דיון מה קשר חנויות סגורות??????????

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #41

זכויות עובדים במועדי ישראל: יום השואה, יום הזיכרון ויום העצמאות​

זכויות עובדים בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה וערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולחללי פעולות איבה וטרור

  • ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה וערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה הינם ימי עבודה רגילים במשק .
  • מועדי ערב יום השואה וערב יום הזיכרון אינם נחשבים לימי בחירה. העובד רשאי להיעדר בימים אלה במסגרת מכסת החופשה השנתית הצבורה לו.
  • כל עובד, בהתאם לבחירתו, רשאי להיעדר ביום השואה והגבורה וביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה וישולמו לו עבור ימים אלה דמי חופשה בגובה השכר הרגיל ללא הוצאות נסיעה. עם זאת, ימים אלה יקוזזו כימי חופשה מיתרת ימי החופשה השנתית הצבורים לזכותו.
זכויות עובדים ביום השואה

  • יום השואה והגבורה הינו יום עבודה רגיל במשק.
  • חוק חופשה שנתית, תשי״א - 1951, מגדיר את יום השואה כ ״יום בחירה״. המשמעות היא כי העובד רשאי לבחור ביום זה כיום חופשה על חשבון ימי החופשה השנתית וישולמו לו דמי חופשה בגובה השכר הרגיל (ללא הוצאות נסיעה).
זכויות עובדים ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולחללי פעולות איבה וטרור

  • יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולחללי פעולות איבה וטרור הינו יום עבודה ואינו נחשב ליום מנוחה.
  • יום הזיכרון נחשב לערב חג (ערב יום העצמאות), ועל כן זהו יום עבודה מקוצר. במקום עבודה שבו עובדים 6 ימים בשבוע (8 שעות ביום) יום העבודה יעמוד על 7 שעות, ובמקומות עבודה שבהם 5 ימים בשבוע (9 שעות ביום) יום העבודה בערב החג יעמוד על 8 שעות. ככל שנהוג אחרת, או ככל שקבוע אחרת בהסכם קיבוצי, הסדר קיבוצי, צו הרחבה או הסכם עבודה, יש לפעול על פי ההוראה המיטיבה.
  • יום הזיכרון נחשב ליום בחירה, שבו לעובד זכות לצאת לחופש על חשבון ימי החופשה השנתית. אם העובד מימש זכותו ליום בחירה במועדים קודמים, רשאי לצאת לחופשה רגילה על חשבון מכסת החופשה השנתית הצבורה לו ויקבל דמי חופשה בגובה השכר הרגיל (ללא הוצאות נסיעה).
  • מעביד רשאי לקבוע כי במהלך יו□ הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולחללי פעולות איבה וטרור ייסגר מקום העבודה והעובדים יהיו בחופשה על חשבון החופשה השנתית.
  • עובד אשר יש לו קרוב משפחה שמוגדר כחלל מערכות ישראל או נפגע פעולות איבה רשאי להיעדר ממקום העבודה ביום זה בשכר על חשבון המעסיק. כלומר, עובד כזה ייחשב כמי שעבד באותו יום, יקבל שכר רגיל ולא ינכו את היעדרותו ממכסת ימי החופשה או משכרו. ולמעסיק אסור לחייב את העובד להתייצב לעבודה באותו יום.
  • זכות זו חלה רק על קרובי משפחה בדרגות קרבה אלה: הורים, הורי הורים, בן/בת זוג, ילדים, אחים ואחיות.
  • בכל מקום שבו יש הסכם אישי או קיבוצי או נוהג המיטיב עם העובד יותר מאשר החוק, יש לנהוג לפיו ולא על פי החוק! ישנם מקומות עבודה בהם חלים הסדרים קיבוציים כמו התקשי״ר והסכמים קיבוציים הקובעים כי ימים אלה הינם ימי בחירה וניתן להיעדר ממקום העבודה תוך תשלום שכר בגין יום עבודה בנוסף למכסת ימי החופשה השנתית. כלומר, מבלי שיקוזז לעובד יום חופשה מיתרת ימי החופשה הצבורים לזכותו במקום העבודה.
זכויות העובדים – יום העצמאות

  • יום העצמאות הוא יום חג ושבתון ולא על חשבון מכסת ימי החופשה של העובד! ככלל, לפי חוק יום העצמאות, תש׳״ט- 1949, זהו יום שבתון בתשלום, אשר אינו מנוכה ממכסת ימי החופשה.
  • במקום עבודה שאינו מופיע ברשימת המקומות שיש להפעילם בחג, המעסיק אינו רשאי לכפות על עובדיו לעבוד אלא אם הדבר הותר על פי הוראת ראש הממשלה לגבי עבודה ושירותים מסוימים שלדעתו אין להפסיקם ביום העצמאות.
  • עובד אשר מקום עבודתו כלול ברשימת מקומות העבודה המפורסמת על ידי משרד ראש הממשלה והוא עובד ביום העצמאות, זכאי לגמול בגין עבודתו, ובנוסף ליום חופשה חלופי(או תשלום של 200% בגין העבודה בפועל ובגין השבתון).
  • אם העובד הועסק במקום שלא הותר על ידי ראש הממשלה, יש לראות ביום העבודה כעבודה ביום המנוחה ולשלם לעובד גמול של 150% משכרו וכן יום חופש חלופי בנוסף.
  • בנוסף, אם אתם עובדים ביום העצמאות, בדקו במקום העבודה אם לפי הסדר קיבוצי, הסכם קיבוצי או חוזה העבודה האישי אינכם זכאים לשכר המיטיב יותר מהוראות החוק.
  • בשונה משבת או חג דתי, תחילתו של יום העצמאות היא בחצות. לכן תעריף החג ישולם על עבודה החל משעה 24:00 בערב יום העצמאות ועד שעה 24:00 ביום העצמאות.
  • שיעור התשלום לעובד שאינו עובד ביום העצמאות:
  • עובד חודשי המקבל את משכורתו על בסיס תקופה של חודש או יותר, זכאי לתשלום משכורתו החודשית המלאה, גם אם היה בחופשה במהלך החג.
  • עובד שעתי/יומי- זכאי לתשלום שכר רגיל בגין ימים שבהם היה בחופשת חג וזאת לאחר שלושה חודשי עבודה במקום העבודה, ובתנאי שלא נעדר מהעבודה בערב החג וביום שלאחר החג.
 
  • הוסף לסימניות
  • #44
אף לא אחד מהם התימר לקבוע את אופיה של היהדות
בסך הכל העם שלנו עבר אירוע טרגי מאין כמותו ואין שום בעיה הלכתית או השקפתית
לקחת יום אחד בשנה ולזכור ולהזכיר מה היה לנו
גדולי ישראל קובעים לנו איזה יום לקחת כיום אבל, וגדולי ישראל החליטו שתשעה באב זה יום הקדיש הכללי
בתור חרדים אנחנו נשמעים לגדולי ישראל ולא קבוצת אנשים שהכי לא מנציחים את זכר קדושי השואה יכולים להחליט בשבילינו איך להנציח את זכר אבותינו הקדושים שנספו בשואה.
מדרכי שלום אם נמצאים ברחוב אין ענין להכעיס ולא לעמוד
למרות שאין בזה שום משמעות תועלת וענין בעמידה הזו שהיא מחוקות הגויים
 
  • הוסף לסימניות
  • #45
המנהג לעמוד דקה דומיה לזכר הנספים החל בשנת 1919 במדינות חבר העמים הבריטי, בצרפת ובארצות הברית. באותה תקופה, לאחר אבידות רבות שהיו במלחמת העולם הראשונה והשנייה, נקבע יום 11 בנובמבר כיום זיכרון לאומי עבור הנספים במלחמות אלו. אבל אפילו הם ביטלו כבר את הצפירה, כאשר ממשיכים להשמיע אותה רק בכנסיות ובבנייני משרדים. בהולנד קבעו יום זיכרון ב-4 במאי, לזכר פלישת גרמניה להולנד ב-1940, והיו עומדים בצפירה בשמונה בבוקר. נמצא שמנהג זה של עמידה בצפירה לדקה דומיה אינו אלא מנהג מובהק של הגויים. המדינה החליטה לזכור את הנספים באמצעות טקס גויי לחלוטין ואין בו שום ערך מוסף שמוסיף או מעלה לנספים עצמם, ובדור הקודם שרוב הציבור החילוני היה מורכב מאנשים דתיים שירדו מהדרך הורו גדולי ישראל לא לעמוד בצפירה וגם לא ברשות הרבים כי כולם הבינו שזה מנהג של גויים ומבחינת ההלכה אסור לנו כיהודים מאמינים לנהוג במנהגי הגויים. אין בזה שום זיכרון אמיתי לאנשים היקרים והקדושים הללו שנפלו בקרב על המדינה היהודית, ואדרבה זיכרון אמיתי הוא לימוד תורה או אמירת פרקי תהילים לעילוי נשמתם כי זה באמת מועיל, מעלה ומשמח את נשמתם הטהורה.

עם השנים, כאשר הדור הצעיר גדל לתוך ההוויה הישראלית ואינו מודע לכך שהסיבה שהחרדים אינם עומדים בצפירה היא מטעמי דת שאין אנו רוצים לנהוג במנהגי הגויים, הורו הרבנים לעמוד בצפירה כאשר אנו נמצאים ברשות הרבים כדי לכבד את הסובבים. אבל העיקר הוא לומר באותו זמן (אפשר להתחיל גם לפני ולהמשיך אחרי) פרקי תהילים או משניות, כי זה הזיכרון האמיתי והתועלת האמיתית. אנו, כיהודים מאמינים בני מאמינים, יודעים בבירור שיש לנו יכולת "לפעול" ולשמח את הנפטרים להעלות את נשמתם ולא רק לזכור אותם או את מעשיהם, ואדרבה זו הנחמה וזו צוואתם ש"במותם ציוו לנו את החיים", ואנו כהכרת הטוב על מסירות נפשם שולחים להם דברים רוחניים שישמחו ויעלו את נשמתם.

יש להוסיף שהרבנות הראשית לישראל קבעה את יום עשרה בטבת כיום הקדיש הכללי, וביום זה רבים מהציבור הדתי והחרדי אומרים קדיש לעילוי נשמת הנספים בשואה ובמערכות ישראל.

לסיכום – גם הציבור החרדי שותף מלא לזיכרון גם ביום השואה וגם ביום הזיכרון, כואב את הצעירים שנפלו, הפרחים שנגדעו באיבם, אבל כציבור מאמין אנו מסמלים את הזיכרון בצורה שונה ומועילה יותר, על ידי אמירת תהילים ולימוד תורה לעילוי נשמתם של אותם הקדושים שבמותם ציוו לנו את החיים ורצונם שנמשיך כאן לחיות על פי התורה הקדושה כי מטעם זה הם זכו לתואר "מתים על קידוש ה'".
 
  • הוסף לסימניות
  • #47
עם השנים, כאשר הדור הצעיר גדל לתוך ההוויה הישראלית ואינו מודע לכך שהסיבה שהחרדים אינם עומדים בצפירה היא מטעמי דת שאין אנו רוצים לנהוג במנהגי הגויים, הורו הרבנים לעמוד בצפירה כאשר אנו נמצאים ברשות הרבים כדי לכבד את הסובבים. אבל העיקר הוא לומר באותו זמן (אפשר להתחיל גם לפני ולהמשיך אחרי) פרקי תהילים או משניות, כי זה הזיכרון האמיתי והתועלת האמיתית. אנו, כיהודים מאמינים בני מאמינים, יודעים בבירור שיש לנו יכולת "לפעול" ולשמח את הנפטרים להעלות את נשמתם ולא רק לזכור אותם או את מעשיהם, ואדרבה זו הנחמה וזו צוואתם ש"במותם ציוו לנו את החיים", ואנו כהכרת הטוב על מסירות נפשם שולחים להם דברים רוחניים שישמחו ויעלו את נשמתם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #48
הרבנים שלי לא אומרים לעמוד בצפירה
הם גם לא אומרים לא לעמוד
פשוט אין שום ענין בצפירה, ככה לא מנציחים על פי היהדות,
צטטתי את זה מאיזה אתר
את הכול שמעתי פעמים רבות מרבנים שונים חוץ מאת ההוראה לעמוד בצפירה שמענין איזה רבנים הורו כך...
 
  • הוסף לסימניות
  • #49
בכל מדינה שחוותה אירוע שכזה זה הזיכרון שעושים
האם אנחנו החכמים הגדולים כנראה שלא
מבחינת מדינה זה צודק אבל פה מדובר מבחינת הלכה.
אף לא אחד מהם התימר לקבוע את אופיה של היהדות
בסך הכל העם שלנו עבר אירוע טרגי מאין כמותו ואין שום בעיה הלכתית או השקפתית
לקחת יום אחד בשנה ולזכור ולהזכיר מה היה לנו
ממש אבל ממש לא נכון איסור גמור לידמות לגויים והעמידה בצפירה יתכן שאסורה מצד הדין.
לקחת יום על דעת עצמינו ולקבוע יש רק בידי חז"ל וודאי ובוודאי לקבוע לציבור ולדורות כך שגם הלכתית וגם השקפתית זה לא נכון.
בשם החזון איש אמרו אחרי השואה שאין כח לקבוע על זה.
משה שברור שט'באב זה סוג של יום זיכרון על השואה ועל הגלות.בתקווה לגאולה האמיתית במהרה בימינו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #50
שוב נזכרתי שבלוח דבר בעיתו מביא מקור לעמידה בישיבת מועצת גדולי התורה שנפטר אחד החברים אמר אחד מציע לקום לזיכרו לא יום השואה ולא לעמוד אבל בכל זאת משהו מי שיודע מה מקורו אשמח שיכתוב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #51
וסתם ככה
בידי ראשי הציונות היה דרך להציל יהודים רבים מהשואה ובחרו שלא להציל
הם כינו את קדושי השואה שהלכו כצאן לטבח
לאנשים אלו יש זכות לומר לנו איך להנציח את אבותינו?
אנחנו שהיחידים שיודעים איך לעלות את נשמתם, ואיך צריך להנציח
ואנחנו שומעים לגדולי ישראל שהורו לנו על יום תשעה באב
שאת תשעה באב יום הקדיש הלאומי, יום האבלות, מחללים ברגל גסה אלו שלא שומרים תו"מ, לא צמים, ולא נוהגים מנהגי אבלות
להם יש זכות מוסרית כלשהיא לבקש ממנו לעמוד ביום שהם החליטו??
 
  • הוסף לסימניות
  • #52
לבאר קצת את הענין
כשהחילונים באים וקובעים יום כזה הם לא באים בשם הדת שהרי את ט באב הם לא שומרים
כשמם כן הם חופשיים מהדת וכל ענינם הוא לזכור ולהזכיר לבל יכחישו מכחישי השואה את מעשי הזוועה שנעשו לעמינו
הבעיה מתחילה שקבוצת אנשים תבוא ובשם הדת תכלית על דעתה לקבוע יום מסוים לכך שתכלול תענית וסליחות וכדומה וזה היתה טענתו של החזו"א שאין לנו כח לקבוע ימים המחייבים משמעות הלכתית
 
  • הוסף לסימניות
  • #53
כל הטיעונים למה לא צריך לעמוד בצפירה נכונים,
אבל לדעתי אם נמצאים באזור חילוני אין שום עניין לא לעמוד בזמן הצפירה.
אין שום עניין להכעיס אנשים לחינם
הצפירה היא בזמן ידוע מראש, ומי שממש חשוב לו יכול לתכנן את צעדיו כך שלא ימצא באזור כזה
 
  • הוסף לסימניות
  • #54
כל הטיעונים למה לא צריך לעמוד בצפירה נכונים,
אבל לדעתי אם נמצאים באזור חילוני אין שום עניין לא לעמוד בזמן הצפירה.
אין שום עניין להכעיס אנשים לחינם
הצפירה היא בזמן ידוע מראש, ומי שממש חשוב לו יכול לתכנן את צעדיו כך שלא ימצא באזור כזה
וודאי וודאי לא מדובר על זה כמובן זה סתם להתגרות באיזורים חילוניים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #55
לבאר קצת את הענין
כשהחילונים באים וקובעים יום כזה הם לא באים בשם הדת שהרי את ט באב הם לא שומרים
כשמם כן הם חופשיים מהדת וכל ענינם הוא לזכור ולהזכיר לבל יכחישו מכחישי השואה את מעשי הזוועה שנעשו לעמינו
הבעיה מתחילה שקבוצת אנשים תבוא ובשם הדת תכלית על דעתה לקבוע יום מסוים לכך שתכלול תענית וסליחות וכדומה וזה היתה טענתו של החזו"א שאין לנו כח לקבוע ימים המחייבים משמעות הלכתית
גם יום כזה לכאורה.(בכלל איסור החזון איש)ולכאורה זה גם חוקות הגויים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #56
כמו שאין ציון מיוחד לפרעות תח ותט, לתקופת האינקויזיציה, למסעות הצלבנים ועוד.
נשמע קצת זלזול,
כאילו אין אלו אירועים מספיק חשובים ועצובים...
אבל לכל בר דעת ברור שהשואה היא אירוע אחר ושונה מכל מה שהכרנו קודם...
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #57
סליחה נפטרו להם שם סבא וסבתא בשביל שהם יספרו לי מהו התאריך האמיתי,
האדמור שלהם נהרג שם??
סבונים הם קראו לאבותינו שהגיעו מהשואה.
כן!
למה אתם חושבים שהם לא הגיעו משם?
ובבקשה לא להכליל את כל מי שאינו שומר תורה ומצוות כ"קוראי סבונים" ומגדפי ניצולים....
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #58
אני חושב שאנחנו צריכים לשמוח שאחינו התועים התוהים והמנותקים עדיין מקדישים יום להיזכר בשורשים שלנו,
ולהתחבר קצת חזרה להיסטוריה של העם היהודי...
מה עדיף שיחגגו את יום העצמאות בלי יום השואה?
ברור שאם כבר עדיף שיציינו גם טרגדיות יהודיות שיזכרו בכלל שהם חלק מהעם היהודי!!!
ואם דרכם זה לסגור חנויות ולא ערבי שירה או פסטיבלים למיניהם דיינו ואני מוכן לספוג א"ז...
 
  • הוסף לסימניות
  • #59
ההשוואה בין שבת ליום השואה לגמרי אינה במקומה על אף שלא היה כוונה ממש להשוות.
א.החילונים אם הם יהודים מחויבים בשמירת שבת ולא יכולים לומר מה זה קשור אלינו התחייבתם אתם בהר סיני נא לקיים התחייבויותיכם זה שאינם מאמינים זה נושא אחר אבל לנו יש מסורת מאב לבן וכו שהכל אמת ואכמ"ל.
ב.אם אני פותח חנות ביום השואה נניח שזה טיפה זלזול אבל לא גרמתי הפסד ממש לחילוני ,פתיחת חניות בשבת זה הפסד בל יתואר רק להזכירכם אם היו ישראל משמרים שתי רק שתי שבתות מיד היו נגאלים זה כמו אחד שקודח בספינה ואומר אל תתערב לי בחיים האישיים זהו שזה לא ככה זה מיקשה אחת וזה גם אחריות שלנו על הכלל.(זה בנוסף לענין של מדינה יהודית)זה הטעות בהשוואה ההשפעה שיש לכל יהודי שעושה עבירה היא על הכלל לאין ערוך!!!
ןלכן יש מצוות הוכח תוכיח ויש להאריך עוד והדברים ידועים.(רק אומרים שלפאמים עדיף לא להגיד)
 
  • הוסף לסימניות
  • #60
ההשוואה בין שבת ליום השואה לגמרי אינה במקומה על אף שלא היה כוונה ממש להשוות.
א.החילונים אם הם יהודים מחויבים בשמירת שבת ולא יכולים לומר מה זה קשור אלינו התחייבתם אתם בהר סיני נא לקיים התחייבויותיכם זה שאינם מאמינים זה נושא אחר אבל לנו יש מסורת מאב לבן וכו שהכל אמת ואכמ"ל.
ב.אם אני פותח חנות ביום השואה נניח שזה טיפה זלזול אבל לא גרמתי הפסד ממש לחילוני ,פתיחת חניות בשבת זה הפסד בל יתואר רק להזכירכם אם היו ישראל משמרים שתי רק שתי שבתות מיד היו נגאלים זה כמו אחד שקודח בספינה ואומר אל תתערב לי בחיים האישיים זהו שזה לא ככה זה מיקשה אחת וזה גם אחריות שלנו על הכלל.(זה בנוסף לענין של מדינה יהודית)זה הטעות בהשוואה ההשפעה שיש לכל יהודי שעושה עבירה היא על הכלל לאין ערוך!!!
ןלכן יש מצוות הוכח תוכיח ויש להאריך עוד והדברים ידועים.(רק אומרים שלפאמים עדיף לא להגיד)
אף אחד לא אמר שיום השואה חשוב מבחינה דתית כמו שבת...
רק הביאו דוגמא איך אחינו התועים מרגישים כשאנו "מחללים" את יום השואה...
ולגבי זה זו דוגמא מצויינת...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

אשכולות דומים

בין אבחון לרצון

תשמע, חשוב לי לפני שאספר לך את הסיפור האישי שלי להבהיר לך משהו: אני לא רופא ולא מומחה בכלל, איש רגיל, עם סיפור רגיל. המידע הרפואי שיוזכר כאן, זה מה שהיה איתי, ולכל אחד הסיפור שלו, ואין לראות בדברים מידע רפואי, ובכלל, אף פעם סיפורים הם לא סמך למידע רפואי, רק בכל דבר להתייעץ עם הגורמים המוסמכים לכך.

והאמת שאם אתה חושב על זה, זה הסיפור הגדול של החיים שלי: שהמידע הרפואי עליו הסתמכו לא היה מדויק ומספיק רחב מבחינה מקצועית. אצלי זה עלה ביוקר, בהפסד של הרבה שנים ובחוויית כישלון שהותירה רושם לא פשוט. אז אתה לפחות אל תסמוך על סיפור בשביל להחליט משהו.

הייתי ילד מלא חן ועוד יותר מלא מרץ. אבא שלי תמיד אמר שהוא ישכיר אותי לתחנת הכח בחדרה. מטבע הדברים את אבא זה הצחיק, את המחנכים שלי פחות.

אז תצרף את המרץ שלי בשיעורים בתוספת חוסר היציבות במבחנים, פעם חמישים, פעם מאה, קח עם זה גם את כל המכות שחילקתי, ותקבל מסקנה: ככה אי אפשר להמשיך.

המלמד צלצל איפוא להורי: "נראה לי שלילד שלכם יש הפרעת קשב וריכוז, לא צריך להיבהל, כמוהו יש עוד שישה - שבעה בכיתה, הוא יקח ריטלין לא קרה כלום". והפנה אותנו לרופאת קשב וריכוז לבדיקה.

באנו לרופאה. לכבוד הרופאה לא היה זמן, והיא גם כעסה קצת שאיחרנו. אז היא הביאה לאבא מהר כמה מסמכים שבראשם כתוב "טופס סולם הערכה ע"ש NICHQ ונדרבליט".

למחרת, לקראת סופו של עוד יום מתיש לי ולמחנך, הבאתי ברגע האחרון את המסמך למחנך, הוא סימן מה שסימן בזריזות, והחזיר לי במעטפה סגורה. אחר כך גם אמא ואבא מלאו משהו וחזרנו עם המסמכים לדוקטור 'קשב וריכוז' שהפכה למורה לחשבון וספרה נקודות מהמסמכים שמלאנו ובסוף פסקה: הילד ADHD. הוא צריך סיוע תרופתי.

מאז התחלתי שנים מתמשכות ובלתי נסבלות של ניסוי וטעיה, התחלנו ב'ריטלין', עברנו ל'וויואנט', משם ל'אטנט', אחרי זה 'קונצרטה' ובחזרה ל'ריטלין'- אבל 'אל אי' (שחרור מושהה). כאן זה כתוב בשתי שורות אבל בכל פעם זה תהליך מתמשך של חודשים. ניסיון הסתגלות, עוד ניסיון אחד, הבנה שזה לא טוב ומעבר לתכשיר הרפואי הבא.

וכל החודשים - ואחר כך גם השנים הללו – היו סבל מתמשך לי ולמחנכים שלי, כי לא באמת חדלתי להפריע, כן סבלתי משינויים במצבי הרוח, עצבנות יתר, ומריבות בלתי פוסקות עם כל מי שסבב אותי. המון התפרצויות. זה היה נורא. ולמלמדים לא היה אפילו זכות טענה כי הרי אנחנו בתוך התהליך ועושים את המוטל עלינו.

שלא תבין אותי לא נכון, אני לא מתנגד לריטלין, אני ממש בעד, אבל בעד שזה יעזור, אצלי זה לא עזר. ובעיקר אני בעד מודעות לכך שיש בעיות אחרות ייחודיות שיכולות להראות כמו קשב וריכוז אבל הן לא. וריטלין יכול להזיק ולהחריף את הבעיה.

אם יש, נניח, חרדה, שגורמת להתפרצויות, שיכולות להיראות כמו קשב וריכוז, רופאת הקשב לא תדע זאת וריטלין עלול להחריף את הבעיה.

אם יש, נניח, אוטיזם קל, רק פסיכולוג מומחה לאוטיזם ידע לבדוק זאת, אנו עלולים לסגור את העניין עם ריטלין ולחיות שנים עם טעות נוראה.

אז אני ממש תומך בריטלין למי שיש לו הפרעת קשב. פשוט אני יותר תומך בבדיקה יסודית.

נחזור אלי. התגלגלתי משנה לשנה, תוך כדי ניסוי וטעיה של כדורים, סיימתי כיתה ח', התחלתי ישיבה קטנה כשאני הולך על רגל שמאל. אחר כך הפסקתי ללכת. הישיבה פנתה לארגון ביישוב שלנו שעוזר לבחורים, בקשו מהם למצוא לי מקום אחר.

איזה אברך צעיר ונחמד פגש אותי וביקש לפני הכל לשמוע עלי. אמרתי לו שיש לי הפרעת קש"ר, ושאנחנו בודקים מהי התרופה המדויקת עבורי. הוא שאל אותי: מי אמר שאתה 'הפרעת קשב'? אמרתי לו: מה זאת אומרת? אתה לא רואה שאני קופץ? אבל הוא חזר על השאלה: מי אמר? אמרתי לו שהמלמד בכיתה ה' מילא שאלון, והרופאה ספרה.

האמת? הוא היה קצת צעיר וחוצפן. מה אתה ככה מערער על מוסכמות? אבל יש משהו חזק בניצוץ שהיה לו בעיניים שזה שכנע.

בערב הוא צלצל להורים שלי וביקש מהם לנסוע לרחוב הרב שר 3 בבני ברק, שם יושב אדם בשם הרב מיכאל בונצל. ולהתייעץ איתו. הם נסעו, כנראה ידעו למה. אני ידעתי רק כשבאתי. כתוב שם שהוא דוקטור, לא סתם דוקטור אלא פ ס י כ י א ט ר. אותי? הבחור השנון של השיעור? לפסיכיאטר? מה אני קוקו?

אבל אבא ואמא הסבירו לי בסבלנות, שפסיכיאטר זה לא ל"קוקואים" אלא לכל מי שרוצה לעזור לעצמו ברצינות, ואני בהחלט רוצה לעזור לעצמי ברצינות וזקוק לעזרה.

ד"ר בונצל שוחח איתי ועם הורי שעה ארוכה ואחר כך ביקש ממני לכתוב ולצייר ואפילו לשחק. בלב חשבתי "מה, אני בכיתה א'?" אבל התביישתי מאדון בונצל. הוא רק הביט בי ואז פסק: "לבן שלכם אין הפרעת קשב וריכוז".

בום. היינו בהלם. ארבע שנות סבל שהסתיימו פתאום.

הוא הסביר לי שיש לי אימפולסיביות (חוסר יכולת איפוק) קשה מאוד, אבל לא כרוכה בהפרעת קשב וריכוז. נתן לי תרופה זמנית (אוטומקסטין), והמליץ להורים שלי למצוא לי מומחה לאימון אישי בשיטת CBT. שיעזור לי ללמוד להתאפק, ולהפסיק את התרופה.

ההורים שלי הפגישו אותי עם מישהו צדיק, הוא נראה לי גם משגיח או עומד בראשותה של ישיבה, הוא לא למד את השיטה הנ"ל (הוא למד משהו שנקרא "שפר" או מילה דומה), הוא היה בעיקר עם לב גדול והמון ניסיון.

התחלתי להיפגש איתו, הוא לימד אותי עולם שלם שקשור להסתכלות שלי על עצמי, לסטיגמות שהדבקתי לעצמי במשך השנים סתם, ועכשיו הפכתי את הדימיון הזה למציאות עכורה, להפרדה בין בעיות אמיתיות שיש לי לבין בעיות מלאכותיות שאני או אחרים במשך השנים שכנעו אותי שיש לי, ומהם צריך להיפרד בזריזות ובקלילות.

הוא מאוד הפתיע אותי: הוא אמר לי ''אם הבעיה היתה קש"ר, לא הייתי אומר זאת, אבל מאחר שיש אבחון מוסמך שהבעיה שלך היא רק יכולת האיפוק, נוכל יחד לגמור את זה ומהר עם תרופה שנקראת: כח הרצון".

נ.ב. זה רק סיפור. לכותב אין שום מידע מקצועי, לידע מקצועי יש לפנות לגורם מוסמך בלבד.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה