מיכל, עדן והיתר, לאט לכן...
לא כל מורה מקבלת שנת שבתון בהגיעה לשנתה השביעית בעבודה. עובדות העמותות - בטח שלא, מורות שהחלו במילויי מקום זעיר פה וזעיר שם, ובין היתר בעמותות (ומי לא החלה כך?) - סביר להניח שעבדו שבע שנים ועדיין לא הגיעו לוותק הנדרש מבחינת משרד החינוך, שנגזר מגודל המשרה ומסך השעות המצטבר - אף אחת לא מתחילה עם משרה מלאה או אפילו שליש משרה הנשמרת לאורך ימים רבים בשנה. יש מה שנקרא 'עונות מתות' בהן יושבים בבית.
ההפסקה - אינה הפסקה, חד משמעית. היא זמן עבודה לכל דבר. תוך כדי הנגיסות בסנדביץ' מצאתי עצמי מתרוצצת כדי להשיג מפתח נעלם לחדר ספורט, משגיחה על נבחנות שטרם סיימו מבחנן, משיגה במאמץ - כי הוא לא נמצא אצל אף אחת - לא המזכירה ולא המנהלת ולא הסגנית - מפתחות לחדר בו ניתן להקרין מצגת לימודית (שהכנתיה שעות מרובות בבית...) ומכינה את הציוד להקרנה ומוודאת שהכל פועל כשורה. אפילו שעת החלון, שלא מקבלים עליה כסף, ולפעמים יש לה חברות בדמות שעות חלון נוספות - אינה זמן מנוחה. בזמן זה נדרשים לסידורים טכניים כצילום שיכפולים, שיחות עם הורים, תיאומי צוות ועוד.
ועוד פרט על ההפסקות - אפילו את הקומקום למים הרותחים, את הכוסות והסוכר והקפה, מימנו אנו המורות מכיסנו. בית הספר דל התקציב בקושי השיג בעבורנו כסאות לחדר המורות, ומי בכלל יכלה לחשוב על מנוחה כשאנו מתיישבות במשמרות על הכסאות המעטים?
שיחות של תלמידות שרוצות צומי או סתם לפרוק - חינם אין כסף, גם אם הטלפונים פולשים אל מעבר לשעות העבודה. הדרכה טלפונית צמודה למתקשות על חשבון מנוחת הצהריים, ואפילו שיעור פרטי בשיעורי החלון הנ"ל - כנ"ל. לא פעם גם נדרשתי לתת תיגבור על חשבוני אני בשעות הללו ומעבר להן.
אספות צוות לפחות פעמיים בשנה - על חשבוני, פלוס כיבוד שנפל בגורלי להביא, פלוס נסיעות ששילמתי מכיסי. ובבית סיפרנו המשוכלל גם לא טרחו לידעני שהאספה נדחתה, טרחתי להגיע לחינם. נראה לכן שמישהו החזיר לי את עלות הנסיעות, למרות שהבטיחו שכך יעשו?
השתלמויות חובה למכינות לבגרויות - ארבע שעות מלאות ולא אקדמאיות כפול שבעה מפגשים. אמנם השתלמות זו עלתה לי שלושים שקלים בלבד, אבל הזמן הרב שהיא גזלה...
השתלמויות גמולים - תור, היומיים השבועיים הללו גוזלים המון המון זמן, שלא לדבר על עבודות שאת נדרשת להכין. אם לא צברת די ותק ואין לך מספיק שעות משה"ח לא יעניק לך את המימון להשתלמויות, אבל שום מנהלת לא תקבל אותך ללא מינימום של רישיון הוראה, והיא גם תנשוף בעורפך להגיע לבי. אי. (שעלותו שבע אלף לשנה, בערך).
בגרויות עצמן - השיגי משנים עברו, התאימי למיקוד העכשווי, 'גיירי', שפצי, השיבי ובדקי - בבית, על חשבונך (כי אין מצב לנצל את ההפסקה).
מפגשי הנחייה אישיים עם המפמ"רית, היא המפקחת על המקצוע והמדריכה הפדגוגית הצמודה - עלי ועל צווארי, ולא ניתן להימלט מהם. גם הם לקחו כמה שעות טובות.
ואם כבר נסיעות - השלמת תקרת הנסיעות הקבועה בחוק - מכיסי. לפי החוק משלמים משהו כמו ארבע עשרה שקל ליום עבודה, לי נסיעות עלו קרוב לחמישים. וכשהעמותה נקלעה לקשיים לא שילמו לי נסיעות כלל וכלל, ולפעמים גם לא משכורת (עד עתה חייבים כמה משכורות).
ושוב - קשיים בעמותה - המורות לא מקבלות אף את החלק היחסי שמשרד החינוך מעביר כדי לשלם להן, הן הראשונות להיגזל (כן, כן, תור הזהב, להיגזל). המצב מתייצב - קיצוץ רוחבי של שלושים-ארבעים אחוזים בשכר, כהתייעלות וכהבראה. ואז את מקבלת קרוב למינימום.
העמותה בקשיים - אין פנסיה! ואז או שאת משלמת אותה מכיסך, או רק כדי להמשיך להיות מבוטחת משלמת פרמייה קטנה אמנם, אבל עדיין.
חודשי החופש משולמים מהפרשת שכר - כל מורה מקבלת בכל חודש רק 10/12 משכרה, והיתר מנוכה לימי החופש הגדול.
ימי מחלה, בעמותות - לא ניצלת - לא קיבלת. ניצלת - יש מצב ששילמת מכיסך לממלאות המקום, כי בדיוק המוסד בבלאגן תקציבי. וכמובן שהוא לא משלם לך על היעדרותך.
זהו, עכשיו אני מחפשת עבודה, ואם יש לכן מה להציע - אשמח מאד לשמוע.
הנושאים החמים
