אבל למה להמשיך את הסבל של הילדים??
הרבה מאוד פעמים זה הדדי
אבל זה לא ככה. החיים של ילד להורים גרושים לא נראים ככה אף פעם. בטח כשהילד גדל קצת.
לא המלצתי לדבר עם הילדים נגד ,רק יצאתי נגד ואין לי כח לחזור
לא נכון דווקא אמה שעברה כ"כ הרבה נסיונות ואת יכולה לעשות לו נזק לכל החיים שתסבירי לו שאמא לא צדיקה ותשווי למשפחות אחרות
הבנתי שיצאת נגד ה"מטפלים" הפיראטיים שהורסים את נפש האדם, אבל כשכותבים את זה את חוזרת כמו מנטרה על זה שזכותה של האמא והכי טוב לילדים וכו', מה שגרם לי להתבלבל.
אבל לא זה מה שעושים בטיפול. באופן כללי בטיפול לא מדברים על "איך עשו לי רע" אלא על מה היה, מה הייתה החוויה שלי ומה להבא. לא מי עשה לי מה.
במצב תקין הילד נקשר לשני הוריו, גם אם הם חיים בנפרד. וילד לא אמור לדעת מה שאמא שלו עברה. וכנ"ל גם לגביהאבא.
למה שלא יוכל להסתדר במסגרת בגלל שהוא אוהב את שני הוריו?
אני יודעת שככה יכולות לטפל מטפלות גם עם תואר שני
למה את מאשימה אותי כמטפלת שרלטנית שהרבה חיי ילדים?
וודאי.
ואיך כל זה קשור לילדים??
לא לגמרי מדויק לןמר שילד נקשר יותר "למי שמכין לו אוכל" (כמובן שאת מתכוונת לאימא).
מענין לקרוא את המחקרים האלו. יש לך מקור? הפניה?
לא תמיד
את מכירה טיפול מקצועי בו המטפל יעודד את המטופל להתבטא בצורה של 'אבא שלי הרביץ לי אמא שלי סטרה לי המורה שלי החטיף לי'?
כן
ברור שכן. תלוי כמובן בנסיבות, אבל ממש אי אפשר לשלול... הרבה פעמים, נניח כשמדובר על אלימות כלשהי ברקע- בשלב הראשוני המטפל יעודד את המטופל להכיר בפגיעה, ולהציב אותה כחוויה, ולא כרקע עלום...
לא כ'כולם עשו לי רע'
הטיפול לא אמור להסביר לילד מי בסדר ומי לא וגם לא אמור להעלות את השאלה הזאת
מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
אליהם ממש עכשיו:
הנושאים החמים
Reactions: שמואלזון1 //