הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #41
ועוד דבר חשוב:
בחמלת ה' עלי, מצאתי ביהדות חילוק והבדל גדול גם בנושא זה, מבחינת שפע גשמי ושפע רוחני. ואסביר:
חשיבה חיובית יכולה לשמש להשגת ולמשיכת שפע גשמי = שידוך, פרנסה, ילדים, דירה וכו'.
והיא יכולה גם לשמש להשגת ולמשיכת שפע רוחני = התקדמויות בעבודת המידות, השגת דרגה גבוהה, עבודת ה' מוצלחת וכו'....
ופה נשים לב למאמר חזל "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים".
ומכאן, שבנושאים של "חוץ מיראת שמים" = שפע רוחני - אכן, ניתן לומר, שאם אדם ירצה מאד ויפעל פעולות + יגייס את כוח המחשבה האדיר והנפלא לתועלת העניין, אזי בוודאי ישיג את ההתקדמות הרצויה לו. (איך זה ישמע אם בן אדם יאמר: "לא הצלחתי להתגבר על מידת הכעס, כי ה' ידע שזה לא לטובתי ומנע את זה ממני..."???)
יחד עם זאת, בנושאים של "הכל בידי שמים" = שפע גשמי - פה זה רק בבחינת השתדלות. והנוסחה יכולה להיות כזו: ללא חשיבה חיובית - קשה להשיג תוצאות חיוביות שהיינו רוצים שיתגשמו, יחד עם זאת, חשיבה חיובית לא בהכרח מבטיחה את אותן תוצאות שאנו חותרים אליהם.
וזה איזון הכרחי מאד, מבחינת היהדות, בכל הנושא הזה.
ועכשיו, סימוכין לדברי: (אתגרת אותי לגמרי, נירוש יקרה, עד פה זכרתי את הציטוטים בע"פ, אך מפה ואילך זה כבר פתיחת הקלסר לכבודך, קבלי זאת ממני באהבה
מספרו של ר' שמואל הומינר, מצות הביטחון: " התקוה והתוחלת היא דבר הכרחי אל המאמין כדי שימשך אליו החסד הנמשך אל הביטחון וכו', ותקות החסד היא היותר משובחת שבכן, אלא שאינו בטוח כל כך שיתן לו כלבבו כל אשר תשאל נפשו, כי להיותו משער בעצמו שאינו במדרגה שיעשה עימו חסד חנם חושב שלא ירצה האדון לתת את שאלתו, ובעבור זה אינו מקווה כראוי, ולזה לא בא לו החסד, כי אלו היה מקוה כראוי לא היה החסד נמנע מצד ה' יתברך כי תמיד הוא רוצה להשפיע למקוה כראוי, אמר כתוב (תהלים קמז יא) "רוצה ה' את יראיו את המיחלים לחסדו", ולזה מבואר כי המנע הגעת החסד הוא כאשר אין בו התקוה (שם פמ"ז)"
ועוד: "אמר הכתוב (תהלים לב, י) "והבוטח בה' חסד יסובבנו", וכשהוא להיפך שהוא מתירא תמיד ממדת הדין והעונש, אז הוא מתדבק עצמו בדינים וחס וחלילה שלא יבוא לו רעה כמו שכתוב (ישעיה, סו, ד) "ומגורותם אביא להם", שבכל מקום שאדם חושב, שם הוא מתדבק, ואם מחשב בדין הוא מתדבק בדין, וכשהוא בוטח בחסד ה' שם ידבק נשמתו והחסד יסובבנו ותמיד יטמין את עצמו כולו בשם יתעלה (הרב המגיד ממזריטש, לקוטים יקרים או ר"ז)"
עד כאן מתורת החסידות.
ולאיזון, אביא מתורת המוסר:
את מוזמנת לקרוא את מאמר כ"ז של ר' ירוחם ממיר בנושא "כמה גדולים בעלי אמונה". מאמר נפלא מלא בדוגמאות מהמקורות!!!
ציטוטים נבחרים מהמאמר: "...ומכאן אמרו חז"ל "המאמין בהקב"ה על אחת כמה וכמה" שאם מאמין ובוטח בהקב"ה לא כל שכן שכביכול נותן כוח בהנהגתו לנהוג עימו כמדת בטחונו ואמונתו... וזהו מה שאמרו... כי על ידי בטחונם ואמונתם בהקב"ה (ההדגשה ממני להבדיל מ"היקום" ח"ו) שיוריד להם גשמים, הם נותנים כוח בבריאה והגשמים יורדים בשבילם...
... ועל זה כיוונו חז"ל כי כשם ששינוי הטבע שהיה בקריעת ים סוף היה תלוי בביטחון ישראל בהקב"ה, ומכח האמונה הזו בהקב"ה כביכול נשתנו בשבילם מערכות הטבע, כך תלויים מזונותיו של אדם בבטחון האדם בהקב"ה, וכמידת ביטחונו בהשי"ת כך מידת כח ההשפעה מלמעלה...
והנה נראה כי כשם שהמאמין בזולתו נותן לו כח בבטחונו בו, כמו כן המאמין בעצמו הרי הוא מחדיר בקרבו כוחות בלתי מוגבלים לפעול פעולות אשר הן למעלה מכח אנוש..." (שפע רוחני... חוץ מיראת שמים...)
ואם יכנסו הדברים לליבו של עוד יהודי אחד, והיה זה שכרי!
בחמלת ה' עלי, מצאתי ביהדות חילוק והבדל גדול גם בנושא זה, מבחינת שפע גשמי ושפע רוחני. ואסביר:
חשיבה חיובית יכולה לשמש להשגת ולמשיכת שפע גשמי = שידוך, פרנסה, ילדים, דירה וכו'.
והיא יכולה גם לשמש להשגת ולמשיכת שפע רוחני = התקדמויות בעבודת המידות, השגת דרגה גבוהה, עבודת ה' מוצלחת וכו'....
ופה נשים לב למאמר חזל "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים".
ומכאן, שבנושאים של "חוץ מיראת שמים" = שפע רוחני - אכן, ניתן לומר, שאם אדם ירצה מאד ויפעל פעולות + יגייס את כוח המחשבה האדיר והנפלא לתועלת העניין, אזי בוודאי ישיג את ההתקדמות הרצויה לו. (איך זה ישמע אם בן אדם יאמר: "לא הצלחתי להתגבר על מידת הכעס, כי ה' ידע שזה לא לטובתי ומנע את זה ממני..."???)
יחד עם זאת, בנושאים של "הכל בידי שמים" = שפע גשמי - פה זה רק בבחינת השתדלות. והנוסחה יכולה להיות כזו: ללא חשיבה חיובית - קשה להשיג תוצאות חיוביות שהיינו רוצים שיתגשמו, יחד עם זאת, חשיבה חיובית לא בהכרח מבטיחה את אותן תוצאות שאנו חותרים אליהם.
וזה איזון הכרחי מאד, מבחינת היהדות, בכל הנושא הזה.
ועכשיו, סימוכין לדברי: (אתגרת אותי לגמרי, נירוש יקרה, עד פה זכרתי את הציטוטים בע"פ, אך מפה ואילך זה כבר פתיחת הקלסר לכבודך, קבלי זאת ממני באהבה
מספרו של ר' שמואל הומינר, מצות הביטחון: " התקוה והתוחלת היא דבר הכרחי אל המאמין כדי שימשך אליו החסד הנמשך אל הביטחון וכו', ותקות החסד היא היותר משובחת שבכן, אלא שאינו בטוח כל כך שיתן לו כלבבו כל אשר תשאל נפשו, כי להיותו משער בעצמו שאינו במדרגה שיעשה עימו חסד חנם חושב שלא ירצה האדון לתת את שאלתו, ובעבור זה אינו מקווה כראוי, ולזה לא בא לו החסד, כי אלו היה מקוה כראוי לא היה החסד נמנע מצד ה' יתברך כי תמיד הוא רוצה להשפיע למקוה כראוי, אמר כתוב (תהלים קמז יא) "רוצה ה' את יראיו את המיחלים לחסדו", ולזה מבואר כי המנע הגעת החסד הוא כאשר אין בו התקוה (שם פמ"ז)"
ועוד: "אמר הכתוב (תהלים לב, י) "והבוטח בה' חסד יסובבנו", וכשהוא להיפך שהוא מתירא תמיד ממדת הדין והעונש, אז הוא מתדבק עצמו בדינים וחס וחלילה שלא יבוא לו רעה כמו שכתוב (ישעיה, סו, ד) "ומגורותם אביא להם", שבכל מקום שאדם חושב, שם הוא מתדבק, ואם מחשב בדין הוא מתדבק בדין, וכשהוא בוטח בחסד ה' שם ידבק נשמתו והחסד יסובבנו ותמיד יטמין את עצמו כולו בשם יתעלה (הרב המגיד ממזריטש, לקוטים יקרים או ר"ז)"
עד כאן מתורת החסידות.
ולאיזון, אביא מתורת המוסר:
את מוזמנת לקרוא את מאמר כ"ז של ר' ירוחם ממיר בנושא "כמה גדולים בעלי אמונה". מאמר נפלא מלא בדוגמאות מהמקורות!!!
ציטוטים נבחרים מהמאמר: "...ומכאן אמרו חז"ל "המאמין בהקב"ה על אחת כמה וכמה" שאם מאמין ובוטח בהקב"ה לא כל שכן שכביכול נותן כוח בהנהגתו לנהוג עימו כמדת בטחונו ואמונתו... וזהו מה שאמרו... כי על ידי בטחונם ואמונתם בהקב"ה (ההדגשה ממני להבדיל מ"היקום" ח"ו) שיוריד להם גשמים, הם נותנים כוח בבריאה והגשמים יורדים בשבילם...
... ועל זה כיוונו חז"ל כי כשם ששינוי הטבע שהיה בקריעת ים סוף היה תלוי בביטחון ישראל בהקב"ה, ומכח האמונה הזו בהקב"ה כביכול נשתנו בשבילם מערכות הטבע, כך תלויים מזונותיו של אדם בבטחון האדם בהקב"ה, וכמידת ביטחונו בהשי"ת כך מידת כח ההשפעה מלמעלה...
והנה נראה כי כשם שהמאמין בזולתו נותן לו כח בבטחונו בו, כמו כן המאמין בעצמו הרי הוא מחדיר בקרבו כוחות בלתי מוגבלים לפעול פעולות אשר הן למעלה מכח אנוש..." (שפע רוחני... חוץ מיראת שמים...)
ואם יכנסו הדברים לליבו של עוד יהודי אחד, והיה זה שכרי!
