חמשת הפרקים הקודמים
פרק 6 - הו צ'ינג, ברוך הבא לקרקס
איך אפשר להפיג מעט את האווירה המשפחתית העכורה מעט לאחרונה ובו זמנית להציג לפני המשפחה את הזוג החדש? כמובן שמסיבת חנוכה משפחתית.
במיוחד לאור העובדה שהמשפחה לא נפגשה מהשבת של הוויכוח.
ענת התקשרה לכל בנותיה אחת אחרי השנייה והודיעה ותיאמה איתם את המסיבה.
כמה שעות לפני המסיבה התנהלה אותה שיחה בכמה מקומות.
ברכב של נתן ושילת:
"נתן, תעשה לי טובה," פתחה שילת בקול תקיף. "לא משנה מה גיסיי יגידו או יעשו, אתה לא מתערב. אין ויכוחים. אין עימותים. פשוט תחייך ותשב בשקט."
נתן, בעיניים נעולות על הכביש, ענה ברצינות: "ברור, אני שותק. רק בתנאי שהם לא יתחילו איתי."
שילת סובבה אליו את ראשה במהירות, ספק עצבנית, ספק מתוסכלת. "אתה לא מבין? לא משנה מה הם יגידו, אתה לא מגיב!"
"נו, טוב," נאנח נתן, "אבל אם הם יגידו משהו מטופש במיוחד, אפשר לפחות להרים גבה?"
בבית של אגם ואריאל:
אגם, בעודה מכניסה עוד אחת מהיצירות הדיכאוניות שלה לשקית מתנה, פנתה לאריאל בתקיפות: "תשמע, ותקשיב טוב. אני לא רוצה שום בלגן. אתה לא מגיב לאף אחד. לא משנה מה הם יגידו, אתה יושב בשקט."
אריאל הרים גבה. "ומה אם הם יגידו משהו ממש לא במקום?"
"גם אז לא!" ענתה אגם בתקיפות. "פשוט תאכל סופגניה ותגיד תודה."
"ומה אם אין סופגניות?"
"אם אין סופגניות," היא נאנחה, "אתה אוכל לביבה, ומחייך כאילו זכית בלוטו".
ברכב של לירון ואור:
"תקשיב, לירון," פתחה אור, מבטה נעוץ בו במראה, "אם מישהו מתחיל לדבר על פוליטיקה, דת, או איזה ויכוח ישן, אתה שותק. לא משנה מה."
לירון הסתכל עליה בצחוק. "את אומרת את זה כאילו אני לא יודע כבר את כל הכללים המשפחתיים."
"אני אומרת את זה כי תמיד יש לך נטייה להיכנס בדיוק למריבה הלא נכונה," ענתה, מחייכת חצי חיוך.
"אל תדאגי," השיב לירון, "אני אתנהג יפה. רק בתנאי שהם יתנהגו יפה גם."
בבית משפחת דנינו שילה תלה את כל תמונותיה המצוירות של אגם בחזרה.
זהו עכשיו הם מוכנים.
---
כנסו, כנסו, הנה כולם בסלון ושילה עומד להדליק נרות" ענת קידמה את פני כולם ושילה הדליק נרות וכולם (חוץ ממי שלא) שרו וזייפו את "מעוז צור" והתיישבו לאכול.
לאחר האוכל, ענת עברה אל הילדים והעסיקה אותם בסיפור החנוכייה. בעוד היא מספרת על המכבים האמיצים ואז הם שמעו אותה אומרת " וכך ניצחו המכבים האמיצים והגיבורים שלנו את היוונים" ענת הביאה להם נשיקה והם התפזרו.
בו זמנית , נתן ולירון מיהרו לתקן את "האמת ההיסטורית" בדרכים שונות: נתן שיבח את עזרת השם, ולירון ביטל את כל הסיפור כלא הגיוני.
וכך ישבו להם כל הגברים ודנו דיונים.
אחד מהדיונים היה איזה שיר חנוכה כולם מסכימים עליו ולבסוף הוסכם השיר "ימי החנוכה" וככה הם החלו לשיר "ימי החנוכה, חנוכת מקדשנו בגיל ובשמחה ממלאים את ליבנו…"
הבנות שהיו באמצע להתווכח מה יותר טעים סופגניה או לביבה השתתקו בהפתעה והאזינו לשירת הגברים הבוקעת מהסלון "על הניסים ועל הנפלאות" וכאן כל אחד שר את הגרסה שלו.
לירון: "אשר לא קרו בכלל"
נתן "אשר חולל השם למכבים"
אריאל "אשר חוללו המכבים"
הנה עכשיו יש להם עוד נושא להתווכח עליו, הבנות נשפכו מצחוק. היה זה רגע גיבוש משפחתי נדיר.
בדיוק באותו רגע נשמעו דפיקות בדלת וענת מיהרה להכניס את נילי והו צ'ינג הביתה.
נילי הלכה לכיוון הבנות שהיו באמצע לפנות את השולחן ושילה לווה את הו צ'ינג לכיוון הבנים.
כאשר שילה נכנס עם הו צ'ינג לסלון כולם השתתקו לרגע, לא מבוכה אלא מן הפסקה כזו שכוללת בתוכה המון מחשבות – ובעיקר את השאלה: "אז מה עושים עכשיו?"
נתן קם ראשון, ובביטחון הושיט להו צ'ינג יד ולחץ אותה כאילו מדובר במפגש פסגה דיפלומטי. "ברוך הבא למשפחה," אמר בחיוך רחב. "אנחנו די בסדר. אבל יש מבחן קטן שאתה צריך לעבור קודם..."
לפני שהספיק להמשיך, לירון כבר קם ממקומו במהירות. "איזה מבחן? עזוב שטויות!" הוא קרץ להו צ'ינג, לחץ את ידו בחום ואמר: "הטיפ שלי? פשוט תלמד להתעלם מנתן. זה הסוד להישרדות פה."
אריאל, שישב בין שניהם על הספה, הביט במחזה בחיוך. "חבר'ה, תירגעו, אתם מלחיצים אותו!" הוא אמר וניסה לקום כדי להוסיף את ברכתו.
אבל נתן ולירון קלטו אחד את השני במהירות והחליפו מבט שובב. "הו צ'ינג, תראה איך עושים את זה כמו שצריך!" צעק לירון, ובתיאום מושלם, שניהם תפסו את אריאל מהכתפיים.
"בבקשה, לא!" צחק אריאל, אבל כבר היה מאוחר מדי. הם דחפו אותו קלות חזרה אל הספה, ואחרי רגע הוא ניסה שוב לקום – רק כדי ששניהם ידחפו אותו שוב, הפעם בצחוק קולני במיוחד.
"מה אתם עושים?!" הוא צעק, צוחק תוך כדי מאבק קל. "תנו לי לקום, גם אני רוצה לברך!"
"לא צריך," ענה נתן, מנגב דמעות צחוק מעיניו. "אתה כבר ברכת מספיק. תן לנו להחזיק את הדגל הפעם."
"אל תדאג," הוסיף לירון והסתובב אל הו צ'ינג. "זה לא אישי. זה פשוט מה שאנחנו עושים למי שיושב באמצע."
בינתיים, הו צ'ינג לא הצליח להפסיק לחייך. "זה תמיד ככה אצלכם?"
"לא," השיב לו נתן ברצינות מעושה. "לפעמים אנחנו עוד יותר גרועים."
לאחר סבב נוסף של צחוק משותף, הם נעמדו יחד סוף-סוף, כל אחד לוחץ את ידו של הו צ'ינג ומברך אותו בדרכו.
"תראה, ברוך הבא למשפחה," אמר נתן בחיוך רחב, "אבל רק שתדע – אצלנו תמיד מתווכחים על הכול."
"כולל מי מקבל את החתן החדש ראשון," הוסיף לירון, שולח מבט לעבר אריאל שנאנח בדרמטיות, ואז פרץ שוב בצחוק.
בסופו של דבר, הו צ'ינג מצא את עצמו יושב ביניהם, משולב בשיחה סוערת על סופגניות ולביבות, כשהוא כבר מרגיש לגמרי חלק מהשגעון המשפחתי הזה.
לאחר כמה דקות נתן ולירון כבר פתחו דיון סוער עם הו צ'ינג: מה יותר טוב – פיצה חמה או סושי קר.
"זה קל," אמר הו צ'ינג. "סושי קר."
נתן הביט בו כאילו הוא אמר שהשמש זורחת בלילה. "מה? אתה בטוח שאתה במטבח הנכון?"
"בחייך, תן לבחור צ'אנס," אמר לירון, טופח להו צ'ינג על הכתף. "פשוט תאכל סופגניה ונשכח מהכול."
קיצר אצל הבנים הכל היה ורוד או אולי דווקא תכלת??
לעומת זאת אצל הבנות זה לא הלך כזה טוב.
במטבח, אור ושילת שטפו יחד את הכלים, משוחחות בשקט על השמועה שהתפשטה לאחרונה במשפחה – הוריהם המתכננים להתגרש.
"זה עצוב כל כך," אמרה אור, מנגבת צלחת אחרונה. "אני מקווה שהם יצליחו לפתור את זה."
שילת הנהנה. "כן... אבל לפעמים אין ברירה."
נילי נכנסה בדיוק ברגע הזה, בידה ערימה של צלחות מהשולחן. היא שמעה את המשפט האחרון של שילת ונעצרה לרגע, בוהה בהן בעיניים גדולות ומבולבלות.
"על מי אתן מדברות?" שאלה בקול שקט, כמעט מהסס.
שתיקה כבדה נפלה במטבח. אור ושילת הביטו זו בזו, מחפשות מילים, אבל אף אחת מהן לא הצליחה לענות.
נילי, שכבר הבינה לבד, חשה את הדמעות מציפות את עיניה. הצלחות בידה רעדו – ולפני שהספיקה להניח אותן, הן החליקו ונשברו לרסיסים על הרצפה.
"שנייה, נילי, הכול בסדר," שילת אמרה במהירות, מתכופפת לאסוף את השברים.
אבל נילי לא שמעה אותה. "זה באמת קורה?" היא לחשה, כאילו מדברת לעצמה.
אור הניחה יד רכה על כתפה. "נילי, תקשיבי..."
אבל הצעדים של ענת, שהתקרבו במהירות מהסלון, קטעו את הרגע. שלושתן החליפו מבטים חפוזים, וכמעט אינסטינקטיבית, שילת ואור סימנו לנילי לשתוק.
כשהדלת למטבח נפתחה, ענת נכנסה בחיוך. "מה קורה פה? למה נשברו צלחות?"
"סתם, תאונה," אמרה אור במהירות, בעוד שילת אספה את השברים.
נילי חייכה חיוך רפה, אבל בעיניה הייתה סערה.
אשמח לביקורת ובעיקר על שני הנקודות החלשות שלי:
1. פיסוק
2. אמינות
אחרי שקראתי את זה הכול אצלי עלה כמה רמות בכתיבה.
אבל אמרתי לעצמי שאני אנסה כפי יכולתי לשפר את זה לפחות עד שאסגור את העלילה.
הנושאים החמים
