אבל לא נתנה לך, אמא, מענה.
ממליצה מאד על מנחת משפחה. שיחת ייעוץ קצרה ואישית שתיתן לך הרבה כח, והכוונה מדוייקת לילד הרגיש המיוחד(!) והצדיק שלך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
מה כל ככה לא נכון במה שכתבתי
עצם העובדה שאתם חושבים שהרבה מחפש חיים קלים
ולכן ילד מתחצף מקבל עונש וכו'
אזלצען תדעו הרבה חייב להעיר על כמעט כל חוצפה ואיחור
לא בגל שהוא מחפש חיים קלים כלשונכם
אלא כדי שזה לא יהיה מחלה מדבקת
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
יש לי ילד מאוד חמוד בן עשר וחצי והוא פשוט הולך עצוב לת"ת
הוא מאוד מסתדר חברתית אבל יש לו מלמד שפשוט מטיל פחד רציני
בכיתה והבן שלי נשמה רגישה וכל צעקה שהמלמד נותן בכיתה או כל עונש
וזה ממש לא עליו הוא ילד מאוד טוב אז הוא פשוט לוקח את זה אישי וזה ממש מפחיד אותו
הלכנו לטיפול אצל אשת מקצוע שאמרה לי שהוא פשוט יש לו רגישות מאוד חזקה וזה בסדר גמור כי ככה הוא נולד
אבל מה אנחנו נעשה?????????????
טיפ טוב בתור מלמד.
לגשת למלמד של שנה הבאה ול"התייעץ" אתו על הבעיה
1. הוא ישים לב לזה מהרגע הראשון וזה יהיה נתון תחת מעכב 2. היות ונתתם לו את התחושה שאתם סומכים עליו הוא יעשה הכל כדי להוכיח לכם את הצלחותיו והיה ויש התקדמות מיד להודות לו על כך וכדאי לצ'פר אותו במשהו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
טיפ טוב בתור מלמד.
לגשת למלמד של שנה הבאה ול"התייעץ" אתו על הבעיה
1. הוא ישים לב לזה מהרגע הראשון וזה יהיה נתון תחת מעכב 2. היות ונתתם לו את התחושה שאתם סומכים עליו הוא יעשה הכל כדי להוכיח לכם את הצלחותיו והיה ויש התקדמות מיד להודות לו על כך וכדאי לצ'פר אותו במשהו.
יפה מאוד אני ממש אוהבת את הרעיון
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
עצם העובדה שאתם חושבים שהרבה מחפש חיים קלים
ולכן ילד מתחצף מקבל עונש וכו'
אזלצען תדעו הרבה חייב להעיר על כמעט כל חוצפה ואיחור
לא בגל שהוא מחפש חיים קלים כלשונכם
אלא כדי שזה לא יהיה מחלה מדבקת
ברור שכך יש עוד שיטות איך להתמודד עם דברים לא הכל חייב להיות עונשים
לי בבית יש גם הרבה דברים ואני כמעט לא מגיעה לעונשים יש עוד שיטות
אבל ברור שהכי קל זה פשוט לעניש וזה מה שהמלמד הזה בחר
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
ברור שכך יש עוד שיטות איך להתמודד עם דברים לא הכל חייב להיות עונשים
לי בבית יש גם הרבה דברים ואני כמעט לא מגיעה לעונשים יש עוד שיטות
אבל ברור שהכי קל זה פשוט לעניש וזה מה שהמלמד הזה בחר
יש לך בבית 30 ילדים באותו גיל? ניסית פעם להחזיק כיתה?
אם לא עוצרים בעיות בהתחלה- זה לא נגמר ואז הרבה יותר קשה לעצור את זה. ואז כל ההורים שרצו שהרבה לא יתייחס לכל דבר- עכשיו מתלוננים שהרבה הזה לא משתלט.
מי שלא ניסה אף פעם להחזיק כיתה- שלא יביע דעתו!
סליחה על התגובה, אבל נורא צורם לי התגובות של ההורים שיש להם מלא טענות למלמדים!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

שיחה שלא נענתה...
שלום רב הרב פוגל. אני זוכה ללמד כבר הרבה שנים, ולא מזמן הזדמנתי לקבוצה של שיח מלמדים, ומנחה הסדנא ביקש מכל מלמד לומר בכנות מה הוא האתגר שהכי מקשה עליו בעבודת הקודש. כל אחד אמר משהו: אחד אמר, הכי קשה לי עם חוצפנים. אחד אמר הכי קשה לי עם מנהל שלא מגבה אותי, אחד אמר, לי הכי קשה עם ילדי קש’’ר לא מטופלים, אחד אמר לי הכי קשה עם יש אווירה לא טובה בין המורים, ואז הגיע תורי לומר את שלי, כולם הקשיבו כי אני הוותיק שבחבורה אז אמרתי: לי הכי קשה עם ילד להורים שלא מאמינים בי. זה מה שאמרתי שם, ולך אני אומר את האמת: לי הכי קשה עם הורים שלא מעריצים אותי. ועכשיו אספר לך למה.

הייתי מלמד מתחיל וחדור מרץ. באתי עם לב טהור ורצון לעזור, אחרי שבוע כבר הגעתי למסקנא חד משמעית, על ילד מסויים שיש לו התפרצויות, וכדאי להורים שלו לקחת אותו לטיפול וגם אולי לוודא שהבית מספק מספיק יציבות. כיון שאפילו המנהל הוותיק הנהן בראשו כשאמרתי לו את זה, טלפנתי להורים, אמרתי להם את אשר על ליבי בכנות. הם ענו לי די בקרירות, זו האמת.

אבל למחרת חיכה לי המנהל בפתח הכיתה כולו רושף וגועש: מי ביקש ממך לצלצל אליהם, מה אתה חכמולוג מחפש בעיות? לא הבנתי מה רע, דווקא עשיתי משהו טוב. אבל אני מכבד מנהלים, בוודאי כשהם כועסים, אז שתקתי, מלמלתי משהו כמו ישר כח ובורא נפשות ונכנסתי לכיתה.

אחרי שבועיים נוספים היתה אסיפת הורים (אצלינו עושים את זה באלול, לא בכסליו), כיון שכבר הייתה לי תמונה התחלתית על ילדים ואני מטבעי איש אמת, אמרתי בצורה ברורה לכל הורה על כל ילד מה טיבו. לא ידעתי להסביר, גם לעצמי, למה אני יוצא מהאסיפת הורים הזו עם מועקה בלב. לא יודע, לא החמיאו לי כמו שציפיתי.

השנה המשיכה והכל התנהל לי בכבדות. ממש הרגשתי שחלק מההורים מחפשים אותי. במקום להודות לי שאני מציף את הבעיות כדי לטפל בהם האשימו אותי שאין לי משמעת. זו היתה שנה לא נחמדה בכלל. ואפילו לא ידעתי למה.

השנים נמשכו, יצא לי דווקא שם של מלמד מאוד מקצועי, אבל, אפעס, ההורים אף פעם לא היו שם בשבילי, לא ידעו להעריך את המקצועיות שלי. והאמת? גם המנהל לא התלהב יותר מידי, הוא לא אהב את זה שאני מציף בעיות זה גרם לו מדי פעם כאבי ראש.

אבל אני סברתי שאני צודק. מה זאת אומרת צודק? מציל נפשות! אבחון מוקדם של בעיות חוסך המון עוגמת נפש, ואין כמו לומר את האמת בצורה ברורה. דיברתם על התעודות: אצלי התעודות היו כמעט ממוחשבות: הורה חייב לדעת מה מצב בנו. לא משנה אם זה כיף לו או לא. תעודות זה לא גלידה והחיים הם לא דאצ'ה כבקשתך, זה המצב, דע אותו. ומה עם הורה שלא יכול נפשית לקבל את זה שהבן שלו חלש בלימוד או בהתנהגות או בשניהם? נו, ברור הצפתי לו את הבעיה שלו והמלצתי לו ללכת להדרכה הורית.

מצד שני, המחיר ששילמתי על זה היה עצום: מלבד זה שבכל שנה צברתי לי כמה פגועים שהיה להם קשה לשמוע את האמת והכפישו את שמי ופגעו בי, זה פגע גם במרקם הכיתתי ובמשמעת ובילדים עצמם: גיליתי דבר מפחיד מאוד, מפחיד מאוד מאוד, קוראים יקרים, זעקו נא את מה שגיליתי אז:

ילד שההורים שלו לא אחרי המלמד עד הסוף - הילד מרגיש את זה, והשנה נשרפה!! ילד שבא הביתה אחרי שהמלמד דיבר שיחה לא נעימה עם ההורים שלו, וההורים שלו לא בדעה אחת עם המלמד, הוא מרגיש את זה. למחרת הוא בא לכיתה - ומשהו בלב שלו, איזה רסן קטן וחזק, הותר מהיום, הוא יפריע ולא יהיה ניתן כלל להעמיד אותו במקום. גם המוטיבציה שלו להתאמץ להקשיב תרד באבחה אחת. תרשו לי לצעוק שוב בלב כואב מצער: ילד שההורים שלו לא אחרי המלמד עד הסוף, השנה שלו נגמרה!! וזה היה מחיר עצום שאני והתלמידים שילמנו על הרצון שלי להיות הכי מקצועי בעולם.

יום אחד מלמד חגיגי וצעיר נכנס לכיתה מתחתיי. אנחנו בחדר מלמדים צחקנו איתו קראנו לו ''המטאטא'', למה? כי הוא היה מטאטא את כל הבעיות מתחת לשטיח... היינו שואלים אותו: איך התלמידים אצלך בכיתה? תמיד היה עונה בתנועת יד בטוחה ובלשון הקוידש: כ-ו-ל-ם מצויינים! הוא לא רימה אותנו, זה באמת מה שהוא חשב, הוא בעצמו קצת קצב וריקוד, היה אומר שיעור עם סיפורים וקפיצות ולא שם לב בכלל אם מישהו הפריע. הצצתי בגיליון תעודות שלו, כולם ראוי לשבח+. אמיתי. הוא לא רימה, זה מה שהוא חשב. שאלתי אותו: יש לך חלשים בכשרון שלא יכולים לענות למבחן, איך הם מאה? אז הוא אמר הם מאה! כתבתי להם שלש שאלות קלות והכתבתי להם חצי מהתשובה והם השלימו לפי כוחותם - והנה הם מאה.

עקבתי אחרי המלמד הזה וגיליתי דבר מדהים: לא כל הבעיות, אבל חלק מהבעיות נפתרו כשהם טואטאו. את הבעיות האמיתיות ההנהלה כבר ידעה בלעדיו, וטפלה לבדה. ומה הכי חשוב? המלמד הזה, ההורים העריצו אותו, כי הוא מעולם לא התלונן להם על הילד רק אמר להם כמה הילד טוב, ותמיד הילדים היו חוזרים הביתה מבסוטים עם פתקים מלאי שבחים. וזה פתר לו חצי מהבעיות משמעת, כי זה יצר לו שם טוב, הוא תמיד היה הרב'ה שכולם רוצים להיות אצלו, וילד שמראש בא לרב'ה שכולם רוצים אותו ומקבל בבית הערצה לרב'ה - כבר הפוטנציאל להפרעה יורד בחמישים אחוז. כי מי מפריע לרב'ה שאבא שלו ואמא שלו כל כך רצו שהוא ילמד אצלו...

וגם ההנהלה, למרות כל הבאלגן שלו, מאוד אהבו אותו, כי תמיד היתה שם אווירה טובה, אף אחד לא התלונן עליו, היה שקט למנהלים, אז הוא קיבל משוב חיובי מה שנתן לו עוד כוחות וככה הוא פרח והתקדם...

זה נתן לי מכה הוגנת למחשבה.

היום אני כבר התבגרתי, כבר מחתן ילדים למזל טוב, ומותר לי ללמוד מהצעירים, ולמדתי מהצעירצ'יק השובב הזה כמה דברים: א. גם כשאתה מעניש, עזוב את ההורים, תעניש במסגרת הכיתה, אם תערב אותם רק תפסיד, הם יתחילו גם לדון אם אתה בסדר בשביל מה לך? ב. אם יש בעיות שצריך להציף תשאיר את זה להנהלה ותהיה אתה רק האיש הטוב. ג. כהורה תזכור, שצריך לקרוא משהו חריג מאוד מאוד בשביל שלא תעריץ את המלמד של הבן שלך, אחרת גמרת לבן שלך את השנה.
מאוד רציתי לכתוב קטע מנקודת מבט של ילדה קטנה במשפחה עם מתמודדים. קטע בוסרי אבל אמיתי מידי.

תמיד כולם צחקו שיש לי אוזניים של פיל.
בכלל אין לי אוזניים של פיל, סתם מעליבים אותי.
חוץ מזה, שפיל בכלל לא שומע כלום. בדקתי את זה בחופש הגדול כשהלכנו לגן חיות; צעקתי "פיל, רוצה ממתק?" והוא אפילו לא הניד עפעף. סתם שטויות של מוטי ודוד.

אבל הבנתי למה הם מתכוונים – הם התכוונו שאני תמיד שומעת הכל.
נגיד, אתמול אמא בכתה בחדר ואף אחד לא שמע. רק אני שמעתי. יש לי אוזניים של... של... פיל אלוף בשמיעה!
אחר כך אבא נכנס לחדר ושמעתי את אמא לוחשת לו מתוך הבכי שהיא לא יכולה יותר, ואולי כדאי להתייעץ איתו. אני בכלל לא יודעת מה הם רוצים לשאול ומי זה ה'איתו' הזה. אולי הם רוצים לקנות לי הפתעה והם מתייעצים עם המוכר בחנות? הלוואי. למרות שלאחרונה נראה לי שאף אחד כבר לא זוכר אותי.

אני חוזרת מהבית ספר ורוצה לספר לכולם על המדבקות שהחלפתי, ועל חיה הגנבת שאמרה שהיא לא נפסלה בחבל וסתם המציאה תירוצים שהיא רצתה לשתות ושיוכי דחפה אותה. היא סתם שקרנית מתגנבת.
אבל אין לי למי לספר. אמא אומרת לי שזה לא הזמן ושאיזו מתוקה אני, ובערב היא תקשיב להכל וזה מאוד מעניין אותה. אני רואה שזה לא מעניין אותה בכלל. כנראה שיש לי גם עיניים של פיל אלוף.

רגע, אני שומעת שאמא מדברת על מוטי. היא אמרה שהראש-ישיבה אמר שאין על מה לדבר והוא לא חוזר לשם.
זה מצחיק שאומרים "אין על מה לדבר" – אם אין לכם על מה, אז פשוט תשתקו!
אבל בעצם, למה מוטי לא חוזר לישיבה? כבר נמאס לי שהוא בבית.
בהתחלה חשבתי שיהיה כיף והוא יעשה איתי צחוקים כמו פעם, אבל הוא בכלל לא מתייחס אליי. לא אכפת לו ממני.
אכפת לו רק מהפלאפון החדש שלו וזהו. אני לא מגלה לו שראיתי את הפלאפון, אבל אני פילה ואני רואה הכל.
הוא כל הזמן במיטה, קבור בתוך הפלאפון המוזר הזה, ואבא ואמא כל הזמן עצובים והבית שלנו נהיה מקום מעצבן. הלוואי שאמא תסכים שאעבור לגור בבית של צביה! שם תמיד כיף ושמח, ואין בכלל "דיכאון". מה זה דיכאון? אני לא באמת יודעת, אבל זה נשמע לי מתאים למה שקורה אצלנו. פעם שמעתי את הבחורה של שמאי אומרת לחברה שלה שהיא בדיכאון מהמצב בכיתה. אז זהו, אני בדיכאון מהמצב בבית, ונראה לי שכל המשפחה נדבקה בזה.

בכל פעם שאני נכנסת לחדר של הבנים, מוטי מציץ מתוך השמיכה. הוא כל הזמן מתחבא שם עם הפלאפון שלו וחושב שאני לא מבינה מה הוא עושה. אבל אני מבינה הכל. אני עוברת ליד החדר שלהם שוב ושוב כדי לראות אם הוא כבר יצא מהמחבוא, אבל תמיד יש על המיטה שלו רק גוש גדול של שמיכה שלא סידרו בבוקר. הוא בתוכה. וגם הפלאפון.

טוב, אני חייבת ללכת לישון. אמא אמרה לי קודם ואני לא רוצה שהיא תראה שאני עדיין ערה ותהיה עוד יותר עצובה, אז אני הולכת מהר להתארגן. אבל אני בכלל לא רוצה לישון. כשאני ישנה אני חולמת על פילים שבוכים בתוך חדרים סגורים, וזה עושה לי עצוב.

אז נשארתי ערה בכוח. שמרתי חזק על העיניים שלי שלא ייעצמו, ומדי פעם קמתי בשקט לבדוק שהמדבקה הכי נדירה שלי לא נאבדה. פתאום שמעתי מישהו יוצא מהחדר של הבנים. זה בטח מוטי. קמתי בשקט וצעדתי כמו פיל שיודע ללכת בלי להשמיע קול. מוטי ראה אותי וחייך חיוך קטן. הוא נראה קצת עצוב, והמצח שלו היה מקומט כמו החולצה הלבנה של אבא כשהוא נרדם על הסטנדר.

מוטי שאל אותי בלחש למה אני ערה. אמרתי לו שסתם, ושבכלל – למה הוא כל היום במיטה ולמה הפלאפון שלו יותר מעניין מאנשים? הוא שוב חייך את החיוך הקטן הזה. הפעם ראיתי בבירור שהוא עומד לבכות. ואז הוא לחש לי: "את לא מבינה כלום, ילדה קטנה ומתוקה".

רציתי להגיד לו שהוא גם מתוק ושהוא יותר לא מבין כלום.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה