מה לדעתכם גורם לסופר לכתוב.. כנסו!

  • הוסף לסימניות
  • #21
ואולי אולי, אם יורשה לי ואם לא יסקלוני באבנים, רק אציע את העניין למחקר:
האם נשים יותר מתחברות לסגנון השירים כדוגמא הנ"ל לעומת גברים?
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
ואולי אולי, אם יורשה לי ואם לא יסקלוני באבנים, רק אציע את העניין למחקר:
האם נשים יותר מתחברות לסגנון השירים כדוגמא הנ"ל לעומת גברים?

ברצינות
כמובן שתמיד יש יוצאים מן הכלל
אולם נשים נמצאות יותר בחברה מאשר גברים - אם אכן שירים ופיוטים נובעים מרוב הדברים הנ"ל.
זאת ועוד, גברים יש להם זמן פנוי יותר ופחות טרדות, מה שאין כל כך לנשים לרוב עיסוקי הבית והילדים והעבודה וכו' וכו'.
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
לא באתי חלילה לזלזל בציבור הנשים, במיוחד שאני שייכת לשם גם,
ובטח לא לומר שהסגנון הנ"ל מועדף דווקא אלא שהוא גם מתקבל באהדה..
 
  • הוסף לסימניות
  • #26

עוד יום של אור
אי אפשר לבחור
איך יודעות הפסיעות
הרחק הלא הולכות

איך אדע
איך אבין
האם אוכל
"איננו אוכל"

אבל בסוף פייטנו למעלה
על כינור בהרים
מנגינתו סלולה אל הלאה
מכוון, מקשט, אדים תמירים
עולים ומבקשים: אולי.

הרבה זמן לא צחקתי ככה
אגב, בדיוק השבת קראתי במגזין "זמן" מתאריך כלשהוא (מי שרוצה תאריך מדויק אז זה היה כשהמחיר עמד על 18.70 ש"ח) שקבוצת אנשים רצו ללעוג על סופר שירה מודרני, ושלחו לו בשם סופר שירה אחר טקסטים מתוך יומן של מפקדה צבאית כשירים, והוא אכן אכל את הפתיון ולא הפסיק להתפעל מהגאונות השזורה במילים המעוקלות.
ברשותכם, אני חייב להצחיק את עצמי שוב
איך אדע
איך אבין
האם אוכל
"איננו אוכל"
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
מוזא, אבל גם בפרוזה
ומשניהם לא יצא, אפילו נוצה
לאחרונה, משום מה ממוחי נמנע.
מקווה שאצבעותי ידובבו ולא אמתין לקבר שיתרברבו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
מה לדעתכם גורם לסופר לכתוב שיר או פיוט (לא סיפור וכדו')? ומדוע!

שמחה
עצבות
בדידות
מצוקה
שעמום
אחר..

כיתבו ככל העולה על רוחכם..
הרגע שהוא רואה תופעה, או איזה פרה קדושה, ואז אומר בלבבו, אהה! זה נושא שכולם יתחברו איתו, רק אז מתיישב הוא לכתוב, עד שנעצר באמצע הפרק הראשון, ואז הוא פונה לרעיון אחר שנפל עליו, וככה עוד מאה התחלות לא מרשימות, עד שבאה הפריצה.
פשוט לחלוטין
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
יורשה לי להשתמש בסלנג ספק רחובי, ספק ילדותי?
אתם מקשקשים בשכל! מבלבלים את המוח.
פשוט אין קשר בין הרמה הזאת של כתיבת שיר (כמו בדוגמאות המביכות דלעיל) לבין כתיבה אמיתית של שיר, כזה שזוכרים אחר כך שנים.
אף אחד לא כותב שיר בגלל עצלות.
יש מלא סיבות לכתוב שירים, ומגוון רמות של כתיבה.
נכון שיש כאלה שכותבים שירים, גם אם רמת הכתיבה שלהם נמוכה מאוד, מלאה קלישאות, דביקה ולחה כמו מרמלדה שנשכחה בגשם.
יש כאלה שכותבים ברמה כל כך גבוהה, עד שרק שני ממושקפים מהאקדמיה יוכלו להבין את טמירות שירתם הנשגבת.
אבל יש כאלה שפשוט יודעים לכתוב שיר, כזה שמצמרר את הכתפים.
ואלה לא קשורים לעצלות, או לשום דבר אחר שכתבתם כאן באשכול. הם פשוט משוררים, זה מה שהם עושים, ובזה הם הכי טובים.
כמו שלא תבקש ממלצר להיות זמר,
כך לא תבקש מהמשורר להיות סופר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
אחרי נאומו התקיף של הדוד @יואל ארלנגר אביע את דעתי הלא מלומדת והעניה בדחילו ורחימו...

