דיון מה קשר חנויות סגורות??????????

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #1
סליחה על השאלה,
לא מתכוונת לא להתריס ולא להתגרות,
אבל מה הקשר בין יום השואה לחנויות סגורות???
מה קשר לארוחת הערב שלנו???
מה הקשר למטרנה של הילד שנגמרה??
זה איזה הזדהות עם הרעב בגטאות???
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
מצער לראות את התגובות כאן, האם ביום אבל אמיתי (כט' באב) גם תשאלו את אותם השאלות?
אמנם ברור שההשוואה היא בכלל בכלל לא נכונה,
ובכל זאת זהו יום שרבים (לפחות בשנים עברו בהם כולם הכירו אנשים שהגיעו משמה, או שעברו את זה בעצמם, ) מתאבלים וכואבים את אחד האירועים הכי טראגיים ונוראיים שעברו על העם שלנו, הדבר הכי הגיוני הוא להיפרד מחנויות לכמה שעות, (ופעם הבאה להתכונן לפני..)
ואם כבר השאלה היא על הציבור שלנו, למה אין שום ציון או זכר לשואה, שלא היתה לפני כל כך הרבה שנים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
מצער לראות את התגובות כאן, האם ביום אבל אמיתי (כט' באב) גם תשאלו את אותם השאלות?
אמנם ברור שההשוואה היא בכלל בכלל לא נכונה,
ובכל זאת זהו יום שרבים (לפחות בשנים עברו בהם כולם הכירו אנשים שהגיעו משמה, או שעברו את זה בעצמם, ) מתאבלים וכואבים את אחד האירועים הכי טראגיים ונוראיים שעברו על העם שלנו, הדבר הכי הגיוני הוא להיפרד מחנויות לכמה שעות, (ופעם הבאה להתכונן לפני..)
ואם כבר השאלה היא על הציבור שלנו, למה אין שום ציון או זכר לשואה, שלא היתה לפני כל כך הרבה שנים.
ממש לא קשור!!
זה שכמה אנשים החליטו לציין את היום הזה ליום הזיכרון לא אמור לחייב אותנו, ולא על חשבוננו!
מזכיר את הסיפור עם ר' יענקלה גלינסקי שהלך ברחוב בזמן הצפירה בעוד חילוני אחד שעומד התחיל לצעוק עליו למה הוא לא עומד ומתייחד לזכר הקדושים השיב לו ר' יענקלה מי אתה בכלל שתלמד אותי איך להוקיר את זכרם אתה יודע כמה ממשפחתי נספו שם??
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
ואם כבר השאלה היא על הציבור שלנו, למה אין שום ציון או זכר לשואה, שלא היתה לפני כל כך הרבה שנים.
הציבור החרדי נוהג באבלות על כל החללים של עמ"י בתאריך י' בטבת, כולל את הרוגי השואה.
אין מצוה להרבות באבלות
ואין ציון מיוחד לשואה כמו שאין ציון מיוחד לפרעות תח ותט, לתקופת האינקויזיציה, למסעות הצלבנים ועוד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
השיב לו ר' יענקלה מי אתה בכלל שתלמד אותי איך להוקיר את זכרם אתה יודע כמה ממשפחתי נספו שם??
הוא באמת היה יכול לומר את זה, האם לכל המגיבים פה יש קשר כזה לשואה?
לא משנה האם צריך לציין את היום הזה או לא, יש פה כאב על דבר שצריך לכאוב אותו, ולא קרה כלום אם ערב אחד החנות סגורה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
הוא באמת היה יכול לומר את זה, האם לכל המגיבים פה יש קשר כזה לשואה?
התכוונתי לרעיון שאין סיבה שכמה טיפשים יחליטו בשבילנו איך להוקיר את זכר החללים
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
  • הוסף לסימניות
  • #18
עצם העובדה שיום השואה הגיע ממדינת ישראל החילונית ולא מגדולי ישראל
ההתיחסות לזה בהתאם לכל בר דעת

מה שכן חלילה שאין עניין להתריס בדווקא
ולהתשדל כן לכבד את הנראות הציבורית

אבל אלו שמקדשים יום על פי מנהגי הציונים
זה בזוי עוד יותר בעייני מאשר אלו שמחללים את יום השואה לתפיסתם שלהם
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
מצער לראות את התגובות כאן, האם ביום אבל אמיתי (כט' באב) גם תשאלו את אותם השאלות?
אמנם ברור שההשוואה היא בכלל בכלל לא נכונה,
ובכל זאת זהו יום שרבים (לפחות בשנים עברו בהם כולם הכירו אנשים שהגיעו משמה, או שעברו את זה בעצמם, ) מתאבלים וכואבים את אחד האירועים הכי טראגיים ונוראיים שעברו על העם שלנו, הדבר הכי הגיוני הוא להיפרד מחנויות לכמה שעות, (ופעם הבאה להתכונן לפני..)
ואם כבר השאלה היא על הציבור שלנו, למה אין שום ציון או זכר לשואה, שלא היתה לפני כל כך הרבה שנים.
בשבת אתם גם רעבים?
אין שום כוונה לדפוק משהוא
פשוט להתארגן מראש

פשוט דמיינתי הודעה כזו באיזה פורום חילנוי על החנויות הסגורות בשבת...
אבל השאלה עדיין במקומה

איזו אבילות יש בסגירת חנויות???

לא מסעדות ומקומות בילוי אלא חנויות לממכר מזון?

בשבת האיסור ברור [אפילו שלצערנו יש שאינם מבינים זאת], אבל איזו אבילות יש בכך??

אפילו בת"ב האיסור הוא רק משום הסחת דעת מהאבילות
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

אשכולות דומים

בין אבחון לרצון

תשמע, חשוב לי לפני שאספר לך את הסיפור האישי שלי להבהיר לך משהו: אני לא רופא ולא מומחה בכלל, איש רגיל, עם סיפור רגיל. המידע הרפואי שיוזכר כאן, זה מה שהיה איתי, ולכל אחד הסיפור שלו, ואין לראות בדברים מידע רפואי, ובכלל, אף פעם סיפורים הם לא סמך למידע רפואי, רק בכל דבר להתייעץ עם הגורמים המוסמכים לכך.

והאמת שאם אתה חושב על זה, זה הסיפור הגדול של החיים שלי: שהמידע הרפואי עליו הסתמכו לא היה מדויק ומספיק רחב מבחינה מקצועית. אצלי זה עלה ביוקר, בהפסד של הרבה שנים ובחוויית כישלון שהותירה רושם לא פשוט. אז אתה לפחות אל תסמוך על סיפור בשביל להחליט משהו.

הייתי ילד מלא חן ועוד יותר מלא מרץ. אבא שלי תמיד אמר שהוא ישכיר אותי לתחנת הכח בחדרה. מטבע הדברים את אבא זה הצחיק, את המחנכים שלי פחות.

אז תצרף את המרץ שלי בשיעורים בתוספת חוסר היציבות במבחנים, פעם חמישים, פעם מאה, קח עם זה גם את כל המכות שחילקתי, ותקבל מסקנה: ככה אי אפשר להמשיך.

המלמד צלצל איפוא להורי: "נראה לי שלילד שלכם יש הפרעת קשב וריכוז, לא צריך להיבהל, כמוהו יש עוד שישה - שבעה בכיתה, הוא יקח ריטלין לא קרה כלום". והפנה אותנו לרופאת קשב וריכוז לבדיקה.

באנו לרופאה. לכבוד הרופאה לא היה זמן, והיא גם כעסה קצת שאיחרנו. אז היא הביאה לאבא מהר כמה מסמכים שבראשם כתוב "טופס סולם הערכה ע"ש NICHQ ונדרבליט".

למחרת, לקראת סופו של עוד יום מתיש לי ולמחנך, הבאתי ברגע האחרון את המסמך למחנך, הוא סימן מה שסימן בזריזות, והחזיר לי במעטפה סגורה. אחר כך גם אמא ואבא מלאו משהו וחזרנו עם המסמכים לדוקטור 'קשב וריכוז' שהפכה למורה לחשבון וספרה נקודות מהמסמכים שמלאנו ובסוף פסקה: הילד ADHD. הוא צריך סיוע תרופתי.

מאז התחלתי שנים מתמשכות ובלתי נסבלות של ניסוי וטעיה, התחלנו ב'ריטלין', עברנו ל'וויואנט', משם ל'אטנט', אחרי זה 'קונצרטה' ובחזרה ל'ריטלין'- אבל 'אל אי' (שחרור מושהה). כאן זה כתוב בשתי שורות אבל בכל פעם זה תהליך מתמשך של חודשים. ניסיון הסתגלות, עוד ניסיון אחד, הבנה שזה לא טוב ומעבר לתכשיר הרפואי הבא.

וכל החודשים - ואחר כך גם השנים הללו – היו סבל מתמשך לי ולמחנכים שלי, כי לא באמת חדלתי להפריע, כן סבלתי משינויים במצבי הרוח, עצבנות יתר, ומריבות בלתי פוסקות עם כל מי שסבב אותי. המון התפרצויות. זה היה נורא. ולמלמדים לא היה אפילו זכות טענה כי הרי אנחנו בתוך התהליך ועושים את המוטל עלינו.

שלא תבין אותי לא נכון, אני לא מתנגד לריטלין, אני ממש בעד, אבל בעד שזה יעזור, אצלי זה לא עזר. ובעיקר אני בעד מודעות לכך שיש בעיות אחרות ייחודיות שיכולות להראות כמו קשב וריכוז אבל הן לא. וריטלין יכול להזיק ולהחריף את הבעיה.

אם יש, נניח, חרדה, שגורמת להתפרצויות, שיכולות להיראות כמו קשב וריכוז, רופאת הקשב לא תדע זאת וריטלין עלול להחריף את הבעיה.

אם יש, נניח, אוטיזם קל, רק פסיכולוג מומחה לאוטיזם ידע לבדוק זאת, אנו עלולים לסגור את העניין עם ריטלין ולחיות שנים עם טעות נוראה.

אז אני ממש תומך בריטלין למי שיש לו הפרעת קשב. פשוט אני יותר תומך בבדיקה יסודית.

נחזור אלי. התגלגלתי משנה לשנה, תוך כדי ניסוי וטעיה של כדורים, סיימתי כיתה ח', התחלתי ישיבה קטנה כשאני הולך על רגל שמאל. אחר כך הפסקתי ללכת. הישיבה פנתה לארגון ביישוב שלנו שעוזר לבחורים, בקשו מהם למצוא לי מקום אחר.

איזה אברך צעיר ונחמד פגש אותי וביקש לפני הכל לשמוע עלי. אמרתי לו שיש לי הפרעת קש"ר, ושאנחנו בודקים מהי התרופה המדויקת עבורי. הוא שאל אותי: מי אמר שאתה 'הפרעת קשב'? אמרתי לו: מה זאת אומרת? אתה לא רואה שאני קופץ? אבל הוא חזר על השאלה: מי אמר? אמרתי לו שהמלמד בכיתה ה' מילא שאלון, והרופאה ספרה.

האמת? הוא היה קצת צעיר וחוצפן. מה אתה ככה מערער על מוסכמות? אבל יש משהו חזק בניצוץ שהיה לו בעיניים שזה שכנע.

בערב הוא צלצל להורים שלי וביקש מהם לנסוע לרחוב הרב שר 3 בבני ברק, שם יושב אדם בשם הרב מיכאל בונצל. ולהתייעץ איתו. הם נסעו, כנראה ידעו למה. אני ידעתי רק כשבאתי. כתוב שם שהוא דוקטור, לא סתם דוקטור אלא פ ס י כ י א ט ר. אותי? הבחור השנון של השיעור? לפסיכיאטר? מה אני קוקו?

אבל אבא ואמא הסבירו לי בסבלנות, שפסיכיאטר זה לא ל"קוקואים" אלא לכל מי שרוצה לעזור לעצמו ברצינות, ואני בהחלט רוצה לעזור לעצמי ברצינות וזקוק לעזרה.

ד"ר בונצל שוחח איתי ועם הורי שעה ארוכה ואחר כך ביקש ממני לכתוב ולצייר ואפילו לשחק. בלב חשבתי "מה, אני בכיתה א'?" אבל התביישתי מאדון בונצל. הוא רק הביט בי ואז פסק: "לבן שלכם אין הפרעת קשב וריכוז".

בום. היינו בהלם. ארבע שנות סבל שהסתיימו פתאום.

הוא הסביר לי שיש לי אימפולסיביות (חוסר יכולת איפוק) קשה מאוד, אבל לא כרוכה בהפרעת קשב וריכוז. נתן לי תרופה זמנית (אוטומקסטין), והמליץ להורים שלי למצוא לי מומחה לאימון אישי בשיטת CBT. שיעזור לי ללמוד להתאפק, ולהפסיק את התרופה.

ההורים שלי הפגישו אותי עם מישהו צדיק, הוא נראה לי גם משגיח או עומד בראשותה של ישיבה, הוא לא למד את השיטה הנ"ל (הוא למד משהו שנקרא "שפר" או מילה דומה), הוא היה בעיקר עם לב גדול והמון ניסיון.

התחלתי להיפגש איתו, הוא לימד אותי עולם שלם שקשור להסתכלות שלי על עצמי, לסטיגמות שהדבקתי לעצמי במשך השנים סתם, ועכשיו הפכתי את הדימיון הזה למציאות עכורה, להפרדה בין בעיות אמיתיות שיש לי לבין בעיות מלאכותיות שאני או אחרים במשך השנים שכנעו אותי שיש לי, ומהם צריך להיפרד בזריזות ובקלילות.

הוא מאוד הפתיע אותי: הוא אמר לי ''אם הבעיה היתה קש"ר, לא הייתי אומר זאת, אבל מאחר שיש אבחון מוסמך שהבעיה שלך היא רק יכולת האיפוק, נוכל יחד לגמור את זה ומהר עם תרופה שנקראת: כח הרצון".

נ.ב. זה רק סיפור. לכותב אין שום מידע מקצועי, לידע מקצועי יש לפנות לגורם מוסמך בלבד.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה