דרוש מידע מחפשת ישיבה לבחור שמור מאוד עם קושי בקשב וריכוז

אני נתקל עכשיו לראשונה באשכול החשוב,
ממבט ראשון ההגדרה על האשכול " אין חכם כבעל הניסיון"

יש שאלה שנוגעת לליבי וכנראה שהרבה מאוד מתמודדים איתה,
בחורים עם הפרעות קשב שנוטלים כדורים ולומדים בישיבות,
מגיע לקראת הערב וההשפעה של הכדור יורדת, מאז הישיבה על גלגלים.....
יש פתרון?
 
תתעוררו!
ישנם אינספור ישיבות שמתאימות לכל סוגי הבחורים, עם קשב וריכוז, עם פעילויות, עם צוות מכיל.
חבל, הישיבות האלו פורחות ומשגשגות, וחבל שאין מודעות אליהם.
ממליץ לפנות לאיש מקצוע בתחום שנפגש עם הבחור ומתאים אותו לישיבה המתאימה לו.
ישנם כ"כ הרבה ארגונים שעוזרים בזה.
(כמו לב שומע, שתולים של הר' פליסקין, ועוד ועוד)
 
תתעוררו!
ישנם אינספור ישיבות שמתאימות לכל סוגי הבחורים, עם קשב וריכוז, עם פעילויות, עם צוות מכיל.
חבל, הישיבות האלו פורחות ומשגשגות, וחבל שאין מודעות אליהם.
ממליץ לפנות לאיש מקצוע בתחום שנפגש עם הבחור ומתאים אותו לישיבה המתאימה לו.
ישנם כ"כ הרבה ארגונים שעוזרים בזה.
(כמו לב שומע, שתולים של הר' פליסקין, ועוד ועוד)
לצערנו יש גם אינספור בחורים עם הפרעות קשב בישיבות רגילות והצוות צריך להצליח לקדם גם אותם,
צריך למצוא פתרון גם לזה.
 
תתעוררו!
ישנם אינספור ישיבות שמתאימות לכל סוגי הבחורים, עם קשב וריכוז, עם פעילויות, עם צוות מכיל.
חבל, הישיבות האלו פורחות ומשגשגות, וחבל שאין מודעות אליהם.
ממליץ לפנות לאיש מקצוע בתחום שנפגש עם הבחור ומתאים אותו לישיבה המתאימה לו.
ישנם כ"כ הרבה ארגונים שעוזרים בזה.
(כמו לב שומע, שתולים של הר' פליסקין, ועוד ועוד)
זה סוג של חינוך מיוחד לא?
 
אוף. אני קוראת את זה וזה בדיוק מה שאני חושבת על בן ה 14 שלי. הוא מרגיש סוג יאוש אומר שאין לו למה לקום בבוקר כזה מוקדם מה יקרה אם יתחיל להשתעמם בישיבה מ 11 בבוקר....
ואני בוכה לשמוע את זה, קשה לי שככה ילד מרגיש,יאוש וחוזר סיפוק
הבן שלי הרבה פעמים מגיע מאוחר, יוצא מוקדם וכד, ב"ה שהצוות מעלים עין.

וזה מאוווד קשה..
 
וזה מאוווד קשה..
קשה למי?
לך כאמא?
א"כ לענ"ד ובלי להבין בכלל את גודל ההתמודדות הקשה,
חשוב לי לציין שצריך להוריד צפיות מבחור עם הפרעות קשב:
*זה מעלה את המצב רוח,
*הוא מרגיש את האכזבה וזה מדכא אותו יותר וגורם לו להצליח פחות,
*הוא מתמודד מספיק בעצם זה שהוא מתנהג שונה מהחברים הוא לא צריך להרגיש את זה גם מההורים.
ושוב התנצלות על תשובות כואבות במצב רגיש זה בהחלט התמודדות לא פשוטה להורים שמצפים שהבן שלהם יגדל ויצליח הרבה יותר.
 
קשה למי?
לך כאמא?
א"כ לענ"ד ובלי להבין בכלל את גודל ההתמודדות הקשה,
חשוב לי לציין שצריך להוריד צפיות מבחור עם הפרעות קשב:
*זה מעלה את המצב רוח,
*הוא מרגיש את האכזבה וזה מדכא אותו יותר וגורם לו להצליח פחות,
*הוא מתמודד מספיק בעצם זה שהוא מתנהג שונה מהחברים הוא לא צריך להרגיש את זה גם מההורים.
ושוב התנצלות על תשובות כואבות במצב רגיש זה בהחלט התמודדות לא פשוטה להורים שמצפים שהבן שלהם יגדל ויצליח הרבה יותר.
למה להוריד ציפיות? למה להתייחס לזה כאל מום? לא! לא!
במקום זה לצפות ממנו ליותר, בתחומים בהם הקשב יכול להזניק אותו, ולתת לו את הכלים לכך.

איך תיאר את המתנה הזו הרב אהרן לרנר בספרו 'להכיר ולהצליח'? זה כמו מטוס קרב שהמערכת מנסה להסיע בכביש שנועד למכוניות, ואז מתלוננים עליו שהוא לא מתאים ולמה הכנפיים כל הזמן נתקלות באחרים ולמה הוא לא מצליח לנסוע נורמלי ולמה ולמה ולמה, במקום לתת לו את התנאים שיתנו לו לפרוח ולהצליח עם המתנות הייחודיות לו.

(כתבתי את זה בלת"ק ובלי להסתכל על נושא האשכול ואין לי הרבה מושג עם זה הנידון או לא. פשוט התגובה שציטטתי ועוד אנשים שמתייחסים ל ADHD כאל צרה ומום וכשלון - בשעה שזה יכול להיות מקפצה אדירה להצלחה נדירה - הקפיצה אותי, מבלי להתכחש לזה שאכן בתוך מערכת שנבנתה עבור רובא דעלמא זה בהחלט מאתגר. בכל אופן שיהיה הרבה הצלחה לכל הצדדים)
 
למה להוריד ציפיות? למה להתייחס לזה כאל מום? לא! לא!
במקום זה לצפות ממנו ליותר, בתחומים בהם הקשב יכול להזניק אותו, ולתת לו את הכלים לכך.

איך תיאר את המתנה הזו הרב אהרן לרנר בספרו 'להכיר ולהצליח'? זה כמו מטוס קרב שהמערכת מנסה להסיע בכביש שנועד למכוניות, ואז מתלוננים עליו שהוא לא מתאים ולמה הכנפיים כל הזמן נתקלות באחרים ולמה הוא לא מצליח לנסוע נורמלי ולמה ולמה ולמה, במקום לתת לו את התנאים שיתנו לו לפרוח ולהצליח עם המתנות הייחודיות לו.

(כתבתי את זה בלת"ק ובלי להסתכל על נושא האשכול ואין לי הרבה מושג עם זה הנידון או לא. פשוט התגובה שציטטתי ועוד אנשים שמתייחסים ל ADHD כאל צרה ומום וכשלון - בשעה שזה יכול להיות מקפצה אדירה להצלחה נדירה - הקפיצה אותי, מבלי להתכחש לזה שאכן בתוך מערכת שנבנתה עבור רובא דעלמא זה בהחלט מאתגר. בכל אופן שיהיה הרבה הצלחה לכל הצדדים)
כל מילה נכונה
אבל אין קשר לתחושה של ההורה כלפי הבחור,
כגודל הציפיה כך גודל האכזבה,
ברור שהפוטנציאל של הבחורים האלה גדול בהרבה אבל נקודתית יציאה מוקדמת מהישיבה וכד' לא צריכה להדאיג או לאכזב כי לא זה מה שמצופה מבחור עם הפרעת קשב.
 
שמעתי מהרב משה בלוי שכשהוא למד בפוניבז הקטנה היה בחור היפראקטיבי בשיעור שלו, והרב שטיינמן שלח את הבחור לעבוד בנגריה בצהריים, אחר הצהריים הוא היה חוזר לישיבה בכוחות מחודשים. לדבריו אותו בחור כיום אחד מגדולי ראשי הישיבות, הוא סירב לומר את שמו.
חבל שכיום זה לא מקובל וכולם סובלים.
 
כל מילה נכונה
אבל אין קשר לתחושה של ההורה כלפי הבחור,
כגודל הציפיה כך גודל האכזבה,
ברור שהפוטנציאל של הבחורים האלה גדול בהרבה אבל נקודתית יציאה מוקדמת מהישיבה וכד' לא צריכה להדאיג או לאכזב כי לא זה מה שמצופה מבחור עם הפרעת קשב.
אם היה נכתב בתגובה שציטטתי "להחליף את הצפיות, ובמקום לצפות ממנו שישב 8 שעות בבית מדרש ברצף אז לשמוח כשהוא הולך ומוסר שיעור בביה"כ שכונתי / עוזר לראש הישיבה בסידור כתבי ידו / לוקח את האחריות על אוצר הספרים בישיבה" הייתי זורם ומסכים, אבל לכתוב "להוריד את הצפיות" כאילו הוא בחור שיכול להצליח פחות מהאחרים - זה היה הנקודה בעיני.
 
אם היה נכתב בתגובה שציטטתי "להחליף את הצפיות, ובמקום לצפות ממנו שישב 8 שעות בבית מדרש ברצף אז לשמוח כשהוא הולך ומוסר שיעור בביה"כ שכונתי / עוזר לראש הישיבה בסידור כתבי ידו / לוקח את האחריות על אוצר הספרים בישיבה" הייתי זורם ומסכים, אבל לכתוב "להוריד את הצפיות" כאילו הוא בחור שיכול להצליח פחות מהאחרים - זה היה הנקודה בעיני.
מסכים עם כל מילה!
 
אוף. אני קוראת את זה וזה בדיוק מה שאני חושבת על בן ה 14 שלי. הוא מרגיש סוג יאוש אומר שאין לו למה לקום בבוקר כזה מוקדם מה יקרה אם יתחיל להשתעמם בישיבה מ 11 בבוקר....
ואני בוכה לשמוע את זה, קשה לי שככה ילד מרגיש,יאוש וחוזר סיפוק
זה כואב ממש, את צודקת לגמרי.
צריך הרבה כוחות נפש, נשיכת שפתיים והעלמת עין והמווון תפילות.
ולמצוא ישיבה שתתאים לו ולא לחברה והמשפחה מסביב.
לא לחשוב ולא להעלות במחשבה בכלל את הדברים הללו, כי אם הוא לא מתאים למסגרת רגילה של;
תפילה ב-7
מיד אח"כ ארוחת בוקר (לקח כדור/לא לקח בזמן..)
סדר א
שיעור
סדר חזרה
ת. מנחה
הפסקת צהרים
סדר
שיעור
סדר
ערבית
סדר מוסר
סדר ג
ובקושי יכול לשבת חצי שעה ולהיות מרוכז, איך יצליח ביום הקשוח הנ"ל?! וזה בלי התמודדות ותדמית חברתית 'עצלנות' 'לא יוצלח' 'לא מבין את החומר'..
אתם יודעים כמה חומר לימודי - מפרשים ראשונים אחרונים קושיות תירוצים פלפולים התנצחויות ועוד - יש בסדר היום בישיבה???
ובחור שלא מסוגל לזה (אם בכיתה ז' ח' חא מצא את עצמו.. תבינו לבד מקורה ביש"ק) נאבד מהר, לא מוצא את מקומו, אין סיפוק, למה שיקום בזריזות בבוקר וילך..
לאן? למקום המשעמם הזה?? זה שמעצים את החולשות שלו?
אני כותב ומאריך בכוונה כדי לתאר את המצב שלו - ומנסיון כואב ולא קל תודה לה' -
אם אנחנו כהורים לא נרים את הכפפה אני לא יודעת לאן הדור הזה יגיע.

נוער חייב משו נוסף חוץ מלשבת וללמוד כל היום
לכן חייב לצצוא מסגרות תואמות לילדים הללו, ויש. גם אם הם לא ברמה גבוהה ולא של ירא"ש שרצינו, אבל לפחות במקרה הגרוע טשאר יהודי טוב עם ירא"ש שירצב לבנות בית של תורה ולא יגיע חלילה למקום של שנאת הדת והתורה בגלל הכפיה הזו ועשר שנים של בזבוז זמן והדרדרות רוחנית.. מה יעשה ביש"ג שם ההתמודדות והרחוב הרבה יותר קורץ..
תתעוררו!
ישנם אינספור ישיבות שמתאימות לכל סוגי הבחורים, עם קשב וריכוז, עם פעילויות, עם צוות מכיל.
חבל, הישיבות האלו פורחות ומשגשגות, וחבל שאין מודעות אליהם.
ממליץ לפנות לאיש מקצוע בתחום שנפגש עם הבחור ומתאים אותו לישיבה המתאימה לו.
ישנם כ"כ הרבה ארגונים שעוזרים בזה.
(כמו לב שומע, שתולים של הר' פליסקין, ועוד ועוד)
נכון מאוד
לצערנו יש גם אינספור בחורים עם הפרעות קשב בישיבות רגילות והצוות צריך להצליח לקדם גם אותם,
צריך למצוא פתרון גם לזה.
לא ולא!
בישיבות רגילות אין לצוות ידע ויכולת טכנית ולא כלכלית ע"מ לקדם אותם. הם בשוטף של כולם מפרשים קושיות 40 ילד בשיעור נראלך שהבן שלך או עוד 2 מוחלשים ישב וילמד איתו שיעורים פרטיים?
צריך שאתה תממן אברך מבחוץ כולי האי ואולי..
אם יש לו בעיית קשב ריכוז אימפולסיביות לא בטוח שיעזור כלל. הוא צריך טעם בלימוד ואין לו.
צריך להוציא אותם למסגרת תואמת כדי לתת לו חווית סיפוק. אא"כ הוא מסתדר בסה"כ גם אם הוא לא מהנבחרים.. מצליח לאחוז ראש בסוגיא ולא בוהה ומחפש את הזמן לצאת מהשיעור והסדר..
הבן שלי הרבה פעמים מגיע מאוחר, יוצא מוקדם וכד, ב"ה שהצוות מעלים עין.

וזה מאוווד קשה..
מה איתו? אני עדיין חושב עליו..
מצאתם מסגרת מתאימה?
שמעתי מהרב משה בלוי שכשהוא למד בפוניבז הקטנה היה בחור היפראקטיבי בשיעור שלו, והרב שטיינמן שלח את הבחור לעבוד בנגריה בצהריים, אחר הצהריים הוא היה חוזר לישיבה בכוחות מחודשים. לדבריו אותו בחור כיום אחד מגדולי ראשי הישיבות, הוא סירב לומר את שמו.
חבל שכיום זה לא מקובל וכולם סובלים.
יש היום ישיבות כאלה.
גילוי נאות; הבן שלי נמצא בישיבה כזו וממש פורח..
אם בישיבה הר"מ אומר שהוא הכי מוצלח שתופס טוב את השיעור ויודע וכו' זה הכי שווה בעולם!
יש להם נגרות, מוזיקה, חוות סוסים ובע"ח, התעמלות. 50 אנשי צוות מקצועיים עם תעודות.
בקיצור שווה מאוד.
 
גילוי נאות; הבן שלי נמצא בישיבה כזו וממש פורח..
הלוואי וכולם היו כמוך,
לצערנו לא כולם חזקים ובדעה צלולה וחזקה ללכת מול כל הסערות ולשלוח למקום המוגדר אצל רבים טיפולי,
מי שמרוויח מלשלוח לכזה מקום זה כולם!!!!
*ההורים,
*הילד,
*הצוות בישיבה -שרואים אותו פורח ומצליח,
*הצוות בישיבה שאילה הוא לא נשלח שחסכו הרבה כאב לב ובאלגן ותסכול מחוסר הצלחה של בחור,
*וכל העולם מרוויח מכזה אדם שיצליח וימנף את העולם בכל תחום שיגע בו הוא יצליח יותר מכולם בעז"ה.
 
זה כואב ממש, את צודקת לגמרי.
צריך הרבה כוחות נפש, נשיכת שפתיים והעלמת עין והמווון תפילות.
ולמצוא ישיבה שתתאים לו ולא לחברה והמשפחה מסביב.
לא לחשוב ולא להעלות במחשבה בכלל את הדברים הללו, כי אם הוא לא מתאים למסגרת רגילה של;
תפילה ב-7
מיד אח"כ ארוחת בוקר (לקח כדור/לא לקח בזמן..)
סדר א
שיעור
סדר חזרה
ת. מנחה
הפסקת צהרים
סדר
שיעור
סדר
ערבית
סדר מוסר
סדר ג
ובקושי יכול לשבת חצי שעה ולהיות מרוכז, איך יצליח ביום הקשוח הנ"ל?! וזה בלי התמודדות ותדמית חברתית 'עצלנות' 'לא יוצלח' 'לא מבין את החומר'..
אתם יודעים כמה חומר לימודי - מפרשים ראשונים אחרונים קושיות תירוצים פלפולים התנצחויות ועוד - יש בסדר היום בישיבה???
ובחור שלא מסוגל לזה (אם בכיתה ז' ח' חא מצא את עצמו.. תבינו לבד מקורה ביש"ק) נאבד מהר, לא מוצא את מקומו, אין סיפוק, למה שיקום בזריזות בבוקר וילך..
לאן? למקום המשעמם הזה?? זה שמעצים את החולשות שלו?
אני כותב ומאריך בכוונה כדי לתאר את המצב שלו - ומנסיון כואב ולא קל תודה לה' -

לכן חייב לצצוא מסגרות תואמות לילדים הללו, ויש. גם אם הם לא ברמה גבוהה ולא של ירא"ש שרצינו, אבל לפחות במקרה הגרוע טשאר יהודי טוב עם ירא"ש שירצב לבנות בית של תורה ולא יגיע חלילה למקום של שנאת הדת והתורה בגלל הכפיה הזו ועשר שנים של בזבוז זמן והדרדרות רוחנית.. מה יעשה ביש"ג שם ההתמודדות והרחוב הרבה יותר קורץ..

נכון מאוד

לא ולא!
בישיבות רגילות אין לצוות ידע ויכולת טכנית ולא כלכלית ע"מ לקדם אותם. הם בשוטף של כולם מפרשים קושיות 40 ילד בשיעור נראלך שהבן שלך או עוד 2 מוחלשים ישב וילמד איתו שיעורים פרטיים?
צריך שאתה תממן אברך מבחוץ כולי האי ואולי..
אם יש לו בעיית קשב ריכוז אימפולסיביות לא בטוח שיעזור כלל. הוא צריך טעם בלימוד ואין לו.
צריך להוציא אותם למסגרת תואמת כדי לתת לו חווית סיפוק. אא"כ הוא מסתדר בסה"כ גם אם הוא לא מהנבחרים.. מצליח לאחוז ראש בסוגיא ולא בוהה ומחפש את הזמן לצאת מהשיעור והסדר..

מה איתו? אני עדיין חושב עליו..
מצאתם מסגרת מתאימה?

יש היום ישיבות כאלה.
גילוי נאות; הבן שלי נמצא בישיבה כזו וממש פורח..
אם בישיבה הר"מ אומר שהוא הכי מוצלח שתופס טוב את השיעור ויודע וכו' זה הכי שווה בעולם!
יש להם נגרות, מוזיקה, חוות סוסים ובע"ח, התעמלות. 50 אנשי צוות מקצועיים עם תעודות.
בקיצור שווה מאוד.
אשמח לדעת את שם הישיבה
אם זה בירושלים ומתאים לבחור ליטאי.

הבן שלי כרגע בישיבה רגילה, סדר יום כפי התיאור..
מגיע הרבה פעמים באיחור או יוצא מוקדם, וזה בסדר גמור מבחינתנו וכנראה גם מהישיבה,
יש לו בחור מישיבה גדולה שלומד איתו כל יום.
תכלס הוא לא רוצה לעבור כי מאוד קשה לו שינויים.
 
אשמח לדעת את שם הישיבה
אם זה בירושלים ומתאים לבחור ליטאי.
היא ברכסים. אין פנימיה. והיא ליטאית.
זאת 👇
הראש ישיבה שם הרב גירזון
זאת ישיבה מעולה עם צוות אדיר
ישיבה שמוציאה שם בחורים איכותיים ומוצלחים (בנתיים ככה זה נראה....)
אני פשוט מחפש משהו בסגנון קצת אחר
בכל אופן הישיבה הזאת שייכת לרשת שתילים
הבן שלי כרגע בישיבה רגילה, סדר יום כפי התיאור..
מגיע הרבה פעמים באיחור או יוצא מוקדם, וזה בסדר גמור מבחינתנו וכנראה גם מהישיבה,
יש לו בחור מישיבה גדולה שלומד איתו כל יום.
תכלס הוא לא רוצה לעבור כי מאוד קשה לו שינויים.
הוא שמח, מתקדם?
יש לו איזה תחביב/תעסוקה כייפית מהצד חוץ מהלימוד?
אולי תבדקו על הישיבה ש @דודושש כתב לעיל?!

אמת, שינויים קשה מאוד(!) במיוחד לאנשים כאלה אבל אולי התועלת בעתיד תהיה שווה את הצער הזמני.
 
לבן שלי אין בעיית קשב ידועה, בכל אופן נוירולוג כן רשם לו כדורים הוא לא לוקח אותם כי לא אוהב את ההרגשה ...
הוא לא מתחבר לישיבה, לא אוהב ללמוד יותר נכון שונא ללכת לישיבה, לא ענין אותו והוא לא בקטע להתאמץ... אין לו גרם מוטיבציה, הצוות מכיל אותו, אין לנו טענות אליהם בכלל , הם הציעו לנו מעצמם שיצא מוקדם הישיבה , אבל עדין מטריד מאד שילד בן 14 מסתובב בעולם בלי לדעת למה הוא קם ומה תפקידו בעולם....
 
לבן שלי אין בעיית קשב ידועה, בכל אופן נוירולוג כן רשם לו כדורים הוא לא לוקח אותם כי לא אוהב את ההרגשה ...
הוא לא מתחבר לישיבה, לא אוהב ללמוד יותר נכון שונא ללכת לישיבה, לא ענין אותו והוא לא בקטע להתאמץ... אין לו גרם מוטיבציה, הצוות מכיל אותו, אין לנו טענות אליהם בכלל , הם הציעו לנו מעצמם שיצא מוקדם הישיבה , אבל עדין מטריד מאד שילד בן 14 מסתובב בעולם בלי לדעת למה הוא קם ומה תפקידו בעולם....
תפעלו לפי הנ"ל.
או שתצרו קשר במייל
aniprog2025 וכו'
 
מה זה הנ"ל? הוא צריך ישיבה באיזור שלנו
 
זה סוג של חינוך מיוחד לא?
היום להבנתי רוב הבחורים נחשבים בקטגוריה של חינוך מיוחד.
(מה זה קושי בקשב וריכוז? מה זה ריאקציה מגמרא, מרבנים, ועוד הרבה ירקות דומים אם לא חינוך מיוחד?!)
הבעיה שבראש שלנו (אנשים מבוגרים) הכוונה מיד לאוטיזם ודאון, ובכן.. המצב השתנה - בכל ישיבה אפילו הכי מיינסטרים ישנם כ 30%-50% שלוקחים כדור על בסיס יומי, וכבר לא מתביישים מזה!!
הדור צריך חינוך רך ונעים, השתנינו, מה לעשות?!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

אני רוצה לשתף חלק מסיפור חיי, ואם תרצו אמשיך לפרקים הבאים...

פרק א - בין פטיש לסדן, מסע של התמודדות ותקווה

קוראים לי שניאור אני בן 24 זה עתה סיימתי את מסלול הלימודים בישיבה והשליחות במסגרת חב"ד. ברוך השם אני בחור פעיל ומלא אנרגיה, עשיתי הרבה למבצע תפילין בכותל המערבי, ובחגים גם בבית הרפואה מעיין החיים, אני זוכה לשמח חולים ומנהל קבוצת מתנדבים שמזכים יהודים במצוות החג, ומחדירים בהם שמחה ואור של תקווה, וכן גם בי מחדיר סיפוק עצום, לעזור ולסייע לאחרים זו הרגשה נפלאה מאין כמוה.

אני בשידוכים כבר יותר משנה, במקביל לאחותי שצעירה ממני בשנתיים, שגם זה עתה סיימה את חוק לימודה במסגרות חב"ד, וכרגע מחפשת את בן זוגה - החצי שאבד לה. אני בדיוק ניצב על פרשת דרכים מה לעשות כרגע לבנתים עד שאמצע את החצי ששייך לי, השידוך שלי, המיועדת שלי.

באחד הימים כשאני חוזר לבית אחרי לימוד מוצלח עם החברותא, עייף ומותש אך מלא סיפוק. בעודי מחכה לארוחת הצהרים שאחותי מבשלת, אני שם לב למכתב שמונח על השולחן על המכתב היה כתוב את שמי המלא והכתובת של הבית, זה ריגש אותי מאוד למען האמת, לא ידעתי שיש מישהו שממש מתעניין בי עד כדי כך שהוא שולח לי מכתב באופן אישי.

