דיון מה קשר חנויות סגורות??????????

מצב
הנושא נעול.
עמית סגל: אין לתאר: הקברניט בטיסת אל על 007 לניו יורק אמר עכשיו בכריזה לנוסעים שהוא רוצה ״להזכיר את יום השואה כי דברים כאלה יכולים לקרות רק בדיקטטורות ומדינת ישראל נלחמת על הדמוקרטיה שלה בימים אלה״.
יותר גרוע ממכחישי שואה
פשוט מחריד
 
לגבי הבלקן מדינות הבלקן הן באירופה
 
ואחת כמוה "ספרדיה בנשמה" - לא צריכה להיות מודעת , להתאבל ולכאוב את שואת יהודי אירופה ??

ואגב ספרדיה, גם בלוב ובחלק ממדינות הבלקן - התחוללה שואה..
התוכניות של גרמניה היה להגיע למצרים - ומשם לישראל...

אז הנה , נקח אותך לדוגמא יודעת על שואת יהודי אירופה, אבל לא יודעת שגם בחלק ממדינות המזרח התחוללה שואה (אם כי במינון הרבה יותר עדין.. וברוב המקומות לא נשלחו להשמדה ..)

אני ממש לא חושבת שדווקא היום הוא היום הנכון לאבל,
אבל מודעות למה שהיה שם , הן לעדויות, והן ידע היסטורי (פחות קיים במגזר..).. היא חובה...
ויום כזה מעלה את המודעות לנו .. ולאומות העולם...
פעם ראיתי בעיתון ספרדי (הדרך)
הם כתבו על ההתעללות שעברו יהודי ארצות המזרח
על המכות שסבלו מהגויים
סיפר שמה מישהו שאת אבא שלו לקחו לעבוד בשוק או משהו,
ואז הוא עשה משהו לא מדויק אז הרביצו לו
ושבועיים אח"כ עוד כאב לו הגב מהמכות...
ופעם אחרת לקחו את דוד שלו לעבודה ואשתו לא ראתה אותו 3 ימים
והיא לא הסתדרה לבד אז היא באה אליהם...
אז שהאשכנזים לא ינפנפו בשואה, גם לנו היתה שואה
שואת יהדות המזרח
(זה בערך מה שקראתי בעיתון שם... כמעט התחלתי לצחוק.
הם לא מתחילים להבין את הסדר גודל של 6 מיליון יהודים
בתאי גזים, משרפות, משאיות, ירי, מחנות עבודה והשמדה וכל השאר.... עצוב. )
 
פעם ראיתי בעיתון ספרדי (הדרך)
הם כתבו על ההתעללות שעברו יהודי ארצות המזרח
על המכות שסבלו מהגויים
סיפר שמה מישהו שאת אבא שלו לקחו לעבוד בשוק או משהו,
ואז הוא עשה משהו לא מדויק אז הרביצו לו
ושבועיים אח"כ עוד כאב לו הגב מהמכות...
ופעם אחרת לקחו את דוד שלו לעבודה ואשתו לא ראתה אותו 3 ימים
והיא לא הסתדרה לבד אז היא באה אליהם...
אז שהאשכנזים לא ינפנפו בשואה, גם לנו היתה שואה
שואת יהדות המזרח
(זה בערך מה שקראתי בעיתון שם... כמעט התחלתי לצחוק.
הם לא מתחילים להבין את הסדר גודל של 6 מיליון יהודים
בתאי גזים, משרפות, משאיות, ירי, מחנות עבודה והשמדה וכל השאר.... עצוב. )
אז הם לא כתבו טוב...
אני מכירה מישהי ממוצא לובי,
שסבא שלה נרצח באושוויץ...

ואגב גם עם מישהו קיבל מכות - בגלל היותו יהודי - לא יפה לצחוק עליו..
הייתי ממליצה לך לפתוח סםרות היסטורית , ולא את עיתון הדרך..
היהירות של ההודעה שלך,
אחרי שכתבו במפורש כאן באשכול, שהיהודים בחלק מהארצות חיו בגטאות צפופים ועבדו במחנות עבודה ..
היא לא נחמדה...

ולא צריך לריב מי סבל יותר...!

נ.ב.:אני אשכנזיה , וכל הסבות והסבתות שלי עברו את השואה בצורה הכי הכי איומה שיש..
ועדיין הזלזול שמעורב בהרבה בורות .. מציק לי..
 
יש כאן מישהו שחווה פעם אבל של מישהו קרוב?
איך ההרגשה? הרגשה של איך החיים יכולים להמשיך איך הכל כרגיל
המדינה קמה על חורבות השואה וזה הכי טבעי לעשות לזה יום זיכרון (גם בסאטמר וסלונים יש ימי זיכרון שונים לשואה)
עכשיו תחשבו על שורד שואה שהמדינה היתה מלאה מהם פעם ביום השואה שכל המדינה על הרגליים לזכר השואה והוא הולך ואבלו לא רק בליבו אלא גם על פניו והוא רואה שהמדינה כרגיל זה שייך?
כן גם הדור שלא ראה את השואה צריך לזכור אותה ולהתאבל עליה
לזכר הפרעות חיברו הראשונים קינות מיוחדות וימי תענית כמו ביום כ סיון גם אנחנו יכולים להבין למה המדינה בצביון כזה
אז נכון שהרבנות הראשית התנגדה ולא ראתה את זה בעין יפה וכך כל ההנהגה התורנית אבל אנחנו לא חיים פה לבד וכך קבעו אנשים עם השקפה שונה לזכר דבר שכאב להם והם חיו אותו אז בבקשה לא לזלזל
יש דברים שאי אפשר להגיד עליהם בא ניקח את החיים בקלות ולחיות רגיל וזה לא דבר שאני יעשה לו זיכרון אם הוא יפריע לי לחיים שלי אדרבה צריך לזכור בדרך שלנו ולעשות עילוי נשמות לנפטרים (ההבדל בין היהדות החרדית לחופשיים זה שהחופשיים חושבים על עצמם זה לא יפה ולא מוסרי לשכוח דבר כזה אז אני יהיה מוסרי ויעשה להם כבוד למרות שאין בזה שום דבר לנפטר רק כבוד מדומה והיהודי האמיתי יושב בחדרי חדרים ולומד לעילוי נשמתם אז הוא חושב עליהם באמת).
 
פעם ראיתי בעיתון ספרדי (הדרך)
הם כתבו על ההתעללות שעברו יהודי ארצות המזרח
על המכות שסבלו מהגויים
סיפר שמה מישהו שאת אבא שלו לקחו לעבוד בשוק או משהו,
ואז הוא עשה משהו לא מדויק אז הרביצו לו
ושבועיים אח"כ עוד כאב לו הגב מהמכות...
ופעם אחרת לקחו את דוד שלו לעבודה ואשתו לא ראתה אותו 3 ימים
והיא לא הסתדרה לבד אז היא באה אליהם...
אז שהאשכנזים לא ינפנפו בשואה, גם לנו היתה שואה
שואת יהדות המזרח
(זה בערך מה שקראתי בעיתון שם... כמעט התחלתי לצחוק.
הם לא מתחילים להבין את הסדר גודל של 6 מיליון יהודים
בתאי גזים, משרפות, משאיות, ירי, מחנות עבודה והשמדה וכל השאר.... עצוב. )
אז הם לא כתבו טוב...
אני מכירה מישהי ממוצא לובי,
שסבא שלה נרצח באושוויץ...

ואגב גם עם מישהו קיבל מכות - בגלל היותו יהודי - לא יפה לצחוק עליו..
הייתי ממליצה לך לפתוח סםרות היסטורית , ולא את עיתון הדרך..
היהירות של ההודעה שלך,
אחרי שכתבו במפורש כאן באשכול, שהיהודים בחלק מהארצות חיו בגטאות צפופים ועבדו במחנות עבודה ..
היא לא נחמדה...

ולא צריך לריב מי סבל יותר...!

נ.ב.:אני אשכנזיה , וכל הסבות והסבתות שלי עברו את השואה בצורה הכי הכי איומה שיש..
ועדיין הזלזול שמעורב בהרבה בורות .. מציק לי..
אולי זו לא שואה, אנטישמיות זה בטוח.
אנטישמיות זה לעשות למישהו רע או אפילו לחשוב עליו רע רק בגלל יהדותו.
השואה לא שייכת לאשכנזים למרות שהם כמובן מחוברים אליה יותר
(פשוט זה היה באחוז גבוה יותר של אשכנזים,
רק היום התוודעתי לכך שגם מארצות המזרח שלחו רח"ל למחנות ריכוז וכו',
עד היום חשבתי שהשואה שם הייתה מלחמה כמו בבריטניה).
דיברנו על השואה כמשהו שצריך לזכור,
בלי לסתור כמובן את האנטישמיות במקומות אחרים.
 
פעם ראיתי בעיתון ספרדי (הדרך)
הם כתבו על ההתעללות שעברו יהודי ארצות המזרח
על המכות שסבלו מהגויים
סיפר שמה מישהו שאת אבא שלו לקחו לעבוד בשוק או משהו,
ואז הוא עשה משהו לא מדויק אז הרביצו לו
ושבועיים אח"כ עוד כאב לו הגב מהמכות...
ופעם אחרת לקחו את דוד שלו לעבודה ואשתו לא ראתה אותו 3 ימים
והיא לא הסתדרה לבד אז היא באה אליהם...
אז שהאשכנזים לא ינפנפו בשואה, גם לנו היתה שואה
שואת יהדות המזרח
(זה בערך מה שקראתי בעיתון שם... כמעט התחלתי לצחוק.
הם לא מתחילים להבין את הסדר גודל של 6 מיליון יהודים
בתאי גזים, משרפות, משאיות, ירי, מחנות עבודה והשמדה וכל השאר.... עצוב. )
באמת שלא מובן למה כל דבר חייב להיות וויכוח
האם הנושא עכשיו מי סבל יותר?

הספרדים צריכים להצטער בדיוק כמו האשכנזים

למה?

כי האשכנזים אחים שלהם לא פחות ממה שהספרדים אחים של האשכנזים
כי הספרדים בעצמם עברו את השואה (כמובן בפערים דרמטיים פחות וכידוע הסיפור
של גדו"י שאמרו שלמה השואה התמקדה בעיקר באירופה ולא בארצות המזרח
והיו מספר תשובות בדבר כגון דיבור תפילה וכדומה )


והסיבה המרכזית היא : כי הרעיון של הנצאים היה להרוג על רקע יהודי
ובזה הספרדים יהודים בדיוק כמו האשכנזים
ובמקום להתאחד ביחד רבים על דברים כאלה
 
עכשיו תחשבו על שורד שואה שהמדינה היתה מלאה מהם פעם ביום השואה שכל המדינה על הרגליים לזכר השואה והוא הולך ואבלו לא רק בליבו אלא גם על פניו והוא רואה שהמדינה כרגיל זה שייך?
סבתא שלי שנפטרה לפני זמן קצר, אחרי שאיבדה לפני כ*80 שנה את כל משפחתה.
יום השואה לא אמר לה כלום למרות שעד יומה האחרון לא הפסיקה לדבר על הנספים,
על משפחתה ועל בית אביה, ועל עיירת הולדתה (בודרוקערעסטור המתקראת בלשוננו קערעסטיר).
וכמוה עוד הרבה יהודים של צורה שיצאו מגיא צלמוות.
השאיפה שלהם לנקמה (יידן נקמה), התבטאה בצורה אחרת,
בצורה של הקמת משפחות ענפות ולחנכם בדרך הישר,
לשמוח גם כשקשה,
עכשיו, כשהיא כבר לא פה, היא יכולה להישיר מבט לאותו רשע ולומר לו "ניצחתי אותך היטלר!"
 
בלת"ק,
הבלקן הוא חלק בלתי נפרד מאירופה...
 
וכל אלה שחושבים שהשואה היתה רק אצל ההשכנזים זה נובע (סליחה) מבורות, חוסר ידע והשמתה מחולטת מחומרי הלימוד וההספרים.
אבל גם שם היתה שואה, נכון שלא כמו גרמניה, פולין, אוסטריה, הונגריה וכו'
אבל באיטליה היו קהילות ספרדיות גדולות עוד מגרוש ספרד.
תודה על התיקון
וסליחה על טעותי.
אז למה באמת קוראים לזה שואת יהדות אירופה?
כי זה היה פחות?
באמת מעניין אותי, אחרי הכל כולנו מהגזע השמי...
היי,
איטליה זה גם באירופה ולכן קוראים לזה שואת יהודי אירופה...
לא שמעתי שקוראים לזה שואת האשכנזים...
אגב, הסיבה שבצפון אפריקה היהודים סבלו פחות ולא הובלו להשמדה,
היא בגלל שהם פשוט לא הספיקו,
הנאצים היו שם במלחמה ולא הספיקו לממש את רצונותיהם הנוראים...
 
פעם ראיתי בעיתון ספרדי (הדרך)
הם כתבו על ההתעללות שעברו יהודי ארצות המזרח
על המכות שסבלו מהגויים
סיפר שמה מישהו שאת אבא שלו לקחו לעבוד בשוק או משהו,
ואז הוא עשה משהו לא מדויק אז הרביצו לו
ושבועיים אח"כ עוד כאב לו הגב מהמכות...
ופעם אחרת לקחו את דוד שלו לעבודה ואשתו לא ראתה אותו 3 ימים
והיא לא הסתדרה לבד אז היא באה אליהם...
אז שהאשכנזים לא ינפנפו בשואה, גם לנו היתה שואה
שואת יהדות המזרח
(זה בערך מה שקראתי בעיתון שם... כמעט התחלתי לצחוק.
הם לא מתחילים להבין את הסדר גודל של 6 מיליון יהודים
בתאי גזים, משרפות, משאיות, ירי, מחנות עבודה והשמדה וכל השאר.... עצוב. )

חבל להפוך גם את השואה לוויכוח בין אשכנזים לספרדים, השואה כמו כל האנטישמיות מעולם, כוונה, ועודנה מכוונת, כנגד יהודים באשר הם, אשכנזים, ספרדים, יוצאי בריה"מ, ועולים מצרפת, ואתיופיה, הגיע הזמן שנפנים 'אנחנו עם אחד, עם עבר וגורל משותפים.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

אשכולות דומים

בין אבחון לרצון

תשמע, חשוב לי לפני שאספר לך את הסיפור האישי שלי להבהיר לך משהו: אני לא רופא ולא מומחה בכלל, איש רגיל, עם סיפור רגיל. המידע הרפואי שיוזכר כאן, זה מה שהיה איתי, ולכל אחד הסיפור שלו, ואין לראות בדברים מידע רפואי, ובכלל, אף פעם סיפורים הם לא סמך למידע רפואי, רק בכל דבר להתייעץ עם הגורמים המוסמכים לכך.

והאמת שאם אתה חושב על זה, זה הסיפור הגדול של החיים שלי: שהמידע הרפואי עליו הסתמכו לא היה מדויק ומספיק רחב מבחינה מקצועית. אצלי זה עלה ביוקר, בהפסד של הרבה שנים ובחוויית כישלון שהותירה רושם לא פשוט. אז אתה לפחות אל תסמוך על סיפור בשביל להחליט משהו.

הייתי ילד מלא חן ועוד יותר מלא מרץ. אבא שלי תמיד אמר שהוא ישכיר אותי לתחנת הכח בחדרה. מטבע הדברים את אבא זה הצחיק, את המחנכים שלי פחות.

אז תצרף את המרץ שלי בשיעורים בתוספת חוסר היציבות במבחנים, פעם חמישים, פעם מאה, קח עם זה גם את כל המכות שחילקתי, ותקבל מסקנה: ככה אי אפשר להמשיך.

המלמד צלצל איפוא להורי: "נראה לי שלילד שלכם יש הפרעת קשב וריכוז, לא צריך להיבהל, כמוהו יש עוד שישה - שבעה בכיתה, הוא יקח ריטלין לא קרה כלום". והפנה אותנו לרופאת קשב וריכוז לבדיקה.

באנו לרופאה. לכבוד הרופאה לא היה זמן, והיא גם כעסה קצת שאיחרנו. אז היא הביאה לאבא מהר כמה מסמכים שבראשם כתוב "טופס סולם הערכה ע"ש NICHQ ונדרבליט".

למחרת, לקראת סופו של עוד יום מתיש לי ולמחנך, הבאתי ברגע האחרון את המסמך למחנך, הוא סימן מה שסימן בזריזות, והחזיר לי במעטפה סגורה. אחר כך גם אמא ואבא מלאו משהו וחזרנו עם המסמכים לדוקטור 'קשב וריכוז' שהפכה למורה לחשבון וספרה נקודות מהמסמכים שמלאנו ובסוף פסקה: הילד ADHD. הוא צריך סיוע תרופתי.

מאז התחלתי שנים מתמשכות ובלתי נסבלות של ניסוי וטעיה, התחלנו ב'ריטלין', עברנו ל'וויואנט', משם ל'אטנט', אחרי זה 'קונצרטה' ובחזרה ל'ריטלין'- אבל 'אל אי' (שחרור מושהה). כאן זה כתוב בשתי שורות אבל בכל פעם זה תהליך מתמשך של חודשים. ניסיון הסתגלות, עוד ניסיון אחד, הבנה שזה לא טוב ומעבר לתכשיר הרפואי הבא.

וכל החודשים - ואחר כך גם השנים הללו – היו סבל מתמשך לי ולמחנכים שלי, כי לא באמת חדלתי להפריע, כן סבלתי משינויים במצבי הרוח, עצבנות יתר, ומריבות בלתי פוסקות עם כל מי שסבב אותי. המון התפרצויות. זה היה נורא. ולמלמדים לא היה אפילו זכות טענה כי הרי אנחנו בתוך התהליך ועושים את המוטל עלינו.

שלא תבין אותי לא נכון, אני לא מתנגד לריטלין, אני ממש בעד, אבל בעד שזה יעזור, אצלי זה לא עזר. ובעיקר אני בעד מודעות לכך שיש בעיות אחרות ייחודיות שיכולות להראות כמו קשב וריכוז אבל הן לא. וריטלין יכול להזיק ולהחריף את הבעיה.

אם יש, נניח, חרדה, שגורמת להתפרצויות, שיכולות להיראות כמו קשב וריכוז, רופאת הקשב לא תדע זאת וריטלין עלול להחריף את הבעיה.

אם יש, נניח, אוטיזם קל, רק פסיכולוג מומחה לאוטיזם ידע לבדוק זאת, אנו עלולים לסגור את העניין עם ריטלין ולחיות שנים עם טעות נוראה.

אז אני ממש תומך בריטלין למי שיש לו הפרעת קשב. פשוט אני יותר תומך בבדיקה יסודית.

נחזור אלי. התגלגלתי משנה לשנה, תוך כדי ניסוי וטעיה של כדורים, סיימתי כיתה ח', התחלתי ישיבה קטנה כשאני הולך על רגל שמאל. אחר כך הפסקתי ללכת. הישיבה פנתה לארגון ביישוב שלנו שעוזר לבחורים, בקשו מהם למצוא לי מקום אחר.

איזה אברך צעיר ונחמד פגש אותי וביקש לפני הכל לשמוע עלי. אמרתי לו שיש לי הפרעת קש"ר, ושאנחנו בודקים מהי התרופה המדויקת עבורי. הוא שאל אותי: מי אמר שאתה 'הפרעת קשב'? אמרתי לו: מה זאת אומרת? אתה לא רואה שאני קופץ? אבל הוא חזר על השאלה: מי אמר? אמרתי לו שהמלמד בכיתה ה' מילא שאלון, והרופאה ספרה.

האמת? הוא היה קצת צעיר וחוצפן. מה אתה ככה מערער על מוסכמות? אבל יש משהו חזק בניצוץ שהיה לו בעיניים שזה שכנע.

בערב הוא צלצל להורים שלי וביקש מהם לנסוע לרחוב הרב שר 3 בבני ברק, שם יושב אדם בשם הרב מיכאל בונצל. ולהתייעץ איתו. הם נסעו, כנראה ידעו למה. אני ידעתי רק כשבאתי. כתוב שם שהוא דוקטור, לא סתם דוקטור אלא פ ס י כ י א ט ר. אותי? הבחור השנון של השיעור? לפסיכיאטר? מה אני קוקו?

אבל אבא ואמא הסבירו לי בסבלנות, שפסיכיאטר זה לא ל"קוקואים" אלא לכל מי שרוצה לעזור לעצמו ברצינות, ואני בהחלט רוצה לעזור לעצמי ברצינות וזקוק לעזרה.

ד"ר בונצל שוחח איתי ועם הורי שעה ארוכה ואחר כך ביקש ממני לכתוב ולצייר ואפילו לשחק. בלב חשבתי "מה, אני בכיתה א'?" אבל התביישתי מאדון בונצל. הוא רק הביט בי ואז פסק: "לבן שלכם אין הפרעת קשב וריכוז".

בום. היינו בהלם. ארבע שנות סבל שהסתיימו פתאום.

הוא הסביר לי שיש לי אימפולסיביות (חוסר יכולת איפוק) קשה מאוד, אבל לא כרוכה בהפרעת קשב וריכוז. נתן לי תרופה זמנית (אוטומקסטין), והמליץ להורים שלי למצוא לי מומחה לאימון אישי בשיטת CBT. שיעזור לי ללמוד להתאפק, ולהפסיק את התרופה.

ההורים שלי הפגישו אותי עם מישהו צדיק, הוא נראה לי גם משגיח או עומד בראשותה של ישיבה, הוא לא למד את השיטה הנ"ל (הוא למד משהו שנקרא "שפר" או מילה דומה), הוא היה בעיקר עם לב גדול והמון ניסיון.

התחלתי להיפגש איתו, הוא לימד אותי עולם שלם שקשור להסתכלות שלי על עצמי, לסטיגמות שהדבקתי לעצמי במשך השנים סתם, ועכשיו הפכתי את הדימיון הזה למציאות עכורה, להפרדה בין בעיות אמיתיות שיש לי לבין בעיות מלאכותיות שאני או אחרים במשך השנים שכנעו אותי שיש לי, ומהם צריך להיפרד בזריזות ובקלילות.

הוא מאוד הפתיע אותי: הוא אמר לי ''אם הבעיה היתה קש"ר, לא הייתי אומר זאת, אבל מאחר שיש אבחון מוסמך שהבעיה שלך היא רק יכולת האיפוק, נוכל יחד לגמור את זה ומהר עם תרופה שנקראת: כח הרצון".

נ.ב. זה רק סיפור. לכותב אין שום מידע מקצועי, לידע מקצועי יש לפנות לגורם מוסמך בלבד.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה