מה עשיתם בחופש כשהייתם ילדים?

  • הוסף לסימניות
  • #21
הכינו את הממחטות...:mad:
תקופה: סוף שנות השישים/אמצע שנות השבעים.

אנחנו פשוט הלכנו לעבוד בחופש כמו כל חברינו לכיתה.
התמזל מזלנו והיה לנו קרוב משפחה שסידר לנו עבודה בבנק, שלא תחשבו שישבנו באולם ממוזג וספרנו לירות, ממש לא.
עבדנו במיון מסמכים לפי סניפים ותאריכים במרתף מצחין בסניף הראשי בתל אביב.
עבודה משעממת להחריד וריח וטחב של הקרטונים עולה באפי עד היום.
הכי קשה היה בהפסקת הצהריים, לעובדים הקבועים היה מין קופונים מהבנק והם יכלו לקנות פיתה עם משהו במסעדה הסמוכה, לנו כנוער עובד זמני לא היה מגיע התלוש, אבל מי יעשה את השליחות? הנערים, היינו מגיעים למסעדה עם רשימה של העובדים מה להכניס לכל אחד בפיתה שלו, משלמים בתלושים שלהם וחוזרים עם שקיות....היינו חולמים על כל הטוב שיש בפיתות, יושבים בצד ואוכלים את הסנדויץ' של אימא...
המשכורת נכנסה בזמן כמו שרק בנק יודע לשלם....אבל לחשבון של ההורים....

אני לא זוכר מדוע אבל כמדומני שאז החוק התיר לבני נוער לעבוד רק חודש אחד ולכן לאחר חודש עבודה "פוטרנו"
איך ממשיכים לעבוד בחודש הנותר? באותם ימים באזורינו הייתה תנופת בנייה, ואנחנו מכרנו כריכים ושתייה קרה לפועלים באתרי בנייה שבסביבה.
לקחנו "הלוואה" קטנה מההורים קנינו לחם (לא היה פרוס) פרסנו ומרחנו אני כבר לא זוכר מה, עטפנו בנייר עיתון ישן או בנייר פרגמנט, בהקפאה הכנו קוביות קרח העברנו לקנקן עם פטל ועברנו בצהריים בין הפועלים, אני מחזיק את הכריכים ואחי קנקן עם פטל קר וכוסות.
ב"ה אני חושב שכל יום מכרנו את כל התוצרת...
את הכסף הבאנו במדויק כל יום לאימא...

סיפרו בתקופה ההיא שהיו אנשים שהיו כ"כ חסרי אמצעים מצד אחד, ומצד שני לא נעים שאין להם כסף לבית הבראה (כן, כן כך קראו אז לצימר/למלון/לבית הארחה שנסעו אז לנפוש בקיץ) הם פשוט 3/4 ימים היו מסתגרים עם הילדים בבית, לא יורדים לקניות ולא תולים כביסה ורק לא שוכחים להודיע לכולם שהם נוסעים לבית הבראה....

ומתי כן בילינו, ביום שישי בשעות הצהריים נסענו כולם, כולם כפשוטו אימא ואבא, בנים ובנות לחוף הים. לא לדאוג לחוף הנפרד.
בתחילה לא היה חוף נפרד באמת אז כולם נסעו לעג'מי ביפו ושם הגברים בצד אחד והנשים בצד שני.
כאשר הוקם החוף הנפרד בשרתון ת"א הייתה מחיצה גברים צד נשים צד אז נסעה כל המשפחה לשם. בימים ההם גם המושג מהדרין היה שונה לגמרי מהיום...

זכור לי יום אחד שההורים לקחו חופש ונסענו למושב שהיה לנו שם דוד, כיף לא נורמלי לילד עירוני, לול, רפת, טרקטור, קטיף.

בלי קשר...לא מזמן בדקתי באתר החדש של משרד האוצר אם יש לי איזה קופה רדומה בבנק, והפתעה, הבנק שעבדנו בו הפריש לנו לקופת גמל...יייייש איזה כיף לגלות אוצר כזה משנות השבעים....אל דאגה...יש שם אחרי 40 שנה כמה מאות שקלים ;)
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
אנחנו היינו מאוחסנות בקייטנה הקבועה שעשו ה"בחורות" של השכנים. קשה לשכוח:D
הן עשו את זה כ"כ הרבה שנים ברצף, ותמיד הן היו ענקיות וגדולות,
היום אני מגיעה למסקנה שהן היו בערך בכיתה ח'. לי הן נראו קשישות למדי.
הקייטנה הייתה במקלט הבניין והיה אסור לצאת ללא רשות. אני ברחתי הביתה על בסיס קבוע (אני מבינה היום מדוע) הייתי נשכבת לי לשעת איכות מתחת למיטות של ההורים עם ספר ובייגלך, עד שהיו מגיעים מהקייטנה לקחתיני למאסר מחדש.
פעם אחת נענשתי ע"י המדריכות, והוכרחתי לשבת בחדר העבודה של אימן ששכן במחסן סמוך, ולחזות בה בעת עבודתה:confused:
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
משחקים דואר ואהלים,

היינו משכירים מחשב למשחקים מ"אדלר מחשבים"
משחקים סגירת שטחים, הנסיך הפרסי וכו'
אז זה היה לגיטימי לגמרי :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
נכתב ע"י Aאילה;1049568:
משחקים סגירת שטחים, הנסיך הפרסי וכו'
אז זה היה לגיטימי לגמרי :)

וואו-- איזו נוסטלגיה
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
יום אוהלים - היה לידינו את גן הסנהדרין - מן יער קטן כזה
היינו יוצאים עם שמיכות אטבי כביסה חבלים - חצי יום בונים
אח"כ היינו מכינים אוכל - אוהלים כזה
היה ממש כיף
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
אוי, החופש החופש...
אני זוכרת שאמא שלי היתה כל החופש נאנחת והיתה אומרת לי (אני בכורה) "חכי שהילדים שלך יהיו בחופש" והיום אני רואה...:(
כשהייתי קטנה, מדובר בשנות ה-90 היינו נוסעים לכל מיני מקומות שבטוח לי שהיום אסור להיות בהם, גם בגלל חילול שבת, וגם בגלל התכנים, כמו "כיף בכפר"
אצלנו, הייתי עושה קייטנה בתחילה לאחים\ות הקטנים ממני ואח"כ כשיותר גדלתי גם לילדי השכונה ואיזה תוכניות ממש "על רמה" היום המדריכות תתבישנה...
לימדנו כללי זה"ב והראנו איך חוצים ת'כביש...
אבא שלי היה לוקח אותנו למפעלים מעניינים (כמו וורד הגליל...) כי הוא משגיח כשרות, אמא שלי הייתה עושה לנו קייטנה, משהו משפחתי וכפי, היינו נוסעים לפיקניקים, לים, לכינרת, עושים ברכות ותחרויות, היינו אופים איתה, ועוזרים בכיף (משפחה גדולה).
בשנים מאוחרות יותר, היינו נוסעים ל"אבני איתן" ליום שלם ורוכבים שם על אופניים-כל המשפחה מגדול עד קטון, אח"כ בשנים עוד יותר מאוחרות היינו שוכרים דירה שם ליומיים.

בשנים האחרונות, בכל שנה יש שני ילדים שטסים לארה"ב לסבתא, כדי לכייף שם שבועיים...
(בשנה הבאה תורי...;))
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
נכתב ע"י דאלארס;1049411:
הכינו את הממחטות...:mad:
תקופה: סוף שנות השישים/אמצע שנות השבעים.

אנחנו פשוט הלכנו לעבוד בחופש כמו כל חברינו לכיתה.
התמזל מזלנו והיה לנו קרוב משפחה שסידר לנו עבודה בבנק, שלא תחשבו שישבנו באולם ממוזג וספרנו לירות, ממש לא.
עבדנו במיון מסמכים לפי סניפים ותאריכים במרתף מצחין בסניף הראשי בתל אביב.
עבודה משעממת להחריד וריח וטחב של הקרטונים עולה באפי עד היום.
הכי קשה היה בהפסקת הצהריים, לעובדים הקבועים היה מין קופונים מהבנק והם יכלו לקנות פיתה עם משהו במסעדה הסמוכה, לנו כנוער עובד זמני לא היה מגיע התלוש, אבל מי יעשה את השליחות? הנערים, היינו מגיעים למסעדה עם רשימה של העובדים מה להכניס לכל אחד בפיתה שלו, משלמים בתלושים שלהם וחוזרים עם שקיות....היינו חולמים על כל הטוב שיש בפיתות, יושבים בצד ואוכלים את הסנדויץ' של אימא...
המשכורת נכנסה בזמן כמו שרק בנק יודע לשלם....אבל לחשבון של ההורים....

אני לא זוכר מדוע אבל כמדומני שאז החוק התיר לבני נוער לעבוד רק חודש אחד ולכן לאחר חודש עבודה "פוטרנו"
איך ממשיכים לעבוד בחודש הנותר? באותם ימים באזורינו הייתה תנופת בנייה, ואנחנו מכרנו כריכים ושתייה קרה לפועלים באתרי בנייה שבסביבה.
לקחנו "הלוואה" קטנה מההורים קנינו לחם (לא היה פרוס) פרסנו ומרחנו אני כבר לא זוכר מה, עטפנו בנייר עיתון ישן או בנייר פרגמנט, בהקפאה הכנו קוביות קרח העברנו לקנקן עם פטל ועברנו בצהריים בין הפועלים, אני מחזיק את הכריכים ואחי קנקן עם פטל קר וכוסות.
ב"ה אני חושב שכל יום מכרנו את כל התוצרת...
את הכסף הבאנו במדויק כל יום לאימא...

סיפרו בתקופה ההיא שהיו אנשים שהיו כ"כ חסרי אמצעים מצד אחד, ומצד שני לא נעים שאין להם כסף לבית הבראה (כן, כן כך קראו אז לצימר/למלון/לבית הארחה שנסעו אז לנפוש בקיץ) הם פשוט 3/4 ימים היו מסתגרים עם הילדים בבית, לא יורדים לקניות ולא תולים כביסה ורק לא שוכחים להודיע לכולם שהם נוסעים לבית הבראה....

ומתי כן בילינו, ביום שישי בשעות הצהריים נסענו כולם, כולם כפשוטו אימא ואבא, בנים ובנות לחוף הים. לא לדאוג לחוף הנפרד.
בתחילה לא היה חוף נפרד באמת אז כולם נסעו לעג'מי ביפו ושם הגברים בצד אחד והנשים בצד שני.
כאשר הוקם החוף הנפרד בשרתון ת"א הייתה מחיצה גברים צד נשים צד אז נסעה כל המשפחה לשם. בימים ההם גם המושג מהדרין היה שונה לגמרי מהיום...

זכור לי יום אחד שההורים לקחו חופש ונסענו למושב שהיה לנו שם דוד, כיף לא נורמלי לילד עירוני, לול, רפת, טרקטור, קטיף.

בלי קשר...לא מזמן בדקתי באתר החדש של משרד האוצר אם יש לי איזה קופה רדומה בבנק, והפתעה, הבנק שעבדנו בו הפריש לנו לקופת גמל...יייייש איזה כיף לגלות אוצר כזה משנות השבעים....אל דאגה...יש שם אחרי 40 שנה כמה מאות שקלים ;)

מרגש
איפה הם הימים שלא ישובו עוד?
לא הם לא ישובו, לא, לא...
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
קיטנה מנייר

היינו מציירים המון ילדות על ניירות וגוזרים כל ילדה בנפרד
את ה"ילדות" חילקנו לקבוצות לפי גילאים וכל אחות קבלה קבוצה
וכך עשינו קיטנה לבובות מהנייר עם המנונים ותחרויות וטיולים- הכל בדימיון
כמובן שלכל ילדה היה שם ומשפחה- היו אחיות וכו' היו מריבות בין הבובות ועוד
היה מרתק מאוד...
מדובר על שנות ה-90
אבל מתאים גם לילדות שלי להנות מזה היום, אולי אני יציע להן...
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
החופש הגדול---
הוא לא היה גדול הוא היה גגגגדדדדולללל!
כזה שלא נגמר!
קחו עשרים-שלושים שנה אחורה....
גרנו במושב ולכבוד זה ארחנו במשך כל החופש בני דודים עירוניים בכל הגלאים ומכל הצדדים.
ואח"כ גם אחים ואחיינים.
החופש התחיל תמיד בקיטנת שכנים נחמדת שהתקימה ברפת הריקה מאחורי הבית.
חלק גדול מהחוויה היה לנקש את העשבים מסביבה, לקשט אותה ולסחוב רהיטים ישנים מכל האזור כדי שיהיה על מה לשבת.
היצירות היו ממגוון חומרים נפסדים ומעלים שייבשנו על השנה...

נסיעות לים ולבריכה היו תמידים כסדרן (הסעות ע"ח המועצה...)
לקראת סוף החופשה היינו נוסעים לקניה ענקית בעיר הקרובה (בעיני, קנינו כמעט את כל החנות)
ומאז ועד סוף החופש עסקנו בעטיפת ספרים ומחברות וציור שערים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
נו טוב, לסיפור שלי יש המשך מפתיע...
הפעם צריכים יותר ממטפחת אחת...:mad::mad::mad:

היום הבת זוג שלי קראה את שכתבתי לעי"ל ופתחה את סגור ליבה...
היא גדלה באותה העיר שאני גדלתי בה בילדותי, אבל אנחנו בצד הדרומי, העני לכאורה.
והיא, היא גדלה בצד הצפוני העשיר והשבע, לכאורה.

בתחילת החופש הגדול האבא שלה לקח אותה באוזן (כך היא מספרת :cool:) ללשכת העבודה לנוער בידו בקשיש קטן לפקיד הידיד שלו, הפקיד פתח קופסת קרטון ועיין בכרטסת והכריז יש לי עבודה בבנק!! משהו שכולם רוצים לילדיהם הכניס את הבקשיש לכיס ואמר מקום כזה אני שומר רק לילדים של מר_________.

אל דאגה לא עבדנו באותו הסניף, היא עבדה בסניף רגיל ולא במרתף כמונו "הדרומיים" ובבוקר עברה עגלה עם משקאות ועוגות וגם לה היה זכות להתכבד בשונה מימני.

האבסורד הוא שאז מצד החוק לנוער היה אסור לעבוד חודשיים, היה אפשרות לבחור לעבוד או ביולי ולנפוש באוגוסט או להפך.

נחמד, אבל לא אצל השווער שלי....נגמר יולי ושוב הם בדרך ללשכת העבודה לנוער (באוזן, אתם זוכרים) עם בקשיש קטן לפקיד ושוב אותה כרטסת ארורה רק מה העבודה בסניף בנק אחר...

וביום שישי, הם אפילו לא הלכו לים לא לחוף הנפרד ולא למעורב, למה? כי יום שישי זה יום עבודה.

בדבר אחד היינו שווים, המשכורת של שנינו נכנסה בזמן כמו שרק בנק יודע להכניס...אבל לחשבון של ההורים :cool:

ועוד דבר משותף שגם לה התגלה לא מזמן...גם היא בדקה באתר של משרד האוצר ויש גם לה קופת גמל מאז כמו לי...אם בשתי הקופות יש 1000 שקל לאחר 40 שנה, אני בכלל לא בטוח.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה