דרוש מידע מכירים מקרוב ילד שעבר טיפול רגשי?

[שיקול דעת]

משהו פה מעורר כמה סימני שאלה, במשפט הזה.

שום שאלה. פשוט קצרתי.
יש אדם אחד, שהוא בעל מקצוע ברמה גבוהה, ומזה דוקא אני התרשמתי בעצמי, כשהלכתי אצלי ל'אבחון'.
אח"כ את עצם הטיפול עושה העובדים שלו, גם בעלי מקצוע שלמדו אצלו. הוא ממיין את כל ילד לאיזה מטפל לשלוח.

 

[שיקול דעת]

הילד שלי היה בטיפול רגשי והיה שווה כל שקל.
צריך ללכת למישהו/י מקצועי, וגם לא כל אחד מתחבר לכל אחד
היא אמרה מראש שרק אחרי כחודש אפשר לראות אם זה שווה להמשיך או לא, וב"ה היה חיבור.

נכון גם לי אמר המטפל, שהוא מתנצל והוא בעצמו רואה שהוא מצליח (דוקא מעריך הכנות שלו) והילד לא התחבר אליו כלל.
אבל כמו שאמרתי, זה אחרי ששפכתי הרבה כסף שאין לי. ועכשיו אני צריך להתחיל מראש עם כל הבעיתיות שיש בזה, כמו שכתבתי למעלה.

ואגב, אני לא מצליח להבין. מדוע בתחום הזה, אנחנו משלים סכומים אסטרומיים בלי שהבעל מקצוע יהא חייב להתחייב לתצאות בשטח.
זה ממש שערוריה.
ראיתם פעם שאינסטלטור יגיע לטיפול והוא לא יצליח לאתר הנזילה והוא יקח כסף מלא על זה???
כן, אני יכול להבין שאנחנו צריכים לשלם כסף על זמן עבודה, בכל זאת. אבל למה לשלם המחיר המלא של כמה מאות ש"ח???
בבקשה, אם תצליח אני ישלם מאתים שלש מאות, אם לא, תקבל חמישים או מאה. גם ככה לא מובן, מדוע לוקחים כ"כ הרבה כסף, אבל לקחת כסף, ובמצטבר כמה אלפים, ולצאת בככלללללללווווווווווםםםםםםםםםםם???????????????

 

[גלבוע]

שום שאלה. פשוט קצרתי.
יש אדם אחד, שהוא בעל מקצוע ברמה גבוהה, ומזה דוקא אני התרשמתי בעצמי, כשהלכתי אצלי ל'אבחון'.
אח"כ את עצם הטיפול עושה העובדים שלו, גם בעלי מקצוע שלמדו אצלו. הוא ממיין את כל ילד לאיזה מטפל לשלוח.

זה היה נשמע ככה מהמשפט הקצר.
סימן השאלה לא עליך אלא על המקצועיות של ההוא.

 

[shemesh]

ואגב, אני לא מצליח להבין. מדוע בתחום הזה, אנחנו משלים סכומים אסטרומיים בלי שהבעל מקצוע יהא חייב להתחייב לתצאות בשטח.

התשובה כנראה מיניה וביה.
מטפל רגשי זה לא אינסטולטור. בתחום הזה אין אפשרות להתחייב על תוצאות כי זה לא מדע מדויק וגם מי שהצליח הרבה מאוד לא יוכל להתחייב על הצלחה גם אצלך. אז מלכתחילה כשאתה בא למטפל אתה לוקח סיכון ומתפלל שזה כן יתאים ויעזור.
הזעקה שלך יוצאת מהלב אצל אנשים כמונו כמוך שהכסף הזה בא מתוך הלחם שלנו, ואין לנו פריוילגיה לקחת איתו סיכונים.
הטענה על תשלום מופחת במקרה של חוסר הצלחה דוקא מעניינת.

 

[אלף אורות]

כשהולכים לטיפול רגשי חשוב מאוד ואפילו קריטי ללכת למישהו מקצועי בלבד!! בשום אופן לא ללכת למישהו שעשה איזשהו קורס וזהו. מדובר בנפש שלך, של הילד שלך ואסור לשחק בזה!!
כמובן שהקורסים השונים טובים כהשלמה למישהו מקצועי.
הדבר השני שבודקים הוא אם יש באמת קשר טוב בין הילד לבין המטפל, או הילדה והמטפלת. בודקים את זה לאורך כמה שבועות.
אני ניסיתי עם הילדה שלי כמה טיפולים באומנות אצל מישהי, אבל לא נוצר קשר בינה לבין הילדה, אז הפסקתי.
כך שהשאלה היא לא אם טיפול רגשי עוזר, כי ברור שזה עוזר, אלא למי הולכים. אם הולכים למישהו מקצועי ויש קשר טוב בינו לבין המטופל, אז יש תוצאות.
וזה גם לא חשוב אם מטפלים באומנות, או במוזיקה, או בסיביטי, או באנאלפי או כל דבר אחר. כי בסופו של דבר, אתה קובע מה מתאים לילד שלך. מה שחשוב זו המקצועיות והקשר האישי.
כרגע הבת שלי מטופלת אצל מישהי מדהימה שהיא מטפלת בפסיכודרמה. כמובן מישהי מקצועית. התוצאות הן מיידיות, כלומר, קודם כל אחרי כל טיפול רואים שהילדה שמחה, אבל גם במשך הזמן רואים שהילדה משתפרת.
לגבי כמה זמן וכמה כסף?
זמן - בדרך כלל שנה או יותר, מאוד תלוי בבעיה עצמה.
כסף - רוב המטפלים לוקחים בין 200 ל-300, אבל הרבה מהם נותנים הנחות וגם ניתן לבקש סיוע מעמותות שונות. או דרך טורונטו (שאגב, אני קיבלתי המון טיפולים לילדה דרך טורונטו), או שאפשר לפנות לקהילה שלכם ובדרך כלל גם שם יש אופציה לסיוע, או דרך קופת העיר.
בסוף מוצאים מימון, לא לוותר. שלא יהיה מצב שבגלל כסף לא הולכים.
היום טיפול רגשי זה לא מותרות. בעולם המטורף בו אנו חיים, והוא באמת מטורף, אז לדעתי כל אחד צריך טיפול רגשי כזה או אחר בשלב מסוים של החיים שלו. עאכו"כ ילדים. אסור להזניח את זה, כי בסוף אתה אולי חסכת כסף, אבל המצב של הילד החמיר וזה עלול להגיע לפסיכיאטרי וחבל.

 

[GRN]

כמובן, אחרת לא הייתי הולך אליו, ולא כותב כאן אכזבתי.

זהו חלק מהבעיה. הרי כל העבודה שאני צריך ללכת אתו למטפל, זה עצמו גורם לו מועקה נפשית. הרי אינו מודע ש'יש לו בעיה', אני צריך להציף את זה, ולהסביר לו 'ילד חמוד שלי, יש לך בעיה שאני צריך לטפל בה'. כמובן לא בנוסח הזו, אבל התוצאה של איזה נוסח שרק יהיה, היא זהה.
אז עשיתי את זה פעם אחת ברגישות ובעדינות, והוא קיבל את זה. יופי, עכשיו מה אני אמור להגיד לו, שעפעלע זה לא עזר, צריך למישהו אחר? עכשיו הוא כבר בטוח בעצמו שהוא כ"כ ילד דפוק, שפשוט א"א לעזור לו מחמת חומרת הבעיה.
בקיצור, ככל שזה שנמשך, זה מחריף את הבעיה עצמה.
אז מה שברור שאני מחריף הבעיה. גם ברור, שאני צריך להוסיף סכומים עתיקים, וספק גדול אם אצליח לעזור לי.

זה לא ההורה שצריך לטפל בבעיה, זה הילד שצריך לטפל בה. ההורה מאפשר לו.
ילד מרגיש את הקושי שלו. אולי הוא לא יודע לתת לו שם, אולי הוא לא יודע לשים את האצבע, אבל בתחילתו של דבר וגם בסופו - הקושי מציק לו והוא היה מאוד שמח להשתחרר ממנו.
אבא לא אמור לומר לילד שלו: ניסיתי, זה לא עזר, אלא לשאול את חמודי: אתה מרגיש יותר טוב? אתה מרגיש שהפגישות עזרו לך? אם התשובה תהיה שלילית, אפשר להציע לו ללכת למטפל אחר, שאולי ידע יותר טוב לעזור לו. זה לא עניין ש חומרת הבעיה, אלא ההתאמה של המטפל.

 

[999]

כמובן, אחרת לא הייתי הולך אליו, ולא כותב כאן אכזבתי.

זהו חלק מהבעיה. הרי כל העבודה שאני צריך ללכת אתו למטפל, זה עצמו גורם לו מועקה נפשית. הרי אינו מודע ש'יש לו בעיה', אני צריך להציף את זה, ולהסביר לו 'ילד חמוד שלי, יש לך בעיה שאני צריך לטפל בה'. כמובן לא בנוסח הזו, אבל התוצאה של איזה נוסח שרק יהיה, היא זהה.
אז עשיתי את זה פעם אחת ברגישות ובעדינות, והוא קיבל את זה. יופי, עכשיו מה אני אמור להגיד לו, שעפעלע זה לא עזר, צריך למישהו אחר? עכשיו הוא כבר בטוח בעצמו שהוא כ"כ ילד דפוק, שפשוט א"א לעזור לו מחמת חומרת הבעיה.
בקיצור, ככל שזה שנמשך, זה מחריף את הבעיה עצמה.
אז מה שברור שאני מחריף הבעיה. גם ברור, שאני צריך להוסיף סכומים עתיקים, וספק גדול אם אצליח לעזור לי.

ראשית אם הילד לא מרגיש שיש לו בעיה, בודאי שלא להציג לו את זה כ"בעיה". ובשביל לקחת אותו לטיפול לא צריך לתת לו הרגשה רעה. הוא לא אמור לחשוב שהוא בעייתי. יש הרבה דרכים להסביר לילד למה ללכת לטיפול בלי שהוא יחשוב יש לו "בעייה". ואם הילד יקבל הסבר נכון, ההליכה לטיפול לא אמורה לתת לו "מועקה נפשית".

ואדרבא, גם אם הוא מרגיש שיש לו בעיה, צריך להסביר באיזו שהיא צורה שזה לא "בעיה".

צריך להתייעץ עם מוחחים איך להציג את זה לילד. אבל מה שברור שלתת לו הרגשה רעה ולהוריד לו את הבטחון זה לא הדרך.

ובודאי שאין צורך לשתף את הילד בהחלטות שלך להעביר למטפל אחר, ולא לספר לו שהמטפל הראשון לא טוב. הוא לא אמור לדעת את זה וזה רק יהרוס כי הוא יאבד את האמון בטיפול. וגם לא להתלונן לפניו על העלות הגבוהה של הטיפול.
יתכן ובגלל שזה עולה הרבה, ואתם לא בטוחים בהצלחת הטיפול, הילד קולט (ואולי גם שומע) את זה, וזה גורם לו לחץ להצליח, או אי אמון בטיפול, והתוצאות בהתאם.

כדאי שתתיעצו ותקבלו הנחיות באופן ההתייחסות לכל הדבר הזה, כי לפעמים התגובות הלא נכונות שהילד שומע, הורס הרבה יותר מהתועלת של הטיפול.

 

[מונטיפיורי]

אגב, אני לא מצליח להבין. מדוע בתחום הזה, אנחנו משלים סכומים אסטרונומיים בלי שהבעל מקצוע יהא חייב להתחייב לתצאות בשטח.

אני מזדה עם כל מילה שלך.. זה כאב לב עצום למצוא מטפל מקצועי!! עם תעודות !!! לשכנע את הילד שילך!!! להיפרד מאלפי שקלים!!! ובסוף לא רואים שום תוצאה... אחרי תקופה לנסות שוב וה"סרט" חוזר על עצמו.
והכי כואב לי הלב שכבר הלכתי לכמה מטפלים , שלמתי להם במיטב כספי..הזדהו את גודל הבעיה. וביום שפרשתי אחרי כמות יפה של משכורות שקיבל .. את אף אחד מהמטפלים אני לא מענינת זה היה הזדהות נטו כספית..אף אחד לא הרים טלפון אחרי תקופה לשאול בתור נחמדות מה שלום הילד??
מזה המסקנה זה נטו "מסחרה"!!!!!!!!!!

 

[ש. אייכלר]

שלחתי כמה ילדים לטיפול רגשי,
אם אחרי 12 פגישות לא ראיתי שום שיפור אז עברתי מטפל.
וסליחה מראש מאנשי מקצוע עם תואר.
5 תרפיסטים עם תואר לא הצליחו להזיז כלום (נסיון על כמה ילדים)
3 מטפלים לפי שיטות אלטרנטיביות, כאלה שלמדו הרבה, יש תעודות אך אין תואר - הם הצליחו לעשות שינוי משמעותי.

באיזה שיטות: שיטות אימוניות, NLP, פרחי באך, תוספי תזונה.

איך ראיתי שזה עובד - המנהל של החיידר התקשר לשאול מה שעיתי עם הילד, הוא הרבה יותר רגוע.
הוא לא ידע ששלחתי לטיפול...

אגב, אני אישית למדתי פרחי באך בעקבות זה שראיתי עד כמה זה עובד.
אני לא עובדת בזה ממש, יש לי ערכה שאני מכינהלי ולילדים בעת הצורך.
היה תקופה שניסיתי לחקור עד כמה זה עובד.
נתתי לאנשים טיפול ואמרתי להם שישלמו לי רק אם זה עובד.
מתוך 18 אנשים שנתתי, 15 אנשים באו לשלם!

חשוב כמובן שיהיו אנשי מקצוע.
אי אפשר לקבוע אם שיטה עובדת לפי כמה פגישות או לפי מטפל אחד.
יש מצבים שצריך יותר מפגשים, ויש מצבים שהמטפל עצמו הוא לא מומחה והשיטה מצויינת.

יש אגב הרבה בעיות שנובעות מחוסר של ויטמינים ומינרלים,
למשל: חוסר בברזל יכול לגרום לחוסר תאבון, לפחדים וחרדות, לתשוקה לשוקולד (אם אתם חייבים שוקולד ולא יכולים להתאפק תבדקו ברזל!)
חוסר בי12 יכול לגרום לחרדות, לרחפנות (אגב, חוסר בי12 גורם לבעיה בספיגת הברזל)
בעיות בבלוטת התריס יכול לגרום לאדישות, מצבי רוח, השמנה בטנית, נשירת שיער, עצירות, חוסר חשק לעשות דברים ועוד. - יש לציין שבקופת חולים מתייחסים לבעיה בבלוטת התריס רק כשזה ממש גבוה, בתכלס, כל הנ"ל כבר קורה כשנמצאים באמצע שזה תקין מבחינת קופת חולים.

 

[ש. אייכלר]

אני מזדה עם כל מילה שלך.. זה כאב לב עצום למצוא מטפל מקצועי!! עם תעודות !!! לשכנע את הילד שילך!!! להיפרד מאלפי שקלים!!! ובסוף לא רואים שום תוצאה... אחרי תקופה לנסות שוב וה"סרט" חוזר על עצמו.
והכי כואב לי הלב שכבר הלכתי לכמה מטפלים , שלמתי להם במיטב כספי..הזדהו את גודל הבעיה. וביום שפרשתי אחרי כמות יפה של משכורות שקיבל .. את אף אחד מהמטפלים אני לא מענינת זה היה הזדהות נטו כספית..אף אחד לא הרים טלפון אחרי תקופה לשאול בתור נחמדות מה שלום הילד??
מזה המסקנה זה נטו "מסחרה"!!!!!!!!!!

כשהרופא נותן לך תרופה הוא מבטיח שזה יעזור?
גם פסיכולוג לא נותן שום הבטחה.
ההבדל העיקרי בין פסיכולוג לתרפיסט. זה שפסיכולוג אומר לך מראש שצריך לפחות שנתיים כדי לראות משהו,
תרפיסט מבקש בדרך כלל לפחות 12 מפגשים, אצל הרבה אפשר לראות שינוי עוד לפני זה.
ושאלת השאלות - מה זה אומר שינוי???
נניח שהילד היה מתעצבן כל יום 20 פעם, ועכשיו הוא מתעצבן רק 17 פעמים ביום - זה התקדמות?
ואם כן, איך תשים לב לזה - אתה סופר כמה פעמים הוא מתעצבן ביום?

 

[sheen]

כמובן, אחרת לא הייתי הולך אליו, ולא כותב כאן אכזבתי.

זהו חלק מהבעיה. הרי כל העבודה שאני צריך ללכת אתו למטפל, זה עצמו גורם לו מועקה נפשית. הרי אינו מודע ש'יש לו בעיה', אני צריך להציף את זה, ולהסביר לו 'ילד חמוד שלי, יש לך בעיה שאני צריך לטפל בה'. כמובן לא בנוסח הזו, אבל התוצאה של איזה נוסח שרק יהיה, היא זהה.
אז עשיתי את זה פעם אחת ברגישות ובעדינות, והוא קיבל את זה. יופי, עכשיו מה אני אמור להגיד לו, שעפעלע זה לא עזר, צריך למישהו אחר? עכשיו הוא כבר בטוח בעצמו שהוא כ"כ ילד דפוק, שפשוט א"א לעזור לו מחמת חומרת הבעיה.
בקיצור, ככל שזה שנמשך, זה מחריף את הבעיה עצמה.
אז מה שברור שאני מחריף הבעיה. גם ברור, שאני צריך להוסיף סכומים עתיקים, וספק גדול אם אצליח לעזור לי.

זה באמת מורכב.
כותבת מניסיוני כמטפלת בתחום אחר (לא רגשי, אבל בהחלט יש השלכות רגשיות).
אצלי כל ילד יודע למה הוא מגיע לטיפול. אני לא מסבירה ש"יש לו בעיה", אבל כן מדברת עם הילד על הקשיים שלו. במילים פשוטות, בגובה העיניים. עצם השיח מפחית מתחושת ה"יש לי בעיה" (ובינינו, הילד בדרך כלל מבחין בקשיים שלו גם אם לא שוחחתם איתו על כך). השיח מאד 'מנרמל' את הקושי, נותן לגיטימציה להיות עם הקושי ומשם לעבוד עליו.
במקרה שלכם הייתי רוצה שהילד יקבל משהו כזה:
זה שמשהו לא עבד לא אומר שאני כל כך דפוק. יש דברים שאני טוב בהם ויש גם תחום שקשה לי בו, כמו לכולם. ניסיתי לעבוד עליו עם מטפל מסוים אבל זה לא הצליח - וזה בסדר גמור, לוקח לפעמים המון זמן עד שמצליחים ולפעמים גם צריך לעבור למטפל אחר שאולי יותר יוכל לעזור. זה קורה להרבה ילדים. אם הטיפול עזר קצת אפשר גם להדגיש את מה שכן קרה.
שוב, לא חושבת שזה קל (והנה עוד סיבה לפנות לאיש מקצוע טוב) אבל בהחלט אפשרי.

 

[שיקול דעת]

ייש"כ לכל התגובות.

אתם צריכים להבין, שכאשר עצם הבעיה היא, שהיא 'רואה שחורות' תמיד, וכל דבר קטן שלא הולך זה 'סוף העולם' וכבר אי אפשר להמשיך (גם בדברים גשמיים, וגם בדברים רוחניים כמו השיעור בכתה והבנת הלימוד וכדו'), אז כל ההסברים לא יצליחו כמעט לשכנע אותו 'שאין לו בעיה' ושזה דבר נורמלי. הלא על דברים באמת נורמליים שקורה אצלו זה כבר 'לא נורמלי', אז אם זה באמת משהו קצת מוזר, ואף ילד בכתה אין לו בעיה זו (כך הוא חושב....), והוא לא ראה אף פעם זה וזה וזה, אז לך 'תסביר' לו שזה כן נורמלי.

ועוד (תגובה לאחת התגובות מלמעלה), הילד אכן מרגיש קושי מסוים, הוא סובל, אבל הוא לא מגדיר את זה כ'בעיה'. ברגע שאני אומר לו שאנחנו הולכים למישהו שהוא יוכל לעזור לו שלא ירגיש אותו קושי, הוא כבר הבין שהוא 'בבעיה', כי על דברים 'רגילים' לא הולכים לאנשים אחרים לטיפול.

בקיצור, מסובך מסובך מסובך.

אכן, אולי הצלחתם לשכנע אותי לנסות אצל מישהו אחר.

 

[ש. אייכלר]

אצלי בבית יודעים שלוקחים ויטמינים סתם כי זה בריא ולאו דווקא כשצריך תרופה.
והולכים לדבר עם מישהו כי זה תמיד טוב לדבר עם מישהו.
וגם אמא הולכת...
זה שאת חושבת שמי שהולך למטפל יש לו בעיה, זה לא אומר שגם הילד חושב כך.
מדובר באמונה/תפיסה/סטראוטיפ שההורה מכניס לילד לראש.
פעם גם אני הייתי מאלה שיודעות את הכל ולא צריכות שום טיפול, וידעתי יותר טוב מכל המטפלות וכו'.
ואז גיליתי שיש עוד הרבה דברים שאני יכולה ללמוד.
וגם את הדברים שאני יודעת ולא צריכה ללמוד, עדיין כשמדברים עם מישהו זה מקבל משמעות אחרת.
הרבה פעמים סוכני מכירות שמכירים אותי מהעסק שואלים אותי למה אני לא הולכת לייעץ לעסק כזה או אחר.
הסוכנים טוענים שהם ממש צריכים עזרה.
ואני עונה להם, שאי אפשר לעזור למישהו שלא צריך עזרה...
אי אפשר לעזור למישהו שחושב שיודע הכל.

 

[ריקי שחור]

חשוב מאד שילד שהולך לטיפול ידע לשם מה הוא הולך, אחרת למה שזה "יעבוד"?!
אין שום קסם שקורה בטיפול, יש תהליך, והילד הוא זה שעובר אותו. איך זה יקרה בלי שתהיה לו מינימום של מודעות?!
נכון, חשוב לנסח את הסיבה באופן נכון, לא מאשים, לא מקטין ולא מייאש, אלא באופן של תאור מצב, ונתינת תקווה.
כדאי גם לשדר שזה דבר נורמלי ומקובל ללכת לטיפול, למשל: "למטפל הזה מגיעים הרבה ילדים שמשהו קשה להם, או שהם רוצים שמשהו בחיים שלהם יהיה יותר טוב. למשל, ילדים שמפחדים מכל מיני דברים, או ילדים שקשה להם להתרכז בלימודים בגלל מחשבות שיש להם, או ילדים שרוצים שיהיו להם יותר חברים, כל מיני סיבות... באיזה דבר אתה היית רוצה שיהיה לך יותר קל או יותר טוב?"
אפשר, כמובן, להעזר במטפל, ולחשוב איתו מה להגיד לילד, או אפילו לקבוע פגישה ראשונה משותפת, ולדבר על המטרות ביחד עם הילד. זה עשוי למקד ולקדם את הטיפול מאד.

 

[תמר יונה]

אף אחד לא הרים טלפון אחרי תקופה לשאול בתור נחמדות מה שלום הילד??

אם יעזור לכם- ליצור קשר אחרי סיום טיפול זהו חוסר אתיקה בסיסי. אסור ממש לפי האתיקה הטיפולית.

 

[חושב123]

אם כבר העליתם את הנושא שוב, אז אני כאן להודיע לכם מניסיוני שעברתי מאז שפתחתי את האשכול.
הלכתי אצל מטפל רגשי עם הילד, שפכתי אצלו (עובד שלו) קרוב לשלשת אלפים ש"ח. ולא הצליח להזיז אותו אפי' נימה אחת!!!
אלו העובדות היבשות. אולי ישנם מאות סיבות מדוע, ואולי זה כן עוזר, ורק זה.. וזה.. וזה..
אבל מה אפשר לבקש מאדם שהשקיע כ"כ כסף לריק? מדוע שעדיין אני יאמין שהם יכולים משהו??

אני מבין מהכתוב כאן שמדובר באחד המטפלים הידועים אצלינו במגזר ששיטת העבודה אצלו שהוא עושה את האבחון ואח"כ מעביר את המטופל לסטאז'רים שעובדים תחתיו (שבד"כ ההכשרה שעברו היא בסיסית מאוד) והם ממשיכים לקבל הדרכה ממנו לתהליך הטיפולי, משום מה כבר שמעתי מכמה שאצל המומחה המאבחן נהנו מאוד, לא סתם יש לו שם כמומחה גדול, אבל המשך התהליך אצל הסטז'רים לא היה מוצלח.
כדאי לנסות ללכת אצל מטפל שהוא עושה את כל התהליך ושמעתם עליו שהוא עוזר.

 

[חפציבה]

אכן, אולי הצלחתם לשכנע אותי לנסות אצל מישהו אחר.

אולי תנסו הדרכת הורים (כמו שכתבו בתחילת האשכול)
לפעמים יותר טוב שההורים מקבלים את ההדרכה והם בעצמם מטפלים בילד שלהם...
וזה טוב גם מהבחינה הזו, שקשה לו לקבל את זה שהולכים למטפל נוסף.

 

[שיקול דעת]

אצלי בבית יודעים שלוקחים ויטמינים סתם כי זה בריא ולאו דווקא כשצריך תרופה.
והולכים לדבר עם מישהו כי זה תמיד טוב לדבר עם מישהו.
וגם אמא הולכת...
זה שאת חושבת שמי שהולך למטפל יש לו בעיה, זה לא אומר שגם הילד חושב כך.
מדובר באמונה/תפיסה/סטראוטיפ שההורה מכניס לילד לראש.
פעם גם אני הייתי מאלה שיודעות את הכל ולא צריכות שום טיפול, וידעתי יותר טוב מכל המטפלות וכו'.
ואז גיליתי שיש עוד הרבה דברים שאני יכולה ללמוד.
וגם את הדברים שאני יודעת ולא צריכה ללמוד, עדיין כשמדברים עם מישהו זה מקבל משמעות אחרת.
הרבה פעמים סוכני מכירות שמכירים אותי מהעסק שואלים אותי למה אני לא הולכת לייעץ לעסק כזה או אחר.
הסוכנים טוענים שהם ממש צריכים עזרה.
ואני עונה להם, שאי אפשר לעזור למישהו שלא צריך עזרה...
אי אפשר לעזור למישהו שחושב שיודע הכל.

לא הבנתי מה קשור כל המונולוג הזה לכאן. מישהו טען שהוא יודע הכל?

 

[פרקטית]

לציין שבקופת חולים מתייחסים לבעיה בבלוטת התריס רק כשזה ממש גבוה, בתכלס, כל הנ"ל כבר קורה כשנמצאים באמצע שזה תקין מבחינת קופת חולים.

איך בודקים את זה?
זה בדיקת דם פשוטה?

 

[מונטיפיורי]

שהוא עושה את כל התהליך

ואז הוא לוקח לא 300 ש"ח לטיפול אלא 500 ש"ח .. כי הוא המומחה....