התייעצות מה עושים עם הילדים כשאמא מושבתת לתקופה????

[יש מה לדבר]

ואווי, איזה הגזמות,
כולה אשה ביקשה איזה שהוא עזרה קצת עם אוכל קצת עם כביסות,
איך הגעתן לאומנה/ רווחה/ הפלה/מכירת דירה/גירושין...
לכל העוסיו''ת והמטפלות רגשיות והפסיכולוגיות שמחפשות להוציא את כל החומר הנלמד-כאן זה לא קשור.
פרופורציות בבקשה.
ואם שמתם לב התגובות פה מתחלקות לשניים,
יש את האלו שרוצים לעזור, והם עונים תשובות ענייניות,
ויש את האלו שקופצים על הנושא כדי לחנך ולהוציא את השקפת עולמם:
למה הבעל לא עוזר, למה כל כך הרבה ילדים, למה אין לכם מספיק כסף,

 

[כל מה שמעוצב]

להבנתי הדלה, לא דובר באשכול זה על אשפוז קריטי מסעיר במצב אקוטי של סכנת חיים וגרפים משתוללים ומי-ידע-מה-ילד-יום ו'היא לא נושמת', אלא על אשפוז קלאסי לשמירה, במהלכו רוב הנשים שוכבות או מתהלכות במחלקה, חלקן יכולות להמשיך לעבוד מרחוק, בלי דרמות מטלטלות. הן יכולות בהחלט לדבר בטלפון עם הילדים ועם מי שצריך, הן יכולות בהחלט לסכם דברים, ולא צריך להיות איתן 24/7.

לעניות דעתי, גם מתן עיצות לאשפוז לא "קריטי" ולא "מסעיר", לא צריך להכיל משפטים שמריחים ציניות/פטרונות בסגנון:

אפשר לנסות להיעזר פה ושם, אבל להיות ברורים ומוכנים לכך שהאחריות היא של הזוג, אף אחד לא ייקח אותה. אין שום ארגון חסד נדיב שיגיד לאבא - ’אנחנו נעשה הכל וגם נממן, המשך לעבוד ולחיות כרגיל’. לא קורה.