פתחתי את המכתב בהתרגשות, וברגע אחד כל רגש השמחה וההתרגשות שלי התהפך לרגש של פחד וחרדה, התברר שהמכתב נשלח מטעם המוסד לביטוח לאומי, והוא בעצם הודעת חוב על סך של כ10,000 ₪. לא ידעתי מה זה אומר בדיוק, היה לי מוזר מאיפה הגיע החוב הזה, אני לא לוויתי כסף בכזה סכום ובוודאי שלא מהמוסד לביטוח לאומי, אם כבר אז הולכים לבנק לא אליהם.

אחרי זמן קצר התברר לי שגם אחותי קיבלה מכתב זהה לחלוטין, היה לי מוזר, ביררתי איתה וגם היא לא לוותה מהם כסף, מה שכן שמתי לב שסכום החוב שלה היה קצת פחות מהסכום שהיה נקוב בהודעת החוב שלי, לפחות זה חצי נחמה.

רק אחרי בירור קצר הבנתי שכל מי שלא עובד צריך לשלם חובות לביטוח הלאומי, גם בלי שהוא לווה מהם כי ככה זה החוק, להרבה בחורי ישיבה ההורים משלמים עבור הילדים, אך במקרה שלי איך לומר עם כל הרצון הטוב של הורי לשלם זאת בעבורי, זה לא באמת היה ביכולתם.

אפילו שאנחנו משפחה קטנה רק אני אחותי וההורים, בכל זאת הניירות הצבעוניים האלה מה שמכנים כסף, הם היו חסרים אצלנו בבית, אפילו שזה רק נייר, המצרך הזה היה קשה מאוד להשגה בעבור הוריי ובמיוחד באותה התקופה, אימא שלי עקרת בית ולא ממש יכולה לצאת ולהביא כסף עקב ענייני בריאות, ואבא עובד קשה מאוד כדי להביא פרנסה לבית, ואת זה הוא בקושי מצליח אם בכלל.

הימים עוברים אני ואחותי מנסים למצוא דרך כדי להשיג את סכומי הכסף, ולבנתיים אנו זוכים לקבל עוד ועוד מכתבים "אישיים" שבכל אחד מהם הסכום הולך וגודל, וגם נוספים עוד ועוד שורות אזהרה.

למכתב הבא הביטוח הלאומי החליפו את גוון המעטפה לאדום, וזה כבר לא היה עוד מכתב, אלא איום מפורש "הוצאה לפועל" זה מה שהופיע בכותרת, לא צריך לתאר לכם מה שעבר לי בראש באותו הרגע, עד כאן! זהו די די! אני אומר לעצמי צריך לעשות משהוא ומהר.

כסף לא היה לי להביא להם באותו הרגע, אז עשיתי מה שיכולתי לעשות באותו הרגע, הלכתי להתפלל בקברו של האדמו"ר מזוועהיל, עשיתי את הסגולה הידועה של שני חמישי שני, והתפללתי לה' שבזכות הצדיק נראה ישועות גדולות בקרוב, ואני מבטיח לפרסם כשהוושע.

ביום שני האחרון, התפללתי מעומק הלב ממש, דמעות זלגו מעיניי, אבל הייתי בטוח שהישועה שלי ושל אחותי קרובה לבוא, נפרדתי מהקבר של הצדיק אחרי שהדלקתי נר ותרמתי כמה שקלים לצדקה לזכות הצדיק, ואני הולך בדרכי לכיוון הבית כשאני שקוע במחשבות על מה אני הולך לעשות עכשיו.

פתאום אני פוגש ידיד ותיק שלא פגשתי אותו כבר שנים, אחרי ששאלתי בשלומו כנהוג, תוך כדי שיחה התברר שהוא סוג של עסקן ויש לו השפעה על המוסד לביטוח לאומי, נפרדתי ממנו בהבטחה שהוא ינסה לראות מה הוא יכול לעשות בנידון.

אני מתמלא ברגש של שמחה, סוף סוף רואים אור בקצה המנהרה. אני חוזר לבית שמח ומאושר רוצה לבשר זאת לאחותי ולהורי שהנה דיברתי עם עסקן אחד שינסה לעזור בנידון, ואין מה לדאוג מההוצאה לפועל.

אך כשאני מגיע לבית, אני רואה את הורי ואחותי יושבים יחד, נראים מודאגים ועצובים. מה קרה זרקתי שאלה באוויר, קיבלנו מכתב אמרה אחותי וזה לא מהביטוח הלאומי! לא ידעתי עם המשפט הבא מבשר טובות או חלילה...

המכתב שנועד עבור הורי, נשלח מטעם ישיבת ******* אחת מהישיבות הידועות והמוצלחות בעולם הישיבות, לרגע חשבתי שהם רוצים שאני יכנס ללמוד שם אולי... אבל תוכן המכתב היה דווקא משהוא אחר, הם הודיעו לנו שהם הבעלים החדשים של הדירה שלנו. הדירה שלנו היא דמי מפתח זה לא בדיוק שכירות וזה גם לא דירה של ההורים שלי. הבעל הבית הזקן שהיה ניצול שואה נפטר והוריש את הדירות שלו לישיבה, וכרגע זה הקדש להם. באותו הרגע לא הבנתי בדיוק מה זה אמור להיות אכפת להורים שלי מי בדיוק הבעלים של הבית, העיקר שנוכל לגור בדירה ולשלם את דמי השכירות בזמן וזהו.

וביננו למה שיהיה אכפת למישהו מהדירה הזו, הדירה קטנה וישנה עם קירות מתקלפים, ובחורף כל הבית שלנו מתמלא בדליים, הברכה של הגשם חודרת את תקרת הבית ואנו נאלצים לאסוף אותם עם דליים, כדי שהברכה הזו לא תהפוך לבריכה.

כמה ימים אחרי, אני חוזר לבית ומוצא את הנציגים של הישיבה אצלנו בחצר של הבית, הבנתי שמשהו שונה קצת מבעל הבית הקודם... הם הציגו את עצמם דיברו עם אבא בעיקר, והציגו את התוכנית שלהם, הם רוצים לעשות שינויים במבנים ובדירות שהם ירשו. ובגלל שהדירות הקדש, הם צריכים להוציא מהם את המקסימום לטובת הישיבה כמובן, ואם על הדרך הם ידרכו על הראש של הדיירים המסכנים זה לא נורא, כי מצווה כזו זה מצווה גדולה ולא משנה עם על הדרך יפגעו כמה אנשים...

כבר בסוף של אותו השבוע הם הגיעו שוב עם תוכנית מפורטת, על החצר של הבית אנחנו לאלץ לוותר, כי שם הולך להיבנות בניין מפואר שיהווה הכנסה מכובדת לישיבה. ובמילים פשוטות מסביב המחסן שבו אנו גרים הולכים להיבנות להם ארמונות פאר, ואנחנו נוותר על החצר ונהנה ממוזיקת הרקע של מקדחות ופטישים.

אז נפתח בעבורנו עולם מושגים חדש שהתוודינו אליו בעל כורחנו, חוזים עורכי דין בתי משפט, ואם צריך זה לא מספיק כדי לשכנע אותנו על הצורך של ההקדש, יש גם אנשים שיודעים לשכנע בצורות שונות ומשונות, אנשים שהם פשוט לא מהעולם הזה אלא מהעולם התחתון.

אין ספק התקופה הזו הייתה קשה וסוערת, כאילו לא מספיק לנו הסיפור עם הביטוח הלאומי, והסיפור עם הדירה עכשיו, וכן כנראה שזה לא הספיק והשענת הכלכלית היחידה שהייתה לנו באותה התקופה נשברה, ודווקא אז אבא פוטר מעבודתו.

לא קשה לתאר את האווירה המתוחה ששרה בבית באותה התקופה, אנו טרודים ולא יודעים מה ילד יום, על שידוכים מי מדבר בכלל.

בבית שעדיין גרנו בו התחלנו להרגיש את המחסור הגדול בכסף, וכך גם בכל הדברים הנצרכים לחיים בסיסים כמו אוכל אפילו זה היה כבר מצרך לא נפוץ אצלנו בבית. בתוך תוכי ידעתי שכמו שכל דבר טוב חולף כך זה גם בדברים הפחות טובים.

באחד הלילות, כשישבנו בסלון בחושך כדי לחסוך חשמל, נשמעה דפיקה חזקה בדלת. כולנו קפצנו בבהלה. אבא ניגש בזהירות לפתוח את הדלת כולנו היינו במתח, עומדים מאחוריו ובראש המחשבות רצות לכל עבר.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה