הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
מעבירה, מחזק מאד!!
פרופסורית תל אביבית זכתה וחזרה בתשובה.
כרופאה-
היו לה משמרות גם בשבת...
כמובן שמבחינה הלכתית היא בדקה את העניין וקבלה תשובה שמותר לה לעבוד בשבת.
בעיקרון,
יש הסעה עם נהג ערבי שמגיע לקחת אנשי צוות רפואי שומרי שבת כל שבת,
ומבחינה הלכתית זה בסדר,
אבל אותה רופאה החליטה שהיא לא רוצה בסדר,
היא רוצה 'גלאט'.
היא החליטה שלבית החולים בשבת היא הולכת ברגל.
משהו כמו 40 דקות הליכה..
בשביל הקב"ה- היא תעשה את זה בשמחה.
והינה הגיע החורף.
ואיך מתפייטות הסופרות?
גשם עז ניתך ארצה,
והיא עומדת בבית על יד החלון ולא יודעת מה לעשות...
הגיעה השעה שהיא היתה צריכה לעזור את הבית,
ובלית ברירה היא מתכוננת למקלחת קפואה,
יוצאת מהבניין-
ונעצר הגשם.
ארבעים דקות היא הולכת,
ולא יורדת מן שמיים טיפה אחת.
נכנסת לבית החולים-
והגשם ממשיך לרדת.
כל אותו החורף, היא מספרת,
כל פעם שיצאתי מן הבית- הגשם הפסיק.
ירד גשם לפני שיצאתי, ירד גשם אחרי שחזרתי,
אבל כשהלכתי ברחוב לכבודו של ריבונו של עולם-
השמיים נעצרו.
היא סיפרה את הסיפור הזה לרבנית שאיני זוכרת את שמה,
בלי נדר אברר,
והרבנית ספרה לבעלה, שהתרגש מאוד,
ואמר לה:
"תגידי לרופאה הזו,
שהקב"ה כל כך אוהב אותה...
הוא משנה את הטבע מפאת אותה אהבה.
אבל שתדע לה,
שבשבת שהיא תצא לרחוב,
ופתאום ירד עליה גשם-
שתדע שהקב"ה אוהב אותה עוד יותר.
כמו תינוק,
שלומד ללכת,
אנחנו עוזרים לו,
נותנים לו יד,
מפנים לו את הדרך ממכשולים..
אבל ביום שניתן לו ללכת לבד,
ביום שנשלח אותו ליפול ולקום-
זה יהיה היום שסומכים עליו,
שהוא גדול,
שהוא יכול ללכת כבר בעצמו...
הרופאה הזו-
היא תינוקת של השם,
עושה את צעדיה הראשונים בעולם התשובה,
והקב"ה- נותן לה יד,
עוצר בעבורה את השמיים.
אבל שהשמיים יטפטפו עליה-
יהיה היום הזה שבו הקב"ה יגיד לה:
ילדתי היקרה,
את ילדה גדולה כבר!!
אני סומך עליך שתדעי ללכת לבד"...
פרופסורית תל אביבית זכתה וחזרה בתשובה.
כרופאה-
היו לה משמרות גם בשבת...
כמובן שמבחינה הלכתית היא בדקה את העניין וקבלה תשובה שמותר לה לעבוד בשבת.
בעיקרון,
יש הסעה עם נהג ערבי שמגיע לקחת אנשי צוות רפואי שומרי שבת כל שבת,
ומבחינה הלכתית זה בסדר,
אבל אותה רופאה החליטה שהיא לא רוצה בסדר,
היא רוצה 'גלאט'.
היא החליטה שלבית החולים בשבת היא הולכת ברגל.
משהו כמו 40 דקות הליכה..
בשביל הקב"ה- היא תעשה את זה בשמחה.
והינה הגיע החורף.
ואיך מתפייטות הסופרות?
גשם עז ניתך ארצה,
והיא עומדת בבית על יד החלון ולא יודעת מה לעשות...
הגיעה השעה שהיא היתה צריכה לעזור את הבית,
ובלית ברירה היא מתכוננת למקלחת קפואה,
יוצאת מהבניין-
ונעצר הגשם.
ארבעים דקות היא הולכת,
ולא יורדת מן שמיים טיפה אחת.
נכנסת לבית החולים-
והגשם ממשיך לרדת.
כל אותו החורף, היא מספרת,
כל פעם שיצאתי מן הבית- הגשם הפסיק.
ירד גשם לפני שיצאתי, ירד גשם אחרי שחזרתי,
אבל כשהלכתי ברחוב לכבודו של ריבונו של עולם-
השמיים נעצרו.
היא סיפרה את הסיפור הזה לרבנית שאיני זוכרת את שמה,
בלי נדר אברר,
והרבנית ספרה לבעלה, שהתרגש מאוד,
ואמר לה:
"תגידי לרופאה הזו,
שהקב"ה כל כך אוהב אותה...
הוא משנה את הטבע מפאת אותה אהבה.
אבל שתדע לה,
שבשבת שהיא תצא לרחוב,
ופתאום ירד עליה גשם-
שתדע שהקב"ה אוהב אותה עוד יותר.
כמו תינוק,
שלומד ללכת,
אנחנו עוזרים לו,
נותנים לו יד,
מפנים לו את הדרך ממכשולים..
אבל ביום שניתן לו ללכת לבד,
ביום שנשלח אותו ליפול ולקום-
זה יהיה היום שסומכים עליו,
שהוא גדול,
שהוא יכול ללכת כבר בעצמו...
הרופאה הזו-
היא תינוקת של השם,
עושה את צעדיה הראשונים בעולם התשובה,
והקב"ה- נותן לה יד,
עוצר בעבורה את השמיים.
אבל שהשמיים יטפטפו עליה-
יהיה היום הזה שבו הקב"ה יגיד לה:
ילדתי היקרה,
את ילדה גדולה כבר!!
אני סומך עליך שתדעי ללכת לבד"...
Reactions: 795 YY, ירושלמית 1, דן כהן ועוד 9 משתמשים12 //