עזרה מה עושים עם ילדה (8) שכל היום מאבדת חפצים?

  • הוסף לסימניות
  • #61
אני מנסה לעשות בדיקת קלמר אבל אני לא עקבית
אני מקוה שתלמד עם הזמן

היא תלמד, אם תקבל תגובות עקביות. זה יכול להיות- את, המורה, לפעמים אלו החברות שנותנות פידבק שלילי, או שהיא צוברת הפסדים כל שהם בגלל זה. לזמן עצמו אין יכולת להקנות התנהגות חדשה :).

לא באה,חלילה, בביקורת, זו זכותך,וגם אני לפעמים עושה ככה, אם המטרה לא מספיק חשובה, בעיניי. רק רציתי לתת דגש שהתוצאה עקבית היא, באמת, מילת המפתח בהקניה של התנהגות חדשה. התנהגות חדשה לא נרכשת סתם כך מהאוויר עם הזמן...
 
  • הוסף לסימניות
  • #62
המורה של הבת שלי בכיתה א עורכת בדיקת קלמרים ומתחננת לאמהות שימלאו את הקלמר
ילדה שחסר לה ציוד בסיסי זה מאד מקשה עליה בכיתה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #63
כאם לבנים אני האחראית הבלעדית לריקון התיקים, אם לא אעשה זאת זה יצטבר מפסח לפסח... עד עכשיו לא חשבתי שאני פרייארית...
 
  • הוסף לסימניות
  • #64
@nechamizak תודה על התגובה המושקעת.
ברור שאני לא מתעלמת, כן?

חשבתי בשלב ראשון פשוט לתת לה תיק אוכל חמוד. (לא בסגנון של פעם יותר תיק יד)
לא סובלת את הדבר הזה שהאוכל נכנס לילקוט בכלל.
כל פתרון שעובד - הולך. אם יהיה לה מוטיבציה לשמור על תיק האוכל החדש זה יכול מאוד לעזור (אולי לתת לה לבחור בעצמה תיק יפה), אבל זה לא קל לשנות הרגלים, יכול להיות שכן כדאי בנוסף להוסיף מעקב קבוע.
 
  • תודה
Reactions: y&m
  • הוסף לסימניות
  • #65
כל פתרון שעובד - הולך. אם יהיה לה מוטיבציה לשמור על תיק האוכל החדש זה יכול מאוד לעזור (אולי לתת לה לבחור בעצמה תיק יפה), אבל זה לא קל לשנות הרגלים, יכול להיות שכן כדאי בנוסף להוסיף מעקב קבוע.
פרס- תמיד מועיל.
אבל השילוב של תגמול חיובי למעקב עקבי ובדיקת תיק תוך לקיחת אחריות - הוא שילוב מנצח!
 
  • הוסף לסימניות
  • #66
לאחר כמה חודשים הצצתי לקלמר של הבן ואני רואה שם רק עפרון אחד בגודל של גפרור.
וזו הבעיה של הבנים.
להחזיר מידי פעם קלמר עם קצות עפרונות ופרורי מחק.


אתמול היה בחדר ריח.
ריח חזק וחריף.
חששתי מנבילה של עכבר, פגר של יונה.
משהו...
הלכתי אנה ואנה מרחרחת, מחפשת, מגששת.
משחקת עם הריח חם/קר... הילקוט? לא נראה לי.
מה יכול להיות בו?
כן, כן,
הילקוט.
משהי אגרה שם מצבור לשבע השנים הבאות...
אולי חלמה חלום.
משהו חזק לקח כפפות ופינה את תכולת הילקוט.
והוציא, והוציא, והוציא...
והכניס אותו למכונה.
משהי אחרת הוציאה מהמכונה והלכה לתלות מגלה שתא שלם נשאר סגור. והוא כולו מחסן...
הוכנס חזרה לכיבוס נוסף.
מה עושים?
איך מלמדים ילדה לשים לב?
זה לא מפריע לה?
אני אמורה לעבור יום יום על הילקוט שלה?

אחת מהזכרונות המעצבנים ביותר שלי בילדות:(
לחפור במעמקי הילקוט לחפש את הקלמנטינה שהתכווצ'ה. או את הסנדוויץ שלא היה לי זמן לאכול. ולראות קצות מחברת ספוגים במיץ קלמנטינות. ואבק ירקרק!!! מקלמנטינה של השבוע שעבר.

תשכחו מזה.
היום יש קופסאות אוכל של ניקי! (רק של ניקי! כל השאר זבל)
עולה כ40 שקלים ומחזיק שנים.
אם מוציאים את המגשון הפנימי יש מקום לסנדוויץ, פרי ומגבת.
כל יום פותחים להכניס את האוכל הטרי וחייבים להוציא את הישן.
חסל שיירים בילקוט.

-

שאלתי עכשיו את הבת שלי שהיתה מאבדת מכשירי כתיבה, כאילו הם חד פעמיים.
והיום ב"ה. הכל במקומו בשלום.
היא חשבה וחשבה ואמרה:
"בעיקר קלטתי, שחלק גדול מהמכשירי כתיבה נעלם בכיתה. כי חברה ביקשה.
ולכן כאשר משאילים מכשיר כתיבה לחברה. לא לחכות שהיא תחזיר לך מעצמה. אלא להשאיל ולהגיד: תחזירי לי מיד כשאת מסיימת לשתמש. ולשים לב שהיא אכן מחזירה". (סוף ציטוט)
 
  • הוסף לסימניות
  • #67
רעיון מצוין
אבל צריך שיהיה לה בסיס של דמי כיס
נכון. אני נותנת לילדים כסף על מבחנים. אני יודעת שיהיו פה הרבה שיקפצו עלי על זה, אבל שוב זה נובע מהמקום של לחנך אותם שכסף מגיע בתמורה למאמץ. לא משנה לי הציון (מ-85 ומעלה מקבלים סכום מסוים שקבעתי לכל מבחן), אלא המאמץ וההשקעה שהילד ישב ולמד. כך הם צוברים כסף, בנוסף לדמי פורים ודמי חנוכה שהם חוסכים, מצטבר להם עם הזמן סכום לא מבוטל. לגדול שלי (בן 12) יש כבר מעל 2000 ש"ח. הם גם לומדים ככה לחסוך ולא לבזבז על שטויות.
ועוד משהו: הכסף לא מונח אצלם, אל ב'בנק' של אבא ואמא, יש מחברת מיוחדת שלכל אחד בה עמוד ורושמים כמה כסף יש לו וכמובן לפני כל הוצאה צריך אישור של אבא או אמא שלא יקנו דברים שלא לרוחנו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #68
עדיף לי ילדה רחפנית עם חפצים מתאדים מלתת טיפול תרופתי
השאלה מה הילדה שלך מעדיפה.
ומה תגידי לה כשהיא תגדל ותשאל אותך שאלות כמו כשהיא תרצה להתפרנס ויקשה עליה ללמוד מקצוע, כשהיא תצטרך לנהל בית ותשכח חפצים במכולת או בכל מקום אחר......

לא שטיפול תרופתי בלבד יכול לעזור, יש דרכים נוספות...
 
  • הוסף לסימניות
  • #69
השאלה מה הילדה שלך מעדיפה.
ומה תגידי לה כשהיא תגדל ותשאל אותך שאלות כמו כשהיא תרצה להתפרנס ויקשה עליה ללמוד מקצוע, כשהיא תצטרך לנהל בית ותשכח חפצים במכולת או בכל מקום אחר......

לא שטיפול תרופתי בלבד יכול לעזור, יש דרכים נוספות...
כשהיא תגדל היא לא תשאל שאלות מהסיבה הפשוטה שהיא מקבלת חינוך שמלמד אותה להאמין שהפרנסה שהשם הטוב יחליט לתת לה תבוא או חלילה לא תבוא בלי קשר להפרעות שתהיינה לה או לא.
לא חסרים אי די אייצ' דים שהבעיה תיעלה אותם להיות מנהלים היפראקטיביים של חברות ענק .
 
  • הוסף לסימניות
  • #70
כשהיא תגדל היא לא תשאל שאלות מהסיבה הפשוטה שהיא מקבלת חינוך שמלמד אותה להאמין שהפרנסה שהשם הטוב יחליט לתת לה תבוא או חלילה לא תבוא בלי קשר להפרעות שתהיינה לה או לא.
לא חסרים אי די אייצ' דים שהבעיה תיעלה אותם להיות מנהלים היפראקטיביים של חברות ענק .
את צודקת שאכן פרנסה היא משמים.
אבל אני כותבת אחרי שיצא לי לדבר לאחרונה עם כמה נשים כאובות (שבזמנן היה פחות מודעות לטיפול ופחות אפשרויות) שכ"כ קשה להן בתפקוד היומיומי בניהול עצמי בעבודה ובבית.
לא מצליחות להסתדר ...
בינהן שספרו על ביטחון עצמי נמוך בעקבות הקשיים..
כיום, כשמאבחנים את הילדים שלהן הן יודעות מזהות את המקור לקשיים שלהן ורק רוצות לטפל בילדים שלהם כדי שהם לא יסבלו.

אני כותבת גם כאמא,
כאמא שבטוחה שאם הקב"ה הביא לה את הילד הספיציפי הזה, עלי לתת לו את כל הכלים כדי להצליח בעז"ה.
וכמובן להתפלל.
בהצלחה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #71
עדיף לי ילדה רחפנית עם חפצים מתאדים מלתת טיפול תרופתי
הבת שלי גם מפוזרת ומאבדת חפצים, היא אובחנה כ-ADD
והמליצו לי טיפול תרופתי, הטיפול יותר הזיק מאשר הואיל, הוא גרם לה להיות מכונסת בתוך עצמה ,עצובה והיא התלוננה על קשיים בחברה מה שלא היה קיים קודם... מאחרי פסח הפסקתי את הטיפול וקיבלתי ילדה חדשה, שמחה,מלאת חיים והמצב החברתי השתפר פלאים, מה שכן, נשארה לה הרחפנות ,איבוד חפצים וכל הנלווה מהם -שאת זה כן הייתי מעוניינת לשפר ,אבל בהחלט לא על חשבון המצב הנפשי של הילדה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #72
לא חסרים אי די אייצ' דים שהבעיה תיעלה אותם להיות מנהלים היפראקטיביים של חברות ענק .
ולא רק מנהלים, אלא אנשים גדולים במהותם. והרבה מהם לא הורגלו בילדותם לסדר ולארגון אבל כן קיבלו טונות של אהבה וקבלה עצמית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #73
הבת שלי גם מפוזרת ומאבדת חפצים, היא אובחנה כ-ADD
והמליצו לי טיפול תרופתי, הטיפול יותר הזיק מאשר הואיל, הוא גרם לה להיות מכונסת בתוך עצמה ,עצובה והיא התלוננה על קשיים בחברה מה שלא היה קיים קודם... מאחרי פסח הפסקתי את הטיפול וקיבלתי ילדה חדשה, שמחה,מלאת חיים והמצב החברתי השתפר פלאים, מה שכן, נשארה לה הרחפנות ,איבוד חפצים וכל הנלווה מהם -שאת זה כן הייתי מעוניינת לשפר ,אבל בהחלט לא על חשבון המצב הנפשי של הילדה...
אני חוששת לחוויה הנפשית
עם מה הילד יוצא לחיים?
ילד שסובל מקשיי התארגנות זה בהכרח שפוגע בו בתפקוד הלימודי. ברושם החברתי.
אי.די.הייץ'. די ואפילו אי.די.די מתקשים לעיתים בתקשורת וזה לגמרי יהיה בעוכרם.
ושוב תרופה היא לא קוסמת אלא נותנת תמריץ וכח לעבודה ולחוויה חיובית לרצון להתמיד בהתמודדות.
תרופה ללא הכוונה זה באמת ברכה לבטלה. ונכון להתאים אם התרופה אין מטרתה להשתיק את הילד בלבד...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה