כללי מורה נבוכים

[אברוּמי]

לענ"ד. כמו בכל דבר, העיצוב הנקי הוא עניין של אופנה שעשויה להשתנות.
ואגב, בשנתיים שלוש האחרונות החל תהליך הגסיסה של העיצוב ה"מלכותי" במגזר החרדי
ויותר מעצבים נוטים כיום אל העיצוב הנקי והחף מסממנים "עשירים".

בכל מקרה. אם נקח יצור מעולם אחר
יצור שלא הושפע מ'מה הולך היום', מה 'אין' ומה 'אאוט'
ונציג לפניו את שתי האופציות, הקיצ'י וה'נקי'.
אין כמעט ספק, שיבחר ב'עשיר' וה'מלכותי'.
כי הוא עדיין לא הסתאב ב'מה הטרנד היום'.
[רוב החרדים יצהירו כך: "זה באמת קיטשי אבל אני אוההב את היצירות של ווקסברגר"]

ואולי לכן, ילדים, תמיד יבחרו במה שיותר מתקתַק
כי הם אמיתיים ולא מתיימרים להיות 'מבינים'.

מצד שני, ברור שזה יותר אינטלגנטי לעצב יפה -
מבלי להיעזר בסלסולים, עיטורים וגרדיאנטים.

מצד שלישי, אין ספק, שאת שתי השורות הקודמות כתבתי
רק כי הושפעתי ממה שהולך היום. ובעבר לא חשבתי כך.

מצד רביעי, רק בעולם האמת נדע מה האמת, ואיזה עיצוב הוא הנכון...
אלא שספק אם זה מה שיעניין אותנו אז.
כי, אני בכל אופן, חרדי בן חרד מחרדוניה...

בכל מקרה, כמדומני, שהארמונות והטירות בכל רחבי העולם,
עדיין מעוצבים ברובם קיצ'י.

מצד שישי, אישית, עברתי טרנספורמציה בטעם העיצובי, מקיצ'י לנקי.

מצד שביעי, זה עדיין לא אומר שזה נכון...

 

[גולד]

אני לא חושב שאפשר להגיד שהיצירתיות נמצאת בסגנון מסויים, ולעוס בסגנון שונה,
בכל מצב ובכל סגנון נדרשים ליצרתיות יתר, ואם לא = לעוס...

'וקסברגר', סגנון לאו דוקא חסידי, אצלינו אוהבים לקרוא לזה כך, אבל הסגנון לקוח יותר מארמונות מפוארים. (כלשונו)

וכן אני חושב, שאי אפשר להגדיר קהל יעד שאוהב חסידי או לא,
בכל סגנון עבודה מתאימים את הסגנון, בדר"כ שעושים עבודה בסגנון דינר / הכנסת ספר תורה, העיצוב המתבקש הוא יותר קרוב ל'חסידי'..

 

[PRoneg]

'וקסברגר', סגנון לאו דוקא חסידי, אצלינו אוהבים לקרוא לזה כך, אבל הסגנון לקוח יותר מארמונות מפוארים. (כלשונו)

שמעתי ממנו בעבר במהלך הרצאה
שהוא שאב את הסגנון בעקבות ביקור בארמונות באירופה
שמאופיינים בסממני הבארוק/רוקקו וכד'

סתם כך, נק' מעניינת בנושא הזה:
מי שיבדוק - יראה שסגנון הבניה של ארמונות, כנסיות ולהבדיל בתי כנסת
מתאפיין במוטיבים דומים... כך גם בציורים עתיקים - מה המקור למה...?
כדאי לחזור להיסטוריה למלאכת מחשבת וכלי המשכן....

 

[yaronimus]

כדאי לחזור להיסטוריה למלאכת מחשבת וכלי המשכן....

מי יודע מה היה הסגנון היהודי העתיק בבית המקדש. בטח לא רוקוקו.

 

[yaronimus]

הנסיון מלמד שאי אפשר ליצור סגנון יש מאין. אפשר לבחור להעתיק, ואפשר לבחור את מה שהמעצבים הציוניים עשו - לקחת את האטריבוטים האירופאים וליצוק בהם תכנים יהודיים. אין זה אומר שהשפה נשארה דומה אלא התפתחה.
אני מאוד מאוד מאוד ממליץ לכל מי שמתעניין בגרפיקה מקומית (גם יהודית ישראלית), לרכוש ולקרוא את ספרו של אליק מישורי, "שורו הביטו וראו - איקונות וסמלים חזותיים ציוניים בתרבות הישראלית". (עם זאת הספר כולל כמה איורים ישנים ולא צנועים לכן לשיקולכם).

 

[אברהמי גרינשטיין]

מר ירונימוס, התשובה פשוטה.
כשמשתמשים בגוף האשה לפרסם אז אפשר מסביב לה לשים כמה קוים נקיים וזהו. אבל אצלנו הרי לא משתמשים בגופה של האשה להפיץ סוכריות, מברשות שיניים, צלחות, סכו"ם וכולי ולכן צריך להיות קצת יותר יצירתיים.
בציבור החסידי אוהבים פאר והדר מרובה אפקטים ובציבור הליטאי אוהבים קו נקי עם מיעוט אפקטים ותמונות שלא כוללות איברים של נשים.

כחרדי אני מוכרח להסתייג: סתם השמצה מלוכלכת!!!
הייתי מצפה ממי שסובל מהשמצות על סמך דעות קדומות שקצת יזהר מלהשמיץ בעצמו על סמך דעות קדומות!!!
ולגופו של עניין זה ממש לא נכון, אמנם לצערנו רבות מהפרסומות וכד' משתמשות בכל מה שכתבת אבל הרבה מאד יצירות אמנות וגם פרסומות רבות או שאינם כוללים תמונות נשים או שכוללות תמונות נשים סולידיות וצנועות....
פעם הבאה לבדוק לפני שמדברים!!!

 

[ראש בריא]

אתה צודק מר גרינשטיין, הפרסומות שאליהן מודבקת אישה בלי שום קשר הן בד"כ ה"חינמיות" וממש לא המעוצבות.
למרות שאם תסתכל בקטלוגים של הבתיה"ס הגדולים, תתקל בתמונות ז ו ו ע ה של פריצות. ולא סולידיות או צנועות כמו שאתה כותב...
ואני ממליץ לך לא לבדוק את זה... חבל עליך...

 

[סטאר]

הגרפיקאים כאן משתמשים בדרך קל בסגנון וקטורי גם,
אלא שכל המודעות שאתה מוצא בסגנון וקסברגי אלו מודעות כגון שלטים לאירואיים, או תעודות וברכות לנגידים על עניינים תורניים וכד' שערים לספרים, או יודאיקה בסגנון כזה, בקיצור משתמשים בסגנון הזה למטרות שהם חסידיים או תורניים וזה מיועד בעיקר לגברים,

אבל נראה לי זה לא סגנון שזה לקוח מתקופה מסויימת ונתקענו איתה, זה פשוט מציאות שהעיצוב החסידי הוא העיצוב היחיד שיכול לשמש את המטרה הזאת, כי הרי מה הכללים בסגנון הזה, זה נראה לי בנוי על מלך ושרים, למשל בתעודה ובשלט יש כתר באמצע למעלה כותרת האמצעי או עיטור מרכזי שהם המלכים, ו2 שרים העמודים מהצדדים או הווילונות מהצדדים
גם העיטורים בדרך כלל משמשים כמשרתים לאלמנטים מרכזיים, כי הרי עיטור חד צדדי הרי אין לו את היופי השלם אלא בחברו הצמוד לו ובעיקר שיש להם מלך,
והצבעים של הסגנון הזה בעיקר זהב בורדו חום בז’ וכחול,
אבל לא וקסברגר הביא לנו את הסגנון הזה הוא רק פיאר אותה, בכל בתי הכנסת בכל הדורות השתמשו עם שיטה ממורכזת הארון קודש באמצע המלך וחלונות או וילונות מהצדדים, הבימה באמצע, גם הארון קודש עצמו ממורכז לעצמו עמודים מהצדדים, מלך מלמעלה שזה הכתר או לוחות הברית, 2 שרים כמו 2 אריות מהצדדים או עיטורים או עציצים מ2 הצדדים, וגם השערים של הספרים הקדומים ביותר הם בנויים כמו שער וילנא וכדו’,

והאמת כבר בבית המקדש זה היה על הבסיס הזה ההיכל היה בנוי ב2 עמודים יפים מ2 צידי הפתח המכונים בשם “יכין ובועז” ועיטור של רבדים באמצע למעלה, ובפנים גפן של זהב באמצע, גם המנורה הייתה בנויה 3 קנים מכל צד שהם השרים לקן האמצעי גם הנרות עצמם נטו לנר האמצעי שהם כנגד השרים למלך ה’, גם בכפורת זה היה 2 כרובים שרים לה’ ששכן באמצע, גם בספירות הק’ גם מכוונים בסדר כזה, ושגם האדם בנוי על צלם כזה, 2 עיניים 2 אוזניים מהצדדים אף ופה באמצע, כל האדם הוא ממורכז, וזה מה שיוצר דבר שלם,
(לכן גם המלכים השתמשו עם הבסיסים האלו לשדר מלך ושרים הכתר זה ממורכז הכסא מלכות העמודים והווילונות מהצדדים, והעיטורים)

ואדם שהוא רואה משהו שלם ועם שיווי משקל הוא רואה משהו יציב ונאמן, וכשהוא רואה משהו משובש מסדר כזה זה כבר משהו דינמי ובלתי אמין,

ולכן כשמעצבים פרסומות וסתם עיצובים זה יותר יפה דינמי וקל ולא מחייב שורות עקומות טקסט כתב יד, מלל פסקה מהצד ולא ממורכז, קומפוזיציות שונות ומשונות מהיושר האמתי “מחוץ לקופסה”

אבל כשמגיעים למשהו תורני, יהודי, זה צריך להיות עם יושר ממורכז עם אמונה עם מסורת, וצבעים מלכותיים זהב, בורדו וכו’, והסגנון של וקסברגר הכי מתאים למטרה הזאת,

לפעמים זה גם חורג מהכללים האלו למשל התמונה הראשונה באשכול, שהתמונה הכוללת לא ממורכזת אבל האלמנטים כל אחד בפני עצמו כבר הוטמע כדברים ישרים הנ”ל והם כבר משדרים קצת גם כשמופיע החצי

 

[mig]

הגרפיקאים כאן משתמשים בדרך קל בסגנון וקטורי גם,
אלא שכל המודעות שאתה מוצא בסגנון וקסברגי אלו מודעות כגון שלטים לאירואיים, או תעודות וברכות לנגידים על עניינים תורניים וכד' שערים לספרים, או יודאיקה בסגנון כזה, בקיצור משתמשים בסגנון הזה למטרות שהם חסידיים או תורניים וזה מיועד בעיקר לגברים,

אבל נראה לי זה לא סגנון שזה לקוח מתקופה מסויימת ונתקענו איתה, זה פשוט מציאות שהעיצוב החסידי הוא העיצוב היחיד שיכול לשמש את המטרה הזאת, כי הרי מה הכללים בסגנון הזה, זה נראה לי בנוי על מלך ושרים, למשל בתעודה ובשלט יש כתר באמצע למעלה כותרת האמצעי או עיטור מרכזי שהם המלכים, ו2 שרים העמודים מהצדדים או הווילונות מהצדדים
גם העיטורים בדרך כלל משמשים כמשרתים לאלמנטים מרכזיים, כי הרי עיטור חד צדדי הרי אין לו את היופי השלם אלא בחברו הצמוד לו ובעיקר שיש להם מלך,
והצבעים של הסגנון הזה בעיקר זהב בורדו חום בז’ וכחול,
אבל לא וקסברגר הביא לנו את הסגנון הזה הוא רק פיאר אותה, בכל בתי הכנסת בכל הדורות השתמשו עם שיטה ממורכזת הארון קודש באמצע המלך וחלונות או וילונות מהצדדים, הבימה באמצע, גם הארון קודש עצמו ממורכז לעצמו עמודים מהצדדים, מלך מלמעלה שזה הכתר או לוחות הברית, 2 שרים כמו 2 אריות מהצדדים או עיטורים או עציצים מ2 הצדדים, וגם השערים של הספרים הקדומים ביותר הם בנויים כמו שער וילנא וכדו’,

והאמת כבר בבית המקדש זה היה על הבסיס הזה ההיכל היה בנוי ב2 עמודים יפים מ2 צידי הפתח המכונים בשם “יכין ובועז” ועיטור של רבדים באמצע למעלה, ובפנים גפן של זהב באמצע, גם המנורה הייתה בנויה 3 קנים מכל צד שהם השרים לקן האמצעי גם הנרות עצמם נטו לנר האמצעי שהם כנגד השרים למלך ה’, גם בכפורת זה היה 2 כרובים שרים לה’ ששכן באמצע, גם בספירות הק’ גם מכוונים בסדר כזה, ושגם האדם בנוי על צלם כזה, 2 עיניים 2 אוזניים מהצדדים אף ופה באמצע, כל האדם הוא ממורכז, וזה מה שיוצר דבר שלם,
(לכן גם המלכים השתמשו עם הבסיסים האלו לשדר מלך ושרים הכתר זה ממורכז הכסא מלכות העמודים והווילונות מהצדדים, והעיטורים)

ואדם שהוא רואה משהו שלם ועם שיווי משקל הוא רואה משהו יציב ונאמן, וכשהוא רואה משהו משובש מסדר כזה זה כבר משהו דינמי ובלתי אמין,

ולכן כשמעצבים פרסומות וסתם עיצובים זה יותר יפה דינמי וקל ולא מחייב שורות עקומות טקסט כתב יד, מלל פסקה מהצד ולא ממורכז, קומפוזיציות שונות ומשונות מהיושר האמתי “מחוץ לקופסה”

אבל כשמגיעים למשהו תורני, יהודי, זה צריך להיות עם יושר ממורכז עם אמונה עם מסורת, וצבעים מלכותיים זהב, בורדו וכו’, והסגנון של וקסברגר הכי מתאים למטרה הזאת,

לפעמים זה גם חורג מהכללים האלו למשל התמונה הראשונה באשכול, שהתמונה הכוללת לא ממורכזת אבל האלמנטים כל אחד בפני עצמו כבר הוטמע כדברים ישרים הנ”ל והם כבר משדרים קצת גם כשמופיע החצי

יפה.

איזו מתודה,
בנויה לתלפיות

 

[ariels]

עוד תוספת לדיון -

הרבה לפני סגנון הבארוק, הרוקוקו, והאמנות הקלאסית הסימטרית -
בטח שמעת על כסא שלמה
ועל המקדש שבנה, שהיה מפואר בתכלית הפאר וההדר, מצופה זהב
כלי המשכן והמקדש שהיו עשויים זהב וכסף, בגדי כהן גדול, הפרוכת -
התיאורים נמצאים בתורה שבכתב ובתורה שבע"פ
והיום יש מכון בירושלים שנקרא מכון המקדש שמשחזר את הכלים הללו (מומלץ לביקור קצר)

(לא סתם קראו לבי"ס בצלאל בשמו, ע"ש בצלאל בן אורי, בתקופה שהאמנות הישראלית, גם החילונית "למהדרין", הייתה מסורתית יותר)

הנה תאור של כסא שלמה - מתוך אתר הידברות -

כסא זה - לא היה דומה לו. הכסא היה עשוי שיש, עליו שנים עשר אריות מזהב, וכנגדם שנים עשר נשרי זהב. אריה כנגד נשר, ונשר כנגד אריה. היד הימנית של האריה היתה ניצבת מול הכנף השמאלית של הנשר. למקום מושב המלך הובילו שבע מדרגות זהב, כל מדרגה היתה משובצת באבני חן.

בשני צידי הכסא ניצבו גפנים של זהב, ושני אריות מזהב מלאים בשמים וריחות טובים.
בשעה שעלה המלך על כסאו, היה הגלגל מסתובב, והיו הבשמים מתפזרים על המלך.

כשהיה המלך מתחיל לעלות על הכסא, היה הנשר פושט את כנפיו לתמוך בו. וכשהיה עולה על כל המדרגות, היה שם נחש מכסף שהיה מפנה את הגלגל מהכסא, והיה מכין מקום ישיבה למלך.

מעל כל אחד משני האריות העליונים היו שני עמודי שיש, ובין העמודים היתה יונה של זהב, והיא נתנה למלך ספר תורה. האריה מהצד השמאלי היה מושיט כתר ומניחו בראשו של המלך, והנשרים היו פורשים את כנפיהם מעל ראשו.

בראש הכסא היתה מנורת זהב בעלת שבעה קנים. שני מושבים של זהב היו שם, האחד לכהן והשני לסגן הכהנים.

כאשר היו עדים נכנסים במטרה להעיד שקר, היו הגלגלים מסתובבים, והיו החיות משמיעות קול צווחה, עד שהיה נדמה לעדים שהעולם עומד להחרב, ומתוך מורא הודו על האמת.

 

[ותמיד לבחור]

ראשית, לייק על הדיון הפורה והטוב.

עקרית, כבר הקדימוני קודמיי (אלא מי?...) בכל מה שיש לומר בנידון, יותר או פחות או יותר.

ובכל זאת, כרואה את עניין העיצוב המכונה "עיצוב חסידי" כדבר חסר קשר לעולם העיצוב, וחסר קשר בכלל... (מלבד לענינים חסידים, באנרים וכו' - שם הוא צועד יופי):
קשה לי להאמין שלו כל הנ"ל היו נחשפים לחומר עיצובי עדכני מרהיב, מדוייק ומקצועי - היו עדיין יכולים לחשוב שיש מישו ניטרלי שיכול לבכר את העיצוב החסידי.


עיצוב וקטורי מוקפד, מקצועי, נכון ומפליא - הוא פשוט תענוג צרוף לעין.











אבל זאת בכל זאת, אחרי הכל וגם לפני - רק לענ"ד.

 

[יוספי רוזן]

מרתק, מחכים, ומהנה!!!
מפאת קוצר הזמן אני לא יכולה להרחיב, אך אני נהנת מירונימוס על פתיחת הנושא שפעמים רבות התחבטתי בו בעצמי.
תודה!!

 

[yaronimus]

ולכן כשמעצבים פרסומות וסתם עיצובים זה יותר יפה דינמי וקל ולא מחייב שורות עקומות טקסט כתב יד, מלל פסקה מהצד ולא ממורכז, קומפוזיציות שונות ומשונות מהיושר האמתי “מחוץ לקופסה”

אבל כשמגיעים למשהו תורני, יהודי, זה צריך להיות עם יושר ממורכז עם אמונה עם מסורת, וצבעים מלכותיים זהב, בורדו וכו’, והסגנון של וקסברגר הכי מתאים למטרה הזאת,

אני חולק עליך, מכיוון ש"זה צריך להיות" זה בדיוק ההיפך מן התפיסה הרווחת במקצוע - שמטרתו של העיצוב היא לשרת את המסר.
והיומרה היא גם בציבור החילוני וגם בציבור הדתי/חרדי - לעשות עיצוב.
קצת מפריע לי החיבור הכל כך טבעי שעשית ב- יושר ואמונה יחד עם ממורכז וצבעים מלכותיים. זה נראה לי שרירותי.
מי אמר שעיצוב תורני לא יכול להיות לבן, נקי, טהור?

 

[yaronimus]

עוד תוספת לדיון -

הרבה לפני סגנון הבארוק, הרוקוקו, והאמנות הקלאסית הסימטרית -
בטח שמעת על כסא שלמה
ועל המקדש שבנה, שהיה מפואר בתכלית הפאר וההדר, מצופה זהב
כלי המשכן והמקדש שהיו עשויים זהב וכסף, בגדי כהן גדול, הפרוכת -
התיאורים נמצאים בתורה שבכתב ובתורה שבע"פ
והיום יש מכון בירושלים שנקרא מכון המקדש שמשחזר את הכלים הללו (מומלץ לביקור קצר)

על אלה שמוע שמעתי, וידעתי כי המסורת מפרטת בפרוטרוט מה היו האלמנטים אבל לא ידעתי שיש תיעוד גרפי של איך הם נראו ובאיזה סגנון.
הרי ברור שהיו אי אלו עיטורים המושפעים מיפעת הטבע, אבל אף אחד לא יודע (לפי המעט הידוע לי) כיצד הם נראו בדיוק.

 

[ונתנו10]

הסיבה לכאורה פשוטה.
העיצוב החסידי בהתהוותו, לא באה למכור או לשכנע אותך לגבי מוצר.
שלט ברוכים הבאים. כרזת מזל טוב. תודה לתורם וכן הלאה - העיצוב עצמו הוא זה שסיפר את הסיפור.
בין החסידים אחוות אחים. הרגשה של משפחה אחת גדולה. ולכן יש מקום לחומר ולצבע בעיצובים האלו.
כמעט ולא שייך ברכת מזל טוב בעיצוב נקי ועכשווי.
כמובן שאלו שלקחו את העיצוב הזה ומנסים למכור משחת שיניים בעזרת וילונות, לא יגיעו ממש רחוק.

 

[yaronimus]

הסיבה לכאורה פשוטה.
העיצוב החסידי בהתהוותו, לא באה למכור או לשכנע אותך לגבי מוצר.
שלט ברוכים הבאים. כרזת מזל טוב. תודה לתורם וכן הלאה - העיצוב עצמו הוא זה שסיפר את הסיפור.
בין החסידים אחוות אחים. הרגשה של משפחה אחת גדולה. ולכן יש מקום לחומר ולצבע בעיצובים האלו.
כמעט ולא שייך ברכת מזל טוב בעיצוב נקי ועכשווי.
כמובן שאלו שלקחו את העיצוב הזה ומנסים למכור משחת שיניים בעזרת וילונות, לא יגיעו ממש רחוק.

כן, אבל איך תסביר שלטים המזמינים אנשים לאירועים מסויימים בחברה החרדית? שם יש הדגשות על כמה פרטים כמו מי יבוא, מהו יום השנה, מהי התוכניה. ישנה התעכבות על אסתטיקה כלשהיא שיוצרת מראה מזמין.
מוצר זו לא מילה גסה, וגם בחברה החרדית יש נסיונות למכביר למכור מוצר, גם אם המוצר רוחני.
אני רואה את זה כנסיון למשוך לקוח ע"מ למכור מוצר (ומי שמבין בפרסום ועיצוב היום יודע שמוצר הוא ממש לא רק הייצוג הפיזי שלו - אלא עולם התוכן שהוא מייצג ומה משמעותו ללקוח).

 

[שירי כהן]

כמובן שאלו שלקחו את העיצוב הזה ומנסים למכור משחת שיניים בעזרת וילונות, לא יגיעו ממש רחוק.

למה לפסול ככה על הסף, דווקא רעיון מבריק לחלוטין...

 

[mig]

למה לפסול ככה על הסף, דווקא רעיון מבריק לחלוטין...

 

[נס ופלא]

למה לפסול ככה על הסף, דווקא רעיון מבריק לחלוטין...

רק עיטורים חסרים באיור החמוד שלך

 

[שירי כהן]

רק עיטורים חסרים באיור החמוד שלך

אבל וילונות - לא