מה נותן לך כוח?

[sarit_f]

פעם בשבוע הולכים לברכה, לשעה של שחיה.
משחרר ובריא.

נשמע כ"כ מוצלח! הלואי והייתי עושה את זה גם...

 

[sarit_f]

אני פעם בחודש, מזמינה בייביסיטר ויוצאת עם בעלי לבד, בד"כ ל"קפה-קפה".. ופעם בשנה, או אולי אפילו פעמיים (ב"בין הזמנים") יוצאים לטיול.. לא משהו בסוף העולם. שוכרים רכב ונוסעים צפונה ל3 ימים.. (ובד"כ זה בא בדיוק אחרי תקופת עבודה עמוסה, וזה עושה כ"כ טוב!)

 

[תובנה]

כשהיתה לי תקופה לא מזמן של עבודה לימודים ילדים בבית ובדרך הרגשתי פשוט צורך לצאת לקניות, ללכת לרי עקיבא לראות עולם לחפש מבצעים, לחזור עם כמה דברים מפינת הזול ועוד סתם דברים לבית שצריכים, ולחזור הבביתה עם ראש נקי.
אני יודעת ובטוחה שזה משתנה מאחת לשניה,
אין ספק שלהרבה זה רק יעשה כאב ראש,
שבי עם עצמך ותחשבי מה ישחרר אותך? מה בא לך לעשות ואת לא מגיעה אליו?
(אצל גיסתי זה היה, למשל, פשוט ללכת לשון... )

 

[חדוה]

למיד וסטודיו DVD
אתן מתארות תקופות עמוסות ולא שיגרתיות בתקופות אלו באמת מאד קשה השיגרה מופרת והכל הפוך על הפוך
השיטה היא חבי רגע עד יעבור...איכשהוא לעבור עם הרבה בלגן ולשרוד

השאלה היותר רצינית איך שורדים את השיגרה כשיום רודף יום ואין זמן לנשום
שמנה לב שיש פה נשים בטווח רחב של גילאים וחלק ברוכות יותר וחלק פחות אך לדעתי ומנסיון (קצת): השנים שכולם קטנטנים הם השנים הכי קשות וחייבים לקחת עזרה או בבית או בייביסיטר וכן למצוא קצת זמן לעצמך,(לקרוא/להתעמל /לשוחח בטלפון וכו' ולצאת עם הבעל לטיול ערב או אוורור או לנסוע לקצת יותר זה חובה ולא פינוק אחרת נשחקים מאד והבעל מרגיש שיש לו סמרטוט והילדים לא מדי מאושרים עם אמא שחוקה
כשהילדים גדלים ויש בבית גילאי בת/בר מצוה מתחילים להרגיש יותר שחרור יותר קל לצאת
יש יותר עזרה מהילדים והם אפילו עוזרים להתפנק ומעודדים. אל יאוש!

 

[נוי]

למיד וסטודיו DVD
אתן מתארות תקופות עמוסות ולא שיגרתיות בתקופות אלו באמת מאד קשה השיגרה מופרת והכל הפוך על הפוך
השיטה היא חבי רגע עד יעבור...איכשהוא לעבור עם הרבה בלגן ולשרוד

השאלה היותר רצינית איך שורדים את השיגרה כשיום רודף יום ואין זמן לנשום
שמנה לב שיש פה נשים בטווח רחב של גילאים וחלק ברוכות יותר וחלק פחות אך לדעתי ומנסיון (קצת): השנים שכולם קטנטנים הם השנים הכי קשות וחייבים לקחת עזרה או בבית או בייביסיטר וכן למצוא קצת זמן לעצמך,(לקרוא/להתעמל /לשוחח בטלפון וכו' ולצאת עם הבעל לטיול ערב או אוורור או לנסוע לקצת יותר זה חובה ולא פינוק אחרת נשחקים מאד והבעל מרגיש שיש לו סמרטוט והילדים לא מדי מאושרים עם אמא שחוקה
כשהילדים גדלים ויש בבית גילאי בת/בר מצוה מתחילים להרגיש יותר שחרור יותר קל לצאת
יש יותר עזרה מהילדים והם אפילו עוזרים להתפנק ומעודדים. אל יאוש!

נכון.
רק לפני שנתיים שלוש עוד הייתי מסיימת את ההשכבה בשבע, שבע וחצי ויושבת מפורקת ומנסה לאסוף את עצמי. פתאום אני מוצאת את עצמי כשהערבים שונים לחלוטין. הקטנים, במיטות, הגדולים מתארגנים בכוחות עצמם לשינה ואני בנתיים משקמת את החורבות במטבח. כשגם הגדולים במיטות, קוראים עד לכיבוי אורות., הערב פנוי למשימות חדשות ואני לא במצב של אפיסת כוחות. מסקנה:עוד שנה שנתיים, הכל ייראה אחרת. (טכנית. -אחר כך יש משימות הדורשות כוחות מסוג אחר)
ההתאווררות שלי: קריאה, כוס תה ומאפה נחמד לתוספת.

 

[שולמית10]

התעמלות פעם בשבוע
ופעמיים הליכה

גם מרזה וגם משחרר.

 

[ניק 5056]

נוי, עשית לי טוב עם קריאת ההרגעה הזאת
הערבים מוציאים אותי סחוטה

ובאמת כפי שאמרו כל אחת כפי יכולתה ואופיה
כשאני הרגשתי גמורה פיזית ונפשית (זה יותר הקטע הנפשי מהפיזי)
יצאתי לקורס (פרוג אלא מה )
כיום אני יוצאת להליכה משחררת יחד עם חברה טובה כל בוקר
בין 5:30-6:30 בבוקר.
שעות שקטות ומדהימות פשוט כייף!!!
אמנם זה מאד מעייף אבל מי שמסוגלת כדאי לה

וכמו שהציעו פה יציאה עם הפרטנר, קניות (חשבתי שרק לי זה עושה טוב)
לצאת לבד בלי התחייבויות ורשימות
ופשוט לטייל בניחותא

גם פירגון של בייביסיטר מפעם לפעם שתשכיב ותקלח את הילדים
ואת תוכלי להיכנס מתחת לפוך עם צלחת פירות וספר טוב אחרי מקלחת
הוי כמה שזה טובבבב

אההה וכמובן להזכיר כל הזמן שזה זמני
שברוך השם שאלו הדברים שסוחטים אותנו
להיזכר בכל אותם חסדים קטנים שמלווים אותנו ביומיום
ומנקדים את הקושי באור של קבלה ואהבה

 

[נוי]

סתם סיפור נאה:
ערב אחד שבתי עצבנית, עייפה וכואבת מה"רופא שיניים" נחתתי הישר אל המטבח ההומה מנסה להאכיל את הצאצאים. הסברתי לחבורה הרועשת ש:"אימא עייפה, כואב לה, ובבקשה להתחשב ולהתנהג יפה"
בדיקה במקרר העלתה שאין ביצים. (אסון טבע מבחינת הילדים) ביקשתי מכולם בנוקשות עייפה להגיד תודה על מה שיש, אבל נקיפות המצפון הביאו אותי לחפש תחליף. סוכם ברוב קולות על"פודינג". (אותו "חמלו" מאשכול ארוחות ערב)
העמדתי את הסיר על הכירה. ספרנו כמה כוסות חלב צריך, והחילותי בחידות חשבוניות מסוג:"אם לכוס אחת צריך שלוש כפיות סוכר, כמה נשים בשביל חמש?"
אחרי שהחום החם והמתוק הזה נמזג לצלחות, הראתי לילדים איך כילדה אהבתי לעשות "בלונים" בנשיפה לתוך החורים הקטנים שבקרום. הילדים ניסו את כוחם בנשיפה, והצהלה הייתה רבה
לפתע פתח אחד הילדים ואמר:"אתם זוכרים שכשאימא הגיעה הביתה לא היה לה מצב רוח, והיא לא הרגישה טוב? התפללתי לה', ותראו איך ה' עזר!"
- כאלו ספורים נותנים לי כוח.
(בתוספת חיוכים וצחוק של ילדים, והברקות חדשים לבקרים)

 

[mig]

זוכרות מה כתבתי בתחילת הערב?
הערב הגעתי למסקנה נוספת, שאם אחיותינו היו יודעות עד כמה מעט עזרה מצידם נותנת כח ועזרה עבורינו הן היו עושות את זה יותר...

באמצע היאוש הנורא הזה אחותי בת ה-13 צנחה אלי ופשוט היתה לצידי לכל עזרה,
היא לא עבדה קשה, אבל עצם הנכונות שלה גרמה לי ללכת לישון עם מטבח נוצץ, רצפה שטופה, עוד קצת כיווץ להר הכביסה והרבה מצב רוח וכח ליום הבא!
(אני עבדתי, והיא סייע ע"י, מה שלא היה קורה מרב יאוש...)

 

[שירי כהן]

מיג, ספרי לי על זה -
מה עושות הבנות היחידות?..
):

 

[studio dv.d]

שירי, תתנחמי.... גם אלה שהן לא יחידות לא תמיד מרוויחות... הגיסות/האחיות כל היום עסוקות בלימודים, בחברות בקניות ומה לא.... עד שתזכי לקבל מהן איזה עזרה......

אני זוכרת כמה היינו אני ואחיות שלי עוזרות לאחיות הגדולות ופשוט נהנות מזה...
אבל איפה, הדור של היום.....

 

[גרפידפוס]

יש פה מישהי שחושבת שהיא יוצאת יותר מידי להתאוורר?
לפעמים, יש לי הרגשה אישית, כאילו אני יותר באיוורור מאשר בעבודה.
שימו לב!
אחרי אשכולות נחמדים כאלו, כל היום חושבים אולי בריכה, אולי התעמלות, אולי ספר טוב
ואז את מוצאת את עצמך מנסה את הכל ואז באמת קשה למצוא זמן להכל.
בית, עבודה, ילדים, איוורור, פינוקים ועוד....

 

[mig]

מיג, ספרי לי על זה -
מה עושות הבנות היחידות?..
):

אל דאגה זהו מחזה נדיר ביותר (ועקב רצונה לראות את תמונות החתונה האחרונה...)

אילו היה זה תדיר זה לא היה זוכה לכזו הודעה נלהבת.

 

[dvory]

אין לי הרבה מה לחדש ברעיונות. התחברתי כמובן למי שהציעה ספר טוב.
אצלנו בבית, כשהמצב 'קטסטרופלי' אני פותחת את ארון חומרי היצירה ועושה משהו עם הילדים (בעזרת ספרי הדרכה / גזירי עיתון ששמרתי), לא מדובר בפלסטלינה / גואש הרגילים, אלא ביצירה מלאה נצנצים ודבק ועוד דברים מהסוג הזה שיודעים ללכלך היטב.
כשהבית כ"כ הפוך, שום דבר לא יכול להחמיר את המצב יותר. ולכן נהנים עם הילדים מאד מאד, ואח"כ כשכולם במצב רוח טוב וחגיגי מהיצירה, ואני מרגישה האמא הכי טובה בעולם, יש חשק ומרץ להשיב את הבית למראהו המהוגן (ומי הספונז'ה עומדים יפה במשימה לגרוף גם חול מהגן וגם נצנצים..)
למה אני עושה את זה? לא יודעת איך אצלכם, אבל גיליתי שבזמנים שאני מותשת, מה שהכי מציק לי היא ההרגשה שבתוך המירוץ המטורף של החיים, "איבדתי" כמה נקודות זכות על אימהות טובה.
לכן, בשבילי, זאת הדרך הכי טובה להתעודד
(מעבר לעובדה כמובן, שלא כולן יכולות להתעודד על ידי טיולים / מסע קניות / חוג בריכה, שאילו דברים שעולים כ- ס- ף)

 

[mig]

כמו שכתבה שירי, פשוט לעשות דברים שאוהבים.

לא יודעת מה אתן חשות, זו ההרגשה שלי:
ב"ה השגתי ספר טוב, כמובן השכבתי את הילדים, הכנסתי מכונה, ונכנסתי למיטה עם הספר.
לאחר שעות של הפוגה הספר נסגר ואז?
שוב, לתלות כביסה, להכניס מכונה נוספת, לשטוף כלים, לענות למיילים, לתקן שתי עבודות, ולשלוח כיוון לרעיון לסקיצה, בלה... בלה...

מי זוכר שנח פעם? ולמי יש כח לעצור כשאח"כ צריך כ"כ הרבה כח להמשיך?
ופעולות שדורשות יציאה מהבית יותר גרוע...

אני מרגישה בענין כמו השועל והכרם.

 

[rafeli]

החיוך של הילדים,
אצלי זה מה שנותן את הכח
וגם פרגון מהבעל
ואל תתתבישו לבקש.... אם זה לא מגיע לבד!

 

[rach]

אתנחתא קלה בפרוג, שיטוט באשכולות מעניינים וקריאת תגובות שנונות שמעלות בי חיוך קל, של בעלי כתיבה/שפה רהוטה במיוחד. (לתשומת לבכן של המוכשרות, יש לכן מקצוע נוסף ביד, כתיבה)

כרגע אני בחופשת לידה, וההפסקות הקלות האלה מול המחשב (עם כוס קפה) גורמות לי לפסק זמן והנאה.

 

[dvory]

אני מצרפת להודעה הזאת קטע מדהים שכתבה חיה הרצברג. (פורסם בעבר ב'משפחה')
מומלץ להדפיס ולקרוא בכל פעם שרוצים לזחול מתחת לפוך ולהעלם לכמה שעות.

 

[studio dv.d]

וואו! מרגש.... אין לי מילים.... תודה ששיתפת אותנו!

 

[ניק 5056]

דבורי, תודה על הקטע
הוא כ"כ מחזק ומרגש
שחייבים לתלות אותו על המקרר ולקרוא אותו פעמיים ביום
וכשקראתי את תגובתך בעניין העשיה
הרגשתי חצי כפילה שלך
כי אין כמו עשיה להרגשה טובה

ועכשיו כשאני חושבת על מה שכתבה מיג הרי שאמור להיווצר כאן גלגל חיובי שיתניע את גלגל היומיום שלנו
כאשר כל דבר לחוד לא יכול לעמוד בפני עצמו
עשיה>תוצאה>מחמאה/פידבק חיובי>פירגון/הנאה
(אנחנו מפרגנות לעצמנו כשטוב לנו כשאנחנו חשות שמגיע לנו רק אז הלב נותן לרגש להנות מהרגעים הקטנים והיפים הללו) ואז שוב זה חוזר
כך שצריך להקפיד שהגלגל ינוע ממניעים ורגשות חיוביים
אחרת באמת מרגישים כמו השועל והכרם


אפרופו הקטע הזה
בעבר שלחתי אותו לגיסותיי ורשמתי על המעטפה
מאת: הועד למען אמהות אבודות