השירה אינה כתיבה עמודה או רשומה
שירה היא ניגון הנפש היא הלב הנשמה

לא כותבים שיר, הוא נכתב מאליו
מעומק לב יגיח כלוחם משולהב

עיתים ישב נבוך סופר מול הדף
חש הוא לפתע כי כשרונו נידף

לעומתו משורר אל גויליו מחובר
קולמוסו רץ לו עדי לא ישובר

ואם אמנות היא, מלאכת כתיבה
השירה היא יהלום מוצפן בתיבה

כתיבה היא פריטה על נימי מחשבה
אך שירה לקול מיתרי הלב מקשיבה

ואם בכתיבה גם גסות תמצא
השירה עדינה היא, הן מנפש תצא

והמשורר שלעומק לבו מחובר
קולמסו אל הדף לעולם יחובר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
אם זה לא התחום שלו והוא גם עושה את זה בינוני, אז אולי המניע, כמו שאמרו, הכנסה נוספת (חלטורה), או תהליך של ניסוי.

ואם זה בא מבפנים, אז כנראה שהגיע לרמת אמנות גבוהה במיוחד, ולבו מושך אותו להתמקדות ודיוק והבעה חדה כתער.

אך ראשית חוכמה, צריך להגדיר מהי שירה. הדוגמאות בדיון הזה משובבות לב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
אני מסכימה עם @יואל ארלנגר
לכתוב שיר טוב שנוגע לך בנפש, זו אומנות
זו אומנות שמגיעה ממעמקי הנפש.
כי אם המשורר לא יהיה מחובר לשיר, הוא לא יצליח לגעת באף אחד.
לכתוב בחרוזים. זה לא לכתוב שיר. זה סוג של גראמען...
נחמד קליט חביב. לא מעבר.
שיר צורר בתוכו הרבה מעבר.
אנוכי- לא משוררת ולא נעליים. הלוואי;)
אבל כשכתבתי שירים לאנשים, בעיקר שירי רגש לא המנונים וכדו'
הרגשתי שאני חייבת לחבר את עצמי לנושא,
רק ממקום של חיבור יצא שיר מוצלח.

דעתי ששיר אמיתי נובע מרצון פנימי של הנפש להתבטא
שיר איכותי יגיע בד"כ מנפש עשירה ועמוקה
ולא מרצון חפוז של הכותב לחרוז..
ועוד משהו- אותי חרוזים לפעמים רק מעצבנים
מישהו באמת חושב שאם הוא יחרוז את החמה לנשמה וכדו'
הכתיבה שלו תהיה יותר מעניינת???
ממש ממש לא!! רק אם זה יהיה הומוריסטי באמת/ ציני/ מכמיר לב וכדו'
ובקיצור עם איזו אמירה מקורית, זה יעניין.
אותי זה מפרך, וגורם לי לא לקרוא פעמים רבות
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
  • הוסף לסימניות
  • #34
ברוך בואך נחמן, אוהבים אותך!

על שירה ועל הקשר בין חרדים לשירה, ראה בין היתר כאן.

תודה! וזה הדדי :)

קראתי בעיון, כתבת שם מאמר מלומד ומחכים, ובעיקר מסדר. נהניתי לקרוא. מעורר מחשבה ברבדים רבים ושונים.
תודה על הקישור.
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
קטונתי תחום השירה באופן כללי.
הקשר היחיד שלי זה התנסות אקראית בהאיקו.
(הַאיקוּ - צורת שירה שמקורה ביפן, מורכבת משירים קצרים בני שלוש שורות המתארות חוויה, רגש, תודעה, באופן תמציתי ביותר.)

השארתי חותם כאן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
יורשה לי להשתמש בסלנג ספק רחובי, ספק ילדותי?
אתם מקשקשים בשכל! מבלבלים את המוח.
פשוט אין קשר בין הרמה הזאת של כתיבת שיר (כמו בדוגמאות המביכות דלעיל) לבין כתיבה אמיתית של שיר, כזה שזוכרים אחר כך שנים.
אף אחד לא כותב שיר בגלל עצלות.
יש מלא סיבות לכתוב שירים, ומגוון רמות של כתיבה.
נכון שיש כאלה שכותבים שירים, גם אם רמת הכתיבה שלהם נמוכה מאוד, מלאה קלישאות, דביקה ולחה כמו מרמלדה שנשכחה בגשם.
יש כאלה שכותבים ברמה כל כך גבוהה, עד שרק שני ממושקפים מהאקדמיה יוכלו להבין את טמירות שירתם הנשגבת.
אבל יש כאלה שפשוט יודעים לכתוב שיר, כזה שמצמרר את הכתפים.
ואלה לא קשורים לעצלות, או לשום דבר אחר שכתבתם כאן באשכול. הם פשוט משוררים, זה מה שהם עושים, ובזה הם הכי טובים.
כמו שלא תבקש ממלצר להיות זמר,
כך לא תבקש מהמשורר להיות סופר.

יפה כתבת.
חסכת לי את ההרחבה...

רק אציין שלמרות שאני רואה את עצמי כמחובר לעולם השירה, נוהג באורח קבע מזה שנים לקרוא ולהתעמק בכל הסגנונות, והטרילוגיה של צבי יאיר לא משה מהכוננית לצד מיטתי - עדיין במשך שנים רבות לא העזתי לשלוח יד ולנסות בעצמי. גם אחרי שכבר כתבתי עשרות שיר-בוטים ופרסמתי בבמות שונות (ואף זכו לאהדה, אין הנחתום מעיד) - עדיין לטעמי רק שלושה-ארבעה מתוכם ראויים להיקרא "שיר".

שיר טוב, שיר נכון, יכול לשנות לך את מצב הרוח ברגע אחד. לשמח, להעציב, לקשר ולהפריד, ובקיצור: לחוש ולהרגיש.
ויש הרבה כאלו.

שמורים ומצוינים אצלי שירים מסוימים ככפית תרופה למצבים מסוימים. למצבי רוח, לבעיות אחרות. וגם למצבים שמחים, לעונות השנה, לחגים, לימים נוראים...

(אבל לפעמים, כשהדיכאון ממש גובר ושום שיר לא עוזר, אני פותח "בתוך המשפחה" מדפדף לקראת הסוף, שם, קצת לפני "עקרת בית", נמצאים המתכונים של שף ישראל דודק. קריאה קצרה בהטעמה, והצחוק המרפא הפורץ - מובטח).


((ואם כבר הזכירו המודיע הצעיר והבית שלנו, אפילו חרוזיה של הסופרת הדגולה חוה רוזנברג, עם כל ההערכה, אינם ממש "שיר". הם יכולים להיות בנושאים מרגשים (ולפיכך לרגש), הם יכולים להיות נעימים לקריאה - אבל עדיין, הם מתארכים סביב עצמם. במקום שאמרו לקצר - אי אתה רשאי להאריך. במקום לומר במילה אחת משפט שלם, הם אומרים בשלוש שורות מילה אחת. כך לפחות אלו מתוכם שקראתי)).

מיטב השיר כזבו - אמרו בימי הביניים. לא נרחיב בזה כרגע, אך יש להוסיף - קיצורו. לומר את אותו דבר שהיית אומר במשפט רגיל, רק בחריזה - זה יכול להיות נחמד לקריאה. זה ספר ילדים. זה גראמען. אבל לא שיר...


ניתן להרחיב בכל זה עוד רבות.
ולוואי שניקח לקרבנו את מידת הקיצור.


נ.ב.
חפצתי לסיים בשירו של צבי יאיר "גואל המילים" הנוגע מעט בתפקידו של המשורר, אך כאמור הספר בכוננית ליד המיטה ולא בעבודה. הסליחה עמכם.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #37
שום כלום, ההשקעה הנדרשת בכתיבת שיר היא אפס לעומת כתיבה נורמלית.
רק לדוגמא, כותב סטנדרטי נדרש להיצמד למהלך מסודר של עלילה ו/או רעיון.
הוא צריך לקשר בין חלקי התוצרת הכתובה שלו ובנוסף גם להשתדל להבהיר את עמדתו.
לעומת זאת כותב שיר יכול לבוז לכל זה:
לדלג בקלילות מעניין לעניין שלא באותו עניין ולהותיר את הצופה=קורא התורן פעור פה.
להחליף מסרים ועמדות תוך כדי תנועה כאילו היו מכוניות ממתינות ברמזור.
לסיים את הקטע בעודו באיבו בלי להיות חייב אחרי זה התנצלות לאיש/ה.
להותיר בטקסט משפטים שבעצמו לא הבין ולהרגיש עם זה טוב ואמנותי. כולל שגיאות דקדוקיות מהמעלה הראשונה,, שהם כמובן חלק בלתי נפרש מהיצירה. (אין צ"ל נפרד וד"ל ללומדי תלמוד)
כל האופציות פתוחות,
מלאכים יכולים בקלות לשייט במרפסת החשוכה ודגים מסוגלים להידבר עם השכנים מהקומה למעלה.
אין מסגרות, כללים או תקנות.
האופציות כולן מונחות על שולחן הכתיבה, וביד כותב השיר הרשות גם לא לעשות שימוש באף אחת מהן. ישאיר את הגליון ריק - יאמרו הכל: "אין זה כי אם ביטוי הולם לזעקה/תחינה אילמת/כאב מצמרר".
אומנות, לא?

(@מאיר14 אם לא באת על סיפוקך, אוכל לפרט יותר)
התיאור הנ"ל אינו מתאר שיר.
ולעיתים, לכתוב שיר טוב קשה פי כמה וכמה מלכתוב כתיבה 'נורמלית'.

ולגוף העניין-
לדעתי יש יוצרים שמתחברים יותר להבעת מסרים בדרך של כתיבת שירה,
לפיכך זה נובע מנטייה. לא עצלנות /עצב / כעס / פורקן.
הסיבות כולן יכולות הרי להתאים גם לכותב סיפורים ועלילות.
כנראה לא הובנתי כראוי..
סתם סיפור - איכותי ושלא איכותי, לא בהכרח נוצר מחמת משהו פנימי עמוק, לפעמים צורך הפרנסה הוא הגורם לכך. אבל לא חלילה שיש לי איזה זלזול במחברי סיפורים.
אבל שיר או פיוט - בדרך כלל זה נובע ממשהו פנימי עמוק אצל הבן-אדם, אבל כמובן בשיר או פיוט איכותי [לא איזה סלנג רחובי ומודרני], לכן התמקדתי יותר בענין הזה מאשר בענין כתיבת סיפור וכדו'.
הובנתי כעת..
משכך אני חולקת על הודעה זו.
כל סיפור וכל שיר יכולים לנבוע מכל דבר. גם סיפור עלול להכיל בתוכו מטען עוצמתי ועומק ללא קץ,
וגם שיר עשוי להיות ריקן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
משכך אני חולקת על הודעה זו.

זכותך המלאה, זהו עצם הדיון כאן.

כל סיפור וכל שיר יכולים לנבוע מכל דבר. גם סיפור עלול להכיל בתוכו מטען עוצמתי ועומק ללא קץ,
וגם שיר עשוי להיות ריקן.

בכללי, על זה גם אני לא חולק, ראי מה שכתבתי בציטוט שהעלית לעיל.
אולם ציינתי, שסיפור אפילו איכותי, לא בהכרח נובע ממקום פנימי עמוק, הגם שזה יתכן.
מה שאין כן שיר או פיוט איכותי - וזה הדגשתי שם בציטוט, בדרך כלל נובע ממקום פנימי עמוק.
כמובן שזה ענין של דעה, שמקורה מהנסיון שלי ושל אחרים כמותי [כמובן אנו הקטנים בני הקטנים..].
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
קודם כל ל'שיר' קוראים שירה.
אלא אם כן שלחתם אותו להלחנה והקלטה באולפן על ידי גדול הזמר ה...
דבר שני, אין כללים מדוייקים המגדירים אותה.
מבינה שעומדת לנגד עיניכם תבנית מסוימת של שירה, ברמה גבוהה מאוד, אך גם שירה ברמה פחותה מכך איכשהו יכולה להיכנס למטריה הזו..
בכל אופן, קראו קצת בויקיפדיה
https://he.m.wikipedia.org/wiki/שירה
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
קודם כל ל'שיר' קוראים שירה.
אלא אם כן שלחתם אותו להלחנה והקלטה באולפן על ידי גדול הזמר ה...
דבר שני, אין כללים מדוייקים המגדירים אותה.
מבינה שעומדת לנגד עיניכם תבנית מסוימת של שירה, ברמה גבוהה מאוד, אך גם שירה ברמה פחותה מכך איכשהו יכולה להיכנס למטריה הזו..
בכל אופן, קראו קצת בויקיפדיה
https://he.m.wikipedia.org/wiki/שירה
על הקושי הגדול להגדיר 'שירה', כפי שגם עולה מהערך בויקי ובעצם בכל האנציקלופדיות, היה ניתוח מתמשך וסבוך של מיכאל אברהם.
מטור זה ואילך.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

קבלו רצף עובדות מעניין:

אם אתם קוראים את מה שכתוב פה, אתם כנראה חברים בקהילת הכתיבה.

אם אתם יכולים להגיב למה שכתוב פה, אתם בטוח בקהילת הכתיבה.

אם אתם בקהילת הכתיבה, כנראה אתם יודעים שזו כבר פעם שנייה שאני נדפק עם אתגר לפני החגים. (אבל זה לא קשור, אז אל תקראו את השורה הזאת... אה, כבר קראתם? לא משנה, תשכחו ממנה ותעברו פשוט לקרוא את ההמשך...)

אם אתם בקהילת הכתיבה, כנראה שפרסמתם כאן קטע כלשהו. כל קטע - שיר, סיפור קצר או אולי אפילו סיפור בהמשכים. (ובמקרה ושפר מזלכם, יכול להיות שגם הצלחתם לא רק להתחיל אחד כזה, אלא גם לסיים אותו...)

וזה מה שהוביל אותי לאתגר הבא:

כתבו קטע קצר הממשיך סיפור / שיר שכתבתם כאן בעבר (סיקוול בלע"ז), או מספר מה קרה לפניו (פריקוול בלע"ז). אפשר שהקטע יספר מה קרה לגיבורים 20 שנה אחרי, 20 שנה לפני, יומיים אחרי, דקה וחצי לפני, או כל פריקוול / סיקוול שעולה על דעתכם. (בשיר פשוט אפשר לכתוב קטע שממשיך את השיר או נותן אליו הקדמה.)

אפשר גם לשלב בין השניים, ולכתוב קטע שתחילתו היא פריקוול וסופו הוא סיקוול והאמצע הוא הסיפור המדובר, אך לא תינתן תוספת ניקוד משמעותית לעושה כן. (אבל אולי כן איזו תוספת קטנטנה...)

אה, ובגלל שעכשיו אנחנו מתקרבים לחג הדיקטים-והקישוטים-הנופלים הססגוני, המשך הסיפור צריך להיות קשור בצורה כלשהי, ישירה או עקיפה, לחג הסוכות / למוצריו.

שימו לב! אם יועלה קטע מסיפור בהמשכים שעדיין מפורסם כאן הוא יפסל מידית, בנוגע לסיפור שכבר הסתיים, הרשות נתונה להוסיף קטע ככל העולה בעיניי רוחכם.

שימו לב 2! חובה לקשר לקטע המקורי בתחילת הסיפור. קטע שייעדר ממנו המקור ייפסל גם הוא במידיית.

אורך האתגר הוא ממינימום של 20 מילה ועד למקסימום של 1500.

האתגר ייסגר במוצ"ש פרשת נח, ג' חשוון התשפ"ו, בשעת חצות ליל בדיוק!

בברכת חג שמח לכולם! (רק במטותא מכם, אל תשכחו לשאוב מים בששון ממעייני הישועה. (מקסימום אפשר לבקש מהגש"ש שעובד שם, הוא יעשה את זה בשבילכם בחינם.))

לריכולים, פלפולים, מלמולים ושאר פירות מקולקלים.

שכוייח ל @Ruti Kepler על ההשראה לאתגר (עם הסיפור שהתפרסם במוסף של 'משפחה'), למיה קינן שכתבה פריקוול לאיסתרק באחד ממוספי סוכות הישנים ובזכותה התווסף שאר הרעיון, ולעוד רבים וטובים מהסופרים שעשו ועושים זאת, ובכך תרמו גם הם במקצת לפיתוח האתגר.
21:30 מוצאי שבת פרשת שלח לך

צריך להגיש קטע לסדנת הכתיבה, להקראה.
נותרה לי חצי שעה, ואין לי מושג על מה לכתוב.
אולי סיפור קצרצר? אולי טור עם קריצה? אולי שיר בלי פזמון?
ואולי... פשוט לכתוב על שום דבר?

ולא, זה לא שאין על מה לכתוב. יש! המון!
ובכל זאת אין לי מושג על מה לכתוב.
אולי מרוב שיש המון - ממש המון - אינפלציה של רעיונות, דמויות, מחשבות, תובנות.
מתפזרים. נמרחים. נבלעים באיזה שרבוט אינסופי על... כלום.
כי כשיש יותר מדי - אין כלום! הדף נשאר לבן, והעט מתחיל לרשום... שום דבר.
אולי?

ואולי אכתוב על זה?
על האוחזים בעט הסופרים, שמסתבכים מה לכתוב ואיך, כשהעט מתעקש להיות חופשי - מנקודת מבט של אוחז בעט 'השום דבר'?
או פשוט לא לכתוב?
על כלום ושום דבר?

21:45
סיימתי.
אין לי מושג מה בדיוק יצא פה.
אבל יש לי תחושה שזה הולך להיות הקטע הכי פחות מובן, הכי פחות נקרא, הכי פחות נאהב בתולדות סדנת הכתיבה.
קטע שהולך לעשות היסטוריה, של הכי פחות והכי יותר:
הכי פחות פרגונים על "כתיבה מרגשת".
הכי פחות לייקים בקבוצת הסדנה.
הכי הרבה גבות מורמות משמאל, וגלגולי עיניים מימין.
הכי הרבה גיחוכים. הכי הרבה תהיות.
והכי הרבה חרטה - שלי.
קטע שהוא, בפשטות, שום דבר.
אבל היי, הוא נכתב. וזה כבר משהו, לא?

מצרף במייל את הקובץ
הכותרת: שום דבר.docx
הנושא: כלום
שולח למייל של קבוצת הסדנה.

22:10
התראת מייל. מישהו הגיב.
"לא רציתי להיות שותף לעוולה היסטורית - אז לא לייקתי באימוג'י".
נו, נו. ציפיתי לאחד כזה - אז ויתרתי.

רק חלפו כמה דקות, וכבר מופיעה בתיבה הודעה מהמנחה הראשי, קובי...
״שלום, קיבלנו את הקטע ששלחת,
ולצערי הוא אינו מתאים להקראה.
כתיבה אינטואיטיבית – כן. כתיבה על כלום – פחות.
הסדנה נועדה להשחיז את יכולות הכתיבה, לקדם כתיבה מקצועית, לא לכתוב שום דבר".


כעבור עשר דקות של הלם. אני מתעשת ושולח מייל מנומס:
"זו הייתה כתיבה יצירתית. שיקוף של הלך רוח של כל כותב באשר הוא. חבל על זה. אני לא חושב שזה כל כך גרוע. אני רק משתף אתכם מה אני חושב. תודה".

חמש דקות עברו וכבר מתקבלת התשובה:
"תודה על השיתוף, אבל אני לא מסכים עם דעתך.
הקטע ששלחת לא יתרום שום ערך מקצועי לחברי הסדנה. זה שרבוט מילים שנבע -כך נראה- מתוך שעמום. זה לא מכבד את הסדנא שעוסקת בכתיבה בצורה מקצועית. לכתוב אינטואיטיבי זה מעולה ומקדם. לכתוב על כלום - זה כבר לא".


קיבלתי.
הפנמתי מה שכתב לי מנהל הסדנה הנכבד על חוסר הכבוד שגליתי בשרבוט המילים.
לא נעים.
אבל למי אכפת אם לא נעים?


מאז עבר כמעט שבוע.
אבל כמו פצע שלא מגליד - הקטע 'שום דבר' האומלל נכח כל הזמן בתודעה, הוא לא הרפה.
החלטתי להחיות אותו. אבל בערמה.
אמרתי לעצמי: אם נדרש ערך - נוסיף המון ערך. אם צריך לבזוק קמצוץ ספרותי - נשפוך עליו את כל הדיותות שבעולם.
אבל השרבוטים לא הסכימו. האצבעות הכבידו. והרעיון - לא המריא.
גם כששברתי את הראש בכל המיצגים, למעלה למטה ולצדדים אבל - שום כלום.
וגם כששפשפתי את היד בניסיון טיפשי לחנך אותה שמכאן ואילך לא תנפיק לי סתם שרבוט מילים. אבל היא אחזה.. בשלה, ואני בשלי. ורשימת המילים להצדיק את הקטע האומלל לא עלו בקנה אחד עם ידי הכהה.

רגע לפני שהשלמתי עם המצב, החלטתי לשאול בכוכבים ובמזלות, אולי יתמזל מזלי והחברים מלמעלה יעזרו לי.
הפנתי מבט לעבר השמים, ושאלתי בדומיה צועקת...
איך הופכים שרבוט מילים ליצירה בעלת ערך?

הכוכבים הנמנים על
קהילת שביל-החלב משבט 'אוריון', התפוצצו מצחוק, עלי, על מי שחושב את עצמו לבר אוריין, עד שחלבי ודמי נעכרו...
גם מהזרוע המקבילה 'מגן-קנטאור' - מלבד קנטור ולגלוג לא קבלתי קמצוץ הגנה.
לפחות אקבל צדק מ'זרוע-סרגל' הישרה, אמרתי לעצמי, אבל כמו השופטים בירושלים, שאינם, זרוע סרגל מדדה את איכות הטקסט, והפטירה כלאחר יד, "אפס!".
וחברתה, 'זרוע-קשת' לא הסתפקה במילים להביע את נחת זרועה, מתחה את קשתה וירתה לעברי חץ שנון.
נמלטתי כל עוד רוחי בי ופניתי ל'זרוע ברבור' - לשמוע שירה ענוגה ומנחמת על הקטע-כתיבה האומלל. אבל הברבורון שר לי את שירתו האחרונה לאות פרידה...
לבסוף פניתי ל'זרוע פרסאוס' שהגיבה לי בלחישה מעורפלת, כמו סרטן עיוור ביום מעונן... "קטע כל כך יפה כתבת שטוב מאוד שהוא נמחק". הבנתם את הפארסה? אני לא.

בקיצור, כל הזרועות עשו יד אחת נגדי, סנטו בי בקולי קולות. בטלן משעומם, שמחפש להקים לתחייה - טקסט חלוש וקלוש כמו קרני שמש נדיפים... כלך לך מזה.

אבל ניחא. שיגידו. כי מה לזרועות חלביות, עם טקסט בשרי שכזה?
אז החלטתי, לפנות למיטבי הלכת המובילים.
מאדים חביבי, אולי תואיל לשפוך קורט חמימות בטקסט הקריר. אך הוא שילח בי עשן וגפרית.
שבתאי, תגאל את הטקסט מבושה. בבקשה. אבל הברנש הפריח לעומתי הרבה דיסקות קרח... - באחד מהם התנגן השיר "עוד יותר טוב שהטקסט לא עבר"...
נוגה, האירי בפני את הדרך, בקשתי ממנה בקול מתחנן. אך השקט הנוגה מכיוונה, סימן בפניי לאו רבתי!
כוכב חמה, גרום שהקטע יתקבל, יוחמא ויקבל את מקומו הראוי. הפצרתי. אבל הוא הראה לי פנים קפואות כמו קרחון בקיץ רגע לפני שהוא קורס.
יופיטר אולי תואיל בטובך לעשות איתי צדק? אבל הוא לא נע ולא זע. ממש כמו זרוע סרגל.
אורנוס, שים סטוף לסיפור. אך הוא הדף אותי בצבר גז נדיף... ושילח אותי לנפטון - שסחרר אותי ברוח נכאים...

מצבא השמים, שאכזבני קשות, כולל 'החורים השחורים' שלא בלעו את הקטע... נחתי בייאוש על כדור הארץ - שסובב על צירו.
איך שגלגל מסתובב לו, לא?! אבל גלגלי המוח שוב הכזיבו.

בלית ברירה נהגתי כמו שכל כותב יהודי עושה כשהכול מתערבל לו.
הרמתי עיניים למעלה. ופניתי לאחד ששומע גם כשכותבים שטויות. וביקשתי:
"תן לטקסט הזה מקום. תן למילים הללו חיים. גם אם הן - שום דבר".

אז אם איכשהו הקטע הסתנן לכאן מסדנת הכתיבה של קובי ואתם קוראים עכשיו את 'שום דבר'.
תנו לו סימן שהוא משהו... בבקשה תשאירו אותו על הגלגל...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה