- הוסף לסימניות
- #21
הכינו את הממחטות...
תקופה: סוף שנות השישים/אמצע שנות השבעים.
אנחנו פשוט הלכנו לעבוד בחופש כמו כל חברינו לכיתה.
התמזל מזלנו והיה לנו קרוב משפחה שסידר לנו עבודה בבנק, שלא תחשבו שישבנו באולם ממוזג וספרנו לירות, ממש לא.
עבדנו במיון מסמכים לפי סניפים ותאריכים במרתף מצחין בסניף הראשי בתל אביב.
עבודה משעממת להחריד וריח וטחב של הקרטונים עולה באפי עד היום.
הכי קשה היה בהפסקת הצהריים, לעובדים הקבועים היה מין קופונים מהבנק והם יכלו לקנות פיתה עם משהו במסעדה הסמוכה, לנו כנוער עובד זמני לא היה מגיע התלוש, אבל מי יעשה את השליחות? הנערים, היינו מגיעים למסעדה עם רשימה של העובדים מה להכניס לכל אחד בפיתה שלו, משלמים בתלושים שלהם וחוזרים עם שקיות....היינו חולמים על כל הטוב שיש בפיתות, יושבים בצד ואוכלים את הסנדויץ' של אימא...
המשכורת נכנסה בזמן כמו שרק בנק יודע לשלם....אבל לחשבון של ההורים....
אני לא זוכר מדוע אבל כמדומני שאז החוק התיר לבני נוער לעבוד רק חודש אחד ולכן לאחר חודש עבודה "פוטרנו"
איך ממשיכים לעבוד בחודש הנותר? באותם ימים באזורינו הייתה תנופת בנייה, ואנחנו מכרנו כריכים ושתייה קרה לפועלים באתרי בנייה שבסביבה.
לקחנו "הלוואה" קטנה מההורים קנינו לחם (לא היה פרוס) פרסנו ומרחנו אני כבר לא זוכר מה, עטפנו בנייר עיתון ישן או בנייר פרגמנט, בהקפאה הכנו קוביות קרח העברנו לקנקן עם פטל ועברנו בצהריים בין הפועלים, אני מחזיק את הכריכים ואחי קנקן עם פטל קר וכוסות.
ב"ה אני חושב שכל יום מכרנו את כל התוצרת...
את הכסף הבאנו במדויק כל יום לאימא...
סיפרו בתקופה ההיא שהיו אנשים שהיו כ"כ חסרי אמצעים מצד אחד, ומצד שני לא נעים שאין להם כסף לבית הבראה (כן, כן כך קראו אז לצימר/למלון/לבית הארחה שנסעו אז לנפוש בקיץ) הם פשוט 3/4 ימים היו מסתגרים עם הילדים בבית, לא יורדים לקניות ולא תולים כביסה ורק לא שוכחים להודיע לכולם שהם נוסעים לבית הבראה....
ומתי כן בילינו, ביום שישי בשעות הצהריים נסענו כולם, כולם כפשוטו אימא ואבא, בנים ובנות לחוף הים. לא לדאוג לחוף הנפרד.
בתחילה לא היה חוף נפרד באמת אז כולם נסעו לעג'מי ביפו ושם הגברים בצד אחד והנשים בצד שני.
כאשר הוקם החוף הנפרד בשרתון ת"א הייתה מחיצה גברים צד נשים צד אז נסעה כל המשפחה לשם. בימים ההם גם המושג מהדרין היה שונה לגמרי מהיום...
זכור לי יום אחד שההורים לקחו חופש ונסענו למושב שהיה לנו שם דוד, כיף לא נורמלי לילד עירוני, לול, רפת, טרקטור, קטיף.
בלי קשר...לא מזמן בדקתי באתר החדש של משרד האוצר אם יש לי איזה קופה רדומה בבנק, והפתעה, הבנק שעבדנו בו הפריש לנו לקופת גמל...יייייש איזה כיף לגלות אוצר כזה משנות השבעים....אל דאגה...יש שם אחרי 40 שנה כמה מאות שקלים
תקופה: סוף שנות השישים/אמצע שנות השבעים.
אנחנו פשוט הלכנו לעבוד בחופש כמו כל חברינו לכיתה.
התמזל מזלנו והיה לנו קרוב משפחה שסידר לנו עבודה בבנק, שלא תחשבו שישבנו באולם ממוזג וספרנו לירות, ממש לא.
עבדנו במיון מסמכים לפי סניפים ותאריכים במרתף מצחין בסניף הראשי בתל אביב.
עבודה משעממת להחריד וריח וטחב של הקרטונים עולה באפי עד היום.
הכי קשה היה בהפסקת הצהריים, לעובדים הקבועים היה מין קופונים מהבנק והם יכלו לקנות פיתה עם משהו במסעדה הסמוכה, לנו כנוער עובד זמני לא היה מגיע התלוש, אבל מי יעשה את השליחות? הנערים, היינו מגיעים למסעדה עם רשימה של העובדים מה להכניס לכל אחד בפיתה שלו, משלמים בתלושים שלהם וחוזרים עם שקיות....היינו חולמים על כל הטוב שיש בפיתות, יושבים בצד ואוכלים את הסנדויץ' של אימא...
המשכורת נכנסה בזמן כמו שרק בנק יודע לשלם....אבל לחשבון של ההורים....
אני לא זוכר מדוע אבל כמדומני שאז החוק התיר לבני נוער לעבוד רק חודש אחד ולכן לאחר חודש עבודה "פוטרנו"
איך ממשיכים לעבוד בחודש הנותר? באותם ימים באזורינו הייתה תנופת בנייה, ואנחנו מכרנו כריכים ושתייה קרה לפועלים באתרי בנייה שבסביבה.
לקחנו "הלוואה" קטנה מההורים קנינו לחם (לא היה פרוס) פרסנו ומרחנו אני כבר לא זוכר מה, עטפנו בנייר עיתון ישן או בנייר פרגמנט, בהקפאה הכנו קוביות קרח העברנו לקנקן עם פטל ועברנו בצהריים בין הפועלים, אני מחזיק את הכריכים ואחי קנקן עם פטל קר וכוסות.
ב"ה אני חושב שכל יום מכרנו את כל התוצרת...
את הכסף הבאנו במדויק כל יום לאימא...
סיפרו בתקופה ההיא שהיו אנשים שהיו כ"כ חסרי אמצעים מצד אחד, ומצד שני לא נעים שאין להם כסף לבית הבראה (כן, כן כך קראו אז לצימר/למלון/לבית הארחה שנסעו אז לנפוש בקיץ) הם פשוט 3/4 ימים היו מסתגרים עם הילדים בבית, לא יורדים לקניות ולא תולים כביסה ורק לא שוכחים להודיע לכולם שהם נוסעים לבית הבראה....
ומתי כן בילינו, ביום שישי בשעות הצהריים נסענו כולם, כולם כפשוטו אימא ואבא, בנים ובנות לחוף הים. לא לדאוג לחוף הנפרד.
בתחילה לא היה חוף נפרד באמת אז כולם נסעו לעג'מי ביפו ושם הגברים בצד אחד והנשים בצד שני.
כאשר הוקם החוף הנפרד בשרתון ת"א הייתה מחיצה גברים צד נשים צד אז נסעה כל המשפחה לשם. בימים ההם גם המושג מהדרין היה שונה לגמרי מהיום...
זכור לי יום אחד שההורים לקחו חופש ונסענו למושב שהיה לנו שם דוד, כיף לא נורמלי לילד עירוני, לול, רפת, טרקטור, קטיף.
בלי קשר...לא מזמן בדקתי באתר החדש של משרד האוצר אם יש לי איזה קופה רדומה בבנק, והפתעה, הבנק שעבדנו בו הפריש לנו לקופת גמל...יייייש איזה כיף לגלות אוצר כזה משנות השבעים....אל דאגה...יש שם אחרי 40 שנה כמה מאות שקלים
הנושאים החמים